בראשית יט, ג

ויסרו אליו. עקמו את הדרך לצד ביתו:

ומצות אפה. פסח היה:

וְאַתְקַף בְּהוֹן לַחֲדָא וְזָרוּ לְוָתֵהּ וְעַלּוּ לְבֵיתֵהּ וַעֲבַד לְהוֹן מִשְׁתְּיָא וּפַטִּיר אֲפָא לְהוֹן וְאֲכָלוּ

וּפַיֵיס בְּהוֹם לַחֲדָא וְזָרוּ לְוָותֵיהּ וְעָלוּ לְבֵיתֵיהּ וְעָבַד לְהוֹם מִשְׁתַּיָא וּפַטִירֵי אָפָא לְהוֹם וְדָמֵי לֵיהּ כְּאִילוּ אָכְלִין

וַהֲווֹ מִתְחַמְיַין הֵיךְ אָכְלִין וְהֵיךְ שָׁתְיָין:

ויפצר בם מאד היה ללוט זכות בהפצירו בהם והיה לו חפץ טוב בהכנסת אורחים והיו ממאנים כדי לזכותו ולכן שמעו לו בסוף כי מתחלה לא היו רוצים לבא לביתו כי אינו צדיק תמים ורבותינו אמרו (ב"מ פז) מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול ואם כן יהיה כדרך מוסר בני אדם:

משתה. קביעות סעודה על היין בהיות היין אהוב אצלו כמו שהוכיח סופו על תחלתו אבל אברהם לא עשה משתה זולתי ביום הגמל את יצחק לגדולי הדור שהיו מורגלים בכך בעת שמחתם כאמרם ז"ל קמי דשתי חמרא חמרא:

ומצת ב' במסורה דין ואידך צלי אש ומצות, מלמד שפסח היה דילפינן מצות דהכא ממצות דהתם:

ומצות אפה ויאכלו. מפני שלא הביאו הלחם בסעודת אברהם באר כאן ומצות אפה ויאכלו, כי בכאן אכלו לחם ושם היה הבשר מסתלק ראשון כקרבן הקרב על גבי המזבח.

ויפצר בם מאד. כאדם שאומר מה תועילו במחלוקת ושמעו כי מה תועלת להתקוטט עם עם מת, הרבה יראו גבורתו של הק"ב:

ויעש להם משתה ומצות וגו׳. פרוש כי הוא עשה משתה לכבודם, אבל הם לא אכלו אלא מהמצות, כי לוט לא קים התורה כאברהם, לזה לא רצו לאכל מזבחי משתהו כמו שאכלו מבן הבקר אשר עשה אברהם, זולת מהמצות. ויודעים היו המלאכים שהוציא תרומותיו ומעשרותיו. או להיות שעדין לא היו כהנים בעולם, נעשו הם כהנים ואכלו תרומה אבל לא טבל. ולפי דברי חכמינו ז״ל (מדרש הגדול) יום ט״ז בניסן היה והאכילם מצות, ולהיות שצריכין שמירה הצרך לאפותם בידו לשמרם, והוא אמרו ומצות אפה:

ויסורו אליו. האי אליו מיותר ויסורו אל ביתו מיבעי כלשון הבקשה. אלא משום שמתחלה הראו לו פנים של זעף ע״כ אחר שהפציר הרבה וגם באמת היו מוכרחים להתקרב אליו ע״כ ויסורו אליו נתפייסו עמו בפנים של אהבה ואח״כ ויבאו אל ביתו:

ומצות אפה. פירש״י פסח היה. ובאמת כך היה המנהג אלא שא״כ לא היה הכתוב מפרש שהרי הוא בכלל משתה. אלא ללמדנו שהבין שהמה ב״א גדולים שנזהרים במצות גם עד שלא נתנה תורה ע״כ אפה להם מצות:

ויפצר. ולא סרו אל ביתו עד אחר ההפצרה, לפ"ז לא חטאו האורחים מאומה, וכן מה שעשה להם משתה זה היה אחר שהיו בביתו שאז היו מוכרחים לאכול, שכל מה שיאמר בע"ה עשה, ואנשי סדום לא נודע להם שהאכיל אותם כמ"ש:

א והא דאמר גבי אברהם (לעיל י"ח ו') לושי ועשי עוגות, ולא אמר מצות שהרי פסח היה והיה לו לומר עוגות מצות, יש לומר דאברהם ציוה שתעשה מצה עשירה לפי כבוד האורחים וק"ל: