תהילים פרק ע״ז

תהילים פרק ע״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:

   מצודת דוד:על ידותון. בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עַל יְדוּתוּן. עַל הַדָּתוֹת וְעַל הַדִּינִין הָעוֹבְרִים עַל יִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   למנצח על ידותון על נועם פיוט תחלתו ידותון.

   רד"ק

   למנצח על ידותון. כמו לידותון. וזה המזמור על לשון הגלות נאמר:

   מלבי"ם

   למנצח לאסף, הוסד על הגלות:

2. (ב)קוֹלִי אֶל־אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל־אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

   מצודת דוד:קולי. ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   קולי פעמים, כי זה פעם אחר פעם.

   יש אומרים: והאזין היה ראוי להיות והאזין כמו לא האמין פועל עבר. ורבי משה אמר: שהוא לשון ציווי. ולפי דעתי: שהוא שם הפועל.

   רד"ק

   קולי. אמרו פעמים לחזק, כלומר אין קולי אלא אליך לפיכך והאזין אלי, כלומר אליך אקרא ואתה תאזין אלי:

   מלבי"ם

   קולי אל אלהים, אינו צועק על עניני עצמי רק על הנוגע בעניני האלהים, ואצעקה, גם אצעק כן, ואומר בצעקתי שקולי הוא אל אלהים, מה שנוגע לכבוד שמו, וע"כ בקשתיו שיאזין אלי:

3. (ג)בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה׳: ידי. ר״ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָדִי. מַכָּתִי:

   לַיְלָה נִגְּרָה. בַּגָּלוּת זֶה שֶׁהוּא כְּלַיְלָה, הִיא נִגְּרָה לֵחָה וּמָרָה:

   וְלֹא תָפוּג. וְלֹא תִדְמֶה נִגְּרָתָהּ:

   אבן עזרא

   ביום חכם גדול חבר ספר נכבד, רק יש בו טעיות שאמר: כי ידי מקום עיני וזה לא יתכן לדבר איש דעת כדבר הזה, אפילו בשיחת חולין ואף כי בספרי הקדש. ויש אומרים: כי ידי חזקתי וכוחי כאילו נמס עד שיגר דרך משל, כמו: וימסו אסוריו, או יהיה חסר בי"ת כאילו הוא בידי בעבור מכתי ונגעי.

   לילה נגרה צעקתי, כי למעלה כתוב: ואצעקה והנה יש שם צעקה ואם לא היתה כתובה כדרך וברך ברכה ולא אשיבנה ורבים ככה והוא דרך משל, כמו: ויתכו כמים שאגותי, או פירוש ידי מקומי כמו ויד תהיה לך. והטעם: שיגר מקומו בעבור דמעותיו, על כן אחריו מאנה להנחם נפשי, כדרך: ודמעתה על לחייה אין לה מנחם.

   רד"ק

   ביום. כי הוא אדון על הכל ואותו דרשתי ביום צרתי:

   ידי לילה נגרה. מכתי והמכה היא אנחה וכאב הלב על הגלות, לפיכך אמר לילה כי בלילה אדם פנוי מעסקי העולם ומחשב על עניניו: ואמר נגרה. על דרך משל מהתמדת האנחות זו אחר זו:

   ולא תפוג. ענין רפיון וחלישות כלומר לא תרפה ותחלוש מכתי אלא תמיד ניגרה:

   מאנה הנחם נפשי. אעפ"י שאשיב אל לבי דברי נחמה כי האל יוציאני מהגלות ואע"פ שארוך, מאנה הנחם נפשי מרוב הצרות:

   מלבי"ם

   ביום, הגם שביום שבא עלי הצרה דרשתי את ה' וממנו בקשתי ריוח והצלה, ובכ"ז בלילה ידי נגרה צייר שהיד שלו נגרה וזבה מן המכה שיש בידו, ולא תפוג מליגר, (תפס משל החולי שלו כאילו יש לו מכה טריה זבה ליחה ודם על היד והוא ציור למה שחשב שיד ה' התומכת אותו נחלה ונחלשה, וכמ"ש אח"כ חלותי היא שנות ימין עליון), וע"כ מאנה הנחם נפשי, כי רואה כי אזלת יד, שיציין כאילו גם היד העליונה שהיתה בעזרו נחלשה ואין לה כח:

   מצודת ציון

   ידי. לפי שהמכה מכה ביד קרוי מכה בלשון יד:

   נגרה. ענין הזלה ושפיכה כמו ויגר מזה (לעיל ע״ה):

   תפוג. ענין רפיון וחלישות כמו תפוג תורה (חבקוק א׳):

   מאנה. מל׳ מיאון:

4. (ד)אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:

   מצודת דוד:אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה: אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים. הַחֶסֶד שֶׁהָיָה רָגִיל לַעֲשׂוֹת לִי בִּימֵי חִבָּתִי:

   אָשִׂיחָה. בְּאוֹתָן חֲסָדִים וְטוֹבוֹת:

   וְתִתְעַטֵּף רוּחִי. פַּשְׁמִי״ר בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   אזכרה, ואהמיה מלא והיו"ד תחת ה"א.

   ותתעטף כמו העטופים ברעב.

   רד"ק

   אזכרה. בפי ואהמיה אליו. ומלת ואהמיה. בהוראת למ"ד הפועל תמורת הה"א ביו"ד. אשיחה. אדבר ואנוד בצרתי:

   ותתעטף רוחי. כי האדם בעת הצרה כפוף ומעונה כאילו מעוטף קצתו בקצתו:

   מלבי"ם

   אזכרה, מבאר מדוע מאנה נפשו להנחם, כי אזכרה אלהים שהוא היה תומך אותו בידו העליונה, ונדמה לו כי נשתנה ימין עליון עי"כ ואהמיה מצייר שמרוב חולשתו נפסק ממנו כח הדבור רק אהמיה ואשיחה, המיה ושיח לבד, ואח"כ תתעטף רוחי, כאילו נפל בחולשה קרובה אל המות:

   מצודת ציון

   אשיחה. ענין ספור התלאות כמו ישפוך שיחו (לקמן ק״ב):

   ותתעטף. ענינו כפוף ומעונה כי מגודל הצרה נראה כאלו מעוטף קצתו בקצתו בעבור הכפיפה:

5. (ה)אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:

   מצודת דוד:אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״כ לסגרם כדרך הישן: נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי. שְׁמוּרוֹת לְשׁוֹן אַשְׁמוּרוֹת הַלַּיְלָה, שֶׁאָדָם נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְדַעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וְלִבּוֹ חוֹזֵר עָלָיו. וַאֲנִי אֵינִי כֵּן בַּלַּיְלָה זוֹ שֶׁל גָּלוּת: תָּמִיד עֵינַי נִדְבָּקוֹת, כְּאָדָם נִרְדָּם מֵאֹטֶם לֵב. בַּצָּרוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה נִפְעֲמָה רוּחִי וְאֵין הַדִּבּוּר בִּי:

   אבן עזרא

   אחזת אמר רבי משה: כי שמורות תאר השם, כמו עצומות, כי העפעפים שומרות העינים בהסגרם והטעם אחזת אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי.

   נפעמתי כמו ותפעם רוחו, כל כך הוכיתי עד שלא יכלתי לדבר.

   רד"ק

   אחזת שמורות עיני. הם העתות והקצות כמו שנקרא הער בלילה שומר וכן נקראו עתות ההקצה משמרות ואשמורות, אמר כאילו אחזת והחזקת בשמירות עיני שיהיו עירות תמיד ולא אישן מרוב צרות לבבי:

   נפעמתי ולא אדבר. אני ער בלילה ומחשב על צרותי ובבקר אני נשבר ולא אוכל לדבר:

   מלבי"ם

   אחזת, מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו שמורות עיני, העפעפים השומרים את העינים, וגם נפעם רוחי עד שלא אוכל לדבר עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר:

   מצודת ציון

   נפעמתי. ענין שבירה והכאה כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) והוא מלשון פעמון שמקשקש ומכה:

6. (ו)חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:

   מצודת דוד:חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם: שנות עולמים. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם. לִזְכֹּר הַחֲסָדִים שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ:

   אבן עזרא

   חשבתי מגזרת חשבון וחילוק דברים במחשבת הלב.

   עולמים שעברו כי הטעם כפול ועולמים כמו זמנים.

   רד"ק

   חשבתי. בעודני בצרותי בגלות אני מחשב ימים מקדם:

   שנות עולמים. כפל הענין במלות שונות. ועולמים פירושו זמנים ארוכים:

   מלבי"ם

   חשבתי, בציור הזה שצייר כאילו הוא גוסס ונפשו קרובה לצאת, אז ההולך בדרך עולם תשוטט מחשבתו ברגע האחרונה על כל מה שעבר עליו בימי חייו, כן ידמה את האומה בכללה כי היא קרובה להיות אפס וכלא היה, שהיא הגויעה והביטול של גוף הכללי של האומה ותחשב ברגע האחרונה על מה שעבר עליה בימי קדם במצרים, ואח"כ בדורות עולמים אזכרה נגינתי בלילה, שעוד נשאר בידי הנגינות והשירים, זכר הנסים שעברו וגדולת העם והצלחתם בימי קדם, ועם לבבי אשיחה, מדוע שקעה שמש הצלחתי, ורוחי יחפש ויחקור על כל צדדי האפשר, אם יצוייר זאת שיעזבה ה' ויסיר את האומה מהיות גוי לפניו, ואחרי החיפוש והחקירה יברר בטענות שזה דבר נמנע בחק האלהות:

7. (ז)אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם־לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:

   מצודת דוד:בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה״מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה. בִּימֵי הַגָּלוּת הַזֶּה הַדּוֹמֶה לַלַּיְלָה אֲנִי זוֹכֵר אֶת נְגִינוֹתַי שֶׁהָיִיתִי מְנַגֵּן בִּימֵי קֶדֶם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

   עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה. אֲנִי מְחַשֵּׁב וְרוּחִי מְחַפֵּשׂ (פסיקתא רבתי יז), מַה הִיא כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲנִי תָּמֵהַּ: הַלְּעוֹלָמִים יִזְנַח?

   אבן עזרא

   אזכרה רמז שהיה מנגן בלילה, או בלילה אזכרה, שהייתי מנגן בימים קדמונים לעבוד השם על דרך אעירה השחר.

   ויחפש רוחי הוא המחפש והוא דבק באשר אחריו והוא הלעולמים והפעול חסר והוא אותי.

   רד"ק

   אזכרה נגינתי. אזכיר כי אחר גלות מצרים הייתי מנגן ושמח, ועל זה אני מחשב בלילה ואשיחם עם לבבי:

   ויחפש רוחי. כפל הענין במלות שונות כי רוחי כמו לבבי שבו רוח המחשבה, והוא המחפש הדברים במחשבה, ומה אשיח עם לבבי:

   מצודת ציון

   ויחפש. ענין חקירה:

8. (ח)הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא־יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:

   מצודת דוד:הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה׳ אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   הלעולמים יזנח. את עמו בגלות לעולם:

   ולא יוסיף. כמו שהיה רוצה בישראל בזמנים שעברו:

   מלבי"ם

   הלעולמים, א. זה דבר שאי אפשר מצד הרצון האלהי, שאחר שכבר רצה בנו פעם אחד איך ישתנה מרוצה ללא רוצה וה' לא ישתנה, ובהכרח שרצונו עוד קיים כמו בתחלה, רק שהיה תנאי ברצונו שרצה בנו כל עוד שניטיב מעשינו, וא"כ אם נשוב ללכת בדרך טובים רצונו עומד עלינו לטוב כמו בתחלה בלי שינוי, וז"ש הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד, וכי אפשר שתהיה הזניחה לעולמים ע"מ שלא ירצה עוד, זה א"א, רק שזנח ע"מ שישוב וירצו בנו אם ניטיב מעשינו, (טענה ב') מצד החסד העליון, אחר שחסד ה' בלתי תלוי בשום דבר וא"א שיכלה וא"כ ישאל האפס לנצח חסדו (טענה ג') מצד אמתת הבטחתו אחר שהבטיח לנו שנהיה לו לעם, א"כ הכי גמר אומר, וכי גמר את אומר ההבטחה הזאת לדור ודור, וכי היתה ההבטחה רק לדורות מיוחדים שנאמר שנגמרו הדורות וכלו וכלתה ההבטחה והאומר, הלא ההבטחה היתה לעולם (טענה ד') מצד החנינה שלו, אחר שכבר מצאנו חן בעיניו פעם אחת, א"כ. השכח חנות אל, א"א שישכח חנות הזאת, שהגם שאין אנו ראוים עתה הלא מצאנו חן בימי קדם כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך, (טענה ה') מצד רחמיו בהביטו על ענינו ולחצנו, וכי ע"י האף קפץ את רחמיו, הלא דרכו לרחם, והנה חשב פה חמש מדות של רחמים, רחום אם קפץ באף רחמיו, וחנון השכח חנות אל, ארך אפים הלעולמים יזנח, ורב חסד האפס לנצח חסדו, ואמת גמר אומר, וגם בנושאי המאמר באר טענות נכוחות, כי שיעזוב ה' אותנו לא יצוייר רק בהשתנות רצונו, עז"א הכי לא יוסיף לרצות עוד, או שישתנה יכלתו, עז"א האפס חסדו, גמר אומר, שנאמר שהחסד והאמת אפס וגמר מאין לו יכולת, או מחמת שכחה עז"א השכח, או מחמת כעס עז"א אם קפץ באף, סלה בזה סיים כל הטענות וצדדי החיפוש שעלה במחשבתו, ומזה יכריח שהעזיבה הזאת לא היתה מצדו אך מצדנו, ולכן ואומר, החלטתי בדעתי, כי חלותי היא שנות ימין עליון, שבאמת ימין עליון אשר עשתה נוראות בימי קדם לא נשתנה, ומה שנדמה לי שנשתנה ימין עליון, הסבה לזה היא חלותי החולי שלי, כי המליץ צייר חולי האומה במ"ש ידי לילה נגרה ולא תפוג, כאילו ידה השמאלית יש לה מכה טריה נגרת תמיד, ובציור הזה שמצייר שה' עומד תמיד לנכח פנינו להושיענו, א"כ ימין עליון מכוונת נגד ידנו השמאלית שבה המכה, ובעת שימין עליון עשתה נוראות היתה מתלבשת בידנו השמאלית, כי היתה פועלת בידנו ובעבורנו, וצריך שידנו השמאלית המקבלת גבורה מימין עליון תהיה בריאה וחזקה ומוכנת שימין ה' תעשה חיל על ידה, לא אם היא חולה ונגרה ממכתה, ובהיותי חולה וידי כהה נדמה לי כי נשתנה ימין עליון המכוונת נגד ידינו החולה, וזה טעות, כי סבת השינוי היא חולי היד שלנו, לא שינוי בימין עליון וכמו שיבאר:

   מצודת ציון

   יזנח. ענין עזיבה:

   לרצות. מלשון רצון:

9. (ט)הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:

   מצודת דוד:האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר״ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   הֶאָפֵס. שֶׁמָּא כָּלָה חַסְדּוֹ?

   גָּמַר אֹמֶר. גְּזֵרַת עוֹלָם שֶׁלֹּא יָשׁוּב מֵחֲרוֹנוֹ עוֹד?

   אבן עזרא

   האפס כמו: כי אפס כסף. אמר רבי משה: כי גמר אמר כמו אם גמרו ועברו נחמותיו. ולפי דעתי: כי גמר אמר - שגזר אומר שלעולם יזנחני.

   רד"ק

   האפס. אם כלה חסדו שהיה לישראל לנצח שלא צוה להם חסדו עוד:

   גמר אומר. אמרות נחמותיו גמרו ופסו שאינם עתידים לבוא עוד:

   מצודת ציון

   האפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ״ז):

   גמר. ענין השלמה:

10. (י)הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם־קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:

    מצודת דוד:השכח. וכי שכח ה׳ לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הֲשָׁכַח חַנּוֹת. לִהְיוֹת חוֹנֵן, חַנּוֹת כְּמוֹ ״עֲשׂוֹת״ (בראשית ב:ד) ״רְאוֹת״ (שמות י:כח), לָשׁוֹן אַחֵר: חַנּוֹת חֲנִינוֹת:

    אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה. לְשׁוֹן ״לֹא תִקְפֹּץ יָדְךָ״ (דברים טו:ז), כְּלוֹמַר אִם סָגַר הָרַחֲמִים לְעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַחֵמָה:

    אבן עזרא

    השכח חנות שם והשלם חנינות והטעם מגזרת חנון וחנון פעול למלת שכח. וכן רחמיו למלת קפץ.

    רד"ק

    השכח. החנינות והרחמים שהיה רגיל לעשות שכח אותם:

    אם קפץ באף רחמיו. סגר באפו רחמיו שלא יפתחו לנו עוד:

    מצודת ציון

    חנות. מלשון חנינה:

    קפץ. ענין סגירה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳):

11. (יא)וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:

    מצודת דוד:ואומר. אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא. מַחֲשַׁבְתִּי אוֹמֶרֶת כִּי אֵין זֹאת אֶלָּא לְהַחֲלוֹתִי וּלְיָרְאֵנִי לָשׁוּב אֵלָיו:

    חַלּוֹתִי. כְּמוֹ לְחַלּוֹתִי, לְשׁוֹן חֹלִי וְחִיל:

    שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן. אֶת אֲשֶׁר נִשְׁתַּנֵּית יְמִין עֶלְיוֹן, שֶׁהָיְתָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ רוֹעֶצֶת אוֹיֵב (שמות טו:ו), וְעַכְשָׁיו הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ (איכה ב:ג):

    אבן עזרא

    ואומר אמר רבי משה: חלותי מגזרת אשר חלה ה' בה כמו ענותי ופירוש שנות מגזרת שנת עולם. וזה רחוק בעיני, כי איך תישן הימין שהיא הזרוע.

    ואחרים אומרים: כי שנות כמו השתנות מגזרת שונות מכל עם.

    וטעם ימין עליון שהימין הוא העושה המלחמה. והטעם כי חליתי בעבור ששנתה זרוע, בעבור שלא יראה כחה בגלותינו. ואחרים אומרים: כי חלותי מגזרת רבים יחלו פני נדיב כמו תפלתי, וזאת הגזרה מזה הטעם לא תמצא בכל המקרא, כי אם במלת פני. ולפי דעתי: כי זאת רמז למלת חשבתי כי כן הוא חשבתי מחשבה והיא חלתני והיא מחשבת שנות ימין עליון, כאשר הזכיר שנות עולמים:

    רד"ק

    חלותי. שם על משקל חנות משורש חלל, ופירושו אם אומר מיתתי היא הגלות ולא אצא משם עוד ושם אמות:

    שנית ימין עליון. אזכור השנים שעברו שעורר האל יתברך ימינו והוציאנו מגלות מצרים כן יוציאנו מגלות זה. ומלת אזכור שהוא תחילת הפסוק האחר, טעמו לפניו ולאחריו:

    מצודת ציון

    חלותי. מלשון חיל ורעדה:

    שנות. השתנות:

12. (יב)אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי־יָהּ כִּי־אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:

    מצודת דוד:אזכור. כי אזכור מעשה ה׳ אשר לא קצרה ידו: מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אזכור, פלאך קשור עם מלת מקדם לא עם אזכרה.

    רד"ק

    אזכיר. כתיב ביו"ד ר"ל אזכיר לאחרים, וקרי אזכור בוי"ו כלומר כשאזכור מעללי יה אנחם:

    כי אזכרה מקדם פלאך. פלאיך שעשית מקדם במצרים, כשאזכור אותם הנפלאות שעשית מקדם להוציאנו ממצרים ולא עלה על לב איש כמו אותם נפלאות שיעשה אותם הקב"ה בעבור ישראל, וכמו שעשה אותם הנפלאות אחר הייאוש ואבוד התקוה כן יעשה עמנו בזה הגלות:

    מלבי"ם

    אזכור ר"ל כי יחקור על מעללי יה, שגדר המעללים הם הפעולות היוצאות ע"י תכונות הנפש ומדותיה, ואצל ה' יכוין על הפעולות שיעשה מצד מדותיו, לרחמים וחנינה וחסד או להעניש וכדומה, והנה מעללי ה' נחלקים לשנים, א. המעללים שינהיג עפ"י חקי הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, ב. המעללים שיעשה כפי הנס והפלא והירוס ושידוד הטבע, שע"א אזכר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך, שהם המעללים שיעשה מצד ההנהגה הפלאיית, וזאת שנית הגיתי בכל פעלך, שהם הפעולות שעושה ע"פ הטבע כפי הסדרים והחקים שגבל בעת הבריאה, ובעלילותיך אשיחה, ואשיח ואחקור במדותיך כפי ההנהגה הזאת והנה כפי ההנהגה הטבעיית ראינו שמדותיו הוא שפעליו יהיה להם טבע קיים מתמיד בל ישתנה לעולם, וכפי מדותיו בהנהגה הפלאיית ראינו שדרכו להרוס סדרי ההנהגה הקבועים ולהנהיג הנהגה שהיא בלתי מתמדת, כי הנס הוא רק לפי שעה, ובאמת הפועל האלהי מצד שלימותו ראוי שיהיה שלם ומתוקן וקבוע בתכלית השלמות, עד שלא יצטרך להרסו ולבטלו בשום פעם, כי מתנאי החרש החכם שתהיה מלאכתו שלמה ולא יצטרך להרסו ולתקנו בשום פעם, שזה מורה שמצא איזה חסרון במלאכתו, וא"כ יקשה איך יצויר שישדד ה' לפעמים חקי הטבע כאלו לא השלים מלאכתו בכל האופנים ויצטרך לתקון ולשנות ולהרוס, אולם התשובה מבוארת, שמצד עצם הפועל והבונה יתברך לא היה מציאות שישנה לפעמים סדרי המלאכה אשר גבל בימי הבריאה, כי מלאכתו ערוכה ושמורה בתכלית החכמה עד שיספיק להנהיג בו הנהגת העולם לנצח, וצורך הנס הוא רק מפני האדם שהוא בעל בחירה והוא מקלקל לפעמים הסדר בבחירתו כי נתן לו רשות, ואז יצטרך העושה לתקן את מלאכתו כפי הצורך כפי מעשה בעלי הבחירה, וז"ש. אלהים בקדש דרכך, דרכך מצד עצמך היא בקדש, (שהקדש מורה שהוא נבדל מכל, והוא הולך לפי חקים הכוללים הקבועים) כי מי אל גדול כאלהים, שגדר הגדולה הוא שמאתו יצאו כל המסובבים עד אחרית הסבות, עד שא"א שמעשיך יהיו צריכים תקון ע"י נס ופלא וביטול סדרי הטבע, אחר שאין מסובב וסבה בלעדך והכל קשור בך מראש הסבות עד אחרית המסובבים, רק אתה, מה שאתה האל עושה פלא, שבזה תשנה החקים הקבועים, הוא מפני בעלי הבחירה, א. כי על ידי כן הודעת בעמים עזך, שהעמים התולים הכל בטבע יכירו ע"י הפלא את עוזך, שבידך לשדד את הטבע ולשנותה, ב. שעי"כ גאלת בזרוע עמך, לפ"ז מבואר שתכלית הנפלאות הם בעבורנו לא מצד עצם האל ושלימותו, ולכן ע"י חלותי שידי נגרה, ואין אני מוכן לקבל הנפלאות, לא ירים ה' את ימינו לעשות אותות ומופתים, סלה, סיום הענין:

13. (יג)וְהָגִיתִי בְכָל־פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:

    מצודת דוד:והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ. שֶׁעָשִׂיתָ לָנוּ כְּבָר:

    רד"ק

    והגיתי. זכרתי המעשים שעשית והגיתי בהם לנחם בהם איש את אחיו:

    בכל. כלומר בין כל הפעלים העצומים שעשית במצרים ובקריעת ים סוף ובמעמד הר סיני ובמדבר:

    ופעלך. חסר יו"ד הרבים:

    ובעלילותך. כפל הענין במלות שונות:

    מצודת ציון

    והגיתי. ענין מחשבה:

    אשיחה. ענין דבור ואמירה:

14. (יד)אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי־אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:

    מצודת דוד:אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ. דֶּרֶךְ מִדָּתְךָ לְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם, לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרְשָׁעִים:

    אבן עזרא

    אלהים כדרך נאדר בקדש, בעבור דרכיך שאנחנו רואים בשמים לעד, כי מי אל גדול ממך.

    רד"ק

    אלהים. יתכן לפרש בקדש על מעמד הר סיני כמו שנאמר בם סיני בקדש, כלומר כשירד כבודו על הר סיני אמרו כל ישראל מי אל גדול כאלהים:

15. (טו)אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:

    מצודת דוד:אתה האל. ולא אחר: הודעת. פרסמת עוזך בין העמים:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    אתה הטעם תעשה פלאים נפלאים מעיני אדם, גם נראים וזה הוא הודעת בעמים עזך.

    רד"ק

    אתה. הוא היכול באמת שאתה עושה פלא במעמד הר סיני: גם בעמים הודעת עוזך. בעבור ישראל במצרים ובמלכי כנען:

16. (טז)גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי־יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:

    מצודת דוד:בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים: בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע״ש שניהם: סלה. ר״ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    גאלת, עמך הוא הפעול כאילו כתוב: גאלת עמך בזרוע נטויה. וטעם להזכיר יוסף עם יעקב כי הוא החיה ישראל, ככתוב משם רועה אבן ישראל. והטעם: כי בזכות יעקב ויוסף פדית בניהם וכמוהו גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס, שהטעם מי שהוא מבני נדיבים והעד שאמר מקחת מזרעו מושלים והאומר כי יעקב תחת אהרן, לא דבר נכונה.

    רד"ק

    גאלת. עמך לא ברצון מעבידיהם אלא בהכרח גדול ובזרוע נטויה גאלתם: ואמר בני יעקב ויוסף. כי בסיבת יוסף ירדו למצרים והוא כלכלם כל ימי חייו כאילו הם בניו:

17. (יז)רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:

    מצודת דוד:ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם: תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    רָאוּךָ מַיִם. רַבִּים כְּשֶׁנִּגְלֵיתָ עַל הַיָּם (שמות יד:כא):

    אבן עזרא

    ראוך על דעת רבי משה: כי זה רמז לעת שהוליך השם את הים ברוח קדים עזה. ולפי דעתי: שהוא מדבר על עת: וישב הים לפנות בקר כי בים דרכך ידבר על עת בעבור ישראל כאשר פירשתי טעם: ובני ישראל הלכו ביבשה, לאומרו פעמים וכן מן השירה הוא פסוק: כי בא סוס פרעה:

    רד"ק

    ראוך מים. ים סוף ראוך וחלו ממך ונבקעו:

    אף ירגזו תהומות. אפילו המים העמוקים שהם התהומות רגזו מפניך ונבקעו:

    מלבי"ם

    ראוך, שיעור הכתוב המים ראוך אתה אלהים, המים ראוך אתה מים! יחילו, מצייר במליצתו שאלהים התראה על המים בצורת מים, כי יען שה' הוא עצם מקור הנמצאות ושורש כל הנמצאות נמצא בו, עי"כ יתבטלו כל הנמצאים לפניו ובאופן זה יצייר שעת ירצה לבטל טבע הנמצא, יתגלה לפניו בכחו השרשי שבו יעמוד הנמצא ההוא, שעת ירצה לבטל כח האש יתגלה בכח השרשי של האש בצורת אש, ואז ה' אלהיך אש אוכלה אש, כי יתבטל טבע החלקי בהתגלות הכל, בעת רצה לבטל טבע המים התלבש בצורת המים השרשים שמשם בא מציאות המים, ועז"א שע"י שהמים ראוך אלהים בצורת מים היסודיים, וראוך שאתה מים, עי"ז יחילו גם ירגזו תהומות:

    מצודת ציון

    יחילו. ירגזו ענין רתת ורעדה:

    תהומות. עומק הים:

18. (יח)זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף־חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:

    מצודת דוד:זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים: קול. זה קול הרעם: חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת. שְׁחָקִים נָטְפוּ זֶרֶם מַיִם עָבִים:

    חֲצָצֶיךָ. כְּמוֹ חִצֶּיךָ:

    אבן עזרא

    זורמו בעבור אש וענן:

    חצציך הם הברקים וזה הוא בעמוד אש, כי עבות כמו בענן

    ומלת זורמו על משקל כי גורשו ממצרים.

    ויש אומרים: מגזרת זרם, או לפי טעם הענין חצציך כדמות אש הנופלת שימית ריחה.

    רד"ק

    זרמו. מבנין פועל על דרך מרובע מענין זרם מים אף כי זרמו מים ומהו המהומה שהיתה להם כי היה להם האש והענן והמים והרעמים כמו:

    קול נתנו שחקים. אף חצציך יתהלכו. אבני הנהר אע"פ שלא נזכר זה בתורה:

    מלבי"ם

    זרמו, מצייר שבקיעת מי הים למטה נתהוה ע"י התגלות טבע זאת בשרשם למעלה, שמשם בא הנס, וכמ"ש ראוך מים, ראוך מים ועפ"ז יצייר שבקיעת המים בהים למטה נשתלשל מן בקיעת המים בעננים בעיגול הנשימה, שכמו שיחצו המים בעב וענן ע"י רוח ורעמים וברקים, כן נבקעו ויחצו בתהומות, ושוב מצייר הפעולות שיתהוו בעבים ועננים שבעיגול הנשימה, שהם נמשכים ובאים מגבוה על גבוה עליהם, ומשתלשלים מבקיעות והחצות עבים עליונים למעלה מעבים הטבעיים אשר בשמים רק מעבים אשר הם בשחקים (שמבואר אצלנו ששם שחקים מציין תמיד המקום הגבוה משמים, ששם תחדל הטבע והמערכה, כי שם מקום הפלאות והנס וההשגחה), וכאלו ע"י רעם וברק ובקיעת העבים בשחקים העליונים נעשה רעם וברק ובקיעת העבים באדים התחתונים אשר ברקיע הטבעיי, וע"י בקיעת העבים והמים שברקיע נבקעו כל מימי הים ומי תהום רבה, והיא מליצה נפלאה לצייר שהכל השתלשל מן ההנהגה העליונה הנסיית ששרשה בשחקים, שמשם ירדה לשמים להתלבש בסדרי הטבע, ומשם יתהפך בעת הצורך כחומר חותם מן הטבע אל הנס, שההשגחה והפלא תתהפך אל הטבע ושוב תתהפך הטבע ותהי לפלא וז"ש תחלה זורמו מים עבות העבות הגבוהות זורמו מים בשפע רב שנתבקעו העבים העליונים, וזה בא ע"י הרעם והברק העליון הנסיי, שעל הרעם הנסיי אמר קול נתנו שחקים, ועל הברק הנסיי אמר אף חצציך יתהלכו, ואח"כ ירד והשתלשל מן הנס אל הטבע, שמן קול הרעם בשחקים ישולשל קול רעמך בגלגל התחתון שברקיע שלנו, (עד שגם קול זה נקרא קול רעמך, כי השתלשל מן הרעם העליון הבא מאתך), וכן מן חצציך והברקים העליונים השתלשלו הברקים למטה שעל ידם האירו ברקים תבל (כאלו הם רק הארה והתגלות של חצצים וברקים העליונים), ועי"כ רגזה ותחל הארץ למטה, ועי"כ בים דרכך הגדול ושבילך היחיד נראה במים רבים, שעי"ז מה שנעשה בים הכל הוא מאתך בין בכלל בין בפרט, הגם שעקבותיך לא נודעו, הכל הוא מעשה יוצר בראשית, ובזה תבין מ"ש חז"ל במכילתא (פ' בשלח) על קריעת ים סוף, שבאותה שעה שהתפלל משה הראה לו הקב"ה טורמיוס של מה"ש עומדים לפניהם, שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש ועוד שם ומנין אתה אומר שאף המים העליונים והתחתונים נבקעו, שנאמר ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אלו העליונים, אף ירגזו תהומות אלו התחתונים, ר"נ אומר מקול רעם של מעלה נתזו צינורות של מטה. שנאמר קול רעמך בגלגל, ומובן במ"ש:

    מצודת ציון

    זורמו. ענין שטף המים כמו מזרם הרים (איוב כד):

    עבות. עננים כמו עב קל (ישעיה יט):

    שחקים. רקיעים:

    חצציך. מל׳ חץ:

19. (יט)קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ״ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות י״ד:כ״ה): האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בַּגַּלְגַּל. כְּמוֹ כַּגַּלְגַּל, קוֹל רַעַמְךָ כַּגַּלְגַּל עַל הַיָּם לָהוּם אֶת מַחֲנֵה מִצְרַיִם (שמות יד:כד):

    אבן עזרא

    קול אל תתמה בעבור שהזכיר בגלגל, כי בגלגל הם הרעמים, רק בעבור היותו באויר שהוא מתגלגל.

    רד"ק

    בגלגל. בפת"ח הגימ"ל ראשונה ושנייה והשמים כל אחד מהתשעה נקרא גלגל לפי שהם מתגלגלים וסובבים תמיד, ואע"פ שיאן הרעם והברקים ואבני המטר והברד בגלגל אלא באויר, האויר נקרא בדרך ההשאלה גלגל לגובה האויר כלפי השמים ונקרא האויר על אמתתו רקיע כמו שאמר יהי רקיע בתוך המים וקראו שמים כמו שכתוב ויקרא אלהים לרקיע שמים:

    האירו ברקים תבל. כמו שכתוב ויאר את הלילה:

    רגזה ותרעש הארץ. כי רגז ורעשו מצרים:

    מצודת ציון

    בגלגל. אופן העגלה:

20. (כ)בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ:

    מצודת דוד:בים דרכך. עשית דרכך בים: ושבילך. כפל הדבר במ״ש: לא נודעו. לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ. אֵין הַפְּסִיעוֹת נִכָּרוֹת עַל הַמַּיִם. וְעִקְּבוֹתֶיךָ טְרַצְ״שׁ בְּלַעַ״ז:

    אבן עזרא

    בים הראה השם דרך בים לעבור גאולים.

    וטעם ועקבותיך בעבור שוב הים מיד לאיתנו.

    רד"ק

    בים. שנבקע הים במצותיך ועברו ישראל:

    ושבילך במים רבים. כפל דבר במלות שונות וכתוב ושביליך לשון רבים כי לא היה דרך אחד אלא דרכים הרבה כמו שכתוב לגוזר ים סוף לגזרים ואמרו לשנים עשר גזרים נגזר:

    ועקבותיך לא נודעו. הליכותיך בים לא ניכרו כי שבו מי הים על המצריים והנה לא נראה הדרך בים:

    מצודת ציון

    ושבילך. ענין מסילה ודרך:

    ועקבותיך. עקב הרגל:

21. (כא)נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

    מצודת דוד:נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע״י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ״א לעורר לבנו לתשובה):

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    נחית על דעת רבי משה: על עת עבור הים כדרך כבהמה בבקעה תרד. ויתכן על נחותם במדבר כמו נחית בחסדך ומשה ואהרן הם שהוציאו את העם ממצרים, ומשה לפני אהרן לגודל מעלת נבואתו.

    רד"ק

    נחית. אחר צאתם מהים נחית אותם במדבר ביד משה ואהרן כמו שהרועה נוחה את צאנו ושמרו:

    מצודת ציון

    נחית. נהגת: