בראשית יז, י

ביני וביניכם וגו'. אותם של עכשיו:

ובין זרעך אחריך. העתידין להולד:

המול. כמו להמול כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:

דָא קְיָמִי דִי תִטְרוּן בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין בְּנָיךְ בַּתְרָךְ מִגְזַר לְכוֹן כָּל דְכוּרָא

דָא קְיָימִי דְתִטְרוּן בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין בְּנָךְ בַּתְרָךְ מִגְזַר לְכוֹן כָּל דְכוּרָא אִין לֵית לֵיהּ אַבָּא לְמִגְזְרֵיהּ

ומלת המול לכם. כמו להמול והוא שם הפועל מהפעלים השניים הנראים כמו וימל את בשר ערלתם ומשקלו להכין:

המול לכם כל זכר. במדרש מצות מילה היא כקרבן וכשם שדם הקרבן לכפרה על המזבח כן דם המילה מכפר ועל כן מצותה בשמיני כקרבן שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה וגו' וכמו שכתוב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת הקרבן מכפר כך נהגו ישראל שעושים סעודה ביום המילה. ועוד גדול כח המילה מן הקרבן שהקרבן בממונו והמילה בגופו ובבראשית רבה להט החרב להט זו גיהנם שמלהטת האדם החרב זו מילה שנאמר עשה לך חרבות צורים אמר הקב"ה מי מציל את בני מאש לוהט המילה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים משלג זו גיהנם שנאמר תשלג בצלמון בזכות מילה כי כל ביתה לבוש שנים זה דם מילה. ובפרקי ר' אליעזר אברהם מל עצמו ביום הכפורים שנאמר כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם ובכל שנה ושנה רואה הקב"ה בריתו של אברהם אבינו ומכפר על כל עונות בני ישראל שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו':

המול לכם כל זכר. כעת בהיותם גדולים וכן לזרעו מי שלא נימול בהיותו בן שמונה ע״פ איזה סיבה מצוה למול את הערל הגדול:

זאת בריתי. הנה יש הבדל בין ברית ובין אות ברית, למשל בברית מי נח הברית היה שלא יביא מבול והקשת אשר בענן היה אות הברית, אבל בברית המילה, המילה היא הברית והיא בעצמה אות ברית, ובאר תחלה איך שהיא הברית, שע"ז אמר זאת בריתי אשר תשמרו, המול לכם כל זכר, ר"ל שמצות המילה אינה רק כריתת בשר הערלה, רק שעם כריתת בשר הערלה תמולו גם ערלת האוזן וערלת השפה וערלת הלב, כי כ"ז שהערלה בבשר היא מתפשטת בכל הגויה בין על כח הלב והמחשבה בין על כח הדברי בין על השמיעה לדברי ה' ומצותיו, וע"י הסרת הערלה עפ"י מצוה חוקיית שחקק ה' תסירו כלל הערלה ותמולו לכם היינו לעצמכם עד שימול כל זכר, שכלל גוית הזכר תהיה נמולה בכל חלקי הגויה, כי יסיר קליפת החומר וחשכתו, וחייתו באור תראה, ובזה יתקיים הברית האלהי להיות לכם לאלהים, וערלת החומר לא תבדיל ביניכם לבין אלהיכם:

ו אע"פ שהוא לשון ציווי אי אפשר שהוא ציווי שהרי כתיב אחריו ונמלתם: