במדבר לה, ח

וְקִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן מֵאֲחוּדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן סַגִיאֵי תַּסְגוּן וּמִן זְעִירֵי תַּזְעִירוּן גְבַר כְּפוּם אַחֲסַנְתֵּהּ דִי יַחְסְנוּן יִתֵּן מִקִרְווֹהִי לְלֵוָאֵי

וְקוּרְיַין דְתִתְּנוּן מִן אַחֲסָנַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִן שִׁבְטָא דְעַמֵיהּ סַגִי תַּסְגוּן וּמִן שִׁבְטָא דְעַמֵיהּ זְעֵיר תִּזְעֵרוּן גְבַר אֲגַב אַחֲסַנְתֵּיהּ דְיַחְסְנוּן יִתֵּן מִקִירְוֵיהּ לְלֵוָאֵי

מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ – גַּם זֶה עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא קכ״ב) מֵאֵת בָּתֵּי הָאָבוֹת שֶׁנָּחֲלוּ הַרְבֵּה יִקְחוּ הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר ״לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם״ (במדבר ל״ג:נ״ד). אֲבָל הַשְּׁבָטִים שָׁוִים הָיוּ בַּנַּחֲלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁתִּמְצָא בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (פרק כ״א) שֶׁאֵין מִסְפַּר הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לַלְוִיִּם שָׁוֶה לְשִׁבְטֵיהֶם, מִפְּנֵי שִׁנּוּי הֶעָרִים הָיָה, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבוֹת זוֹ מִזּוֹ, כִּי בְּשׁוּמָא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי נָתְנוּ מִיהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וּבִנְיָמִין עָרִים י״ג, וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי וַחֲצִי מְנַשֶּׁה י״ג, וְאֵלּוּ מְרֻבִּים עַל הָרִאשׁוֹנִים בְּמִנְיָנָם. וְנָתְנוּ מִמַּטֵּה אֶפְרַיִם עָרִים אַרְבַּע, וּמִמַּטֵּה דָן עָרִים אַרְבַּע, וְהָיוּ בְּנֵי דָן כִּפְלַיִם כִּבְנֵי אֶפְרָיִם:

מאת הרב תרבו. מפני שהעלו אותה בדמים והיה המעט של אותו שבט שהיה לו חלק מועט שוה בדמים אל החלק הרב שהיה נותן ללויים אותו השבט אשר חלקו רב הכמות:

ינחלו ג' במסורה הכא. ואידך לשמות מטות אבותם ינחלו. כבוד חכמים ינחלו. אשר ינחלו לשמות מטות אבותם ינחלו דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ וכן לשמות מטות אבותם ינחלו חכמים דבחמשה דברים האב זוכה לבנו וקתני בחכמה:

מאת הרב תרבו. באמת היה מכל השבטים ד׳ עיר לכל אחד. ורק מיהודה ושמעון לא נשתוו. מיהודה היה שמנה עיר. ומשמעון עיר אחת. והיינו מאת הרב תרבו וגו׳:

איש כפי נחלתו וגו׳. היינו הנשיא אשר מתחלה ינחול לעצמו:

יתן מעריו ללוים. עוד קודם שיחלק למשפחות שבשבטו. למען ידע איך לחלק למשפחות. משא״כ אם יותן למשפחות תחלה. יהיה בלבול במשפחות אם יוקח אח״כ מאיזה משפחה עיר. מש״ה כתיב איש ולא כתיב המטה:

מאת הרב תרבו זה התבאר בפרטות בפי' יהושע (סי' כ"א):