בראשית יג, יח

ממרא. שם אדם:

וּפְרַס אַבְרָם וַאֲתָא וִיתֵב בְּמֵישְׁרֵי מַמְרֵא דִי בְחֶבְרוֹן וּבְנָא תַמָן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ

וּפְרַס אַבְרָם לְמַשְׁכְּנֵיהּ תַיְירִין אִימוֹר (ס"א משׁכוני לתירי ואמרי) וְאָתָא וְיָתִיב בְּחֵיזוֹ מַמְרֵא דִי בְּחֶבְרוֹן וּבְנָא תַמָן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ

ופה פירש כי אלוני ממרא, בחברון היא:

ויאהל אברם. עשה וסדר אהלי מקנהו אנה ואנה:

ויבא וישב באלוני ממרא. והוא אח"כ בא וקבע דירתו באלוני ממרא:

ויבן שם מזבח וסמיך ליה ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגו' עשו מלחמה רמז שצריכין להביא קרבן קודם שיצאו למלחמה והיינו דכתיב יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול:

ויאהל אברם ויבא וישב היה לו לכתוב ויבוא אברם ויאהל וישב, אלא ויאהל דהכא אינו לשון תיקון אהל, אלא לשון סתירת אהל. יש הרבה מלות בלשון הקדש כתובות בענין אחד ויש להם שני פירושים זה להפך מזה. כגון והרים את הדשן ועשית סירותיו לדשנו ועוד הרבה. אף כאן ויאהל אידיש״א אפבולינ״א בלע״ז כלומר עקר אהלו ממושבו ראשון שהיה בארץ כנען ותקעו באלני ממרא.

ויאהל אברם וגו׳. התהלך בארץ ובכל מקום בואו קבע אוהלים לדירת עראי:

ויבא. משוט בארץ והתהלך בה:

וישב. בקבע:

ויאהל. ע"י דבור הזה עקר אהלו ממקום זה והתישב בחברון כיון שניתן לו רשות להתישב בכ"מ:

א כלומר ולא שם מקום כדכתיב (להלן פסוק כד) ענר אשכול וממרא: