בראשית יג, ח

אנשים אחים. קרובים ומדרש אגדה דומין בקלסתר פנים:

וַאֲמַר אַבְרָם לְלוֹט לָא כְעַן תְּהֵי מַצוּתָא בֵּינָא וּבֵינָךְ וּבֵין רַעֲוָתִי וּבֵין רַעֲוָתָךְ אֲרֵי גוּבְרִין אַחִין אֲנָחְנָא

וַאֲמַר אַבְרָם לְלוֹט לָא כְעַן תְּהֵי מַצוּתָא בֵּינָא וּבֵינָךְ וּבֵין רַעֲוָותִי וּבֵין רַעֲוָותָךְ אֲרוּם גוּבְרִין אָחִין אֲנַחְנָא

ביני ובינך. לעתיד כשיבחר אחד ממנו איזה מרעה:

אל נא תהי מריבה. שירצה אותו גם חבירו:

ובין רועי ובין רועיך. עתה בשבתנו פה:

כי אנשים אחים אנחנו. והדבר גנאי הוא כי יאמרו אחרים איש אחיו אינם רוצים לסבול אלא מתקוטטים מה יעשו באחרים, רעים הם:

אל נא תהי מריבה וגו׳. טעם אמרו ביני ובינך, הודיעו כי סופה להיות המריבה גם בין שניהם. והגם שיאמר לוט כי חס ושלום לא יריב את רבו וגאונו ולא יהיה הדבר, אף על פי כן יודה בדבר אשר כבר הוא בין רועיו ורועי אברם, והוא אמרו ובין רעי וגו׳. ואמרו כי אנשים אחים יתבאר על פי דבריהם (בראשית רבה פמ״א) כי רועי לוט היו משלחים צאנם ורועים בשדות אחרים בטענת כי הארץ לאברהם ולוט בן אחיו יורשו, וזה הוא שעור הכתוב ״אל נא תהי מריבה ביני״ וגו׳ במאמר זה שאנשים אחים.

עוד יתבאר על דרך אמרו (תהילים נ:כ) ״תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי״, ופרשו קדמונינו על זה הדרך: ״תשב באחיך בבן אמך״ – שהוא אתה המדבר ״תתן דפי״, והוא אמרו ״כי אנשים אחים״, פרוש: וכשתהיה המריבה ויוגשו לפני שופטי ארץ שהם הכנעני והפרזי שאמר הכתוב בסמוך, אשר ירשיעו שופטי ארץ מהשנים יסובב הפגם גם לאחיו, כי הנושך והנשוך ענושים להיותם אחים.

עוד ירצה, כי להיותם אחים אין לוט ולא רועיו מתנהגים בכבוד הצריך לאברהם, בחשבם כי אין הפרש, מה שאין כן אם היו אברהם ולוט בלתי קרובים, היו נוהגים כבוד באברהם לצד רוממות כבודו אשר גדלו אלהים.

ביני ובינך. הסביר לו שאין לו עוד בטחון שלא יגיע הריב גם ביניהם דפוטר מים ראשית מדון:

ובין רעי ובין רעיך. הוסיף לאמר דהריב בין הרועים גרוע מהריב שביניהם בפרט אחד. שהמה לא ידברו עזות וקשות כהרועים שמדברים קשות:

כי אנשים אחים אנחנו. ואין נחת לכל א׳ לשמוע בוז וקלון של אחיו:

ויאמר אברם אל לוט, א"ל ראה הנה שני אומות מפורדות כנעני ופרזי יושב בארץ בשלום ובשלוה ולא יקנאו זא"ז, ואיך תהיה מריבה ביני ובינך שאנחנו אחים, ויש הבדל בין ריב ובין מריבה, שמריבה מציין הענין הגורם את הריב, ר"ל הלא המריבה [שהוא הסבה הגורם את הריב] ביני ובינך הוא מה שאנשים אחים אנחנו, שאם לא היינו אחים, הנה הארץ רחבת ידים לפנינו, וכל אחד היה מוצא מקום למקנה, ורק מצד שאנשים אחים אנחנו, ומתחברים לשבת יחדו במקום אחד מצומצם זה הוא סבת המריבה:

מ דקשה לרש"י והא לאו אחים הוו אלא קרובים. ולפי המדרש צריך לפרש דאחים כמו כאחים: ולכן כשאתה תלך עם הבהמות שלך לרעות בשדות אחרות הרועה יסבור שאני הוא. (נחלת יעקב):