תהילים פרק מ״ה

תהילים פרק מ״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל שׁוֹשַׁנִּים. לִכְבוֹד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יִסְּדוּ הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁהֵם רַכִּים כְּשׁוֹשַׁנִּים וְנָאִים כְּשׁוֹשַׁנִּים, וּמַרְטִיבִים מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ב:ג):

   מַשְׂכִּיל. עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן (פסחים קיז.):

   שִׁיר יְדִידוֹת. שִׁיר אֲהוּבִים, שִׁיר שֶׁל שֶׁבַח לָהֶם, לְהַאֲהִיבָם עַל הַבְּרִיּוֹת וּלְהַאֲהִיב תּוֹרָתָם עֲלֵיהֶם:

   אבן עזרא

   למנצח על שושנים פיוט ככה תחלתו.

   ידידות כמו אהבות.

   רד"ק

   שושנים. כלי ניגון ששמו שושנה וזה המזמור נאמר על המלך המשיח ונקרא שיר ידידות כי בו אהבת ה' למשיחו:

   מלבי"ם

   למנצח, שיר זה יסדוהו בני קרח לכבוד המלך והמלכה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, עם בת מלך צור שנתגיירה, ויכול להיות שנתיסד בימי שלמה שלקח בת מלך צור וגיירה, וע"ז קראו בשם שיר ידידות:

   מצודת ציון

   שושנים. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן:

   משכיל. מחוכם:

   ידידות. אהובות:

2. (ב)רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר:

   מצודת דוד:רחש לבי. ר״ל לבי יחשוב מחשבת דבר טוב: אומר אני. בפתיחת דברי אני אומר שמעשה השיר הזה הוא על מלך המשיח: לשוני עט סופר מהיר. לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   רָחַשׁ לִבִּי. כָּךְ הִתְחִיל הַמְשׁוֹרֵר בְּשִׁירוֹ: הִשְׁרִיץ לִבִּי בְּקִרְבִּי דָּבָר טוֹב בְּשִׁבְחֲךָ אַתָּה, תַּלְמִיד חָכָם;

   רָחַשׁ. לְשׁוֹן נַעֲנוּעַ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן שִׁירוּץ וְרִיחוּשׁ:

   אוֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לַמֶּלֶךְ. הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁיִּסַּדְתִּי וְעָשִׂיתִי, אֲנִי אוֹמְרוֹ לַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח:טו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״:

   לְשׁוֹנִי. צַח בְּשִׁירִים כְּעֵט סוֹפֵר מָהִיר. רָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: מָהִיר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי בָּקִי:

   אבן עזרא

   רחש ידבר לבו דברי המשורר. ויש אומרים: דברים שהוא מוציא מלבו וזה המזמור נאמר על דוד או על המשיח בנו, שכן שמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

   מעשי זה השיר שעשה.

   רד"ק

   רחש. הניע לבי והלב מקור הדברים:

   אומר אני מעשי למלך. אני אומר בפתיחת דברי כי מעשה השיר הזה הוא בעבור מלך:

   לשוני עט סופר מהיר. לשוני מדבר עליו במהירו' כמו עט סופר מהיר אשר הוא כותב בלא עיכוב:

   מלבי"ם

   רחש לבי, מעלת השיר יבחן בשלשה ענינים, א. מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז"א רחש לבי דבר טוב, שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב, ב. בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז"א אומר אני מעשי למלך, שנתיסד לכבוד המלך, ג. בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז"א לשוני עט סופר מהיר, כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר:

   מצודת ציון

   רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח״ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס״ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים:

   עט. קולמוס כמו בעט ברזל (איוב י״ט):

3. (ג)יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם:

   מצודת דוד:יפיפית. אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן אל שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם. הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת חַיֵּי שָׁעָה, לָמָּה? לְפִי שֶׁהוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ לְהוֹרוֹת כַּהֲלָכָה. הוּצַק – כְּמוֹ נִשְׁפַּךְ, כְּמוֹ ״מוּצָקוֹת״ (זכריה ד:ב), ״וַיִּצֹק עָלֶיהָ שֶׁמֶן״ (ויקרא ב:א):

   עַל כֵּן בֵּרַכְךָ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״, וּמַה שְּׂכָרָן? ״ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״ (תהלים כט:יא):

   אבן עזרא

   יפיפית יש אומרים: כי הוא כפול, כמו: שחרחרת וסחרחר לחסרון, לבנה אדמדמת כי אינה אדומה, אם כן איך יהיה יפיפית לחסרון?! והתשובה: כי כפל העי"ן והלמ"ד הוא לחסרון רק הפ"א והעי"ן שהם כפולים, הם באים ליתרון והעד תשגשגי שהוא יותר מן תשגי.

   יפיפית בתארו וצורתו.

   הוצק חן מגזרת ויצקו על העולה כאילו החן הוצק בפיו, והנה בגלוי יספר צורת גופו ודבורו שהוא נאה, ועל דרך משל יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה, כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם.

   רד"ק

   יפיפית. אראה אותך שאתה יפה מאד בצורתך משאר בני אדם, וכן כשאתה מדבר דבריך הם דברי חן כאילו הוצק חן בשפחותיך:

   על כן. אני אומר כי ברכך אלהי' לעולם כי מצאת חן בעיני כל:

   מלבי"ם

   יפיפת מבני אדם, דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז"א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא' מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה יפיפית מבני אדם, כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי הוצק חן בשפתותיך, שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע"ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע"ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם, על כן ברכך אלהים לעולם, שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א"כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית:

   מצודת ציון

   יפיפית. מלשון יפה:

   הוצק. מלשון יציקה:

4. (ד)חֲגוֹר־חַרְבְּךָ עַל־יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

   מצודת דוד:חגור. וזאת (היא) הברכה אתה הגבור חגור חרבך על ירכך והיא הודך והדרך כי בה תנצח במלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ. לְהִלָּחֵם מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְהוּא הוֹדְךָ וְהוּא הֲדָרֶךָ:

   אבן עזרא

   חגור גם יספר גבורותיו כי ככה ראוי להיות הגבור התמים.

   וטעם גבור אתה הגבור או יחסר כ"ף כדרך: ויקרא אריה שהוא כאריה, או יהיה חסר כ"ף בראיה גמורה וזה הוא הודך.

   רד"ק

   חגור. כי יש חרבות יחגרו אותם במתני' ויש שיחגרו אותם על הירך:

   גבור. הוא קריאה כמו אתה גבור:

   הודך והדרך. והחרב תהיה הודך והדרך אע"פ שימות המשיח יהיה שלום בתחילת מלכותו תהיה מלחמת גוג מגוג:

   מלבי"ם

   חגור, והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר חגור חרבך על ירך אתה הגבור, כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא הודך והדרך, שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת והדרך העיקרי אם תצלח לא בחרב ולא במלחמה, רק ע"י שתרכב על דבר אמת, כאלו הסוס שאתה רוכב עליו לא יהיה סוס מוכן ליום מלחמה רק האמת יהיה הסוס שתרכב עליו ובו תצלח, ולא תרכב על הסוס המתגאה, רק תרכב על הענוה של צדק, (ר"ל דבר אמת בעיון, וצדק במעשה), ותורך נוראות ימינך, ר"ל והענוה צדק שהוא הסוס ההגיוני שתרכב עליו ותצליח, היא תורך את נוראות ימינך, כאילו הנוראות שהיית יכול לעשות ע"י ימינך, ע"י מלחמה וקרב תראך הסוס הזה שהוא הענוה בלא מלחמה, ר"ל שע"י האמת והצדק שעליהם תרכב ותנהיג אותם תנצח את אויביך ותעשה נוראות, כי חציך, שיעור הכתוב בלב אויבי המלך, חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, שאויבי המלך, ר"ל אויביך, יחשבו בלבם, כי חציך שנונים באופן אשר עמים תחתיך יפלו, וכן יחשבו בלבבם ויתיראו מלמרוד ומהלחם בך:

5. (ה)וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל־דְּבַר־אֱמֶת וְעַנְוָה־צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ:

   מצודת דוד:והדרך. ר״ל ההדר אשר יהיה בך במה שתצלח ותרכב בגבהי הממשלה זה יהיה לך בעבור האמת שעשית ובעבור שהיית עניו בצדק לא להתיהר: ותורך. לזה ימינך שלמד אותך לעשות מעשים נוראים ומבלי למוד ועזר מזולת:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   עַל דְּבַר אֱמֶת. לְהוֹרוֹת כַּדָּת, וּלְהִתְנַהֵג בְּעַנְוַת צֶדֶק:

   וְתוֹרְךָ. הַתּוֹרָה וּדְבַר הָאֱמֶת שֶׁתַּעֲסֹק בּוֹ, הִיא תוֹרֶה אוֹתְךָ טַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה לַעֲשׂוֹת יְמִינֶךָ נוֹרָאוֹת. לְפִי שֶׁהִזְכִּיר תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן מִלְחָמָה, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן יָמִין הַמְיֻמֶּנֶת לְהִלָּחֵם, (כְּלוֹמַר הֶסְדֵּר לְהִלָּחֵם בְּיַד יָמִין):

   אבן עזרא

   והדרך חסר בי"ת, כמו: כי ששת ימים עשה כאילו אמר: ובהדרך צלח כטעם גבר לא יצלח בימיו והטעם, שיצלח בעת שירכב. ויש אומרים: כי צלח הוא מגזרת: פן יצלח כאש והנה יספר עם גבורתו אמונתו וענוותו וצדקתו.

   ומלת וענוה צדק בין עומדת ובין נסמכת והטעם ענוה עם צדק.

   ותורך ימינך הפועל והפעול חסר כאילו הוא כתוב ימינך תורה אותך לעשות גבורות ונוראות מלחמות, על דרך נכבדות מדובר בך. ורבי יוסי אמר: כי ותורך מגזרת ויורם אלהים והאות שאחריו כתוב: חציך שנונים. ונכון היה לולי שמלת ויורם ירה להם לגנאי וזה לשבח.

   רד"ק

   וצלח. כמו ועבור ר"ל כשתעבור על אויביך ותרכב לא תהיה מרכבתך בגאוה ובגדול לבב אבל בדבר אמת וענוה צדק, ואז תורה לך נוראות ונפלאות שתעשה באויביך:

   וענוה. בה"א כמו וענות בתי"ו כי הוא סמוך או יהיה וענוה ממשקל אחר בשקל אחוה ויהיה מלת צדק חסר וי"ו והיה משפטו ענוה וצדק:

   מצודת ציון

   על דבר. בעבור:

   ותורך. ותלמדך:

6. (ו)חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ:

   מצודת דוד:חציך. החצים אשר תשליך יהיו מחודדים ועי״ז יפלו אויביך תחתיך כי החצים ההם יפלו בלב אויבי המלך (ומלת יפלו מוסב למעלה ולמטה):

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ. שְׁנוּנִים אֲגִיֵּישׁוֹ״ץ בְּלַעַ״ז, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס. מָצִינוּ שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים חִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר ״כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים״ (תהלים קכז:ד). וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים (הַמְּזֻיָּנִים) בַּהֲלָכָה קְרוּיִים אוֹיְבִים זֶה לָזֶה לְפִי שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״ (תהלים קכז:ה):

   עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ. בִּשְׂכַר הַתּוֹרָה יִפְּלוּ הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים תַּחְתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   חציך בתחלה הזכיר חרבך ואמר גם חציך שהם שנונים בעת שהעמים תחתיך.

   יפלו יפלו חציך בלב - אויביך, על כן באה מלת יפלו במקום אתנח, כאילו היא סמוכה, כי היא תשרת בעבור שתי מלות.

   רד"ק

   חציך. מחודדים היו לא קהים:

   יפלו. קשור למעלה ממנה ולמטה ממנו ולפיכך אמר יפלו בלב אויביו ובשו"א אע"פ שהוא באתנחתא לקשר טעמו עם בלב אויבי המלך: כאלו אמר חציך יפלו בלב אויביך:

   מצודת ציון

   שנונים. חדודים כמו אם שנותי ברק חרבי (דברים ל״ב:מ״א):

7. (ז)כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ:

   מצודת דוד:כסאך אלהים. כסא המלוכה הנתון לך מאלהים יתקיים עולם ועד: שבט. בעבור כי ממשלת מלכותך היא ממשלת מישור כי תנהג את המלוכה בצדק ובמישור:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים. כִּסְאֲךָ, שַׂר וְשׁוֹפֵט, לְעוֹלָם וָעֶד; כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״ (שמות ז:א). וְלָמָּה? בִּשְׁבִיל שֶׁשֵּׁבֶט מִישׁוֹר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. שֶׁמִּשְׁפָּטֶיךָ אֱמֶת וְרָאוּי אַתָּה לִמְלוֹךְ:

   אבן עזרא

   כסאך יש אומרים: כמו: אלהים לא תקלל. והגאון אמר: כסאך יכין אלהים. ולפי דעתי: שמלת כסאך תשמש בעבור אחרת, כדרך והנבואה עודד הנביא שהוא כמו והנבואה נבואת עודד הנביא וככה זה, כסאך כסא אלהים, כמו: וישב שלמה על כסא ה' והאומר כי כסאך לנוכח השם, הפסוק הבא אחריו יכחישנו.

   רד"ק

   כסאך. יכין אלהים:

   שבט מישור. לפי ששבט מלכותך הוא שבט מישור לפיכך יהי' כסאך עולם ועד:

   מלבי"ם

   כסאך, אחר שכסאך הוא כסא אלהים, כי תשב על הכסא לעשות משפט אמת וצדק כאלהים, ולכן יעמוד הכסא עולם ועד, כי הדברים האלהיים לא יבלם הזמן ולא יהרסם שבט מישור שבט מלכותך, במליצתו, ידמה את המישור כעצם חי מנהיג בשבטו את המלוכה, וכאלו שבט הזה שאחז המישור בידו ונוהג בו, הוא עצמו שבט מלכותך, ר"ל שהנהגתך הוא הנהגת היושר בעצמו אהבת צדק, ר"ל מה שאתה נוהג מלכות ביושר וצדק שב להיות קנין בנפשך עד שאהבת צדק ותשנא רשע, שלכן א"א כלל שתטה מן הצדק והיושר, על כן משחך אלהים אלהיך באופן אשר תשיג שמן ששון מחברך, שהאוהבים אותך ימשחו אותך בשמן ששון כי ישמחו על הצלחתך:

   מצודת ציון

   שבט. המושל יקרא שבט כי בידו שבט המוסר וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳):

8. (ח)אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ:

   מצודת דוד:על כן. בעבור כשרון מעשיך משחך אלהים למלך: שמן ששון. כאשר תהיה נמשח בשמן למלוך על העם יהיה עליך ששון מחבירך כי הכל יחפצו בך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   מְשָׁחֲךָ וְגוֹ׳ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן. כָּל לְשׁוֹן גְּדֻלָּה נוֹפֵל עָלֶיהָ לְשׁוֹן מְשִׁיחַת שֶׁמֶן, כְּדַת הַמְּלָכִים:

   אבן עזרא

   אהבת אם המזמור על דוד, יהיה מחבריך שאול. ואם על המשיח, חסידים אחרים בדורו.

   רד"ק

   אהבת, שמן ששון. כי כל העולם שמחו כאשר משחך אלהים:

   מחבריך. כאשר הקימך מתוך חביריך ובחרך למלך:

9. (ט)מֹר־וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל־בִּגְדֹתֶיךָ מִן־הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ:

   מצודת דוד:כל בגדותיך. כולם יהיו מקוטרים במיני בושם כי כן דרך הגדולים לגמר בבושם להביא להם הריח: מן היכלי שן. מן השמחה והרחבת הדעת שיש למי שיושב בהיכלי שן מן השמחה ההיא יהיה לך מן הדברים אשר ישמחו אותך בהם ר״ל כל מיני שמחה שיהיה לך יהיה מעין השמחה שיש למי שיושב בהיכלי שן שהיא שמחה גדולה ומרובה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת. ״קִדָּה״ (שמות ל:כד) מְתַרְגְּמִינָן ״קְצִיעֲתָא״:

   כָּל בִּגְדוֹתֶיךָ. כָּל בְּגָדֶיךָ מְרִיחִים כְּרֵיחַ בְּשָׂמִים, וּמִדְרָשׁוֹ (ירושלמי פאה א, א): כָּל בְּגִידוֹתֶיךָ וְסִרְחוֹנֶיךָ מִתְכַּפְּרִים וּמְרִיחִים רֵיחַ עָרֵב:

   מִן הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ. יוֹתֵר מֵהֵיכְלֵי שֵׁן מְשֻׁבָּחִים הַהֵיכָלוֹת הַמְּתֻקָּנִים לְךָ בְּגַן עֵדֶן לְשַׂמֵּחֲךָ בָּהֶם. שֵׁן אִיבוֹיְיר״א בְּלַעַ״ז:

   מִנִּי שִׂמְּחוּךָ. הֵיכָלוֹת אֲשֶׁר מִנִּי, הֵם שִׂמְּחוּךָ, הַנּוֹתְנִים שְׂכָרְךָ:

   אבן עזרא

   מור מחלוקת במלת מר, והאומרים כי אהלות הנמצא עם דגי הים איננו נכון, כי כתוב: כאהלים נטע ה'.

   ויש אומרים: כי גם קציעות מין אחד שיש לו ריח טוב ודרך לשון הקדש לומר: אדם פטדה וברקת להיות הוי"ו עם האחרון או בלא וי"ו, כמו: אדם שת אנוש, אם כן היה ראוי להיות מר אהלות קציעות, או מר אהלות וקציעות, אולי באה זאת המלה על דרך זרה. והנכון שקציעות מגזרת המקצועות והמלה סמוכה אל בגדותיך. וטעם לדבק טעם בגדותיך עם היכלי שן, ששם הם שמורות בתיבות.

   והטעם כשה' מוצאות מהיכלי שן ותחסר מלת אשר, כאילו הוא מן היכלי שן מן אשר שמחוך או ישוב מן היכלי שן, כי משם היו מובאים.

   והאומר כי מני שם גוי או מדינה איננו נכון, בעבור היות שן נקוד בקמץ קטן על דרך כל מוכרת בטעם שאיננו סמוך אל אחר.

   רד"ק

   קציעות כמו וקציעות ומור. הוא המו"סק כדברי רוב המפרשים, ורבים פירשו שהוא שרף עץ שיש לו ריח טוב ונקרא בערבי לוב"ני:

   אהלות. פי' בו כי הוא הבושם הנקרא בערבי עמ"בר:

   קציעות. תרגום קידה קציעתא והוא הנקרא בערבי סנדל:

   כל בגדותיך. יש להם ריח טוב כאלו הם אלה הבשמים:

   מן היכלי שן. והבגדים מוציאים לך מן היכלי שן שמוצאים שם:

   מני שמחוך. היו"ד נוספת ופירושו מאשר שמחוך ר"ל היכלי שן אשר שמחוך כי הדירה הנאה מרחיבה לבו של אדם, ויש לפרש כי כל הפסוק הוא משל על המעשים הטובים:

   מלבי"ם

   מור ואהלות קציעות מכל בגדותיך, וגם אלה שבגדו בך ולא רצו במלכותך ישליכו עליך מור ואהלות וכל ראשי בשמים בעת שתלך מן היכלי שן, שאז הלך לקראת כלתו, מני שמחוך, בעת שתלך ממקום השמחה לשמחת חתונים ביום שמחת לבך, אז גם הבוגדים השליכו לפניך כל מיני בשמים לכבודך:

   מצודת ציון

   מור ואהלות קציעות. שמות מיני בושם:

   בגדותיך. מלשון בגד:

   שן. שן הפיל מני. כמו מן והיו״ד נוספת:

10. (י)בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר:

    מצודת דוד:ביקרותיך. ביקרת שלך בהן יהיו אף בנות מלכים: נצבה שגל. המלכה תהיה נצבה בימינך מקושטת בכתם אופיר והכל הוא משל לגודל התענוג והממשלה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בְּנוֹת מְלָכִים. יִהְיוּ מְבַקְּרוֹת אוֹתְךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקוֹתַיִךְ״ (ישעיהו מט:כג):

    בְּיִקְּרוֹתֶיךָ. קוֹ״ף דָּגוּשׁ, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן בִּקּוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב יוֹ״ד לְפָנֶיהָ. רָאִיתִי בְּנִקּוּד רַב סְעַדְיָה תֵּיבָה זוֹ סְדוּרָה עִם ״מִי נָתַן לִמְשִׁיסָּה יַעֲקֹב״ (ישעיהו מב:כד), שֶׁכָּתוּב בּוֹ יוֹ״ד וְהַסָּמֶ״ךְ מֻדְגֶּשֶׁת. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן יוֹקֶר, כְּמוֹ ״יְקָר מִכְּלִי פָז״ (איוב כח:יז) (ס״א אינו):

    שֵׁגַל. מַלְכָּה, כְּמוֹ ״וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ״ (נחמיה ב:ו), ״וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא רַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵיהּ וּלְחֵינָתֵיהּ״ (דניאל ה:ב). אִשְׁתְּךָ תִּתְיַצֵּב לִימִינְךָ:

    בְּכֶתֶם אוֹפִיר. בִּקְבוּצַת עֲדִי זָהָב הַבָּא מֵאוֹפִיר:

    אבן עזרא

    בנות, ביקרותיך מגזרת יקר, ששפחות היקרות שלך עמהם, הן בנות מלכים. והאומר שהוא מגזרת בקורת תהיה לא דיבר נכונה, כי אין מחלוקת שהוא ביו"ד כתוב, רק המחלוקת בין בעלי המסורת והקריאה כי האחד יקרא ביקרותיך על דרך בימינו, והשני כדרך מישיני עפר.

    והשגל היא המוכנת העתידה למשכב, והעד מלת ישגלנה. ועל דעת האומר כי זה המזמור נאמר על דוד הוא כמשמעו, ועל המשיח - בנות מלכים היקרות והשגל – מדינתו.

    רד"ק

    ביקרותיך. החיר"ק בבי"ת והיו"ד נעלמת בקריאה והקו"ף דגושה, ופי' בנשים היקרות שלך יהיו בהם בנות מלכים כל מלך יתפאר בתתו בתו לך:

    נצבה. אף ע"פ שבנות מלכים מנשיך מ"מ המלכה שהיא מישראל תהי' יושבת לימינך והיא הנקרא' שגל לפי שהיא מיוחדת תמיד למשכבו והאחרות באות אליו לעיתים כשתקרא ונקראת שגל מן ישגלנה:

    מלבי"ם

    בנות מלכים, הנה לשמחת כלולות הלזו, התאספו כמה בנות מלכים שבאו לכבודו, ועז"א בנות מלכים באו עתה ביקרותיך, בין הבנות שבאו לכבודך אולם נצבה שגל לימינך בכתם אופיר, השגל העומדת לימינך, היא נצבה על כולם ומתרוממת עליהם, בכתם אופיר, ימליץ שכמו שהכתם אופיר יקר מן הזהב, כן היא נצבה על כולם בפאר והוד, ואמר לימינך, כי דרך המלכים שהאשה המיועדת לו לפי ערכו תעמוד בשעת הקדושין לצד ימינו, והאשה אשר אינה לפי ערכו וכבודו תעמוד אז לצד שמאלו, ועז"א נצבה שגל לימינך הראויה לכבודך:

    מצודת ציון

    ביקרותיך. מל׳ יקר:

    שגל. כן תקרא האשה כי מיוחדת למשגל וכן והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב׳:ו׳):

    בכתם אופיר. והוא הזהב הטוב הבא ממדינת אופיר:

11. (יא)שִׁמְעִי־בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ:

    מצודת דוד:שמעי בת. יאמר לכל עדה ועדה שמעי וראי בהבנת הלב והטי אזנך לשמוע לכל אשר יצוה מלך המשיח: ושכחי עמך וגו׳. ר״ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    שִׁמְעִי בַת וּרְאִי. שִׁמְעִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וּרְאִי דֶּרֶךְ הַטּוֹב (שיר השירים רבה א:ג):

    וְהַטִּי אָזְנֵךְ. לַתּוֹרָה:

    וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ. מֵעֵבֶר הַנָּהָר שֶׁאַתְּ גְּדֵלָה בֵּינֵיהֶם:

    וּבֵית אָבִיךְ. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָבְדוּ אֲבוֹתֶיךָ בְּעֵבֶר הַנָּהָר (יהושע כד:ב):

    אבן עזרא

    שמעי אם על דוד אמר המשורר לשגל וטעם ושכחי עמך כדרך עמך עמי שתתגייר ותשוב לתורת דוד. ואם על המשיח ידבר, יהיה פירוש בת – קהלה, כמו: בת יהודה על דרך: לעבוד השם שכם אחד.

    רד"ק

    שמעי. לכל בת ובת מבנות המלכים הוא אומר, ופירושו שמעי זה המוסר:

    וראי. והביני:

    מלבי"ם

    שמעי בת, עתה יסב המשורר פניו אל הכלה, שמעי מה שאומר לך ושכחי עמך, היינו שתתגייר ותהיה מעם ישראל, ושכחי בית אביך כי תשאר אצל אישה:

    מצודת ציון

    בת. ר״ל עדה וכן בת בבל (לקמן קל״ז):

12. (יב)וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי־הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי־לוֹ:

    מצודת דוד:ויתאו. אז יתאוה מלך המשיח יופי כפי כשרון מעשיך ואז ינוח לך כי הוא יהיה אדוניך ואז תשתחוי לו ולא יאונה לך רעה כי יסך עליך בצלו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ. וְאִם תַּעֲשִׂי כֵּן, יִתְאַוֶּה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנוֹיֵי מַעֲשַׂיִךְ:

    אבן עזרא

    ויתאו אם על דוד כמשמעו ואם על המשיח המלך הוא השם, או המשיח.

    רד"ק

    כי הוא אדניך. אין לך אדון אחר א ע"פ שאתה מעם אחר:

    מלבי"ם

    ויתאו המלך יפייך, המלך הוא יתו ויתאר את יפיך במה שהוא אדוניך, עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו:

    מצודת ציון

    ויתאו. מלשון תאוה:

13. (יג)וּבַת־צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם:

    מצודת דוד:ובת צור. גם עדת צור בהבאת מנחה יבקשו פניך למלאות שאלתם ועם כי המה העשירים שבכל עם וחשובים:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ. כְּמוֹ ״וַיְחַל מֹשֶׁה״ (שמות לב:יא), וּבִשְׂכַר זֶה תִּזְכּוּ שֶׁיָּבִיאוּ לְךָ אֲשְׁכָּרִים וְדוֹרוֹן אוֹתָם שֶׁהֵם עַכְשָׁיו עֲשִׁירֵי עָם:

    אבן עזרא

    ובת אם על דוד יחסר הבי"ת וככה הו' ובבת צר עם בת צור והפעול כל כבודה ואם על המשיח דרך משל.

    רד"ק

    ובת צור. עדת צור אומר לכל בנות מבנות המלכים כי עדת צור תבא לך במנחה תמיד וגם כן פניך יחלו עשירי כל עם ועם. וזכר צור בפרט לפי שהיא סמוכה לארץ ישראל:

    מלבי"ם

    ובת צור, המשורר מצייר הענינים כסדר, שאחר שדבר מכבוד המלך, מצייר איך המלך הולך מהיכלי שן שלו אל אכסניא של רעיתו, ושם נצבה עם בנות מלכים והיא עומדת לימין המלך, והמשורר מדבר אליה שתקבל דת ישראל, ותשתחוה למלך אדוניה -- עתה הגיעו גדולי צור ועשיריה והביאו לה מנחה יקרה לכבודה, המשורר אומר, את בת צור! הנה עשירי עם מצור יחלו פניך במנחה, ומספר מה היה המנחה כל כבודה בת מלך פנימה, בארגז שהביא למנחה הונח פנימה כל כבודה של בת מלך, כל דברים היקרים ונכבדים הראוים לבת מלך, תכשיטין יקרים וכדומה, וגם הונח שם לבושה ממשבצות זהב, לבוש יקר הנעשה ממשבצות זהב, זה המנחה שהביאו עשירי עם:

    מצודת ציון

    יחלו. יבקשו:

14. (יד)כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ:

    מצודת דוד:כל כבודה. כל אשה מכובדה ובת מלך היושבת פנימה בחדרה לפי רוב כבודה אשר לבושה עשוי ממשבצות זהב:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה וְגוֹ׳. אוֹתָם שֶׁכָּל כָּבוֹד תָּלוּי בָּהֶם, וְהֵם כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל מֶלֶךְ אֲשֶׁר נָהֲגוּ עַצְמָם בִּצְנִיעוּת, עַתָּה בִּגְדֵיהֶם חֲשׁוּבִים מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב שֶׁל כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים (תנחומא, וישלח ו). מִשְׁבְּצוֹת קָאטוֹנ״שׁ בְּלַעַ״ז:

    אבן עזרא

    כל כבודה וטעם פנימה, שהיתה שוכנת לפנים בארמונה ולא היתה נראית לכל.

    כל מצאנו דוד שלקח בת תלמי מלך גשור.

    רד"ק

    כל כבודה. בוי"ו עם הדגוש אמר כל כבודה בת מלך העומדת בפנים בהיכל:

    מצודת ציון

    ממשבצות. מקום מושב אבני יקר כמו משובצים זהב (שמות כה):

15. (טו)לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ:

    מצודת דוד:לרקמות. בבגדי רקמה תהיה מובאה למלך המשיח: בתולות אחריה. ר״ל עם הבתולות אשר תלכנה אחריה לשמשה ועם רעותיה ההולכים עמה כאחת כולן תהיינה מובאות מארצם בשמחה ותבואנה בהיכל מלך ר״ל בשמחה יקבלו עול מלכות המשיח:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ. בְּבִגְדֵי רִקְמָה יְבִיאוּם מִנְחָה לַמֶּלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. רְקָמוֹת אברודי״ץ בְּלַעַ״ז, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה וְגוֹ׳״ (ישעיהו סו:כ):

    בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ. יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח:כג) ״וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי וְגוֹ׳ לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם״:

    מוּבָאוֹת לָךְ. כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

    אבן עזרא

    לרקמות הלמ"ד תחת בי"ת.

    תובל בת מלך.

    רד"ק

    לרקמות. כמו ברקמות כלומר בבגדי רקמות תובל כל אחת למלך כשיחפוץ בה:

    ובתולות. שהן ריעותיה של בת מלך אחריה מובאות:

    ולך. הוא כנגד המלך:

    מלבי"ם

    לרקמות, מן האכסניה של הכלה שהיא מבית אביה ששם בא המלך לקראתה וארשה בקדושין אחר שקבלה דת ישראל, ולשם באו שלוחי צור במנחה, משם הובילו הכלה, אל חופה מרוקמת העשויה ממשי ורקמה, ושם באה עם נערותיה, ומשם הובלה אחרי זה להיכלי מלך, על זה אמר לרקמות, רצה לומר, עתה תובל לרקמות, להחופות המרוקמות, הובילו הכלה לחופתה, ומשם תובל למלך, גם יובלו בתולות אחריה אשר הם רעותיה - מסב פניו אל המלך ואומר אליו מובאות לך הכלה עם רעותיה כולן מובאות לך, כי גם הבתולות האלה רעיות המלכה היו לפלגשים אל המלך:

    מצודת ציון

    לרקמות. מלשון רקמה והוא כמו ברקמות וכן ישבת לכסא (לעיל ט) ומשפטו בכסא:

    תובל. תובלנה ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח):

16. (טז)תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    תובלנה אם על המשיח, הנה הטעם שהם בעצמם יבואו לא באונס ובת מלך עם ריעותיה שהם בארמון המלך, תבואינה בהיכל מלך, הוא דוד או המשיח.

    רד"ק

    תובלנה. יובילם יבואו אל המלך בשמחות וגיל:

    תבאנה בהיכל מלך. כלומר בהיכל המלך יושב בו כי הן יושבות בבית הנשים עד שיחפוץ המלך, ויש לפרש כל הפסוקים האלה דרך משל והוא הנכון ובנות מלכים הם האומות שהיו כולם סרים למשמעת מלך המשיח. המלכה, היא כנסת ישראל. ואמר שמעי בת, לכל אומה ואומה שלא יעשו אלא רצון המלך המשיח. ומשל הבתולות, כי כמו הבתולות שלא ידע אותן איש עד שתבאנה אל הבעל כן תהיינה האומות בלי דת כאלו לא ידעו תורה כשיקבלו עליהם דת ישראל:

    מלבי"ם

    תובלנה, מצוה שכולן תובלנה בשמחות וגיל, בכל מיני כלי זמר ושמחות, ומשם תבואינה בהיכל מלך להשאר שם בארמונו:

17. (יז)תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל־הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:תחת אבותיך. אל מול המשיח יאמר תחת אבותיך המלכים יהיו בניך ר״ל כמו שבא לך המלוכה על היותך מזרע דוד כן בניך ירשו המלכות ממך: תשיתמו. אל מול ה׳ יאמר אתה ה׳ תשים בני מלך המשיח לשרים ומושלים בכל א״י:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    תַּחַת אֲבֹתֶיךָ וְגוֹ׳. לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר:

    אבן עזרא

    תחת הדור שעבר יבוא דור אחר, כי דורך הוא אמצעי וזה נכון גם על דוד גם על המשיח.

    רד"ק

    תחת. לפי שהמלכות תבא למלך המשיח מן דוד דור אחר דור וכן לא תפסוק ממנו לפיכך אמר תחת אבותיך יהיו בניך:

    מלבי"ם

    תחת, עתה יברך פרי בטן אשר יולדו מהם, בניך יהיו תחת אבותיך, כי המלך יורש כבוד אבותיו, אבל אחר שגדולתו גדול מכבוד אבותיו, יניח לבניו את הכבוד אשר ירש מאבותיו למשל אביו היה במדרגת אדון, והוא במדרגת מלך גדול, יהיו בניו שרים כפי התואר שירש מאביו, ועל זה אמר שתשיתמו לשרים בכל הארץ:

    מצודת ציון

    תשיתמו. תשים אותם:

18. (יח)אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּר וָדֹר עַל־כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ לְעֹלָם וָעֶד:

    מצודת דוד:אזכירה. בעבור כל זאת אזכיר שמך בכל דור: על כן. בעבור הגדולה הזאת אשר תגדל את מלך המשיח יודוך עד עולם ויקבלו אותך לאלוה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אַזְכִּירָה שִׁמְךָ. כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

    אבן עזרא

    אזכירה יש אומרים: לנוכח דוד, כי בעבור בניו שהיו שרים, יעמוד זכר שמו ודור אל דור יספר הוד דוד. ויש אומרים: כי שמך לנוכח השם הנכבד, כי המשורר יודה השם על גדולת דוד וזרעו.

    רד"ק

    שמך כנגד מלך המשיח כי בכל דור ודור זוכרים גדולת שמו ומצפים בואו על כן עמים יהודוך שתהיה לך המלוכה והגדולה כלומר יודו אותך למלך עליהם:

    מלבי"ם

    אזכירה, וגם אחרי מותך אזכירה שמך בכל דור ודור, כי השם טוב שלך ישאר לדור דורים על כן עמים יהודוך לעולם ועד:

    תהילים פרק-מה על דרך המושכל (א) למנצח, אחר ששיר זה בא בין תהלות דוד ותפלותיו לצורך הנהגת המתבודד, בהכרח כי תחת לבוש החיצוני נצפן בו גם כן ענין פנימי, ומדבר בשני פנים נגלה ונסתר משל ומליצה, ועל זה רמז שנאמר השיר הזה לנצח על שושנים, שהשושנה מלבד יפיה החיצוני יש לה גם כן ריח טוב ועונג, וכן תחת יופי השיר בחיצוניותו יריחו המשכילים רוח חכמה ודעת ועז"א משכיל שיר ידידות שהוא שיר ידידות אל המשכיל בשכל טוב, שזה מליצה על התגברות השכל ברוח ה' להשכיל באמתתו ולדבר כל כחות יצרי מעללי הגויה תחת רגליו, ובא במשל כאלו הנפש השכליית וכחותיה הם ימשל בעיר הקטנה שהיא הגויה, והנפשות האחרות יכנעו תחת ידו כאשה כשרה העושה רצון בעלה וכבר המשילו הנביאים והחכמים את השכל וכל כחתיו כבעל האשה שהיא הנפש המתוקנת לקבל חקי החכמה ולהתנהג על פי השכל ועצתו, שאז ימלוך מלך השכל בגויה והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ובית הגויה, ובת מלך זקן שהיא בת הכח המתאוה והמתעורר תכנע תחתיו ויארשה לו באמונה באהבת כלולות להנהיגה כפי עצתו וחכמתו, וע"ז לקח למשל את השיר אשר הוסד לשלמה ביום חתונתו את בת מלכי ארץ, כמו שיתבאר: (ב) רחש לבי דבר טוב, הגם שהנגלה מן השיר הוא שיר של חול על אהבת כלולות עם בת נכר, בלבי ומחשבתי רוחש דבר טוב וסגולה יקרה מאד, הגם שאומר אני בפה שמעשי למלך בכ"ז לשוני (הלשון מרמז תמיד על התבונה), דבר התבונה הנעלם בשיר, דומה כעט סופר מהיר היודע להלביש דברי התבונה בעדי המליצה ובמכסה המשל והחדה עד שצריך חכם לב אשר יביט ויבין משכיות לב: (ג) יפיפת תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר יפיפת מבני אדם היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי הוצק חן בשפתותיך, במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, על כן ברכך אלהים לעולם, אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי"ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם: (ד) חגור, הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע"י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה"ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א"צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע"י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ"י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז"א חגור חרבך על ירך גבור, הנה יכולת ג"כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה הודך והדרך, כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ"ז (ה) הדרך העקרית יהיה במה שתצלח ותרכב על דבר אמת, כי ההשגה ע"פ דרכי הראיות מן המאוחר אל הקודם יעביר תחלה לפני בקורת עיוני כל השקרים ויחקור ויעיין וילחם ויערך מערכה עד יברר האמת, ואתה שהשגתך העקרית היא מן הקודם אל המאוחר תרכב תכף על דבר אמת בעיון, וענוה צדק, במה שנוגע אל השכל המעשי, זה ישיג ע"י ענוה שיכניע כל מדות הגוף אל הצדק, ותורך נוראות ימינך שמה שתשיג ביגיעה רבה ע"י העיון והחקירה והיקשי התבונה תשיג בהשגה פתאומית ע"י רוח ה' בלא יגיעה ועמל: (ו) חציך, וגם אויבי הנפש המשכלת, שהם כח הדמיון והמתעורר והמתאוה, שצריך ללחום עמהם בחצים וכלי קרב להכניעם תחת משמעת השכל, הם יחשבו בלבם כי חציך שנונים עד שעמים תחתיך יפלו, כי באשר ישיג הכל בהשגה ברורה יהיו חקי החכמה חרותים תמיד על לוח לבו, עד שתקבל הנפש טבע שניה שלא תצייר רק ציורים טובים ויראת ה', וכן רק השגות אמתיות ונכונות בדעות, ולא יוכלו אויבי הנפש להתקומם נגדה כלל ולהרים ראשם כי חצי השכל שנונים תמיד לנצחם, כמ"ש טובה חכמה מכלי קרב: (ז) כסאך, ובזה ישב השכל על כסא אלהים למשול בבתי הנפש ממשל רב, ועיר גבורים עלה חכם ומשל והצליח, וכסא זה הוא כסא אלהים כי בא בעזר הרוח האלהי הנלוה אליו ממרומים, וע"כ ישב על הכסא לעולם ולא ימוט מצדקתו, שבט מישור שבט מלכותך, כי היושר בעצמו מה שנקבע בלבו טבע היושר, בין בדעות ואמונות להשיג הכל בדרך ישר בהשגה אמתיית, בין במעשים לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, והא השבט שבו תנהיג מלכותך על כל כחות הנפש: (ח) אהבת צדק, וע"י היושר הטבוע בלבך אהבת צדק ותשנא רשע, כי הקבע טבע הלב אל הצדק עד שישנא את הפכו, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, שכחות המתחברים לך שהם הכחות הנלוים אל נפש השכליית כמו כח הערמה העצה והמזמה ודומיהם וכן הכחות הטובות במדות כמו הענוה והרחמים והנדיבות ודומיה, להם תהיה משוח בשמן ששון, שהשמן מרמז על ההשפעה האלהית ועל החכמה אשר יאציל על קדושיו, שאל השמן הזה יתחברו האבנים ויהיו למצבת קדש ויצוק שמן הדעת האמתי והרוח הנאצל ממרום על ראשה: (ט) מור, וגם הכחות הבוגדים בך ומתנגדים אל הנפש השכליית, כמו כח העקשות והסכלות העומדים לשטנה אל השכלת השכל, כח הקנאה והגאוה והתאוה וכדומה הנלחמים נגדו במעשים, גם הם יכנעו לרגליך וישליכו לך מור שהוא המובחר העולה מכחות נפש החיונית, ואהלות וקציעות שהם דברים הנותנים ריח טוב בנפש הצומחת, ר"ל שגם המדות והתאוה ששרשם מנפשות הנמוכות החי והצומח, יבררו טוב המדות להכנע לפני השכל, מן היכלי שן מני שמחוך, עת תצא מן היכליך ששם הייתי שמח בהשכלה להנהיג את הגויה, יכנעו גם המדות והתכונות הנוטות לרעה, ויתהפכו להיות עבדים נאמנים לשרת את הנפש השכליית ולעשות הכל כפי פקודתו בעבודת הקדש, כמו להשתמש במדות העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ובגבהות הלב בדרכי ה', ובאכזריות וקנאה נגד מנאצי ה' ואויביו, וכדומה: (י) בנות מלכים, עתה יצייר עת יצא החתן הנשגב הזה מהיכלו לארוס את בת מלך צור ולקחתה לו לאשה, והוא שהשכל יקח את הנפש להיות לו לאשהה הסרה למשמעתו והוא ימשול בה להנהיגה כפי עצתו, והיא תהיה לו כאשה כשרה העושה רצון בעלה, ובאשר שורש הנפש החיונית וכחתיה הם נולדו על אדמת נכר, ע"י החומר והגויה, היא א"כ בת מלך צור, שהוא בן נכר, ובצד אחר יקרא החומר וראשי כחותיו שהוא הכח המתעורר בשם מלכים, שהם המולכים בגויה וכמו שהמליץ זה במשל הנאמר בשיר השירים, ובספר קהלת כנהו בשם מלך זקן וכסיל, וכל כחות המסתעפות מהם בנות החומר הם בנות מלכים, ובאים עתה ביקרותיך, לתת יקר למלך החכם אשר יתפוס מלכות להנהיג ע"פ עצת החכמה, ואז נצבה שגל לימינך שהנפש לא תהיה כנגדך רק תתיצב לימינך, לסייע לך בכל עניניך, כמ"ש זכה עזר לא זכה מנגדתו, והיא נצבת בכתם אופיר מקושטת בתכשיטין יקרים שהם מדות טובות ותכונות ישרות: (יא) שמעי בת, עתה ידבר אל הכלה שתשים לב להבין ועין לראות ואזן לשמוע לעצת השכל והחכמה, ושכחי עמך ובית אביך, שתעזב התאוות והתכונות הרעות והציורים הרעים שהם עמה ומשפחתה, כי הם מטבע מילדתה, ומכח בית אביה שהיא החומר וכחותיו שהוא אביה ומולידה: (יב) ויתאו המלך יפיך, והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה שהוא יהיה אדוניך, ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, והשתחוי לו להכנע לעצת החכמה והדעת: (יג-יד) ובת צור מעתה יתעצמו בה המדות אל דרך הטוב, והנפש תתלבש מחלצות שהם המדות הטובות שהם ימשלו לבגדים, כי כל כח וכח כשימשול בלב ויצטייר בו יכסה את הנפש כולה ותתלבש בו כאדם הלובש ומתעטף בבגדיו, ואם תתעטף בציורי החכמה והמוסר והמדות המשובחות נאמר שהתעטפה בבגדים יקרים ולבושי מלכות, ויצייר שהבגדים האלה הביאו לה מנחה עשירי עם מצור, כי זאת תשיג מכחות המשובחות של נפש היוהלאנית הנתלית בגויה שהם עם צור, והם יתקנו כחותיה ויארגו מהם בגדים יקרים, ועז"א שעשירי עם יחלו פניך במנחה, ומה היא המנחה כל כבודה בת מלך, דברים מכובדים וענינים נפשיים הראוים לבת מלך, שבתוך הארגז של המנחה נמצא לבושה ממשבצות זהב, לבוש מלכות שבו תלביש הנפש שהם מדות יקרות מאד מזהב ומפז: (טו) לרקמות, אחר שקנתה הנפש בגדים היקרים בגדי מלכות, שהם המדות המשובחות ותכונות טובות, אז תובל אל האפריון המרוקם אשר עשה לה המלך, ר"ל תוכן לקבל חקי החכמה וציורי דעת ולקח טוב, וגם בתולות אחריה רעותיה שהם כל כחות הנפשיות, כולם יהיו נמסרים אל משמעת השכל לעבוד עבודתו, הגם שהן בתולות שלא נכבשו עד הנה: (טז) תובלנה בשמחות וגיל, שלא יהיו במדרגת כובש, כי יסולק יצר הלב ויתגברו ציורי השכל והמוסר עד שיקבל חקי החכמה בשמחה וגיל, ויבואו בהיכלי מלך פנימה להשכיל סודות השכל וצפונותיו: (יז) תחת אבותיך, יהיו בניך ותלמידיך, שהתלמידים הם בני השכל אשר יוליד, תלמדם חקי החכמה שקבלת מאבותיך ומוריך, תשיתמו לשרים בכל הארץ גם הם יהיו מושלים על הארץ והחומר, ויכניעו את הארץ תחת ממשלת שכלם: (יח) אזכירה שמך בכל דור ודור, כי תהיה ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים המאירים לעולם, וכל העמים יהודוך והוד והדר ישוו עליך ויאכלו פרי מעשיך ולמודיך: