במדבר כ, כא

וְסָרֵיב אֱדוֹמָאָה לְמִשְׁבַּק יָת יִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַר בִּתְחוּמֵיהּ וּסְטָּא יִשְׂרָאֵל מִלְוָתֵיהּ

וְסָרֵיב אֱדוֹמָאָה לְמִשְׁבּוֹק יַת יִשְרָאֵל לִמְעִבַּר בִּתְחוּמֵיהּ וּסְטָא יִשְרָאֵל מִלְוָותֵיהּ דַהֲווֹ מַפְקְדִין מִן קֳדָם מֵימְרָא דִשְׁמַיָא דְלָא לִמְסַדְרָא עִמְהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא מְטוֹל דְעַד כְּדוֹן לָא מָטָא זִמְנָא לְמִתְיַהֲבָא נִקְמָתָא דֶאֱדוֹם בִּידֵיהוֹן

וּסְטוּן יִשְרָאֵל מֵעִלַוֵיהוֹן דַהֲווֹן מִפַקְדִין מִן אֲבוּהוֹן דְבִשְׁמַיָא דְלָא יְסַדְרוּן לְקִבְלֵיהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא:

וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו – קִצֵּר הַכָּתוּב בָּזֶה, כִּי מִפִּי הַגְּבוּרָה נִצְטַוּוּ: ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד אַל תִּתְגָּרוּ בָם״ (דברים ב ד ה), כַּאֲשֶׁר פֵּרַשׁ לָהֶם מֹשֶׁה, וְעַל פִּי הַדִּבּוּר נָטוּ מֵעָלָיו, כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר אַחֵר כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִנִּיחָם לַעֲבֹר:

עבור בגבולו. העיד הכתוב שלא בשביל איזה טעם מיאן אלא לא רצה שיעברו בגבולו והיינו משנאה כבושה לא עשה להם טובת הנאה:

וימאן עבור בגבולו שלא רצה שיעברו גם בגבול שסביב המדינה, ופה כתיב וימאן ואצל סיחון כתיב ולא אבה, כי כבר הבדלתי שהממאן הוא בפה והבלתי אובה הוא בלב, וסיחון לא רצה גם בלב כי היה אויב לישראל וע"כ יצא וילחם בישראל, אבל אדום לא היה אויב להם והיה אובה בלב רק שהיה מתירא מישראל כמ"ש אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וייראו מכם, והיה ממאן רק בפה ולא יצא כדי להלחם רק כדי שלא יעברו בגבולו וע"כ ויט ישראל מעליו: