תהילים פרק כ״ו

תהילים פרק כ״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד שָׁפְטֵנִי יְהוָה כִּי־אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיהוָה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד:

   מצודת דוד:שפטני. לקחת משפטי משונאי: לא אמעד. לזה מהראוי שלא אמעד:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שָׁפְטֵנִי ה׳. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: ״אַל תָּבֹא בְמִשְׁפָּט וְגוֹ׳״ (תהלים קמג:ב). אָמַר דָּוִד: כְּשֶׁאַתָּה דָּן אֶת הָרְשָׁעִים, שָׁפְטֵנִי, כִּי לְפִי הָרְשָׁעִים אֲנִי צַדִּיק, וּכְשֶׁאַתָּה דָּן אֶת הַצַּדִּיקִים, אַל תְּבִיאֵנִי בְמִשְׁפָּט:

   אבן עזרא

   לדוד שפטני אמר רבי משה: כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי. הנכון בעיני: שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה.

   ובה' בטחתי שיעזרני להיות לבי שלם, על כן לא מדעתי.

   רד"ק

   לדוד שפטני יהוה שפטני וראה אם לבבי ישר אליך וכפי לבבי שפטני.

   כי אני בתמי הלכתי וביהוה בטחתי לא אמעד: כלומר בתם לבבי ובכל אשר היה לי בטחתי ביי', לפיכך אין ראוי לי שאמעד. ובדרש (שוחר טוב בהפוך חלקי המאמר): כתוב אחד אומר שפטני וכתוב אחד אומר (תהלים קמג ב): ואל תבוא במשפט את עבדך? אמר דוד לפני הקדוש, ברוך הוא: בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני; בשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבוא במשפט את עבדך!

   מלבי"ם

   לדוד, בתפלה זו יזכיר כי אינו מכת הצבועים המלאים רע בסתר וחונפים בגלוי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, כי לבבו נאמן לאלהיו ומעשיו אין בם דופי, הוא נקי בין במעשה בין במחשבה, ולכן מבקש שלא יקרהו מקרה החנפים בין באושר הנפשי בין בהצלחת החיים העולמיים שפטני ה', ר"ל אתה תחוה מה משפטי ועניני, ואתה יודע שאני צדיק, בין במעשה כי אני בתומי הלכתי, ובין במצפון ואמונת הלב כי בה' בטחתי בטחון חזק שלא אמעד ממנו בשום פעם:

   מצודת ציון

   אמעד. ענין החלקה והשמטה ממקום:

2. (ב)בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי:

   מצודת דוד:בחנני. לדעת מחשבותי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   בחנני ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.

   רד"ק

   בחנני יהוה ונסני וכפי שתמצא בלבי תדינני

   צרופה כליותי ולבי: תמצאם ככסף נקי. ואמר: כליותי, כי הם היועצות (בבלי ברכות סא א); ואמר לבי, כי הוא המבין ובעל המחשבות (שם); וכתב; צרופה על כל מחשבה ומחשבה שהיא בלי שום סיג: וכפי מחשבותי שפטני: כי אף על פי שמעשי אינם טובים לפעמים, לבי הוא ישר בכל עת. ולפי המעשים אמר: ואל תבוא במשפט את עבדך.

   מלבי"ם

   בחנני, נגד הפעולות שהם בתמימות אומר, בחנני ה' ונסני, כי המעשים שלא יהיו תמימים, רצוני אשר לא יעשם מצד הטוב עצמו רק בעבור פניות חיצוניות מהגאוה והחונף וכדומה לא יעמוד בם בעת הנסיון, שאם ימצא תועלת בהנחת המעשים ההם יעזבם, לא כן המעשים הנעשים בתמימות כמ"ש כי אני בתומי הלכתי, הם כסף צרוף ולא ימצא בהם סיג בעת בכור יבחנו, ונגד מ"ש בה' בטחתי שהוא בטחון הלב אמר צרפה כליותי ולבי:

3. (ג)כִּי־חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ:

   מצודת דוד:לנגד עיני. להתבונן בהם ולזה אהלך באמתך:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי כאילו אני רואה חסדיך לעולם לנגד עיני.

   והתהלכתי להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך.

   באמתך מדרך האמת.

   רד"ק

   כי חסדך לנגד עיני לפיכך לא נטה לבי מאחריך כי תמיד חסדך לנגד עיני; לפיכך

   והתהלכתי באמתך: כמו (בראשית ו ט): את האלהים התהלך נח, שהתהלך בדרכי האלהים באמת ובישר לבב.

   מלבי"ם

   כי מבאר האמצעיים שעל ידם היה תמים במעשיו, א. כי חסדך לנגד עיני שהיה משים תמיד לנגד עיניו החסדים שעשה ה' עמו ועי"ז עבד אותו מצד הכרת הטובה ומצד שהוא נתלה ממנו להשיג חסדיו תמיד, ב. והתהלכתי באמתך, ע"י שהכיר האמתיות מגדולת ה' ורוממתו שזה מדרגה יותר גדולה שעבד אותו מצד יראת הרוממות:

4. (ד)לֹא־יָשַׁבְתִּי עִם־מְתֵי־שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא:

   מצודת דוד:לא ישבתי. שלא אלמד ממעשיהם: ועם נעלמים. העושים עבירות במקום נעלם ונסתר:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְעִם נַעֲלָמִים. הַנִּכְנָסִין בַּסֵּתֶר, לַעֲשׂוֹת בַּמַּחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם (ישעיה כט:טו):

   לֹא אָבוֹא. אֵינִי רָגִיל לָבוֹא וְלִיכָּנֵס בִּמְקַהֲלָם:

   אבן עזרא

   לא, מתי שוא הפך דרך האמת.

   נעלמים מגזרת ונעלם דבר, שיעשו דברים לא כן בסתר. ויש אומרים: מגזרת עלם, שהוא אוהב השחוק והלעג.

   רד"ק

   לא ישבתי עם מתי שוא כדי שלא אלמד ממעשיהם ומדבריהם הרעים.

   ועם נעלמים שעושים חטא בסתר ונעלמים מבני אדם. לפיכך אמר:

   לא אבוא: לא נכנסתי עמהם במקום סתרם. ועוד כפל הענין במלות שונות, ואמר:

   מלבי"ם

   לא, גם הסיר מעל פניו הדברים המונעים מן השלימות, שלא ישבתי עם מתי שוא שהם מסיתים ומדיחים בני אדם מעבודת ה' ע"י טענות של מינות, וגם עם נעלמים שהם אנשים הדבוקים בתאות עוה"ז והנאת העולם, לא אבא לבל אלמד ממעשיהם:

   מצודת ציון

   מתי. אנשי כמו מתי מספר (בראשית ל״ד):

5. (ה)שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם־רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שנאתי הזכיר הליכה והתהלכתי ואחר כן שבת, לא ישבתי ואחר כן הביאה לא אבוא. והנכון בעיני: כי הטעם לא אבוא בסודם, והזכיר פעם אחרת ועם רשעים לא אשב, כי מתי שוא הם בדבור והרשעים במעשה.

   רד"ק

   שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב: הרשעים שנאתי להתחבר עמהם ולשבת אתם, אבל מושבי בבית אלהי ושם אלך תמיד.

   מלבי"ם

   שנאתי, ודבר זה נעשה טבע בנפשי עד ששנאתי את המרעים, וגם שנאתי קהל מרעים, אף שיסכימו על עשות רעות קהל גדול ועם רב שנאתי אותם, עד שבטחתי שעם רשעים לא אשב לעולם גם בעתיד, כי ישיבה עם רשעים הוא נגד טבעי:

6. (ו)אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ יְהוָה:

   מצודת דוד:ארחץ. ר״ל בתחלה אנקה כפי מלכלוך עון ואחר זה אסובב מזבחך להקריב בה לה׳ כי לולא הנקיון אין הקרבן מקובל ברצון:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּנִקָּיוֹן. שֶׁאֵין גָּזֵל בַּמִּצְווֹת שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם. לוּלָב הַגָּזוּל פָּסוּל (סוכה ג.):

   אבן עזרא

   ארחץ טעם בנקיון שלא עשה אחת ממצות לא תעשה, ואז אסובב מזבחך בעולות.

   רד"ק

   ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך יהוה: וכשארחץ בנקיון כפי אז אסבבה את מזבחך יי' להקריב עם עולותי. לא כרשעים שמביאים עולות בידיהם וידיהם דמים מלאו; אבל אני ארחץ בנקיון כפי שלא יהיה בידי שום עון כשאבא להקריב עולות.

   מלבי"ם

   ארחץ, איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, רק בנקיון ארחץ כפי, במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע"י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי, ולא אעלה על המזבח להקריב חטאות ואשמות רק ואסובבה את מזבחך, כדי:

7. (ז)לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ:

   מצודת דוד:לשמיע. להשמיע לבני אדם בקול הודאה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לַשְׁמִעַ. כְּמוֹ לְהַשְׁמִיעַ:

   כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ. זֶה הַלֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְשֶׁעָבַר, וְיֵשׁ בּוֹ לְגוֹג, וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְיֵשׁ בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא:

   אבן עזרא

   לשמיע כמו להשמיע, וכמוהו לשמיד מעוזניה.

   ונפלאותיך פעול למלת לשמיע ולספר.

   רד"ק

   לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך: לשמע כמו להשמיע; וכן (ישעיהו כג יא): לשמד מעזניה כמו להשמיד. אמר: אבא בית מזבחותיך להשמיע שם בפני קהל קדושים תודה בקול רם. והוא שיהיה מודה בפניהם על החסדים שעשה לו האל והצילו מכל צרה ולספר כל הנפלאות שעשה עמו בעתות צרותיו.

   מלבי"ם

   להשמיע בקול תודה, על הטובות והחסדים, ולספר כל נפלאותיך, שעיקר ההודאה היא מה שאוכל לספר נפלאותיך, שעי"כ יראו בני אדם גדולת ה':

8. (ח)יְהוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ:

   מצודת דוד:אהבתי מעון ביתך. לבוא בה ולהללך:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ה' אהבתי מעון ביתך כנגד לא ישבתי עם מתי שוא.

   וטעם ביתך ששם הצדיקים העובדים שמך באמת, כי שמה תמיד יושבים. אמר רבי משה: כי טעם אל תאסוף שיתפלל שלא יהיה אחריתו כאחריתם. והנכון בעיני: שלא יתכנו עלילות שיתחבר עם החטאים כל ימיו, ואף כי עם אנשי דמים, שהם רעים מהחטאים.

   רד"ק

   יהוה אהבתי מעון ביתך קהל מרעים שנאתי, אבל מעון ביתך אהבתי; והוא הבית שהיה בו הארון, ושם הלוים והכהנים נביאים וחסידים וקדושים משרתי האל כמו אסף ואחיו.

   ומקום משכן כבודך: כי במקום שהיה בו הארון שם היה שוכן הכבוד על הנביאים ואנשי רוח הקדש.

   מלבי"ם

   ה', אין אני בא למקדש ה' מצד ההרגל, רק מצד שאהבתי מעון ביתך מצד אהבה וחשק פנימי ע"י ששם מקום משכן כבודך, לכן אבקש אל תאסף עם חטאים נפשי, שנפשי הרוחנית בל תאסף לשאול כנפש החטאים, וכן אל תאסף עם אנשי דמים חיי, שהם ימותו בלא עתם, כי כן ראוי להם, יען אשר בידיהם זמה, שבידם השמאלית עוסקים בזמה ועושים מעשה זמרי, ובכל זה ימינם מלאה שחד אוחזים שחד ממעשים טובים שעושים בגלוי בצביעות, כאילו בזה יתנו לך שוחד שישפטו כמשפט צדיקים ומבקשים שכר כפנחס, אבל ואני בתמי אלך, שאיני חונף רק כפי כן לבי, ולכן איני צריך לתת לך שוחד, רק פדני אתה וחנני, וע"י שרגלי עמדה במישור ולא נטיתי מן היושר אל דרך עקלתון לכן במקהלים אברך ה' על טובותיו וחסדיו עמדי:

   מצודת ציון

   מעון. מדור:

9. (ט)אַל־תֶּאֱסֹף עִם־חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם־אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי:

   מצודת דוד:עם חטאים. כמיתת החטאים ודומה להם בענין רע:

   עוד פירושים על פסוק ט: רד"ק, מצודת ציון

   רד"ק

   אל תאסף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי: וכיון שבחרתי אני חברת הצדיקים אל תאסף עם חטאים נפשי, כלומר שלא אמות מיתת חטאים ואנשי דמים, כי נפשם כמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו (שמואל ב יד יד), ונפשי תאסף אל כבודך במותי.

   מצודת ציון

   תאסף. ענין מיתה:

10. (י)אֲשֶׁר־בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד:

    מצודת דוד:אשר בידיהם זמה. ולזה ראוים הם למות בענין רע:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    זִמָּה. כָּל זִמָּה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה, יֵשׁ לְטוֹבָה וְיֵשׁ לְרָעָה:

    אבן עזרא

    אשר שיש להם כח לחשוב מחשבות ולסבב סבות לקחת שוחד וממון. ויש אומרים: כל מזמתם לקחת בידם, וככה וימינם והטעם כפול.

    רד"ק

    אשר בידיהם זמה כמו (הושע ו ט): כי זמה עשו. ענין תועבה ומעשה רע, כמו ההרג והמכה שיעשו בידיהם. וכן השחד שיקבלו כמו שאמר:

    וימינם מלאה שחד: ויש לפרש בידיהם: ברשותם, כמו (במדבר כא כו): ויקח את כל ארצו מידו; (בראשית כד י): וכל טוב אדניו בידו, כלומר: ברשותם ממון מקבץ מגזל ועון, והוא במעשה, והוא זמה.

11. (יא)וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי:

    מצודת דוד:ואני. אבל אני הלא בתומי אלך לזה פדני ממיתת החטאים:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    ואני בתומי בלא זמה והטעם שיזכיר בתחלה בתומי הלכתי עד עתה, וככה אלך, ואתה תפדני מזימותם.

    רד"ק

    ואני בתמי אלך שלא אתעסק בדברי מרמה לא במחשבה ולא במעשה.

    פדני מצרות

    וחנני: מטובך כפי שתראה תם לבבי ואז אודה את שמך ואמר:

12. (יב)רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהוָה:

    מצודת דוד:רגלי. הלא רגלי עמדה בדרך הישר ובקהל רב אברך לה׳ ואינני כמוהם להיות דומה להם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר. בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה:

    אבן עזרא

    רגלי טעם בתומי – תום לבבי.

    וטעם רגלי ללכת בדרך ישרה. והנכון בעיני: כי אתה תפדני ואני אודך במקהלים ורגלי תעמוד לפניהם.

    רד"ק

    רגלי עמדה במישור כלומר: שלא מטה רגלי, לפיכך

    במקהלים אברך יהוה: