בראשית כב, ד

ביום השלישי. למה אחר מלהראותו מיד, כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו, ואלו היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה:

וירא את המקום. ראה ענן קשור על ההר:

בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּזְקַף אַבְרָהָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת אַתְרָא מֵרָחִיק

בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה וּזְקַף אַבְרָהָם יַת עֵינוֹי וַחֲמָא עֲנַן אֲיַקְרָא קָטַר עַל טַוְורָא וְאִשְׁתְּמוֹדָעֵיהּ מִן רָחִיק

וירא את המקום מרחוק ראה ענן קשור על ההר (ב"ר נו א) ונתקיים בזה אשר אומר אליך ויתכן על דרך הפשט וירא את המקום מרחוק שראה ארץ המוריה כי כל הארץ ההיא היה יודע:

ביום השלישי. שיצא מבאר שבע:

וירא את המקום. מקום הזבח בהר המוריה:

מרחוק. ושלטה בו עינו לראות מקום מרחוק ברצון האל ית' כענין ויראהו ה' את כל הארץ והבין שבאותו המקום יהיה מקום הזבח:

את המקום בגימטריא זה ירושלים:

מרחק חסר כתיב קרי ביה מרחיק שהשטן היה מרחיק המקום מלפניהם:

וירא את המקום מרחוק. אמרו במדרש אמר לו אברהם ליצחק רואה אתה מה שאני רואה אמר לו רואה אני הר נאה ומשובח וענן קשור עליו אמר לנערים רואים אתם כלום אמרו לו אין אנו רואים כלום אלא מדברות והרים. אמר להם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור מה החמור אינו רואה אף אתם אינכם רואים, שבו לכם פה ואני והנער נלכה עד כה. מה יהיה בסוף שהקב"ה אמר לי כה יהיה זרעך. בן ל"ז שנה היה והכתוב קורהו נער. אבל דרך הכתובים בכך וכן מצינו ביהושע כתוב (שמות ל״ג:י״א) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש והוא היה בן נ"ו שנה.

וישא אברהם את עיניו וי״ו דוישא יתירא היא.

וירא את המקום מרחוק. אבל לא מקרוב כי ראה זיו שכינת הקב״ה שנקרא מקומו של עולם, מרחוק דווקא ראייה חושית כהסתכלות בשמש שמרחוק יכול האדם להסתכל בה אבל לא מקרוב כי אין כח בחוש הראות להסתכל בשמש בהיותה קרובה לאדם ק״ו בן בנו של ק״ו, זוהר זיו שכינתו ית', וכן אמר משה (שמות ג ג) אסורה נא ואראה וגו' אסורה נא היינו להתרחק מן המקום הקדוש ולא להיות קרוב לו, והכל כדי שיוכל לראות, וכן אמר ירמיה (ירמיה לא ג) מרחוק ה' נראה, משמע אבל לא מקרוב.

וישא אברהם את עיניו. לא נתבאר נשיאת עין זו למה אם כדי לראות המקום הלא אינה ראיה חושית אלא ראיה רוחנית. ובהגיע רצון המקום ית׳ להראותו יראה גם בלי נשיאת עין. אלא הפי׳ שנשא עין למקום כי הציקתהו הדרך מאד ונוח הי׳ לפניו לגמור אותו מעשה בהחלט. ולא לעמוד בנסיון כ״כ וגם כי נצרך לכבוש הענין בפני הנערים ושלא יתקשה גם בעיניהם איה השה ע״כ ביקש מה׳ שיהא רואה. והכי אי׳ ברבה שהי׳ נושע בזה ביום השלישי כמו כמה צדיקים שנענו מצרתם ביום השלישי: