במדבר כ, יט

רק אין דבר. אין שום דבר מזיקך:

וַאֲמָרוּ לֵיהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹרַח כְּבִישָׁא נִסַק וְאִם מֵימַךְ נִשְׁתֵּי אֲנָא וּבְעִירַי וְאֶתֵּן דְמֵיהוֹן לְחוֹד לֵית פִּתְגַם דְבִישׁ בְּרַגְלַי אֵעִיבַּר

וַאֲמָרוּ לֵיהּ בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּאִסְטַרְטַיָא דְמַלְכָּא נֵיזֵיל אִין מַיִיךְ נִשְׁתֵּי אֲנָא וּבְעִירֵי וְאֵיתֵּן דְמֵי מֵימְהוֹן לְחוֹד לֵית פִּתְגַם דְבִישׁ בִּלְחוֹדִי אֲעִיבַר

בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה – הִנֵּה מִתְּחִלָּה הָיוּ אוֹמְרִין לָבֹא בֶּעָרִים, רַק יִשְׁתַּמְּרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, כְּדֶרֶךְ מַחֲנוֹת עַם רַב שֶׁשּׁוֹלְלִים אֶת הַגְּרָנוֹת וְנִכְנָסִים בַּכְּרָמִים. אֲבָל יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא דֶּרֶךְ הָרַבִּים, לֹא דֶּרֶךְ הַיָּחִיד. וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ כְּלָל הַמַּיִם אֲשֶׁר לָהֶם בַּבְּאֵרוֹת לְצָרְכָּם. אַחֲרֵי כֵן שָׁלְחוּ לָהֶם שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ לֶעָרִים כְּלָל, אֲבָל יֵלְכוּ בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה לְאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהִיא סְלוּלָה וּכְבוּשָׁה לַכֹּל, וְאִם יִשְׁתּוּ מֵימֵי הַנְּהָרוֹת בַּדְּרָכִים הֵם וְהַבְּהֵמוֹת בְּעָבְרָם בַּנָּהָר יִתְּנוּ דְמֵיהֶם שֶׁנֶּהֱנוּ מֵהֶם. עַל כֵּן אָמַר ״רַק אֵין דָּבָר״ - שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד שׁוּם דָּבָר. וַאֲחֵרִים פֵּרְשׁוּ ״לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר אִם לֹא בְּדָמִים״, וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לָמָּה יַחֲזֹר לִשְׁלֹחַ לוֹ מַה שֶׁלֹּא רָצָה בַּתְּחִלָּה. וּמִדְרָשׁוֹ (תנחומא חקת יב) ״לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר שֶׁלָּנוּ וְנִקַּח מִכֶּם״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ׳:י״ז). וְאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱדוֹם ״עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ״ וְלֹא הִזְכִּירוּ לוֹ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ, שֶׁלֹּא יְקַנֵּא בָּהֶם עַל הָאָרֶץ לֵאמֹר כִּי לָהֶם הָיְתָה לוּלֵי שֶׁלָּקַח בְּכוֹרָתוֹ וּבִרְכָתוֹ בְּמִרְמָה. אֲבָל לְסִיחוֹן הִזְכִּירוּ ״עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ״ כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב כט):

במסלה נעלה. מה יזיקכם שנעלה במסלה ואם הוצרכו למים תמכרום לנו וזה טעם מכרם כמו דמיהם:

במסלה נעלה. הנה זה אולי יקרה אם נעבור בערים אבל אנחנו נעבור במסלה בלבד ולא תקרה שם סבה שתעורר את עמך בחרב לקראתנו:

רק אין דבר ברגלי. אין אתנו שום דבר מוכן לחרחר ריב:

אעבורה. מאחר שאינך ממאן להניחנו לעבור אלא בשביל זה שאמרת הנה נוכל לעבור שאין לחוש לזה כלל:

מכרם ג' במס' ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם. ואעיד ביום מכרם ציד. על מכרם בכסף צדיק. בשביל שמכרו בכסף צדיק וצדו את אביהם ביום מכרם בפיהם ואמרו לו חיה רעה אכלתהו על כן ונתתי מכרם והוצרכו לשתות מימיהם בכסף:

במסלה נעלה. תחלה היו אומרים לבא בעירם רק ישתמרו שלא יכנסו בשדה ובכרם כדרך מחנות עם רב ששוללים את הגרנות, נכנסין בכרמים, אבל ילכו בדרך המלך שהוא דרך הרבים ולא דרך היחיד, והיו אומרים שלא ישתו המים אשר להם בבארות כלל, אחרי כן שלח להם שלא יקרבו לערים כלל אבל ילכו במסלה העולה לארץ ישראל אשר היא סלולה וכבושה לכל, ואם ישתו מי הנהרות בדרך הם והבהמות בעברם בנהר יתנו דמיהם, על כן אמרו רק אין דבר, שאין בזה שום דבר, כן כתב הרמב"ן ז"ל.

ברגלי אעבורה. טעם רגלי צבאותי, ומכאן אפשר לך ללמוד כי ועמדו רגליו על הר הזיתים (זכריה י״ד:ד׳) האמור בהקב"ה הכוונה בו צבאותיו כדי להרחיק ממנו יתברך כל מדות הגשמות. ואם יאמר אומר שאינו דומה, שהרי צבאות השפלים ראויין להקרא כך לפי שהרגל כלי ההליכה ואין דרכן של שפלים ללכת בלא רגלים, אבל בצבאות העליונים שאין להם כלי ההליכה ואין לשון התנועה נופל בהם איך יתכן לקרא אותם בשם הזה. ותשובת הענין כי זה שם משותף, שהרי עליון כל דבר יקרא ראשו וסוף הדבר יקרא רגליו, וכיון שהוברר שהבורא יתעלה ראש הנמצאים כלם יתכן להקרא צבאות כל הנמצאים רגליו. או יהיה רגליו סבותיו כדעת הרמב"ם ז"ל, וזה כשאר השמות שהם שמות אברים גשמיים שבאדם שהם נאמרים בבורא יתעלה, כגון (שמות יז) פי ה' (דברים יא) עיני ה', (במדבר יא) אזני ה', וכבר בארתי כל הלשונות הללו בפסוק (בראשית ו׳:ו׳) ויתעצב אל לבו.

ויאמרו אליו במסלה נעלה במסלה ההולכת חוץ לעירות ועוד אמרו ואם מימך נשתה אני ומקני אפי׳ מי נהרות.

חזרו ושלחו להם אם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם. כלו' כן אנו רוצים לומר מתחילה שלא נשתה מי באר אלא אם כן נתן דמיהם אי נמי תחילה אמרו [לא נשתה מי באר שטרחתם לחפרו אבל מי הנהרות שהם הפקר נשתה] ולבסוף אמרו שאף על אותם יתנו מכרם, והרשיעו לבא לקראתם למלחמה:

במסלה נעלה עד עתה היינו שואלים ממך שנכנס במקומות ישוב עיירות ומדינות ועכשיו אין אנו שואלים אלא במסילה שהוא מעבר לרבים:

בני ישראל. כבר ביארנו שמשה לא שלח עוד:

במסלה נעלה. שלא בדרך המלך. דבדרך המלך יש חשש לעוברים ושבים שלא יארע להם נזק בעת העברת ישראל. אבל במסלה היינו בדרכים קטנים שאין בהם כ״כ עו״ש:

ואם מימיך נשתה. דבדרך המלך היו יכולים להבטיח שלא נשתה מבאריהם. שהרי אין עושים בארות אלא בצדדי הדרך. וע״ז אמרו לא נטה ימין ושמאל. משא״כ במסלות עושים בארות בתוך המסלה. וא״כ מן הנמנע לעצור העם מלשתות מש״ה אמרו שישלמו: