תהילים פרק כ״ח

תהילים פרק כ״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא צוּרִי אַל־תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי פֶּן־תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם־יוֹרְדֵי בוֹר:

   מצודת דוד:פן תחשה. פן כשתחשה ממני אהיה נמשל עם יורדי בור:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   לדוד אליך ה' אקרא זה המזמור חברו דוד או אחד מהמשוררים עליו. אמר: צורי לנגד יורדי בור.

   ומלת תחרש מגזרת דומיה ואמרו: אל תחרש על רעך רעה להפריש בינות הטעמים, כי השרש הוא אחד.

   רד"ק

   לדוד אליך יהוה אקרא גם זה המזמור מענין המזמור שלפניו שקורא אל יי' שיתן שאלתו להשקיטו מעסקי העולם ולהניח לו שיהיה פנוי להתעסק בצרכי הנפש שהיא עבודת האלהים ובזה יכפרו עונותיו שעברו ותקרב נפשו אל האלהים. ואמר:

   צורי אל תחרש ממני מלשמוע אל שאלתי, כי יראתי

   פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור: פן אהיה כמו הרשעים יורדי גיהנם שתלך באבדון נפשם במותם. ומלת תחרש כמו תשתוק, כלומר: שתעשה עצמך כחרש שלא תשמע ולא תענני בתפלתי; וכן פן תחשה, כמו (קהלת ג ז): עת לחשות.

   מלבי"ם

   לדוד, מזמור זה נתיסד נגד פועלי און אשר דברו אתו אחד בפה ואחד בלב, נראו כאנשי עצתו ובסתר כרו עליו רעה ונוקשו אח"כ ונפלו בפועל כפיהם, כי ה' שמרו וגם שמר את ישראל מבא בדמים, ולא התבאר אם היה זה בעת שחרשו הזיפים עליו רעה או אנשי קעילה, או נגד אחרים משונאיו כמו שבע בן בכרי, כי התפלה תוכל להתפרש נגד כל אלה חורשי רעה:

   אליך ה' אקרא, כי נגד האויב הנסתר קשה יותר להשמר מפניו, ורק ה' היודע נסתרות הוא רב להושיע נגד אלה חורשי רעה בסתר, לכן צורי אל תחרש ממני, כי אם תחשה ממני הלא אהיה נמשל עם יורדי בור, ולכן שמע קול תחנוני בשועי אליך לישועה, ומוסיף שלא תמתין כלל עד שאושיע, רק תושיע תיכף בנשאי ידי אל דביר קדשך אם רק אשא הידים לתפלה גם טרם שאשוע בקולי תשמע ותושיע:

   מצודת ציון

   צורי. רצה לומר חזקי:

   תחרש. תחשה ענין שתיקה כמו והחריש יעקב (שם ל״ד) וכמו עת לחשות (קהלת ג׳):

2. (ב)שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל־דְּבִיר קָדְשֶׁךָ:

   מצודת דוד:בנשאי ידי. בעת התפלה:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שמע, בנשאי אל מקום הארון יקראו דביר.

   רד"ק

   שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל דביר קדשך: הבית שהיה שם הארון, כי שם הכבוד. וטעם בנשאי ידי כמבקש עזר מאחר שפרש לו ידו שיקבלהו בעזרתו. וכן (מלכים א ה נד): וכפיו פרשות השמים; (שמות ט כט): אפרש את כפי אל יי'. והנשיאה למעלה כנגד השמים. ויהיה פרוש אל דביר קדשך: בדביר קדשך כמו (שם כה טז): ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך. או יהיה פרוש אל דביר קדשך כמשמעו, כי לנכח המקום ישא ידיו כמו אל השמים, כי הוא על דרך משל כמו סלם לעלות התפלה לכסא הכבוד. ועל דרך זה נאמר (דברי הימים ב ל כז): ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים. או יקרא דביר קדשך השמים כמו שקראם היכל והר קודש כמו שפרשנו (תהלים יא ד; טו א).

   מצודת ציון

   בשועי. בזעקי:

   דביר. הוא בית קדשי הקדשים:

3. (ג)אַל־תִּמְשְׁכֵנִי עִם־רְשָׁעִים וְעִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם־רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם:

   מצודת דוד:אל תמשכני. להיות עמהם ודומה להם בקבול הגמול: ורעה בלבבם. חושבים בלבבם לעשות רע:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אַל תִּמְשְׁכֵנִי. אַל תַּרְגִּילֵנִי עִם רְשָׁעִים. אטרירא״ש מו״י בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   אל תסבב סבות שאתערב עם רשעים ואמשך עמהם.

   רד"ק

   אל תמשכני עם רשעים ועם פעלי און שלא אמות מות רשעים כמו שאמר (תהלים כו ט): אל תאסף עם חטאים נפשי; וכן בזה הלשון: ואחריו כל אדם ימשוך (איוב כא לג), שפרושו: ימשוך אל המיתה.

   דברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם: כי רוב הרשעים אינם מגלים עצמם, ומראים שלום עם רעיהם ויחשבו רעה בלבבם.

   מלבי"ם

   אל (מתחיל את תפלתו), אל תמשכני בל אמשך ברשת ע"י רשעים אשר הם דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם, שסכנתם גדולה מאד, כי איני יודע להזהר מהם ובקל אמשך אחריהם אל הרשת:

4. (ד)תֶּן־לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם:

   מצודת דוד:תן להם. להרשעים הללו:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   תן, כפעלם כנגד פועלי און.

   רד"ק

   תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם: כי אין יודע לבבם אלא אתה שאתה יודע הנסתרות לפיכך שלם להם כמעשיהם הרעים, כי אתה יודע רשעם.

   מלבי"ם

   (ד-ה) תן להם כפעלם וכו' כי לא יבינו אל פעולת ה' בקש שישלם להם ה' מדה כנגד מדה, כמו שהם דברו אתי אחד בפה ואחד בלב ורצו להרוס אותי באופן שלא אדע שהם עוסקים בזה, כן ידבר ה' עמהם אחד בפה ואחד בלב עם שגם הם לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשי ידיו, שידמה להם שה' עוסק לבנותם, ובאמת הוא יעסוק להרוס אותם ולא לבנותם, וזה עונש מכוון כפעלם וכרוע מעלליהם, שגם הם לא ידעו להזהר מפני ה' כמו שאני לא ידעתי להזהר מפניהם (ועי' באה"מ):

5. (ה)כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל־פְּעֻלֹּת יְהוָה וְאֶל־מַעֲשֵׂה יָדָיו יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם:

   מצודת דוד:כי לא יבינו. אינם נותנים לב להבין פעולת ה׳ שמשלם לרשע כרשעתו יהרסם. ולזה יהרס אותם ולא יבנה עוד אותם לחזור לקדמותם:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   כי פעולות השם כנגד פעלם.

   ואל מעשה ידיו כנגד כמעשה ידיהם והטעם אילו היו מבינים פעולות השם לא היו פועלי און, כי ידעו כי השם יהרסם. ויש אומרים: שזאת תפלה או דרך נבואה וטעם ולא יבנם שיפלו ולא יקומו עוד.

   רד"ק

   כי לא יבינו אל פעלות יהוה ואל מעשה ידיו אינם מתעסקים בעבודת האל ואינם נותנים לבם להבין כי אם בהבלי העולם שהם מתחכמים ומבינים עליהם כמו שאמר הנביא (ירמיהו ד כב): חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. וההבנה וההשגחה בפעלות יי' ובמעשה ידיו היא מעבודת האלהים, והיא להבין בחכמת הטבע ובפעלותיו ומעשה ידיו בשמים ובארץ; ומשם יתבונן כח מעשה אלהים שהכל מאתו, והוא הסבה הראשונה. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי שבת עה א): ואת פעל יי' לא יביטו ומעשה ידיו לא רא (ישעיהו ה יב): זה שאינו מחשב בתקופות ובמזלות.

   יהרסם דרך תפלה כמו שאמר: תן להם כפעלם

   ולא יבנם: עוד אחר שיהרסם. וטעם יהרסם כנגד אל פעלות יי'. הם לא יבינו אל פעלות יי' והוא יהרוס פעלתם ומעשה ידיהם.

6. (ו)בָּרוּךְ יְהוָה כִּי־שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי:

   מצודת דוד:כי שמע. אשר שאלתי לבל אהיה עם הרשעים הללו בעת קבול הגמול:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ברוך בדרך נבואה, כי נשמע תפלתי והוא שמע קול תחנוני על דרך ותבוא אליך תפלתי.

   רד"ק

   ברוך יהוה כי שמע קול תחנוני: דרך נבואה. ונתן הודאה לאל ששמע תפלתו; וכן היה כי באחרית ימיו היתה סבה מאת יי' והיה דוד בסכנה עם ישבי בנב עד שנשבעו אנשיו שלא יצא עוד עמהם למלחמה (שמואל ב כא טז יז).

   מלבי"ם

   (ו-ז) ברוך נותן הודאה על ששמע ה' תפלתו, כי ה' היה עוזי ומגני בפניהם, ולא הוצרכתי כלל למלחמה רק ע"י שבו בטח לבי עי"כ נעזרתי, וגם יעלוז לבי ומשירי אהודנו כאלו נצחתי ע"י מלחמה וחיל:

7. (ז)יְהוָה עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ:

   מצודת דוד:ויעלוז לבי. בעבור העזרה: ומשירי. אודה לו בשיר מן השירים שאמרתי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ. וּמַה הִיא הַהוֹדָיָה? ה׳ עֹז לָמוֹ לְאוֹתָן הַתְּלוּיִין בּוֹ בְּעֵת שֶׁמָּעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא:

   אבן עזרא

   ה' לפי דעתי: בו בטחתי לבדו ועזרוני רבים, כי הוא צוה להם.

   ומשירי כמו בשירי הפך והנותר בבשר ובלחם. ואמר רבי משה הכהן: יותר מזה השיר אהודנו.

   רד"ק

   יהוה עזי בשור"ק העי"ן . ואמר דרך שבח והודאה:

   ומגני שהצילהו מישבי בנב שאמר להכות את דוד.

   בו בטח לבי שיעזרני ממנו, ואף על פי שהייתי בסכנה גדולה.

   ונעזרתי כמו שכתוב (שם יז): ויעזר לו אבישי בן צרויה.

   ויעלז לבי אין צריך לומר אם נצל ממות ששמח, אלא פרוש ויעלז לבי: שכלי, לפי שבאותו דבר נשבעו אנשי שלא אצא למלחמה עוד, ושמח השכל שנפרד מעסקי העולם, ויהיה לי פנאי להתעסק בדרכי האלהים.

   ומשירי אהודנו: לפיכך אתן לו הודאה. וממה אתן לו? משירי אהודנו, בשירותי ובזמירותי.

   מצודת ציון

   ויעלוז. וישמח:

8. (ח)יְהוָה עֹז־לָמוֹ וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא:

   מצודת דוד:למו. לכל תמימי דרך בכללם: ומעוז. וחוזק ישועות של משיחו:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ה' עוז טעם למו, לעוזרי, כי השם הוא עוז לעוזרים ומעוז לנעזר והוא משיחו דוד. ור' משה אמר: כי עוז למו כמו לו וכמוהו נגע למו. ואיננו נכון, כי למו שב אל עבד ה' ולעמו.

   רד"ק

   יהוה עז למו וכיון שישב הוא בבית יי' התפלל על ישראל שיהיה להם עז בצאתם למלחמה שלא ירך לבבם כשלא יהיה הוא עמהם במלחמה. ויתן יי' להם עז במלחמתם ויגברו על איביהם.

   ומעוז ישועות משיחו הוא: משיחו הוא אומר על עצמו שהוא משיח יי' כמו שאמר גם כן על עצמו (שם כג א); משיח אלהי יעקב. אמר: יי' יהיה עז למו לישראל כמו שהיה מעוזי בצאתי עמהם למלחמה. וא"ו ומעוז ענינה: כאשר, כמו (תהלים נט טז); אם לא ישבעו וילינו; וכן (שם סג ו): ושפתי רננות יהלל פי.

   מלבי"ם

   ה', אמר אחר שתשועת דוד מקושר בתשועת ישראל שה' הזמין אותו למלך עליהם, ועז"א הלא ה' עז למו לישראל, ועי"כ הוא מעוז של ישועות משיחו, שבזכות ישראל צריך הוא להושיע את משיחו, וא"כ אבקש הושיעה את עמך שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם ברכם בתוספת ברכה מצד שהם נחלתך, ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי"כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, ורעם ומצד שהם עמך, ונשאם עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה עד העולם:

9. (ט)הוֹשִׁיעָה אֶת־עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת־נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד־הָעוֹלָם:

   מצודת דוד:נחלתך. ישראל שלקחת לך לנחלה: ורעם. רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   וּרְעֵם. לְשׁוֹן מִרְעֶה:

   אבן עזרא

   הושיעה בעבור שהזכיר כי השם היה עוזו ויעלוז לבו, התפלל שירעה את ישראל, על כן: הושיעה וברך להוסיף השם עליהם וישמרם כמו הרועה, על כן: ורעם ונשאם, כלומר שיושבים במקום גבוה שלא תוכלנה החיות להזיקם. ורבי משה אמר: כי ונשאם שיתן להם צרכם כדרך ינשאוהו אנשי מקומו.

   רד"ק

   הושיעה את עמך וברך את נחלתך הושיעם מאיביהם וברך אותם במעשה ידיהם.

   ורעם ענינו: כרעה עדרו ירעה (ישעיהו מ יא).

   ונשאם על העמים.

   עד העולם: תפלתי עליהם בין בימי חיי בין אחרי מותי כל ימי עולם. ופרוש עד העולם: עד סוף העולם.