במדבר כז, ט

וְאִם לֵית לֵיהּ בְּרַתָּא וְתִתְּנוּן יָת אַחֲסַנְתֵּיה לַאֲחוֹהִי

וְאִין לֵית לֵיהּ בְּרַתָּא וְתִתְּנוּן יַת אַחְסַנְתֵּיהּ לַאֲחוֹהִי

וְאִם אֵין לוֹ בַת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו – קִבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קטו) כִּי הָאָב יוֹרֵשׁ אֶת בְּנוֹ כַּאֲשֶׁר מֵת בְּלֹא זֶרַע, וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה. וְהַטַּעַם כִּי בְּמִשְׁפְּטֵי הַיְּרֻשָּׁה כָּל מַנְחִיל נוֹחֵל, כִּי הַקֻּרְבָה שָׁוָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שֶׁהַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו גַּם הָאָב יוֹרֵשׁ אֶת הַבֵּן. וְעוֹד, כִּי הַיְּרֻשָּׁה הִיא בְּשַׁלְשֶׁלֶת הַזֶּרַע בְּיוֹצְאֵי חֲלָצָיו לֹא בַּצְּדָדִין. אִם כֵּן וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו מַשְׁמַע נַחֲלָה שֶׁהָאָב יוֹרֵשׁ בַּקֶּבֶר וּמִמֶּנּוּ תָּבֹא לָאַחִים, אֲבָל לֹא רָצָה לוֹמַר ״וְאִם אֵין לוֹ בַת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאָבִיו״, כִּי דֶּרֶךְ בְּרָכָה יְדַבֵּר וְלֹא בַּנִּכְרָתִים. וְאוּלַי לֹא הָיָה זֶה בְּבָאֵי הָאָרֶץ שֶׁיִּנְחַל הָאָב אֶת הַבֵּן, שֶׁבָּהֶם יְדַבֵּר:

לאחיו. מאב או מאם:

ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו. פירש החכם ר' אברהם ז"ל, אחים מן האב או אחים מן האם, שכולן קודמין לאחי אביו ואין צריך לומר לאחי אמו. אבל רז"ל אמרו שמשפחת האם אינה קרויה משפחה, ואין אחי האם יורשין זה את זה אלא אחי האב, וא"כ אחי אביו קודמין לאחיו מן האם. והבן יורש את אמו והיא אינה יורשת את בנה אלא קרובי אביו. ואחות יורשת את אחיה אם אין לו אב ולא אח, כשם שהבת יורשת את האב במקום שאין לו בן. וא"כ מלת לאחיו יכלול האח והאחות כאחד. ואחר שהזכירה הפרשה שהבן יורש את האב הוא הדין גם כן שהאב יורש את הבן אבל לא רצתה תורה להזכיר זה מפני שהוא דרך פורענות, וידוע הוא כי כל מנחיל גם הוא נוחל שהרי הקורבה שוה ולכך לא הזכיר הכתוב הדין הזה, או אולי שלא אירע זה לעולם בבואם לארץ שימות הבן בחיי האב ועל כן לא דבר הכתוב אלא במה שעתיד שינהוג ביניהם, כן פירש הרמב"ן ז"ל.