בראשית י, כה

נפלגה. נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם למדנו שהיה עבר נביא שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם (פרק א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר (פסוק כו) ויקטן ילד וגו' ואחר כך ויהי כל הארץ וגו'. ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו:

יקטן. שהיה ענו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו:

וּלְעֵבֶר אִתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין שׁוּם חַד פֶּלֶג אֲרֵי בְּיוֹמוֹהִי אִתְפְּלִיגַת אַרְעָא וְשׁוּם אֲחוּהִי יָקְטָן

וּלְעֵבֶר אִיתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין שׁוּם חַד פֶּלֶג אַרוּם בְּיוֹמוֹי אִתְפְּלִיגַת אַרְעָא וְשׁוּם אָחוֹי יָקְטָן

פלג כי בימיו נפלגה הארץ. הודיע מעלת עבר שכוון ברוח הקודש מה שהיה עתיד אז להיות בימי בנו וקרא שם בנו פלג להודיע סבת קיצור שני חיי האדם מפלג והלאה כי אמנם סבת זה היה חטא בני הפלגה וענשם שקלקל מזגם מהשתנות הפתאומי מאויר לאויר:

פלג. פי' הרב יוסף קרא ז"ל שקרא שמו פלג לפי שבימיו נפלגו ימי חיי בני אדם שהתחילו ימי בני אדם לקצר. כי מיום שנולד פלג לא בא אדם לכלל שלש מאות שנה:

פלג כי בימיו נפלגה הארץ רשב״ג אומר הראשונים ע״י שמשתמשין ברוח הקודש היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשים ברוח הקודש מוציאין לשם אבותינו.

נפלגה הארץ נפלגו שני חיי בני הארץ כי עד פלג תמצא כלל השנים ד׳ מאות לבד הפרט ומפלג ואילך לא תמצא כי אם מאתים.

פלג. הכי נזרק בפיו על שם העתיד. ובסדר עולם אומר נביא גדול היה עבר:

כי בימיו נפלגה וגו'. כלו' נחלקו שני חיי בני אדם כי עד פלג תמצא כלל השנים לבד הפרט ד' מאות ומפלג ואילך מאתים, והכל מפרשים על הפלגה נקרא פלג ואיכא למימר הא והא גרמא ליה לקרות פלג:

אחי יפת הגדול. לפי שבכל מקום מונה שם תחלה וכאן מנאן דרך תולדתן יפת חם ושם מגיד שזה דוקא יפת הוא הגדול:

ולעבר. וחוץ מזה הוליד עבר שני בנים שכ"א היה אומה בפ"ע, כי בימיו נפלגה הארץ, היינו שאז היה דור הפלגה שאחזו לשונות אחרות ומנהגים ואמונות זרים והוא נשאר בלשונו ובאמונתו להאמין בה' כמ"ש אלהי העברים נקרא עלינו, וקראוהו פלג שהוא נפלג מיתר הדור, וכבר בארו חז"ל שהיה מדרשו של שם ועבר, שהיו נביאים ובעלי הרוח, ושם אחיו יקטן שהיה קטן ממנו במעלה ומבניו עמדה אומה אחת תחת שם יקטן, וחוץ מזה הוליד י"ג בנים שהיו ראשי אומות שחשב בפסוקים הבאים, וסיים כל אלה בני יקטן, ר"ל חוץ מבנים הקודמים שלא היו ראשי אומות רק אומה אחת בשם יקטן, צא וחשוב היו מבני שם כ"ו אומות ושלשים מחם וי"ד מיפת הם שבעים אומות, עד שבא אברהם ונעשה ראש אומות בפ"ע וכמ"ש כי אב המון גוים נתתיך: והנה האריכה התורה ביחוס האומות והסתעפותיהם שזה אות או מופת על אמתת הדברים שספר מענין המבול, שמימי המבול עד ימי משה לא היו רק שמונה מאות שנה, ומשה הודיע יחוס כל האומות והסתעפותם בזמן המועט הזה, שא"א שיגיד בזה איזה דבר שאינו אמת שאז היו כולם מבררים שקרות דבריו ח"ו ע"י ד"ה אשר לאומות, מזה התבררו אמתת דברי תוה"ק, וכמו שנבאר עוד בספור ענין דור הפלגה עיי"ש:

ש והיאך ידע, אלא נביא היה:

ת רוצה לומר ולא נביא היה אלא כן היה המעשה בתחילת ימיו, וקראו כן על שם המעשה הרי יקטן וכו', ואם תאמר באמצע ימיו רוצה לומר וקודם לכן היה לו שם אחר, אלא כשאירע המעשה קרא שמו כן לא בא הכתוב וכו', אלא בסוף ימיו נתפלגו, והשתא אין לומר דילמא קודם לכן היה לו שם אחר אלא כשאירע המעשה נקרא פלג, דכיון שהיה בסוף ימיו אין דרך לקרא למת שם אחר בעבור המקרה שקרה בשעת מותו או סמוך למיתה, אלא ודאי בתחילת ימיו וקרא אותו על שם העתיד:

א דקשה לרש"י כיון דמשני הקרא בלידת בניו של עבר דכתיב ולעבר יולד שני בנים, ולא נקט הקרא כמו בשאר הנולדים, כמו וארפכשד ילד וגו' ויקטן ילד וגו', אלא להכי שינה וכתב ולעבר יולד שני בנים וקרא את שמותם על שם המאורע, ואם כן קשה בשלמא פלג נתן הכתוב טעם למה נקרא פלג, אלא יקטן מאי טעמא, אלא על שם שהיה מקטין את עצמו, וכל זה ראה עבר ברוח הקודש אשר עליו, והרא"ם כתב טעם מפני שזה השם נגזר מהקטנות, פירש שם זה יתר משאר שמות: