בראשית יב, יד

ויהי כבוא אברם מצרימה. היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה:

וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרָיִם וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יָת אִתְּתָא אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא

וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרַיִם וְחָמוּן מִצְרָאֵי יַת אִנְתְּתָא אֲרוּם שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא

ויראו המצרים. כלם נתנו עיניהם בה כאשר חשב אברהם:

ויהי כבוא אברם מצרימה לפי הפשט תלה הכתוב כל ביאות האחרים עליו לפי שכולן תלויין בו. וכן כתיב לעיל וירד אברם מצרימה אעפ״י שלוט עמו.

ויראו אותה המצרים. האומה ושבחו אותה עד שבוא גם השרים לראותה והשרים הללו אותה אל פרעה ושלח ולקחה ולא בדק אחרי אלא ששמע מן שריו כי אמר להם אחותי היא ולכך לקה מיד כי לא היה ראוי שיבא אליו מאמר מאת הקב"ה:

כי יפה היא מאד. הוא מיותר והרי כבר כתיב כי אשה יפת מראה את אלא הוא התחלת ספור הנס. שראו אותה כי אינה טובת מראה לבד. אלא יפה היא מאד עד שהשכילו שאין יפה כמותה ראוי׳ להם אלא להמלך לבדו. כמו כל דבר נפלא. ובזה נפטרה מהמון רב וגם היסב טובת אברהם:

ויראו המצרים, ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד שראו אותה שרי פרעה, וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד שהללו אותה אל פרעה, שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, ולאברם היטיב בעבורה שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל :

א וקשה למה לא פירש רש"י זה לעיל, על וירד אברם מצרימה (פסוק י) ועל ויהי כאשר הקריב לבא (פסוק יא) היה לו להקשות למה לא כתיב וירדו, (ויקרבו) [הקריבו], אלא משום דפשיטא ליה כיון שמזכיר אברהם גם שרה וכל אנשי ביתו בכלל, כיון שהוא עיקר הבית א"כ הכא נמי נימא הכי. וי"ל דלעיל לא קשה מידי משום שאברהם היה עיקר ולכן תלה הכל באברהם, אבל הכא היתה שרה עיקרת, שהרי אברהם היה מבקש ממנה אמרי נא אחותי את א"כ היא היתה עכשיו עקרת הבית, והיה לו לומר כבואם, כלומר לכל הפחות להשוות שרה לאברהם וק"ל: ומהרי"א פירש דוקא הכא שייך למידק הכי משום דהאי קרא מיירי בשרה דכתיב ויראו המצרים את האשה, דלא מיירי באברהם מידי, אבל בשרה דכתיב ויראו המצרים את האשה, דלא מיירי באברהם מידי, אבל קרא קמא מיירי באברהם ועוד דאיהו חשוב טפי: