תהילים פרק נ״ב

תהילים פרק נ״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

   מצודת דוד:משכיל. בו ישכל את העם להזהיר מלשון הרע:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא

   אבן עזרא

   למנצח משכיל טעם פיוט תחלתו משכיל. והטעם להגיד כי אחרית רשע רעה.

2. (ב)בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל־בֵּית אֲחִימֶלֶךְ:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   בבוא קיצר הכתוב לספר המעשה, כי ידוע הוא.

   רד"ק

   בבא. נקרא אדומי שהתגורר בארץ אדום:

   בא דוד אל בית אחימלך. ולא ספר לו יותר מן הענין כי ידוע הוא בספר שמואל:

   מלבי"ם

   בא דוד אל בית אחימלך, כבר בארתי (בפי' שמואל א' כ"ב) שבזה היה תלוי עיקר המלשינות כי באמת בא דוד אל בית ה' לא אל בית אחימלך, ודואג שמע שדוד אמר שהולך בשליחות המלך, ושהוא רעב שאחזו בולמוס, וששאל לו באורים דבר סתמי ולא הודיע להכהן עקר שאלתו, באמרו שהמלך צוהו להעלים הדבר, ולא בקש חרב גלית כלל רק חרב סתם, ורק מפני שלא היה בידו חרב אחרת לקח חרב גלית, מכ"ז מבואר שהכהן עשה זאת בתום לבבו ובנקיון כפו, ורק דואג שינה הדברים, ואמר בא דוד אל בית אחימלך, שמשמע שבא לביתו, וע"ז לא אמר אל בית אחימלך הכהן, כי אמר שלא בא אליו מצד כהונתו רק מצד שהוא עמו בקושרים, ועל יסוד זה הוציא כל דבתו, שנדמה לשאול שבהיותו בביתו שלא בפני דואג גלה לו סתרו כי בורח הוא, גם שינה סדר הדברים ממה שהיה (כמו שבארתי שם ששינה בששה דברים את אמתת הענין) ועי"כ נתפסו הכהנים להריגה עי"ש:

   מצודת ציון

   האדומי. מתגורר היה באדום:

3. (ג)מַה־תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל־הַיּוֹם:

   מצודת דוד:הגבור. אתה דואג הגבור בתורה מה תשתבח עצמך בהרע שעשית לי בחושבך שמעתה הכל ימנעו מלתת לי צידה ואהיה נלכד ביד שאול: חסד. וכי לא ידעת שחסד אל הוא בכל עת וימצאו לי מרחמים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מַה תִּתְהַלֵּל. וְתִתְפָּאֵר בָּרָעָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אַתָּה הַגִּבּוֹר בַּתּוֹרָה (סנהדרין קו:):

   חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם. לְהַצִּיל אֶת הַנִּרְדָּף עַל יָדְךָ. דָּבָר אַחֵר: חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם, אִלּוּ לֹא נָתַן לִי אֲחִימֶלֶךְ לֶחֶם, מְדֻמֶּה אַתָּה שֶׁאָמוּת בָּרָעָב? יֵשׁ חֶסֶד בַּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל כָּל הַיּוֹם, וְאִם לֹא נָתַן לִי, יִתְּנוּ לִי אֲחֵרִים:

   אבן עזרא

   מה אומר לנוכח דואג, מה תתהלל ברעה אתה הגבור לעשות רע.

   וטעם חסד אל כל היום רק יש להלל חסד אל שהוא כולל אותנו, או טעמו הלא ידעת כי חסד ה' עמי כל היום והעד שאמר באחרונה: בטחתי בחסד אלהים עולם ועד. ויש אומרים: שהוא חסר כ"ף, כחסד ה'.

   רד"ק

   מה. ה"א הגבור ה"א הקריאה ואמר מה תתהלל אתה הגבור כי אביר הרועים היה מתהלל ברעתו כי כן דרך הרשע:

   חסד אל כל היום. עמי הלא כמה פעמים הצילני מידו שחשב להרגני כן הצילני עתה מידו:

   מלבי"ם

   מה אתה הגבור! מה תתהלל ברעה שעשית, מה תתהלל בחסד וחרפת אל כל היום, בחילול השם שעשית להרוג את כהני ה':

4. (ד)הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה:

   מצודת דוד:תחשוב לשונך. לפי שהלשון תגלה מחשבת הלב אמר תחשוב לשונך: עשה רמיה. שחותך הבשר עם השער וכן אתה כי משנאתך האבדת לכהני נוב:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מְלֻטָּשׁ. מְחֻדָּד:

   עוֹשֵׂה רְמִיָּה. חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר עִם הַשֵּׂעָר:

   אבן עזרא

   הוות אמר על הלשון תחשוב, בעבור כי הלשון כמו מליץ ועל ידו תראה המחשבה.

   וטעם הוות דברים ההווים כפי מחשבותיך. יש אומרים: כי רמיה, מן: רמה בים. ויש אומרים: מגזרת מרמה, כי השורש אחד.

   רד"ק

   הוות. לפי שהלשון מספרת מחשבת הלב אמר לשונך כאלו הלשון חושבת שהיא קולמוס הלב:

   הוות. שבר וענין רע בין במעשה בין במחשבה:

   כתער. כמו התער המחודד שיחשוב אדם לחתוך בו מעט וחתוך הרבה וזהו רמיה כאלו התער מרמה כן לשונך דברת דברים רעים ומעט היו הדברים והמעשה הבא מהם היה גדול שנהרגו שמנים וחמשה כהנים לבד הטף:

   מלבי"ם

   הוות תחשב לשונך, הלשון שלך חשבה מחשבות לעשות הוות ושבר, עד שהיא כתער מלוטש שהיא עושה רמיה, שתחת שיחשוב להסיר בו השער והנוול חותך בו את הראש, כן תחת שרצית להסיר מכשלה מבית שאול שפכת דם נקים:

   מצודת ציון

   הוות. דברי שבר:

   כתער. סכין שמגלחין בה:

   מלוטש. מחודד:

5. (ה)אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה:

   מצודת דוד:מטוב. מלעשות טוב: שקר. מוסב על מלת אהבת לומר אהבת לדבר שקר מלדבר צדק שהוא דבר המתקיים לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אהבת יותר. ויש אומרים: תחת, רק בלשון הזה לא מצאנו.

   שקר שדבר שידע אחימלך כי בורח היה דוד על כן נהרג.

   אהבת הטעם אתה אהבת רע.

   מלבי"ם

   אהבת, כי לא נוכל לאמר שטעית באמת וחשבת שאחימלך אשם בדבר, כי למה אהבת את הרע מן הטוב? למה לא ספרת את הטוב? ולמה אהבת את השקר מדבר צדק, למה ספרת שקרים שבא אל ביתו וששם שאל לו באלהים, ולמה לא ספרת את הטוב ששמעת שאחימלך לא ידע דבר, ושדוד אחזו בולמוס, ויתר הענינים שבארתי בפי' שמואל שם, שבזה לא היה מאשים את הכהנים:

6. (ו)אָהַבְתָּ כָל־דִּבְרֵי־בָלַע לְשׁוֹן מִרְמָה:

   מצודת דוד:דברי בלע. הם לשון הרע הנאמר בבליעה ובחשאי:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אהבת, דברי בלע שיבלעוך וישחיתוך אתה לשון מרמה, על כן אחריו.

   רד"ק

   אהבת. הרע והשקר שאמר כי אחימלך ידע כי דוד היה בורח ועזרהו אחימלך שנתן לו לחם לאכול ושאל גם כן באלהים וזה היה שקר כי הוא לא ידע כי דוד בורח וזה ר"ל דואג אע"פ שאינו כתוב בפי':

   אהבת. דברי השחתה כי דבריו השחיתו אחימלך ומשפחתו:

   לשון מרמה. כי לשון הרע שאמר במרמה היה מיום ראותו הדבר, כי אם היה מודיעו כי היה עושה רע בעיני שאול בתתו לו לחם וחרב חדה נמנע אחימלך אבל צפונה הדבר במרמה כדי שילשין עליו:

   מלבי"ם

   אהבת, לפי דברי חז"ל הגר העמלקי שהגיד לדוד ממיתת שאול ושהוא הרגו, היה דואג האדומי, וכבר בארתי בפירושי (ש"ב א') שבאמת לא הרג דואג את שאול (כמש"ש ש"א למ"ד ששאול נפל בעצמו על חרבו) והוא אמר כן שחשב שעי"כ ימצא חן בעיני דוד, ודוד אמר לו דמך בראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה', ר"ל הגם שעתה דברת שקר, עכ"פ אתה חרצת מיתה על עצמך ע"י דברי פיך, ורמז לו, שבכ"ז כבר הרג את משיח ה' שהוא אחימלך הכהן הגדול שהיה משוח בשמן המשחה ונהרג ע"י, וז"ש אתה לשון מרמה! אתה אהבת כל דברי בלע, ועי"כ תכשל בלשונך בעצמך:

7. (ז)גַּם־אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה:

   מצודת דוד:גם אל. כמו שעל ידך נתץ שאול כהני נוב כן גם אותך יתצך האל: מאהל. מביתך: ושרשך מארץ חיים. ועד עולם מבלי חזרה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִתָּצְךָ. לְשׁוֹן נְתִיצָה:

   יַחְתְּךָ. לְשׁוֹן שְׁבִירָה:

   וְיִסָּחֲךָ. וְיַעַקְרְךָ:

   וְשָׁרֶשְׁךָ. יְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיךָ לַעֲקוֹר כָּל הַשָּׁרָשִׁים, דִּירָארִיצִינֶ״ר בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   גם אל בעבור היותו נעצר לפני השם, על כן אמר: יחתך השם ויסחך מאהלו.

   ושרשך מארץ חיים סלה כאשר שרשת משפחת אחימלך.

   סלה באמת דרך תפלה, או ברוח הקודש.

   רד"ק

   גם. כמו שאתה נתצת משפחת הכהנים מאהל ה' כן יתצך האל ויסחך מאהלך שלא ישאר לך זכר:

   ושרשך. יעקר שרשך שלא ישאר לך ובביתך שרש וזהו מארץ חיים כי כולם ימותו או פירושו מעולם הבא:

   יחתך. ה' יקחך:

   יסחך. ענין הריסה:

   מלבי"ם

   גם אל יתצך לנצח, הוא מה שנהרג ונתץ בנין גופו, יחתך ויסחך מאהל, הוא איבוד כבודו, שעד עתה היה בין יושבי אהל ה' שהוא בין הסנהדרין כמ"ש חז"ל, ועתה נתן את רשעים קברו, ושרשך מארץ חיים, הוא אבוד נשמתו ושרשו מארץ החיים העליונה, סלה, סיום הענין:

   מצודת ציון

   יתצך. מלשון נתיצה והריסה:

   לנצח. לעולם:

   יחתך. מלשון חתת ושבר כמו ואל תחת (יהושע א׳):

   ויסחך. ענין הריסה ועקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

8. (ח)וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ:

   מצודת דוד:וייראו. יוסיפו יראת ה׳: ועליו. על דואג ילעגו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ. וְזֶה הַשְּׂחוֹק שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו: הִנֵּה זֶה הַגֶּבֶר אֲשֶׁר לֹא שָׂם מִבְטַחוֹ בַּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאוּ מֶה עָלְתָה בּוֹ!

   אבן עזרא

   ויראו צדיקים ויוסיפו ליראה השם.

   רד"ק

   ויראו צדיקים. הנקמה שיקח האל ממך על דם הכהנים ויוסיפו ליראה מהאל וישחקו על דואג ויאמרו:

   מלבי"ם

   ויראו צדיקים, אחר שהיה בזה עונש השגחיי מדה כנגד מדה, שדואג שהיה השליח של שאול לפגוע בכהני ה' אמר על עצמו עתה שהיה שליח מאתו להרוג את משיח ה' שנית שהוא שאול, ואמר כי אחזני השבץ שהוא חטא הריגת הכהנים לבושי תשבץ כקבלת חז"ל, והוא נהרג ע"י דוד שבסבתו הרג את הכהנים, הנה הצדיקים שיראו זאת ייראו מה', בראותם השגחתו ומשפטו, ועליו ישחקו ויאמרו בשחוק:

9. (ט)הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ:

   מצודת דוד:הנה הגבר. יאמרו בלעגם הנה זה הגבר אשר לא שם את אלהים חזקו ובטחונו ראו מה עלתה בו: יעוז בהותו. היה מחזק עצמו במה שדבר הוות על כהני נוב כי בזה מצא חן בעיני שאול:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָעֹז בְּהַוָּתוֹ. מִתְגַּבֵּר הָיָה בְּרִשְׁעוֹ:

   אבן עזרא

   הנה ויהיה דואג למשל ויאמרו הנה הגבר שבטח על עשרו.

   וטעם יעוז בהוותו כאשר אמר: הוות תחשוב לשונך.

   רד"ק

   הנה הגבר. שלא שם אלהים מעוזו ראו אחריתו:

   מעוזו. בוי"ו עם הדגוש:

   בהותו. בעריצתו וברעתו:

   מלבי"ם

   הנה הגבר אשר לא ישים אלהים מעוזו, רק יבטח ברוב עשרו, שחשב שעי"כ יעשרנו שאול, ומה היה סופו יעז בהותו, דבר שרצה לעוז על ידו זה היה הותו ושברו, שחשב שימצא עי"כ עוז אצל דוד ומצא הוות ושבר:

   מצודת ציון

   יעוז. תחזק:

10. (י)וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד־אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד:

    מצודת דוד:ואני. אבל אני אהיה נשרש בבית אלהים כזית רענן כי אני בטחתי בחסד אלהים עולם ועד ואינני כדואג:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וַאֲנִי. הַנִּרְדָּף עַתָּה בְּיָדְךָ אֶהְיֶה כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים, בְּבָנִים וּבִבְנֵי בָנִים בְּבֵית הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ברכות נז.):

    אבן עזרא

    ואני שתול בבית השם בעבור היות דואג נעצר, על כן אמר: ויסחך ושרשך מהבנין הכבד. והטעם: להכרית השורש ומבנין הפעול להפך.

    רד"ק

    ואני כזית רענן. הרשע יבול כנבול עלה ואין לו תקוה ואני אנצל מלשונו ואהיה כזית רענן שכל השנה עלה זית רעננים ולחים:

    בבית אלהים. לפי שהיה נעצר לפני ה': כי אני בטחתי בחסד אלהים. ולא הוא כי הוא בוטח בעשרו:

    מלבי"ם

    ואני דומה כזית רענן, המושרש במקום אחד, כן אני מושרש בבית אלהים, לא כדואג שישב אז נעצר בבית ה' ושרשו נטוע במקום טומאה, וכמו שהזית הוא רענן תמיד ועלהו לא יבול כן בטחתי בחסד אלהים עולם ועד, כי הטוב שיגיע לאדם מצד מעשיו וזכיותיו אינו בטוח שיתמיד לעולם כי ישתנה בהשתנות מעשיו, אבל הטוב הבא מחסד אלהים שלא עפ"י המשפט כפי המעשים טובים, הוא יהיה לעולם כי חסד ה' לא תשתנה, ודוד קבל מלכותו מצד החסד כמו שיתבאר באורך בסי' פ"ט:

    מצודת ציון

    רענן. לחה ורטובה:

11. (יא)אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי־טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ:

    מצודת דוד:עשית. כאשר שאלתי: ואקוה שמך. אשר תעשה עמדי עוד חסד כי הלא טוב אתה נגד חסידיך ולזה אקוה אשר גם תטיב לי בחסדך:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי עָשִׂיתָ. כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה לִי זֹאת, וּכְלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר מִקְרָא זֶה:

    אבן עזרא

    אודך כי עשית משפטי מדואג.

    ואקוה שמך שתעשה לו כמעשהו, שתנקמני ממנו.

    רד"ק

    אודך. כי עשית זה המשפט וברוח הקודש אמר זה כי האל ית' יקח משפט מדואג:

    ואקוה. ולעולם אקוה שמך ואודיע נגד חסידיך כי טוב עשית:

    ואקוה. הוי"ו פתוחה שהמלה עתידה:

    מלבי"ם

    אודך לעולם כי עשית, ר"ל שאתן תמיד הודאה על העבר, כי נסי ה' מתמידים וע"כ אתן תמיד הודאה חדשה על הטובה שעשה לי, וזה נגד מ"ש ואני כזית רענן בבית אלהים וגם ואקוה שמך כי טוב לעשות חסד בעתיד נגד חסידיך, שהם המוכנים אל החסד, וזה נגד מ"ש בטחתי בחסד אלהים עולם ועד: