במדבר כג, ג

אולי יקרה ה' לקראתי. אינו רגיל לדבר עמי ביום:

וילך שפי. כתרגומו יחידי, לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:

וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק אִתְעַתֵּד עַל עֲלָתָךְ וְאֵיהַךְ מָאִים יְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לָקֳדָמוּתִי וּפִתְגָמָא דְיַחֲזִנַנִי וְאֵחַוֵי לָךְ וַאֲזַל יְחִידִי

וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק אִתְעַתַּד עַל עֲלָתָךְ וְאֵיהַךְ וְדִלְמָא יִזְדְמַן מֵימְרָא דַיְיָ לְקָדָמוּתִי וּפִתְגָם מָה דִיחַוֵי לִי וְאֵיתְנֵיהּ לָךְ וְאָזִיל גָחִין כְּחִיוְיָא

וַאֲזַל בִּלְעָם בְּלֵב שֶׁפִי:

יקרה. מגזרת לקראתי:

ודבר. סמוך אל מה:

וילך שפי. דברי המתרגם ארמית ידועים שהוא לבדו והנה שפי לבדו גם הוא בלי אח ואחרים אמרו כי הוא כמו נכאה לכב מגזרת ושפו עצמותיו והנכון בעיני שהוא מגזרת קול על שפיים וימצא ביו"ד גם באל"ף כמלת פתאים והטעם שהלך אל שפי ותחסר מלת אל כמו ויבא ירושלים וכן נסעו העם חצרות ורבים כן והנה הוא מנחש בלכתו כי כן כתוב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים והנה גם פה רמזתי לך סוד חתום:

וילך שפי - חגר כמו: ושופו עצמותיו - גם שניהם מגזרת חטופי למ"ד פעל של ה"א.

התיצב על עולתך. לכוין בהעלאת כל חלק ממנה כענין כי הדם הוא בנפש יכפר:

אולי יקרה ה' לקראתי. אולי בהתבודדי אף על פי שלא אשיג לעלות לאור פני מלך כמו שהיה הענין במשה כאמר ובכל ביתי נאמן הוא (לעיל יב, ז) יקרה לי שיבא ה' לקראתי כמו שהיה הענין במשה בתחלת נבואתו קודם שעלה אל השלמות שהשיג אחר כך כאמרו וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים:

על עלתך חסר וי"ו כי לא חפץ בם הקדוש ברוך הוא שא"ל טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב ר"ת ממזר פירוש משבעה פרים ושבעה אילים שהקריבו מואבים שבאו מממזרות:

יראני ב'. הכא ואידך אלהים יראני בשוררי מלמד שהיה בלעם שונא אותם וחפץ לקללם יותר מבלק והיה מתפלל עליהם אלהים יראני בשוררי:

וילך שפי בגימטריא חיגר ברגל. ד"א מלשון שף מדוכתיה משום שנאמר ותלחץ רגל בלעם אל הקיר:

שפי פ"א כפולה שפשפש וחפש באיזה שעה טוב לקלל את ישראל:

וילך שפי. תרגומו יחידאי, ואין לו חבר.

והחכם רבי אברהם ז"ל פירש שהוא מלשון (ישעיה מא) על שפיים, שהוא מקום גבוה ושעורו וילך אל שפי, וכן (במדבר י״א:ל״ה) נסעו העם חצרות, כי היה נוסע ממקום למקום כמנהג מנחש, עד כאן. וירמוז לך הכתוב אע"פ שהיה מחזר אחר מקום גבוה כדי שיראם מקובצים במקום אחד ויכוין בהם לקללה, אעפ"כ לא מצא אותם אלא מפוזרים לארבע רוחות העולם, וזהו מלת שפ"י שה פזורה ישראל. ובמדרש שפי חגר ברגלו אחת, אבל שמשון חגר בשתי רגליו, כתיב הכא שפי וכתיב התם (בראשית מט) שפיפון.

וילך שפי מכותת ונשבר מלחיצת הקיר ומרוב שנאתו אותם לא המתין עד שנתרפא.

שפי לשון שפו עצמותיו.

התיצב על עולתך. שהמעלים היו כומרים אך בלק ובלעם היו בעלי הקרבנות. ומש״ה עליהם לעמוד על קרבנם כדאיתא בתענית פרק ד׳ אפשר שקרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע״ג. ואמר בלעם לבלק שהוא עצמו אינו יכול לעמוד. משום שנצרך להתבודד. אבל אתה התיצב על עולתך. וע׳ מש״כ להלן י״ז:

אולי יקרה וגו׳. כמסתפק בדבר ואע״ג שבפירוש אמר לו ה׳ את הדבר אשר אדבר אליך וגו׳ ולא היה לו להסתפק שיהיה לו דבר ה׳. מכ״מ אחר שעבר על רצון ה׳ וראה קצה העם ונעשה שתום העין. חשש שהקב״ה לא יחול עליו רוח קדשו עוד ולא ידבר עמו כלל:

אולי יקרה ה׳. כמש״כ לעיל ח׳ שהוא גסות הרוח:

וילך שפי. לאט לאט. כדרך המתבודד שיחול עליו רוח קדושה. ומשמעות שפי הוא מלשון דחיקה כמו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. וההולך מהרה לפי דרכו אינו דוחק ברגלו על הארץ. משא״כ המהלך בשביל התבודדות מתהלך בכבדות ובנחת ודוחק ברגליו על הארץ וזהו שפי:

ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי באשר לא בא אליו מעולם דמר ביום הי' מסופק בזה, ואמר ואלכה, היינו שיתרחק מפה להתבודד, ואמר אולי יקרה כי הי' לו ספק אם יבא אליו במקרה בהקיץ וילך שפי שהלך בהתבודדות על הרי נשף:

ק כדכתיב לינו פה הלילה וכן אמר נופל וגלוי עינים שפירושו לפי פשוטו כתרגומו שאינו נראה אלא בלילה כשהוא שוכב על מטתו. (גור אריה) דאם לא כן למה אמר אולי לשון מסופק ולמעלה אמר ואדעה מה יוסף וגומר שמשמע שהיה בטוח שהקדוש ברוך הוא ידבר עמו:

ר כיון שהולך יחיד אין לו חבר לדבר עמו: