תהילים פרק ס״ג

תהילים פרק ס״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה:

   מצודת דוד:במדבר יהודה. להסתר מפני שאול:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי שָׁאוּל (שמואל א כב-כד):

   אבן עזרא

   מזמור לדוד בהיותו במדבר טעם זה המזמור שהיה נכסף ללכת אל קרית יערים מקום הארון, בעבור הסתתרו מפני שאול.

   רד"ק

   מזמור. כשהיה בורח מפני שאול:

   במדבר יהודה. הוא מדבר זיף:

   מלבי"ם

   מזמור, קוטב המזמור להגיד בו רוב תשוקתו אל הדבקות האלהי, עד שעזב מלזכור כל ענינים החומריים רק באלהים דבקה נפשו:

2. (ב)אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם:

   מצודת דוד:אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך: צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֲשַׁחֲרֶךָּ. אֲבַקֵּשׁ וְאֶדְרוֹשׁ לְךָ, כְּמוֹ ״וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי״ (איוב ז:כא), ״אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל״ (איוב ח:ה):

   צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי. צָמֵא וְתָאֵב אֲנִי לָבוֹא אֵלֶיךָ בְּבֵית תְּפִלָּתְךָ:

   כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי. לְשׁוֹן תַּאֲוָה, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן:

   בְּאֶרֶץ צִיָּה. בַּמִּדְבָּר:

   אבן עזרא

   אלהים, אשחרך כמו שוחר טוב, או מגזרת שחר כמו ולבקר בהיכלו מגזרת בקר.

   צמאה לך והנה נפשי כצמא אל מים ובשרי יבש כי אין למלת כמה חבר במקרא.

   בארץ כאילו הייתי בארץ ציה שאין שם מים וארץ עיף, כי נמצא ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ורבים כמוהו.

   רד"ק

   אלהים. צורי וחזקי אתה כי אין מפלט ומשען זולתך כאשר אני מטלטל ממקום למקום, ואמר שהוא תאב להיות בארץ ישראל בטוח שיוכל לבא בגלוי אל קרית יערים שהיה שם הארון או בגבעון שהי' שם אוהל מועד כי שם היו רגילים חכמי ישראל והתאוה שיהיה ביניהם וילמד מהם כאדם מצמא למים והוא בארץ ציה ועיף כי בטלטולו לא היו עמו החכמים כי אם איש מצוק ומר נפש:

   צמאה נפשי. על הנפש כמו על הגוף כי הצמאה היא תכלית התאוה והנפש המשכלת תתאוה אל החכמה וקרבת אלהים והבשר שהוא הגוף עם רוח החיי' יתאוה לשכון במקום בטח:

   כמה. במפיק ה"א ואין לו חבר במקרא ופירושה כמו תאב:

   ועיף. כמו צמא כלומר בארץ הצמאה למים וכן בארץ עיפה, וזכר ארץ בלשון זכר וכמוהו רבים:

   מלבי"ם

   אלהים, יען אשר אלי אתה אשחרך, רק אותך אשחר ואדרוש, צמאה, כמו שצמאה לך נפשי כן כמה ותאב לך בשרי, שגם החומר שלי מתאוה אל ה', פה בארץ ציה ועיף בלי מים, הגם שהוא ארץ ציה שהבשר מתאוה למים והנפש צמאה למים, ואני איני צמא למים רק לך אני צמא ונפשי שוקקה:

   מצודת ציון

   אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א):

   כמה. ענין חשק ותאוה ואין לו דומה:

   ציה. שממה:

   ועיף. ר״ל יבשה וכאלו תתאוה למים כאדם היעף:

3. (ג)כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ:

   מצודת דוד:כן בקודש. כמו הצמא כן אתאוה לחזות אותך במקום הקודש ולראות עוזך שהוא הארון עם הכבוד אשר ישכון עליו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ וְגוֹ׳. כְּמוֹ כַּאֲשֶׁר: צָמֵאתִי לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲזִיתִיךָ בַּמִּקְדָּשׁ, מִשְׁכַּן שִׁילֹה; תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי בְּמַרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ:

   אבן עזרא

   כן הנה אחשב בלבי ואראך, והטעם כאילו הייתי בקדש ואני רואה עוזך שהוא הארון, כמו: ויתן לשבי עזו.

   וכבודך השכינה.

   רד"ק

   כן. כמו הצמא כן אתאוה לחזותך במקום הקדש ולראות עוזך שהוא הארון והוא הכבוד:

   מלבי"ם

   כן, והגם שנפשי חוזה אותך בקדש, כי בחזיון הנפש במחזה השכל והרוח הקודש אחזה גדולתך ושכינתך ברוח ובמחזה, אבל אני צמא ותאב שכמו שחזיתיך בקדש במחזה הרוח, כן אראה אותך בעין בשר בעירך ובהיכלך, ועז"א לראות עוזך וכבודך שהראיה הוא בעינים ממש, שאראה עוזך וכבודך בעינים, לא רק במחזה ובצפיית הלב:

   מצודת ציון

   חזיתיך. ראיתיך:

   עוזך. על הארון יאמר וכמ״ש וארון עוזך (לקמן קלב) על שהראה בפלשתים עוז כח המקום כמ״ש בש״א:

4. (ד)כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ:

   מצודת דוד:כי טוב חסדך מחיים. ר״ל כי כל טובת חסדך מנתינת החיים הוא למען ישבחונך שפתי בעודי כי לולא זאת למה לי חיים ולזה אתאוה להיות במקום המקודש למען אשבחך שם:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי טוב הוא בעיני לראות חסדך שאתה שוכן בקרב ישראל מחיים, על כן שפתי ישבחונך.

   רד"ק

   כי. טוב הוא חסד שעשית עם בני אדם שחננתו השכל יותר מחיי הגוף שחננת לכל חי על האדמה אבל השכל לא נתתה אלא לבני אדם לפיכך שפתי ישבחונך ויודו לך על החסד הגדול הזה. ולפי שזכר שהי' תאב אל דרך הנשמה שהיא החכמה לפיכך אמר זה:

   מלבי"ם

   כי טוב חסדך מחיים, שחסדך במתנת החיים נבדל מכל חסד שיעשה זולתך, שכל חסד שנשיג מזולתנו אין החסד טוב מצד עצמו רק מצד התועלת שהשגנו ממנו, למשל מלך ב"ו שעשה חסד לחייב מיתה והניחו בחיים, הטוב של החסד הוא החיים שנתן לו, אבל אצלך החסד בעצמו טוב יותר מן החיים, כי החיים אינם תכלית לעצמם, רק שהם אמצעיים שעל ידם שפתי ישבחונך, שבלעדי החיים א"א שאשבח אותך בשפה (כי הנפש המופשטת מן הגוף אין לה פה ושפה לשבח ה', והיא רק שכל ומשכלת), וא"כ אחר שעקר תכלית החיים וטובם הוא מה שיכול להודות לה' על החסד שנתן לנו חיים, א"כ החסד הוא הטוב והתכלית של החיים, והוא טוב מן החיים עצמם שהוא רק אמצעי אליו, כי ע"י החסד שפתי ישבחונך וזאת היא תכלית החיים:

5. (ה)כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי:

   מצודת דוד:כן אברכך בחיי. ר״ל וכאשר אשב במקום המקודש אעשה כן ואברכך כל ימי חיי ואשא כפי בהזכרת שמך להתפלל אליך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי. כְּמוֹ אָז, כִּי ״אָז״ (דברים כט:יט) מְתַרְגְּמִינָן: ״וּבְכֵן״. כְּלוֹמַר: אָז, כְּשֶׁאָבוֹא לְפָנֶיךָ, אֲבָרֶכְךָ כָּל יְמֵי חַיַּי:

   בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי. לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַלֵּל:

   אבן עזרא

   כן ככה אברכך בעודי ובברכת שמך אשא כפי, וכמוהו רבים.

   רד"ק

   כן. כמו שאני משבח לך כל היום כן אברככה ואשבחך כל ימי חיי:

   בשמך אשא כפי. כלומר בעזרתך אמצא ידי לנלחמים אותי:

   מלבי"ם

   כן, כן הוא הברכה אשר אברכך בחיי, לא אברך אותך על החיים, רק על החסד מה שאוכל לשבח אותך, וכן רק בשמך אשא כפי, מה שאשא כפי לתפלה לא אתפלל על חיים הגשמיים וצרכי העולם רק בשמך, שאוכל להודות לך ולברך את שמך:

6. (ו)כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל־פִּי:

   מצודת דוד:כמו חלב ודשן. כמו שתשבע הנפש ממאכלי חלב ודשן כן תשבע נפשי אם יהלל פי את ה׳ בהרבה לשונות של רננות:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל רְנָנוֹת, כְּמוֹ ״וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת״ (בראשית יא:א) דִּמְתַרְגְּמִינַן: ״לִישָׁנָא חַד״:

   אבן עזרא

   כמו חלב כמו: את חלב הארץ, ובא חסר בי"ת שבעתי אילים.

   וטעם ושפתי רננות שארנן לך בכל שפה שאדענה, או פי שיהללך יהיה סבה שתרנן לך כל שפה, וזה קשור עם הבא אחריו.

   רד"ק

   ושפתי. וי"ו ושפתי כמו כאשר, אמר כאשר שפתי רננות יהללו פי יערב לי כמו אם תשבע נפשי המתאוה חלב ודשן כי המאכל השמן יערב לכל אדם:

   וחלב ודשן. כפל ענין במלות שונות. ופי' שפתי רננות דברי רננות:

   מלבי"ם

   כמו חלב ודשן שישבע הגוף ויהיה לו למזון, כן תשבע נפשי, שאתן לה מזונה הרוחני ג' פעמים בכל יום בג' תפלות כמו שיתנו ג' פעמים להגוף מזונו הגשמי, ומפרש במה תשבע נפשי במה ששפתי רננות יהלל פי, שזה מזון הנפש, וכמ"ש הכוזרי שכמו שהגוף הגשמי צריך הוא אל המזון ולא יחיה בלעדיו כן מזון הנפש היא התפלה שתדבק אל שרשה הרוחני, וכמו שמזון הגוף הוא שלש פעמים ביום כן ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה:

   מצודת ציון

   חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח):

   ודשן. ושמן:

   ושפתי. ענין אמירה כמו שפה אחת (שם יא):

7. (ז)אִם־זְכַרְתִּיךָ עַל־יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה־בָּךְ:

   מצודת דוד:אם זכרתיך. באמת זכרתיך בהיותי על יצועי ובאשמורות הלילה כשאני מקיץ מהשינה מחשב אני בך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל יְצוּעָי. כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב עַל מִשְׁכָּבִי, אֲנִי זוֹכֵר אַהֲבָתְךָ:

   בָּאַשְׁמֻרוֹת. הַלַּיְלָה:

   אֶהְגֶּה בָּךְ. אֶחְשֹׁב בְּךָ:

   אבן עזרא

   אם כאשר אזכרך תתענג אז נפשי.

   באשמורות הם שלש, כי אני חייב להודות לך כי אתה עזרתני ובהיותו בצל כנפיך ארנן, כעוף המנגן.

   רד"ק

   אם. וכן כאשר זכרתיך על יצועי בלבי וכאשר אהגה בך באשמורת הלילה אני דשן ושמן ושבע, ויש אם במקום כאשר:

   יצועי. בלשון רבים לפי שלא היה שוכב במקו' אחד אלא במקומות רבים שהיה בורח מקום למקום:

   באשמורת. הם שלש עתות הלילה שאדם מקיץ בהן משנתו:

   מלבי"ם

   (ז-ח) אם, וכן גם אם זכרתיך על יצועי בעת אשר אהגה בך באשמורות הלילה, ואזכור אז מה שהיית עזרתה לי, שעזרתני מן האויבים, וארנן על שחסיתי בצל כנפיך, לא היה זה מפני ששמחתי על הצלחת הזמן והתועלת שהשגתי מאתך בחיים הגשמיים, רק מצד שעי"ז דבקה נפשי אחריך, שעי"ז נזכרתי איך יש לי דבקות בה' משני צדדים, אם מצדי, שנפשי דבקה אחריך, ואם מצדך, כי בי תמכה ימינך, והיה עקר שמחתי על שראיתי עי"ז שאני דבק בה' והשגחתו מתמדת עלי וזאת היא עקר מאויי, לא התועלת הגשמי והצלחות העולמיים:

   מצודת ציון

   אם. ר״ל באמת כמו כי אם תם הכסף (שם מ״ז):

   יצועי. מל׳ מצעות המטה:

   באשמורת. הם שלש חלקי הלילה ודרך האדם להקיץ אז משינתו:

8. (ח)כִּי־הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן:

   מצודת דוד:כי היית. על כי היית לי לעזרה ובעבור חסיון צל כנפך ארנן לך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רד"ק

   רד"ק

   כי. הדין עלי שאזכרך תמיד וארנן לך כי היית עזרתה לי ובכל אשר רודפי' אחרי לא נתתם להשיגני ולהרע לי:

   ובצל כנפיך ארנן. ובצל כנפיך אני אוסה ומרנן:

9. (ט)דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ:

   מצודת דוד:דבקה. על כי דבקה נפשי ללכת אחריך לזה תמכה בי ימינך לבל אמוט:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ. שֶׁלֹּא אֶפּוֹל:

   אבן עזרא

   דבקה אין אהבה לנפשי רק אחריך, גם אתה עזרתני להדבק בך, וזה טעם: בי תמכה ימינך.

   רד"ק

   דבקה. והדין עמי, כי בי תמכה ימינך, שלא אפול לפני אויבי ורודפי:

10. (י)וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:והמה. ושאול ואנשיו מבקשים להשמיד את נפשי ולהמיתה כאלו הייתי רשע וחוטא: יבאו. לזה יבאו בתחתיות הארץ מושפלים עד עפר:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְהֵמָּה. אוֹיְבַי:

    לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי. בָּאִים עָלַי בְּמַאֲרָב בְּיוֹם אֲפֵלָה, שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ בָּהֶם:

    יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ. בְּמָקוֹם שָׁפָל, שְׁאוֹל וְשׁוּחָה, יָבֹאוּ וְיִפְּלוּ:

    אבן עזרא

    והמה והנה לא הזכיר שם המלשינים והמגלים סודו לשאול, רק רמז במלת והמה לשואה כמו: תבואהו שואה.

    יבואו המה בתחתיות ארץ, כמו שואה ושפלה ממנה.

    רד"ק

    והמה. רודפי שמבקשים נפשי:

    לשואה. כלומר לעשותה שואה ומשואה:

    יבואו בתחתיות ארץ. דרך תפלה כלומר יבואו לשאול שהיא תתיות ארץ:

    מלבי"ם

    והמה, אבל אויבי הם לשואה יבקשו נפשי, נפשי היקרה הזאת אשר עקר מגמתה הוא הדבקות בה', יבקשו המה לשואה וחשך, כי יבקשו לעקרה מארצות החיים, וגם יבואו בתחתיות הארץ, הם המערות והמחילות שבמדבר שבקשו שם את דוד כנזכר בספר שמואל:

    מצודת ציון

    לשואה. ענין שממה:

11. (יא)יַגִּירֻהוּ עַל־יְדֵי־חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ:

    מצודת דוד:יגירוהו. המגירי׳ יגירו וישפכו דמם ע״י חרב ויהיו למנה לשועלים ולחיות השדה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב. יָבוֹאוּ עַל רוֹדְפֵי אוֹיְבִים, וִיגִירוּהוּ כָּל אֶחָד מֵהֶם עַל יְדֵי חֶרֶב שֶׁיָּמִיתוּ אוֹתוֹ. וּמִקְרָא קָצָר הוּא זֶה שֶׁלֹּא פֵּירֵשׁ מִי יְגִירוּהוּ. יַגִּירֻהוּ לְשׁוֹן גְּרִירָה, כְּמוֹ ״מוֹגָרִים בַּמּוֹרָד״ (מיכה א:ד), ״פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר״ (איוב כח:ד):

    (מָצָאתִי מְנָת שׁוּעָלִים. יִשּׁוּבָם חָרֵב, שׁוּעָלִים יֵלְכוּ בוֹ (איכה ה:יח)):

    אבן עזרא

    יגירוהו יגירו המגירים כמו: ויאמר ליוסף כל אחד מהם.

    רד"ק

    יגירהו. לשון יחיד על שאול וענין יגירוהו יפילוהו ובא זה הלשון בענין ההריגה מפני הדם הניגר על ידי חרב:

    מנת שועלים יהיו. שאר השונאים שהם עבדי שאול הרודפים אותי יהיו חלק השועלים שאוכלים החללים כלומר יהיו חללי חרב ויאכלום השועלים והחיות:

    מלבי"ם

    (יא-יב) יגירוהו, מאמר זה נמשך על יתהלל כל הנשבע בו, ושיעור הכתוב, אבל כל הנשבע בשם ה' באמת, (שעבדי המלך כולם נשבעו לו בה' בל ימרדו, וכן כל אנשי דוד נשבעו לו בעת נפלו עליו, או ר"ל כל הנשבע בשם דוד כי היה דרכם להשבע בשם המלך כמו חי פרעה), הם יתהללו לאמר, שגם אם יגירוהו על ידי חרב, הגם ששאול ואנשיו יגירו את דוד ע"י חרב, ויגרשו אותו מן המערות אשר הוא מתחבא שם להתגורר בארצות אחרות, עד שהמערות ותחתיות ארץ אלה יהיו מנת שועלים, ששועלים יגורו שם, בכ"ז המלך ישמח בה', כי ה' יושיעהו מכל צרותיו, כי יודע בטח כי יסכר פי דוברי שקר, הדוברים שיגירהו על ידי חרב, כי בודאי מלך ימלוך כמו שהבטיח לו ה':

    מצודת ציון

    יגירוהו. ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים (ש״ב יד):

    מנת. מלשון מנה ומתן:

12. (יב)וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי־שָׁקֶר:

    מצודת דוד:והמלך. על עצמו אמר שהוא ישמח בתשועת ה׳ וגם כל הנשבע בה׳ יתהלל בישועתו כי הנשבע בה׳ הוא מאמין בו ויתהלל א״כ בהתשועה הבאה לו ממנו כי ישתבח עצמו על שהשכיל לדעת שה׳ הוא האלהים: כי יסכר. כאשר יסגר פי המדבר עלי שקר בפני שאול בראותו שלא יוכל לי ולאנשי ואז אשמח אני ואנשי הנשבעים בה׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח. עַל עַצְמוֹ הָיָה אוֹמֵר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר הָיָה נִמְשַׁח:

    יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ. כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁתּוֹשִׁיעֵנִי, יִתְהַלְּלוּ וְיִתְפָּאֲרוּ כָּל הַדְּבֵקִים בְּךָ וְנִשְׁבָּעִים בִּשְׁמֶךָ:

    כִּי יִסָּכֵר. יִסָּתֵם, כְּמוֹ ״וַיִּסָּכְרוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה״ (בראשית ח:ב):

    אבן עזרא

    והמלך יש אומרים: כי הוא שאול. והנכון בעיני: כי הוא דוד.

    וטעם כל הנשבע בו באמת, כמו תשבע כל לשון והעד פי דוברי שקר.

    יש אומרים: כי טעם הנשבע בו בעבור שבועת שאול.

    רד"ק

    והמלך. אמר על עצמו כי הם חושבים להרגני שלא תהיה לי המלכות והם יאבדו ומי שראוי להיות מלך ישמח באלהים:

    יתהלל כל הנשבע בו. כל להשבע בשמו והוא מי שהוא ירא אלהים ואיש אמת לא דוברי שקר, כי הם פיהם יסכר שמוציאים בפיהם שם האלהים לשקר, פיהם יסגר ויאלם. ואמר זה כנגד שאול שנשבע בה' שלא ימית את דוד:

    מצודת ציון

    יסכר. הוא כמו יסגר וכן ויסכרו מעינות (בראשית ח):