במדבר לא, ל

וּמִפַּלְגוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּסַב חָד דְאִתַּחָד מִן חַמְשִׁין מִן אֱנָשָׁא מִן תּוֹרֵי מִן חֲמָרֵי וּמִן עָנָא מִכָּל בְּעִירָא וְתִתֵּן יָתְהוֹן לְלֵוָאֵי נַטְרֵי מַטְרַת מַשְׁכְּנָא דַיְיָ

וּמִפַּלְגוּת דִבְנֵי יִשְרָאֵל תִּיסַב חַד דִמִיתַחַד מִן חַמְשִׁין מִן בַּת נְשָׁא וּמִן תּוֹרֵי וּמִן חַמְרֵי וּמִן כָּל בְּעִירָא וְתִתֵּן יַתְהוֹן לְלֵיוָאֵי נַטְרֵי מַטְרַת מַשְׁכְּנָא דַיְיָ

אחד אחוז. כמו והאחוז אחוז ושניהם דבקים כאשר פירשתי:

מכל הבהמה. כמו גמלים והנה לא לקח אלעזר מהם חלק אולי היו מעטים ועל כן לא נזכר המספר שהביאו ולא המספר שלקחו הלוים:

אחז ד'. הכא ואידך אחז לאלעזר וגו' אחז לאיתמר (בדברי הימים א') בענין המשמרות חור כרפס ותכלת אחוז בשביל שנעשו משמרות ל יעמוד על השיר נטלו א' אחוז מן החמשים. כרפס ותכלת אחוז מלמד אף על פי שלא נצטוו ליתן מכם אלא מן האדם והבהמה מעצמן נתנו מבזת המטלטלין דילפינן אחוז דהכא מאחוז דהתם:

אחד אחז מן החמשים, ונתתה אותם ללוים וגו׳ כשהלויים נטלו עשרה באלף, הכהנים נטלו בו אחד כנגדן שלא היו הם אלא אחד מאחת עשרה ידות שבמשפחות לוי כיצד משפחות לוי חמש ומחצה משפחת הלבני וחברוני המחלי והמושי העמרמי וחצי של יצהר כמו שפי׳ בפרשת פנחס ומשפחת העמרמי היתה חציה כהנים וחציה לויים הרי לך הכהנים אחת מאחת עשרה ידות שבמשפחות לוי.

מן הבקר מן החמרים ומן הצאן וא״ת מפני מה לא צוה הקב״ה ליטול מכס מן הגמלים שהרי הרבה גמלים שם כדכתיב במלחמת גדעון ולגמליהם אין מספר אלא יש לומר לא הזכיר הכתוב אלא אותם שנטלו מהם מכס והם לא נטלו מכס מבהמה טמאה רק מהחמורים הואיל ונתקדשו בפטר חמור, אך חז״ק, דכתיב ומכל הבהמה דמשמע עוד מין בהמה אחרת כגון גמלים.

מכל הבהמה. היינו שארי חיות כמש״כ לעיל ט׳. ומשום שלא הגיע המחצית לחמש מאות. מש״ה לא ניתן מהם לאלעזר. וע׳ מש״כ בס׳ בראשית ל״ד כ״ג:

שומרי משמרת משכן ה׳. כבר נתבאר לעיל א׳ נ״ג משמעות זה הלשון. שהם שומרים מה שהי׳ משכן ה׳ משמר בישראל. היינו שהיו עוסקים בתורה. וכמש״כ בס׳ דברים י׳ מקרא ח׳. שבעה״י ניתן ללוים כח פלפולה ש״ת וכדאי׳ במס׳ יבמות דפ״ו דבתחלה ושוטרים הלוים לפניכם. והמה מורים ומדריכים את ישראל ושומרים את ישראל מכל ריב וכל נגע כמו שהי׳ משכן ה׳ שהי׳ בו שכינת ה׳ משמר לישראל. ונכתב פרשה זו שהי׳ לשעה. בתורה. ללמדנו לדורות. שמי שהולך למלחמה ונדרש לתפלה שלא יקרנו רעה ועונש בשעת הסכנה. ה״ז צריך למי שעוסק בעבודה ותפלתו זכה ביותר. מש״ה צוה הקב״ה ליתן מחלק אנשי הצבא לכה״ג שהוא המכפר על ב״י ועוסק בעבודה. עוד זאת פירש הכתוב שלא משום שכרו ומלוי צרכיו ניתן לו. אלא מחויבים ליתן מחלקם מכס לה׳. וחלק גבוה ניתן לקדוש ה׳ העומד לפניו. משא״כ היושבים במנוחה בביתם המה יש להם להפריש מהטוב שמגיע להם חלק לשומרי תורה ועמליה. שבזכות ת״ח המה נשמרים מכל רע ובהם המה מודרכים בהליכות עולם. ע״כ יש להם להפריש כמו מעשר מתבואת הארץ שהוא חול וניתן ללוים. כך ראוי להפריש חלק מכל הטוב לעמלי תורה: