במדבר כו, סג

אִלֵין מִנְיָנֵי משֶׁה וְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא דִי מְנוֹ יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב עַל יַרְדְנָא דִירֵיחוֹ

אִלֵין סְכוּמֵי משֶׁה וְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא דִי סְכָמוּן יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב עַל יַרְדְנָא דִירֵיחוֹ

וְטַעַם אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר עַל פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין פְּקוּדֵי הַלֵּוִי בִּכְלָל, כִּי בָּהֶם לֹא יֹאמַר ״וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ״, שֶׁלֹּא נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה הַהִיא עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קכא), וְהָעֵד אֶלְעָזָר גַּם פִּנְחָס:

אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את בני ישראל. הכי מיבעי לכתוב אלה פקודי בני ישראל אשר פקדו משה ואלעזר הכהן. והכי אי׳ שטח הלשון בספר במדבר. אבל בא הכתוב לכלול גם הלוים. שפקדו אותם משה ואלעזר. מש״ה החל הכתוב אלה היינו הלוים שמדבר בהם. אשר פקדו את בני ישראל וגו׳ המה פקדו גם הלוים וכמו שהיה כתוב עם בני ישראל אם שלא היה צורך לענין שיפקדו המה הלוים. ונמצא יש לזה המקרא שני משמעות בישראל במשמעות בפ״ע ובלוים בפ״ע. וכאלה הרבה בתורה: