בראשית יט, יח

אל נא אדני. רבותינו אמרו שם זה קדש, שנאמר בו להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות ותרגומו בבעו כען ה':

אל נא. אל נא תאמר אלי להמלט ההרה:

נא. לשון בקשה:

וַאֲמַר לוֹט לְהוֹן בְּבָעוּ כְעַן רִבּוֹנָי (נ''י יְיָ)

וַאֲמַר לוֹט לְוָתֵיהּ בְּבָעוּ מִינָךְ אַמְתִּין לִי שָׁעָה זְעִירָא עַד דְנִתְבּוֹעַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ

אַמְתִּינוּ הָכָא קָלִיל זְעֵיר עַד דְנִבְעֵי רַחֲמִין קֳדָם יְיָ:

אל נא אדני. חול ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל כי אל נא מגזרת הואיל ועל דעתי שהוא כמו לא כי כשאמרו לו ההרה המלט השיב לא כן רבותי:

אל נא אדני חול הוא זה ולפיכך סיים כאן את הפסוק ואח״כ חזר להתפלל להקב״ה הנה נא מצא עבדך חן, ולפי המסורת קודש הוא. וכתיב באל״ף דל״ת.

אל נא אדני. לאנשים אמר שאמרו לו ההרה ואמר להם אל אדני אל תאמרו לי שאלך ההרה כי רב הדרך ביני ובין ההר ועד שלא אבא שם יתפשט הענן עלינו וידביקנו, וזה אדני חול לפי הפשט ואח"כ מרוב פחדו התחיל להתפלל לפני הק"ב ולומר הנה נא מצא עבדך וגו' לפיכך שם הפסוק בין מה שאמר לאנשים ובין התפלה שהתפלל לפני הק"ב:

ויאמר אל נא אדני. אמר כן דרך תפלה לה' (ששם זה קדש) הנה מצא עבדך חן, ר"ל אני אינני ראוי מצד מעשי רק ע"י מציאת חן וחנינה. וחוץ מזה ותגדל חסדך עמדי להחיות את נפשי, שמה שיצאתי כרגע מן העיר היה בנס ע"י המלאך (כמ"ש בפסוק טז) וזה נקרא חסד שמציין הנס כמ"ש בפי' תהלות (סי' פט) ובכ"מ. ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, באשר הדרך לההר רחוק וכחי חלוש, ופן תדבקני הרעה, כי הרעה הולכת אחרי עקבי:

ע (מהרמ"ש), ולפי זה צריך לומר כדפירש"י אח"כ אל נא, אל תאמר אלי כו' נא, לשון בקשה, ור"ל דסכינא חריפא פסקי להאי קרא, והכי פירושו ויאמר לוט אליהם אל, ור"ל אל תאמר אלי וכו', ואח"כ מתחיל תפילתו להקב"ה, והכי פירושו נא ה' הנה מצא עבדך וגו' להחיות נפשי, וזהו שכתב רש"י נא לשון בקשה, ר"ל במלת נא מתחיל בקשתו, וכמו שכתב קודם זה ותרגומו בבעו כו', ר"ל בבעו הוא תרגום של נא לשון בקשה, ולכך מהפך רש"י הסדר לפרש תחילה מלת אדני שהוא קודש שהוא מאוחר בפסוק, ואח"כ אל נא שהם מוקדמים בפסוק, אלא כדפירש רש"י שבא לומר מאחר שרבותינו אמרו שם זה קדש כו', לכן צריך לומר שמלת אל נא מחולקים, ואל פירושו אל תאמר אלי כו' ונא לשון בקשה ודו"ק: