במדבר ח, טז

נתנים נתנים. נתונים למשא נתונים לשיר:

פטרת. פתיחת:

אֲרֵי אַפְרָשָׁא מַפְרְשִׁין אִנוּן לִי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲלַף פְּתַח כָּל וַלְדָא בּוּכְרָא כֹלָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל קָרֵבִית יָתְהוֹן קֳדָמָי

אֲרוּם מַפְרְשָׁא מְפַרְשִׁין הִינוּן קֳדָמַי מִגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל חוֹלַף פְּתַח כָּל וַלְדָא בּוּכְרַיָא כֻּלְהוֹן דְמִבְּנֵי יִשְרָאֵל קָרֵיבִית יַתְהוֹן קֳדָמַי

כי נתונים נתונים. הם ובניהם ישראל נתנום לי ואני לקחתי אותם לי והטעם קבלתים ולא נתנום בעבור פדיון פטרת כל רחם. ופטרת ופטר שתי לשונות כמו צדקה וצדק או על משקל אחר:

כי נתונים נתונים המה לי. נתונים מעצמם שנתנו את עצמם לעבודתי כמו שהעיד באמרו מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי.

ונתונים גם כן מתוך בני ישראל שיתנו מחית הלוים במעשר ראשון חלף עבודתם למען תהיה עבודתי נעשית בין כולם:

תחת פטרת כל רחם. שהיתה העבודה מוטלת עליהם:

נתנים נתנים המה לי. בגימ' שאלה לא עשו עגל של זהב:

כי נתנים נתנים המה לי נתונים מאת בני ישראל להקב״ה ונתונים מאת הקב״ה לאהרן.

לקחתי אתם לי קבלתי אותם.

בכור כל מבני ישראל. כל בשר מיבעי. אלא משמעות ראשון לכל דבר מכונה בשם בכור כמו בכור מות. בכורי דלים. בכור שורו. וענין הכתוב דפטרת כל רחם היו ראשונים לכל דבר כמו שאמר יעקב לראובן כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז. ועתה לקחתי את הלוים שיהיו המה ראשונים לכל דבר השייך לי היינו לדברים שבקדושה. ובא זה המקרא לתת טעם על האזהרה הקודמת לטהרם ביותר. ולהוסיף הנפת רוחם כי המה תחת פטרת כל רחם להיות ראשונים לכ״ד שבקדושה. ע״כ המה מוזהרים על כך כמובן:

כי נתונים ר"ל טעם התנופה הראשונה שהיתה ע"י אהרן שבזה נתנו לי מתוך ב"י שיהיו תחת הבכורים שהיו מקודשים, ואקח את הלוים תחתם, וע"ז הניף אותם אהרן שבזה מסרם לי, כמ"ש (פי"א) והיו לעבוד את עבודת ה':