במדבר ג, כו

ואת מיתריו. של משכן והאהל ולא של חצר:

וּסְרָדֵי דְדַרְתָּא וְיָת פְּרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא דִי עַל מַשְׁכְּנָא וְעַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר וְיָת אַטוּנוֹהִי לְכֹל פּוּלְחָנֵהּ

וִילַוַות דָרְתָּא וְיַת פְּרָסָא דְבִתְרַע דָרְתָּא דְעַל מַשְׁכְּנָא וְעַל מַדְבְּחָא חֲזוֹר חֲזוֹר וְיַת אֲטוֹנוֹי לְכָל פּוּלְחָנֵיהּ

אשר על המשכן. שהוא בפנים החצר:

ועל המזבח. שהוא חוץ למשכן:

וטעם סביב. שאין שם מקום חסר כפרץ שאין שם מסך:

לכל עבודתו. עוד אפרשנו:

אשר על המשכן ועל המזבח על בסמוך.

המשכן הוא חצר.

המזבח הוא החצון.

ואת מיתריו לכל עבודתו. של החצר. בין בשעת עמידה נצרך לקשור הקלעים להעמודים וליתדות בין בשעת מסעות נצרך לקפל ולקשור במיתרים:

פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח ר"ל שהחצר וכן קלעי החצר הקיפו בג' רוחות את המשכן וברוח מזרחית היה עקרו להקיף את המזבח שלכן היה רחוק נ' אמה מן המשכן, ועמ"ש בפ' תרומה [כז טז]. ואת מיתריו היינו מיתרי המשכן וה"ה מיתרי הקלעים [כמש"ל ד כו] ואת מיתריהם בל"ר, שקאי על מיתרי הקלעי' וכמו שפרש"י שם וכאן:

ר כי בני מררי היו נושאין מיתרים של חצר עיין רש"י בפרשת נשא: