במדבר ז, טו

פר אחד. מיוחד שבעדרו:

תּוֹר חַד בַּר תּוֹרֵי דְּכַר חַד אִמַּר חַד בַּר שַׁתֵּהּ לַעֲלָתָא

תּוֹר חָד בַּר תּוֹרִין בַּר תְּלַת שְׁנִין דְכַר חָד בַּר תַּרְתֵּין שְׁנִין וְאִימַר חָד בַּר שַׁתֵּיהּ תְּלָתֵיהוֹן קְרַב רַב שִׁבְטָא דִיהוּדָה לַעֲלָתָא

תּוֹר חָד בַּר תּוֹרִין בַּר תְּלַת שְׁנִין דְכַר חָד בַּר תַּרְתֵּין שְׁנִין אִמַר חָד בַּר שַׁתְיֵהּ לַעֲלָתָא הֲוָה רַב שִׁבְטָא מַקְרִיב לְעֵילָא:

פר אחד כנגד אברהם ואל הבקר רץ אברהם. איל כנגד יצחק. כבש כנגד יעקב והכשבים הפריד יעקב. פר איל כבש. בגימטריא אברהם יצחק ויעקב:

פר אחד בן בקר קטן דוגמא בן יונה.

בן שנתו. עשו אותם כק״צ. דכל הכבשים שבאין בשביל צבור למוספין ותמידין ועוד הכל ב״ש. משא״כ יחיד המביא עולה. ומש״ה כתיב להלן בפ׳ זאת חנוכת שהיה לעולות הללו מנחות נסכים. והרי מחלוקת תנאים היא אי קרבו יחידים נסכים במדבר. ואפי׳ למ״ד דקרב אינו אלא אחר מרגלים שנאמרה פרשה זו של נסכים. אלא ע״כ שנהגו בקרבנן דין ק״צ ומש״ה דחה שבת ג״כ [והנה הרמב״ן פ׳ שלח כ׳ וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים. ולכאורה פלא שהרי מפורש כתיב להלן ומנחתם. אכן בביאורי עה״ס הראיתי מקום לחלק בין מנחות דבני הקרבה נינהו לנסכים]:

פר אחד כבר התבאר בסדר מצורע (סי' יז בת"א) באורך שכ"מ שנאמר מספר אחד ע"ש היחיד בא להורות שהיה מיוחד ומצוין באיזה דבר וגם משמיענו שאת המובחר לקח לעולה והפחות ממנו הביאו לשלמים. והנה במ"ש כבש בן שנתו לעולה יש לטעות שרק הכבש היה לעולה וידענו זה ממ"ש אח"כ כל הבקר לעולה ובהפך ממ"ש שם וכל בקר זבח השלמים יש לטעות שרק הבקר היו לשלמים, שלכן בא שם בקר בסמיכות וידענו מפה שאמר ולזבח השלמים שמוסב על כולם, והגהתי כגי' הגר"א, וידוע שהחטאת אינה באה נדבה ואמר בזבחים (דף ט') דחטאת נחשון עולה היא והיה הוראת שעה והיה כדוגמת שעיר ר"ח שמכפרים על טומאה שאין בה שום ידיעה, וזה מכפר על טומאת התהום:

זה קרבן נחשון ר"ל שהביא משלו כנ"ל (סי' קנ"ג), ואמר מלת זה שבא להוציא דבר אחר, שאין היחיד מביא קטורת נדבה כן גרם בפסיקתא זוטרתא ואין מביאין חטאת שלא על חטא ושאין קרבן יחיד אחר דוחה שבת וטומאה שנשיא אפרים הקריב בשבת ונשיאים הראשונים לא הטהרו מט"מ שלא נשרפה הפרה עד יום השני:

ד שהרי כאן אין כתיב אצלו שום מספר אחר שהוא יותר מאחד עד שהוצרך לכתוב בפירוש מלת אחד להבדילו מן המספר השני אלא לדרשא קאתי ועוד יש לומר מדשינה קרא וכתב פר אחד בן בקר ולא כתיב פר בן בקר אחד אלא לדרשא קאתי: