תהילים פרק כ״ב

תהילים פרק כ״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. שֵׁם כְּלִי שִׁיר. דָּבָר אַחֵר: עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא ״אַיֶּלֶת אֲהָבִים״ (משלי ה:יט) ״הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שַׁחַר״ (שיר השירים ו:י); וְרַבּוֹתֵינוּ (מגילה טו:) דְּרָשׁוּהוּ בְּאֶסְתֵּר. וּמְנַחֵם פָּתַר אַיֶּלֶת – לְשׁוֹן מָעוֹז, כְּמוֹ אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

   הַשָּׁחַר. לְשׁוֹן שַׁחֲרִית, וּמְנַחֵם פָּתַר לְשׁוֹן בִּקּוּר, כְּמוֹ ״שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן״ (משלי יא:כז), וּכְמוֹ ״לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ״ (משלי ז:טו):

   אבן עזרא

   למנצח על אילת השחר כאשר יראה כח עלות השחר. ויש אומרים: כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו"ד איילותי, כגבר אין איל בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות אילת נגזרת מזאת הגזרה. והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים וזה המזמור על נועם ניגונו.

   רד"ק

   למנצח על אילת השחר מזמור לדוד: יש אומרים (רש"י וזולתו), כי אילת השחר הוא כלי מכלי הנגון. ויש מפרשים (בעל התרגום, מנחם, וזולתם) אילת מן אילותי לעזרתי חושה (למטה פסוק כ), כלומר: שהיה נאמר זה המזמור בכח עלות השחר. ויש מפרשים, כי אילת שם ככב הבקר; וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (ירושלמי ברכות א א; יומא ג ב) קורין ככב הבקר: אילתא . והם אמרו (שם; שיר רבה ו; אסתר רבה סוף י; ושוחר טוב במקומו): כי על אסתר נאמר זה ועל ישראל שהיו בגלות באותו זמן. ויש מפרשים אותו על דוד בעודנו בורח מפני שאול. והנכון כי אילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת; וסוף המזמור יוכיח זה. וקראה אילת כמו שהמשיל אותה בשיר השירים (ב ז; ג ה) בצבאות או באילות השדה. והשחר פרושו יופי וזוהר כמו שאמר עליה (שם ו י): מי זאת הנשקפה כמו שחר. ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאלו היא נשכחה ונעזבה; וקוראת מן הגלות:

   מלבי"ם

   למנצח, מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א' (עד סוף פסוק י"ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה', נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב' (מן פסוק י"ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, והנקודה המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה:

   מצודת ציון

   אילת השחר. שם כלי זמר ידוע אז אצלם:

2. (ב)אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי:

   מצודת דוד:אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה׳ ענני (מ״א י״ח): רחוק וגו׳. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לָמָּה עֲזַבְתָּנִי. עֲתִידָה הִיא לָלֶכֶת בַּגּוֹלָה, וְאָמַר דָּוִד תְּפִלָּה זוֹ עַל הֶעָתִיד:

   רָחוֹק מִישׁוּעָתִי. וּמִדִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי:

   אבן עזרא

   אלי אלי פעמים כי בצרה היה.

   וטעם אלי בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו שאגתי מנהמת לבי והוסיף דברי, בעבור היותו בן אדם.

   רד"ק

   אלי אלי למה עזבתני והוא בלשון יחיד על עם ישראל יחד שהם כאיש אחד בגלות ובלב אחד. אלי אלי הכפל כדרך הקוראים והצועקים, כמו: ענני יי' ענני (מלכים א יחל ז); אברהם אברהם (בראשית כב יא); משה משה (שמות ג ד). ואמר: אלי כלומר: שהיית חזקי וצורי מקדם, ועתה למה עזבתני?

   רחוק מישועתי ולמה תהיה רחוק מישועתי כשתשמע

   דברי שאגתי:

   מלבי"ם

   אלי, (חלק זה מתחלק לשני חלקים, תחלתו התאוננות על העזיבה והסתרת פנים) (ב' י"א), וסופו תפלה לה' שיושיעו (י"א י"ז) אתה אלי ! אשר אך אתה הוא אלי, לא זולתך, אתה אלי מעולם, ועתה למה עזבתני? למה עזבתני באופן אשר אתה רחוק מישועתי ורחוק מדברי שאגתי, ר"ל לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי, באופן שלא תדע מצרתי כלל, וזה התאוננות א' על העזיבה והסתרת פנים:

3. (ג)אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא־דוּמִיָּה לִי:

   מצודת דוד:ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל: ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אֶקְרָא יוֹמָם. אֲנִי קוֹרֵא לְךָ מִיּוֹם אֶל יוֹם, וְאֵינְךָ עוֹנֶה:

   אבן עזרא

   אלהי התימה כי אתה אלהי ואיך לא תענה?! והטעם: כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום, רק ולא דומיה לי.

   רד"ק

   אלהי אקרא יומם ביום ולא תענה

   ולילה ובלילה אקרא

   ולא דמיה לי: מצעקתי, ואתה לא תענה. ודמיה שם ולא תאר.

   מלבי"ם

   אלהי, (התאוננות ב' על שאינו מקבל תפלה) הלא אקרא כל היום ומדוע לא תענה? וגם אקרא בלילה וגם לא דומיה לי שאיני מחריש רגע ומדוע לא תענה? ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ר"ל הלא תהלות ישראל אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה קדוש יושב, שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים, וא"כ איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע, כמ"ש בך בטחו אבותינו וכו' כאלו השיג אותך חולשה ולאות שהוא אחד ממשיגי הגשם וזה הפך הקדושה, או כאלו נשתנית ממה שהיית מקדם וזה הפך הישיבה, הפך תהלות ישראל ושבחיהם שלא תלאה ולא תשתנה, וא"כ אשאל, הלא בך בטחו אבותינו, ובזה הרויחו שני דברים, א. בטחו, שעי"ז היו בטוחים ומצאו מרגוע בנפשם מגודל בטחונם, ב. ותפלטמו, שבאמת נצולו עי"כ אליך מבאר שתי התועליות האלה שהשיגו מן הבטחון, א. התכלית שהשיגו מן הבטחון (נגד מ"ש ותפלטמו), כי אליך זעקו ונמלטו ותכלית זה מעולה מן הבוטח בבשר שלא יושיע בכל עת אבל הם נמלטו בכל עת שזעקו, ב"ו אינו קרוב תמיד אל הבוטח ואתה בכל עת שזעקו היית בצדם לשמוע זעקתם, ב. מעלת הבטחון מצד עצמו [נגד מ"ש בטחו], כי בך בטחו ולא בושו, שהבוטח בבשר יבוש על הבטחון שישפיל א"ע לב"ו כמהו, אך בטחונם בך היה להם לכבוד:

4. (ד)וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל:

   מצודת דוד:יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה׳ לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט) ור״ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   וְאַתָּה קָדוֹשׁ. וְיוֹשֵׁב לִשְׁמֹעַ תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל מִיָּמִים קַדְמוֹנִים:

   אבן עזרא

   ואתה, תהלות ישראל הבית ששם הארון, כדרך בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וכל זה בעבור היות יושב דבק עם תהלות - כי יש אומרים: כי טעם יושב - שאתה עומד ויושב קדם סלה. כמו שוכן עד. כמו: אתה ה' לעולם תשב ואתה תהלות ישראל, כדרך הוא תהלתך, והוא אלהיך. ויש אומרים: כי אתה הנמצא בתוך תהלות ואתה הוא הקדוש המהולל, כדרך בקרבך קדוש.

   רד"ק

   ואתה קדוש יושב ואיך לא תענה עתה שאתה קדוש יושב וקים לעולם? ואתה היית פעמים רבות

   תהלות ישראל: שהיו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרותם. כי התהלה וההודאה תהיה על הישועה. ואיך לא תושיענו עתה כי אתה קים לעד, וככחך אז כחך עתה? יושב: קים נצח, וכן אתה יי' לעולם תשב (איכה ה יט).

5. (ה)בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ:

   מצודת דוד:בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   בך כבר בטחו בך בהיותם בלא צרה היו לבטח ובעת צרתם שבטחו בך, תפלטמו.

   רד"ק

   בך בטחו אבתינו בטחו כי כמה פעמים בטחו בך אבותינו

   ותפלטמו: מצרתם, ולא היה שקר בטחונם. וכפל בטחו לחזק הבטחון, כי לא היה להם בטחון באחר אלא בך; וכן

6. (ו)אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא־בוֹשׁוּ:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   אליך לבדך זעקו ולא נשענו על אחרים, על כן לא בושו.

   רד"ק

   אליך זעקו ונמלטו לא לאלהים אחרים. לפיכך

   בך בטחו ולא בשו: לא יבשו משברם.

7. (ז)וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם:

   מצודת דוד:תולעת. כחי תשש כתולעת: חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני: ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְאָנֹכִי תוֹלַעַת. כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַנֶּה כְּאִישׁ אֶחָד:

   אבן עזרא

   ואנכי רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש, רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.

   רד"ק

   ואנכי תולעת אנכי נבזה בעיני הגוים כמו התולעת

   ולא איש ואינני איש בעיניהם אלא

   חרפת אדם ובזוי עם: אנו בגלות.

   מלבי"ם

   ואנכי ואצלי נתהפך הדבר בשינוי גדול, שמלבד שאיני משיג התכלית מן הבטחון כי אינך מושיע, עוד שב הבטחון עצמו לי לחרפה גדולה, כי אנכי מצד עצמי תולעת ולא איש, ר"ל לענין המעלה שיש לאיש על התולעת איני איש רק תולעת, אבל לענין החסרון שיש לאיש על התולעת יש לי חרפת אדם, מחרפים אותי כאלו הייתי אדם ולא תולעת, (שעל התולעת לא ישימו לב לחרפו), ויותר מזה שלענין החרפה איני בעיניהם כאדם אחד כי אני בזוי עם, שמבזים אותי כאלו אני עם, שמחזיקים אותי לענין החרפה כקיבוץ גדול, עד שכל רואי ילעיגו לי, כמלעיג על עם גדול שנפל ממדרגתו, ולא לעג לבד כעל דבר בלתי חשוב, כי גם יפטירו בשפה כעל דבר חשוב וגדול, והם אומרים בלעגם גול אל ה', כאילו התולעת הזה המדוכא ומתגולל במכאוביו כדרך התולעת, מתגולל א"ע אל ה' שיפלטהו, ועל זה אומרים יצילהו כי חפץ בו, נראה נא אם יצילהו, יצילהו נא אחר שחפץ בו? כן אומרים בלעג:

8. (ח)כָּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ:

   מצודת דוד:יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יַפְטִירוּ. יִפְתְּחוּ, כְּמוֹ פֶּטֶר רֶחֶם וּפֶטֶר חֲמוֹר (שמות יג:יב), ״פּוֹטֵר מַיִם״ (משלי יז:יד):

   אבן עזרא

   כל גזרות לעג קשורה לעולם עם למ"ד.

   יפטירו בשפה יפתחו כמו פטר רחם והבי"ת דרך צחות, כמו: לחמו בלחמי. ויתכן שתחסר מלה.

   רד"ק

   כל ראי ילעיגו לי כן הם ישראל, כי כל רואיהם ילעיגו להם

   יפטירו בשפה ויפטירו עליהם בשפה דברים של לעג וקלון.

   יניעו ראש: ויניעו ראש עליהם. יפטירו: ישלחו הדברים בשפה, מן פוטר מים (משלי יז יד). והשלוח יבא במים, כמו המשלח מעינים (תהלים קד י); והשלוח יבא גם כן בדברים, כמו פיך שלחת ברעה (שם נ יט); ותרגום והאנשים שלחו (בראשית מד ג): וגובריא אתפטרו.

   מצודת ציון

   יפטירו. ענין פתיחה כמו פוטר מים (משלי י״ז):

9. (ט)גֹּל אֶל־יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ:

   מצודת דוד:גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה׳ הוא מצילו: כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   גֹּל אֶל ה׳. כְּמוֹ לָגוֹל, יֵשׁ לָאָדָם לְגוֹלֵל יְהָבוֹ וּמַשָּׂאוֹ לְיוֹצְרוֹ לְמַעַן יְפַלְּטֵהוּ:

   אבן עזרא

   גול תאר השם כדמות פועל על משקל לחם חום, כי הגולל דבריו על השם כדרך: גול על ה' דרכך.

   יפלטהו כי חפץ בו השם כי טעה האומר, כי הגולל חפץ בשם והכתוב אמר: אם חפץ בנו ה' ורבים ככה.

   רד"ק

   גל אל יהוה גל הוא תאר בשקל לחם חם (שמואל א כא ז); מעז לתם דרך יי' (משלי י כט). ופרושו: מי שמסבב דרכיו ושאלותיו ותפלותיו אל יי'.

   יפלטהו יצילהו כי חפץ בו: כי חפץ יי' בו ושמע תפלתו. כמו אם חפץ בנו יי' (במדבר יד ח). או פרושו: כי חפץ האדם באל, כמו כי בי חשק ואפלטהו (תהלים צא יד). כלומר: זה ראינו ושמענו כמה פעמים, כי מי שמסבב דרכיו ותפלתו אל האל יפלטהו; אם כן למה לא תושיענו כי אנחנו עינינו אליך?

10. (י)כִּי־אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל־שְׁדֵי אִמִּי:

    מצודת דוד:גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי: מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    גּוֹחִי. מוֹצִיאִי מוֹשְׁכִי, כְּמוֹ ״יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ״ (איוב מ:כג):

    מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי. זִמַּנְתָּ לָאָדָם שָׁדַיִם לִישָּׁעֵן עֲלֵיהֶם לְמִחְיָה:

    אבן עזרא

    גוחי פועל או שם התאר, כמו גוזי מגזרת ותגח בנהרותיך כמו מוציאי, והזכיר זה כי הגולל על השם יצילהו, כי הנה הוא גוחי מבטן שאין דעת לנו ולא כח.

    רד"ק

    כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי: גחי מוציאי, כמו ותגח בנהרתיך (יחזקאל לב ב). אמר: איך לא תושיענו ואנחנו מודים אליך ויודעים ומכירים כי הכח מאתך ואתה העוזר והמוליד והמבטיח התנוק על שדי האם שאין מחיתו אלא על ידי אחרים, ואתה מבטיחו שיגדל מעט מעט ויוסיף בו כח והרגל עד שיבקש מחיתו מעצמו. וגדול האדם בחכמה נפלאה משדי האם עד שיגדל; והכל בכונת ה מ כ ו ן והנהגת המנהיג, ולא כדברי האומרים כי הכל בטבע ובמקרה בלא כונת מ כ ו ן והנהגת מנהיג: ואנחנו העם המודים בך.

    מלבי"ם

    כי אתה, ומאין בא לי הלעג הזה, זה בא לי ע"י שאתה גוחי מבטן, ותמיד היית מושיעי ועתה עזבתני, וע"כ כולם ישימו לב עלי לחרפני מצד זה, מה שלא היו מחרפים בזה אומה אחרת שלא הופיע עליה אור ה' מעולם, ובמליצתו מדמה את האומה כאיש פרטי ומדמה לידת האומה שהוא הוצאתה ממצרים כאילו ה' היה המוליד שהוציא אותו מן הבטן, ועז"א כי אתה גוחי מבטן, ואתה הזמנת לי מניקה להניק אותי, כי אתה מבטיחי על שדי אמי:

    מצודת ציון

    גוחי. ענין הוצאה והמשכה כמו ותגח בנהרותיך (יחזקאל ל״ב):

11. (יא)עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה:

    מצודת דוד:מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי: מבטן וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם. נִשְׁלַכְתִּי מֵרֶחֶם מֵאָז הוֹצֵאתַנִי מֵרֶחֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיהו מו:ג) ״עֲמוּסִים מִנִּי בֶטֶן״ – מֵאָז נוֹלְדוּ הַשְּׁבָטִים נְשָׂאָם וְנִהֲלָם:

    אבן עזרא

    עליך הטעם עליך הושלכתי לא על שדי אמי כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.

    רד"ק

    עליך השלכתי מרחם כי אתה המטריף לאמי מזונה שתטריפני ותגדלני. השלכתי; והמשליך האב והאם, כי הוא אין בו דעת להשליך יהבו על האל. וכן

    מבטן אמי אלי אתה: כי הם המודים לך עלי.

    מלבי"ם

    עליך, וגם אתה היית אח"כ האומן והמגדל, ומדמה אותו במשל כאלו אחרי שנולד מתה אמו ועליך השלכתי מרחם לגדלני, וגם מבטן אמי בעוד הייתי בבטן בימי העבור אלי אתה, כי גם במצרים היית אתה המשגיח עלי לבל אובד, ומצד שאתה היית תמיד אלי ואומני עי"כ ישימו עתה את לבם עלי בשעזבת אותי לחרפני ביתר שאת, ואני נחשב כעם גדול בעיניהם מצד זה, מה שלא היה זה אם לא היה שמך נקרא עלי מעולם:

12. (יב)אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי־צָרָה קְרוֹבָה כִּי־אֵין עוֹזֵר:

    מצודת דוד:קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה: כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אל תרחק ממני דרך צחות בשירים תרחק עם קרובה.

    רד"ק

    אל תרחק ממני ועתה בגלות אל תרחק ממני, כיון שהיית קרוב לי מבטן אמי בגדלי אל תרחק ממני בעת צרתי.

    כי צרה קרובה ואם תקרב תהיה רחוקה

    כי אין עוזר: בלתך.

    מלבי"ם

    אל, עתה מתחיל התפלה, לכן אני מבקש אל תרחק ממני, כי יוכל העוזר להתרחק מן הנעזר, א. אם הצרה רחוקה ויש עת שישוב אליו בבא הצרה, אבל פה הצרה קרובה, ב. יוכל להתרחק אם יש עוזר אחר שיוכל לסמוך עליו, אבל פה אין עוזר:

13. (יג)סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי:

    מצודת דוד:כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    פָּרִים רַבִּים. מַלְכֻיּוֹת חֲזָקִים:

    אַבִּירֵי בָשָׁן. גַּם הוּא לְשׁוֹן פָּרִים בַּבָּשָׁן, שֶׁהֵם שְׁמֵנִים:

    כִּתְּרוּנִי. סְבָבוּנִי כְּכֶתֶר הַמַּקֶּפֶת אֶת הָרֹאשׁ:

    אבן עזרא

    סבבוני טעם רבים מכל פאה.

    אבירי בשן כמו עגלי על דרך פרות הבשן.

    כתרוני מן כתר מלכות שהוא עגול.

    רד"ק

    סבבוני פרים וזו היא הצרה קרובה כי סבבוני פרים, והוא משל לאיבים הדשנים והתקיפים והרשעים. ופרוש

    רבים גדולים בכח. וכן

    אבירי בשן ובשן הוא מקום בארץ ישראל מקום מרעה דשן ושמן, והבהמות הרועות שם הן דשנות וחזקות. והמשיל הרשעים האבירים להן. וכן אמר (עמוס ד א) במשל פרות הבשן על הנשים העשקות דלים, הרצצות אביונים.

    כתרוני: כמו סבבוני, כמו שהכתר סובב הראש. וכן (שופטים כ מג): כתרו את בנימן.

    מלבי"ם

    סבבוני, (מבאר תחלה מ"ש כי צרה קרובה) , סבבוני פרים רבים בכמות, וגם אבירי בשן החזקים באיכות כתרוני, הסבוב הוא סביב גופו והכתר סביב הראש, כאילו הפרים עומדים סביב גופו ואבירי בשן עומדים למעלה ומכתירים את ראשו, ויותר מזה כי גם פצו עלי פיהם, שכבר פצו פה לבלעני, ויותר מזה שהם דומים כאריה הטורף ושואג, שמלבד שטורף עוד שואג, כאלו הנטרף עושה לו דבר שזה מעורר חמתו, כן הם עם מה שהם מכלים אותי הם שואגים כאלו אני עושה להם רעה ועי"כ תגדל חמתם עוד יותר:

    מצודת ציון

    אבירי בשן. פרים חזקים הרועים בבשן כי שם מרעה שמן וטוב:

14. (יד)פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג:

    מצודת דוד:פצו. פתחו פיהם לבלעני: אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח״ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אַרְיֵה טֹרֵף. נְבוּכַדְנֶצַּר (מגילה יא.):

    אבן עזרא

    פצו פתחו, כמו ופצתה האדמה ותחסר כ"ף מן אריה, על דרך: אש אוכלה הוא ואמר על אלה הפרים שהם טורפים כמו אריה ושואגים.

    רד"ק

    פצו עלי פיהם אלה הפרים הנזכרים פצו עלי פיהם וטורפים אותי, אף על פי שאין דרך הפרים לטרוף, אלה הפרים הם כמו

    אריה טרף ושאג: האריה שהוא טרף ושאג. ואריה חסר כ"ף הדמיון; וכן גור אריה יהודה (בראשית מט ט); יששכר חמר גרם (שם יד); נפתלי אילה שלחה (שם כא), והדומים להם. ושאגת האריה אחר שטרף לשמחה ולגאוה כמו שכתוב (עמוס ג ד): הישאג אריה ביער וטרף אין לו? היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד? כן האיבים: אחר שהורגים ובוזזים אותנו הם שמחים וכמתהללים.

    מצודת ציון

    פצו. פתחו כמו פצו שפתי (לקמן ס״ו):

15. (טו)כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל־עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי:

    מצודת דוד:נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי: כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כַּדּוֹנָג. שַׁעֲוָה הַנִּמּוֹחָה מֵחוֹם הָאֵשׁ:

    אבן עזרא

    כמים דרך משל, מרוב הפחד היה כמים אשר לא יאספו כן נפזרו איבריו והתפרדו העצמות שהם מוסדי הגוף ונמס לבו בקרבו, כאילו סרה דעתו.

    רד"ק

    כמים נשפכתי מפחדם נשפכתי כמים על דרך משל כאלו הייתי נמס.

    והתפרדו כל עצמותי העצמות הן קשות מן המים, לפיכך אמר בהן והתפרדו, שנתפרדו מקשוריהן שהן קשורות זאת בזאת. וכן נפזרו עצמינו לפי שאול (תהלים קמא ז)

    היה לבי כדונג נמס והוא השעוה שהיא נמסה בקלות מפני החמימות.

    בתוך מעי: כל האברים הפנימים נקראו מעים.

    מלבי"ם

    כמים, (עתה מפרש מ"ש כי אין עוזר), שאני תש כחי לעמוד נגדם, בשרי נשפך כמים מרוב הפחד, גם עצמותי התפרדו זה מזה ודא לדא נקשן, וגם לבי שהוא שורש כל הגוף היה כדונג אשר נמס אל המעים:

    מצודת ציון

    כדונג. כשעוה וכן כהמס דונג (לקמן ס״ח):

16. (טז)יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר־מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי:

    מצודת דוד:מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מַלְקוֹחָי. הֵם הַחֲנִיכַיִם שֶׁקּוֹרִין פאליי״ש בְּלַעַ״ז, כְּשֶׁאָדָם מֵיצֵר אֵין רוֹק מָצוּי בְּפִיו. וּמְנַחֵם פֵּתַר מַלְקוֹחָי אנטיילא״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״בַּמֶּלְקָחַיִם לָקַח״ (ישעיה ו:ו) וְהַמַּלְקוֹחַ הֵן הַשִּׁנַּיִם אֲשֶׁר דּוֹמוֹת לְמַלְקְחֵי חָרָשִׁים (ס״א אינו):

    וְלַעֲפַר מָוֶת. לְדַכְּאוֹת מִיתָה:

    תִּשְׁפְּתֵנִי. אַתָּה תּוֹשִׁיבֵנִי, לְשׁוֹן שְׁפִיתַת קְדֵרָה, ״שְׁפֹת הַסִּיר״ (יחזקאל כד:ג), וּמְנַחֵם פָּתַר כָּל לְשׁוֹן שְׁפִיתָה לְשׁוֹן שִׂימָה:

    אבן עזרא

    יבש ולא יוכל לדבר, על כן אמר אחד מהגאונים, כי כחי הפך חכי. ולפי דעתי: בעבור היות ליחת התולדה הקושרת הכל המעמדת הגוף כינה הליחה בשם כח והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.

    ומלקוחי מגזרת ומלקחיה ואם איננו על משקלו.

    ולעפר מות לעפר בני מות, כמו גבורתך במלחמה.

    ותשפתני כמו: שפות הסיר.

    רד"ק

    יבש כחרש כחי כחי כתבו אדני אבי, זכרו לברכה, מדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי בבא קמא ג ב): כיחו וניעו. ויש שפרשו (אחד מן הגאונים כפי עדות אבן עזרא): הפוך כמו חכי, כלומר: שלא אוכל לדבר, כמו שאמר ולשוני מדבק מלקוחי. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: כחי כמשמעו, בעבור היות חיי האדם לתת התולדה הקושרת הכל והמעמדת הגוף כנה הלחה בשם כח; והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.

    ולשוני מדבק מלקוחי חסר למ"ד השמוש. ומשפטו מדבק למלקוחי כי מדבק קמו"ץ ואיננו סמוך. והמלקוחים הם החניכים למעלה מהלשון ומתחתיה. ובא בדרך ולשונם לחכם דבקה (איוב כט י). ונקראו מלקוחים לפי שלוקחים המאכל בעת הלעיסה. ובדרש (שוחר טוב) ולשוני מדבק מלקוחי שנדבק לשוני לושטי. דבר אחר: שבטלתי משתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנאמר (משלי ד ב): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו, ורצונו לומר: בעבור שמד הגלות.

    ולעפר מות כלומר קרוב אני מהמות כאלו תכין אותי, ואני מוכן, להשימני בקבר שהוא עפר המות.

    תשפתני: מן שפת הסיר (מלכים ב ד לח; יחזקאל כד ג). ובדרש (שוחר טוב בשנוי לשון קצת): אני דומה לכירה שנתונה בין שתי דרכים ועוברים ושבים שופתים עליה.

    מלבי"ם

    יבש, שלא לבד שנזדעזעו כל איברי החיצונים והפנימים שגם הכח נסתלק, כאלו כוחי וליחות גופי יבש כחרש, עד שא"א שאחלוף כח עוד, וגם לא אוכל לצעוק לישועה כי לשוני מודבק מלקוחי מרוב הפחד, וא"כ הלא בודאי לעפר מות תשפתני כי אין תקוה כלל שאנצל:

    מצודת ציון

    מלקוחי. הוא מה שממעל הלשון ומתחת ויקרא כן ע״ש שבהם לוקחים המאכל בעת הלעיסה:

    תשפתני. ענין עריכה כמו שפות הסיר (יחזקאל כ״ד):

17. (יז)כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי:

    מצודת דוד:כלבים. נושכים ככלבים: כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. כְּאִלּוּ הֵם מְדֻכָּאִים בְּפִי אֲרִי, וְכֵן אָמַר חִזְקִיָּה ״כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתַי״ (ישעיהו לח:יג):

    אבן עזרא

    כי יאמר כי סבבוהו צרים ואויבים אחרים שהם פחותים מהפרים ויותר מכעיסים, והם עדת מרעים. וטעם כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כאריה.

    ידי ורגלי והזכיר ידי, כי בהם הוא נלחם ורגלי כי בהם יוכל לברוח.

    רד"ק

    כי סבבוני הם האיבים ואני בתוכם כמי שסבבוהו

    כלבים שאין לו דרך לנוס מפניהם. ופרוש כי סבבוני כלבים אחר המשל; והמליצה:

    עדת מרעים הקיפוני כארי*) ידי ורגלי: כי הקיפוני כמו הארי שמקיף בזנבו ביער וכל חיה שתראה אותה העגלה לא תצא משם ממורא האריה ומפחדו, ותאספנה ידיהן ורגליהן וימצא האריה טרפו בתוך עגלתו. כן אנחנו בגלות בתוך העגלה לא נוכל לצאת ממנה שלא נהיה ביד הטורפים, כי אם נצא מרשות הישמעאלים נבא ברשות הערלים, והנה אנחנו אוספים ידינו ורגלינו ועומדים יראים ופוחדים בפניהם, כי אין לנו רשות לברוח ברגלינו ולהלחם בידינו; והנה כאילו ידינו ורגלינו בנחשתים.

    מלבי"ם

    כי (עתה מתחיל החלק השני) אחר שצייר את האופל וחשכת הלילה, תתנוצץ בלב המשורר אילת השחר ויאר את הלילה, מתחזק ואומר הגם שסבבוני כלבים, מדמה א"ע לחיה שרוצים לצודה והצידים שולחים את הכלבים וסביב הכלבים עומדים הציידים, אומר שגם שסבבוני הכלבים וסביב להכלבים עדת מרעים הקיפוני, בכל זה לא אירא מפניהם, רק כארי ידי ורגלי, ידי ורגלי עומדים נגדם בחוזק כידי ורגלי הארי אשר לא יחת מקולם ומהמונם לא יענה:

    מצודת ציון

    מרעים. מלשון רע:

    הקיפוני. סבבוני:

18. (יח)אֲסַפֵּר כָּל־עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ־בִי:

    מצודת דוד:אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי. כְּאֵב עֲצָמַי:

    הֵמָּה יַבִּיטוּ. שְׂמֵחִים לְאֵידִי:

    אבן עזרא

    אספר יש אומרים: כמו: אספרם מחול ירבון וכמוהו מי יספר שחקים בחכמה והטעם שהוא רזה ואין לו בשר. והנכון בעיני: בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר, כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו אויבי, כמו לראוה בך. ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה.

    רד"ק

    אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי: ואם אבא לספר צרותי לפני גדוליהם ממה שיעשקוני קטניהם, המה הגדולים יביטו אלי, ויראו בי בעין בזיון ושנאה. ויראו כמו אל תראני שאני שחרחרת (שיר השירים א ו); לראוה בך (יחזקאל כה יז) שהוא ענין ראית בזיון ולעג. ועצמותי כמו קרבו ריבכם יאמר יי' הגישו עצמותיכם (ישעיהו מא כא). ויש מפרשים עצמותי כמשמעו מן עצם ויפרשו אספר מענין מספר; ופרושו: מרוב כחישותי אוכל לספר כל עצמותי והמה יביטו יראו בי, רצונו לומר: בבשרי ורע תארי וילעגו לי.

    מלבי"ם

    אספרה, ואני אספר לפניהם כל עצמותי וחזקתי וגבורתי, הגם שהמה יביטו יראו בי בבזיון, בכ"ז אני מתאמץ כנגדם ומתפאר בגבורתי:

19. (יט)יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל־לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל:

    מצודת דוד:יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם: ועל לבושי. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. בּוֹזְזִים אֶת נְכָסַי:

    אבן עזרא

    יחלקו כפי מחשבת האויבים ודבריהם בעבור היותם בגדי מלוכה ולולא היותו מלך לא היה טעם בדבריו וזה רמז.

    רד"ק

    יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל: יקחו ממוננו ויגיע כפינו עד שאפילו בגדינו ולבושנו יחלקו ויקחו להם ויפילו גורל עליהם.

    מלבי"ם

    יחלקו, הגם שכבר התחילו לבוז ולשלול אותי עד שיחלקו בגדי להם, וגם על לבושי המיוחד שהוא לבוש מלכות, או לבוש החשוב שאני לבוש בו, יפילו גורל מי יקחנה, בכ"ז לא יוכלו לגעת אל גופי, כי ואתה ה' אל תרחק, הוא שתעמוד קרוב מוכן לישועה, וגם לעזרתי חושה, שהוא הזריזות להושיע, (וקראו אילותי לשון נופל על לשון אילת השחר):

20. (כ)וְאַתָּה יְהוָה אַל־תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

    מצודת דוד:אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אֱיָלוּתִי. כֹּחִי, כְּמוֹ ״הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אַיָּל״ (תהלים פח:ה), וּכְמוֹ ״יֵשׁ לְאֵל יָדִי״ (בראשית לא:כט):

    אבן עזרא

    ואתה, אילותי השם ואל יעלה על לבך איך יקרא דוד, כי השם הוא איילותו ואורו וישעו ועזרתו וכל אלה מקדים, כי חפצו להגיד כח עליון שקבלו.

    רד"ק

    ואתה יהוה כשתראה הצרות האלה

    אל תרחק כי אתה

    אילותי וכחי ולא בטחתי אלא בך; על כן

    לעזרתי חושה:

    מצודת ציון

    אילותי. ענין כח ואומץ כמו כגבר אין איל (לקמן פ״ח):

21. (כא)הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד־כֶּלֶב יְחִידָתִי:

    מצודת דוד:מיד כלב. מדואג הנושך ככלב:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    הצילה מחרב כנגד: עדת מרעים.

    מיד כלב כנגד כי סבבוני.

    רד"ק

    הצילה מחרב נפשי מחרב הגלות, שלא אספה בגלות

    מיד כלב יחידתי: כלב אריה וראמים הם משל על מלכי אמות העולם, אשר אנחנו בגלות ביניהן. וכל אחד לפי גדלתו קורא אותו. ויחידתי היא הנשמה שהיא יחידה שוכנת בבתי חומר, ואין דומה לה, כי הנפש המתאוה היא הגוף.

    מלבי"ם

    הצילה מחרב נפשי מחרב הציידים, ומיד כלביהם הצילה יחידתי, ר"ל הדבר האחד שנשאר לי אחר ששללו כל אשר לי, והוא חיי נפשי הושיעני, צייר במליצתו כאלו בין הטורפים הבאים לטרפו בא גם אריה בתוכם וכבר אחזו בפיו, והזמין לו ה' ראם שלקחו מפי האריה והרימו על קרניו, והוא בעודו עומד על קרני הראם והקהל סביבו, משם מקרני הראם הוא מודה ומהלל לה', וז"ש הושיעני מפי אריה, הגם שאני בפיו הושיעני ע"י הראם, ואז מן קרני הראם אשר שם עניתני, מן המקום הזה אספרה שמך לאחי, משם אספר תוקף הנס, והנה בהודאת הנס כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ופי' חז"ל שצריך לאודויי באפי עשרה שהוא קהל, ותרי מנייהו רבנן שהוא מושב זקנים, שההודאה צריכה פרסום וזה ע"י קהל עם וע"י מתרומם, וצריכה הכרה והתבוננות שזה ע"י הרבנן ועל ידם מתהלל, ואמר פה אספרה שמך לאחי שהם התלמידי חכמים אחיו, (וזה מוסיף על יהללוהו) שיספר שמו ועוצם גדולתו, ובתוך קהל אהללך (וזה מוסיף עמש"ש וירוממוהו בקהל עם), ואומר להם לאמר יראי ה' הללוהו, סדר שלשה כתות יראי ה' זרע יעקב זרע ישראל, (וכן סדר בכ"מ בית ישראל בית אהרן יראי ה', כי ישראל גדול מיעקב שיעקב מורה על ההמון) יראי ה' הם יהיו המהללים, ובית יעקב וישראל יהיו השומעים, וביניהם ימצאו שני מדרגות כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל, שהירא מאת ה' היא מדרגה יותר גדולה מן המכבדו, שהכבוד יתנו לו גם מצד שהוא הסבה הראשונה ומנהיג הטבע, והיראה הוא רק הכרת ההשגחה הפרטית לגמול ולהעניש, וזה מיוחס לזרע ישראל שהם גדולים מזרע יעקב, ששם ישראל הוא שם החשיבות ומורה על גדוליהם ועובדי ה' אשר ביניהם:

    מצודת ציון

    יחידתי. נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (לקמן ל״ה):

22. (כב)הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי:

    מצודת דוד:עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה. כַּאֲשֶׁר מִקַּרְנֵי רֵאמִים עֲנִיתָנִי, זֶה הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר ״כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ״ (עמוס ב:ט) שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים (יהושע יב:ט-כד):

    אבן עזרא

    הושיעני כנגד אריה טורף ושואג.

    וטעם יחידתי בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל ובהפרדה מגוייתה, אז תאסף אל הכל.

    וטעם ומקרני ראמים שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים: כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה, ורמים חסר אל"ף, כמו ברחוץ הליכי בחמה.

    וטעם עניתני כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת.

    וטעם ומקרני כאילו הייתי על קרניו. ויש אומרים: כי קרניו גבוהים מכל הקרנות, והעד: ותרם כראם קרני.

    וטעם עניתני כנגד אקרא יומם ולא תענה.

    רד"ק

    הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני: כי הראם ינגח בקרניו כמו שאמר (דברים לג יז): בהם עמים ינגח. ועניתני כמו תענני ורבים כמוהו בדברי נבואה. או פרושו: כי פעמים רבות הושעתני מצרות גדולות שהתשועה מהן כמו הנושא מקרני ראמים; וכמו שהוצאתני משאר גליות כן הושיעני עתה מפי אריה.

23. (כג)אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ:

    מצודת דוד:אספרה. אז אספר הנס ברבים:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי. בְּהִתְאַסֵּף כָּל כְּנֵסִיּוֹתַי, וְכֵן אוֹמֵר לָהֶם: יִרְאֵי ה׳ הַלְלוּהוּ. אֵלּוּ הַגֵּרִים (תהלים כב:כט), וְכָל זֶרַע יַעֲקֹב:

    אבן עזרא

    אספרה כנגד אספר כל עצמותי.

    וטעם לאחי לאנשי סודי.

    ובתוך קהל אהללך וזאת היא התהלה שאומר להם.

    רד"ק

    אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך: כשתושיעני מפי אריה ומקרני ראמים שתוציאני מן הגלות אז אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך. ואחי הם בני אדום שאנחנו ביניהם בגלות. וכן בני ישמעאל ובני קטורה, כי כלם בני אברהם אבינו. או פרושו: אנחנו אשר בגלות נספר הנסים והנפלאות שעשה עמנו האל בגלות לעשרת השבטים שגלו שלחלח וחבור ולא היתה יד האמות שולטת עליהם כמו עלינו.

24. (כד)יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל־זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל:

    מצודת דוד:יראי ה׳. כה אומר להם אתם יראי ה׳ הללו אותו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְגוּרוּ. לְשׁוֹן יִרְאָה:

    אבן עזרא

    יראי וי"ו הללוהו שב אל שמך הנזכר למעלה ואלה יראי ה' מהגוים, על כן אין שם מלת, כל כמו: כל זרע יעקב.

    ואמר לישראל גורו שיהיו כלם יראים ואם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לשם.

    רד"ק

    יראי יהוה הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו כך יאמרו בעת התשועה. ופרוש יראי יי' מישראל. והחלוק הזה כמו יראי יי' ברכו את יי' (תהלים קלה כ); בית הלוי (שם); בית אהרן (שם יט); בית ישראל (שם). והטעם כל אחד לפי מעלתו ושכלו ולפי קרבתו אל האל. והנה הזכיר בזה הפסוק האהבה והיראה, כי הכבוד הוא האהבה; והנה יראי יי' יגיעו מן היראה אל האהבה.

    וגורו ממנו כל זרע ישראל: אם שלא הגיעו עדין אל האהבה. ובדרש (שוחר טוב בשנוי לשון קצת): רבי יהושע בן לוי אומר: יראי יי' אלו יראי שמים; רבי שמואל בר נחמני אומר: אלו גרי הצדק לעתיד לבא; ורבנן אמרי: יראי יי' אלו הכהנים, כל זרע יעקב אלו הלוים, כל זרע ישראל כמשמעו.

    מצודת ציון

    יגורו. יפחדו:

25. (כה)כִּי לֹא־בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא־הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ:

    מצודת דוד:כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני: ובשועו. אבל כשצעק אל ה׳ שמע אליו:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עֱנוּת עָנִי. צַעֲקַת דַּל, כָּל עֲנִיָּה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן צְעָקָה. וְעוֹד יֵשׁ לִפְתּוֹר עֱנוּת לְשׁוֹן הַכְנָעָה, כְּמוֹ ״לַעֲנֹת מִפָּנַי״ (שמות י:ג), שֶׁהוּא נִכְנָע וּמִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ:

    אבן עזרא

    כי, ולא שקץ הרחיק ושנא.

    ענות מגזרת עני. ויש אומרים: כמו: מענה לשון על משקל שבות.

    רד"ק

    כי לא בזה וכן יאמרו בהתודותם כשיצאו מן הגלות: כשהיינו בגלות לא בזה ולא שקץ ענותנו שהיינו עניים.

    ולא שקץ ענין תועבה כמו (ויקרא יא מג): אל תשקצו את נפשתיכם

    ענות שם מענין עני; ויש מפרשים (בעל התרגום, רש"י וזולתם): ענות, תפלת

    עני מה שעונה בפיו כמו (משלי טז א) מענה לשון.

    ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע: פעל עבר בשקל כי חפץ בבת יעקב (בראשית לד יט).

    מלבי"ם

    כי לא בזה, ר"ל ענות ועוני של העני לא בא בעבור שהוא מבזהו, שהוא בעיניו כדבר בלתי נחשב להשגיח עליו כאשר לא ישגיח אדם על החתולים, או בעבור שמשקצו מחמת שנאה שיש לו עליו, (כמ"ש הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך), ולא מצד שאינו משגיח על כל הנעשה בעולם השפל כי לא הסתיר פניו ממנו, כי בעת שועו אליו לישועה הוא שומע:

    מצודת ציון

    שקץ. ענין תעוב:

    ענות. הכנעה כמו לענות מפני (שמות י׳):

26. (כו)מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו:

    מצודת דוד:מאתך וגו׳. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס:

    עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    מאתך אתה הוא הסבה והיעוד לתהלתי, כנגד ואהללך.

    רד"ק

    מאתך תהלתי יאמר כל אחד ואחד מישראל, או כל ישראל כאחד, כמו שהם דברי המזמור: תהלתי שאני אהללך

    בקהל רב מהאמות, מאתך היא כי אתה גרמת לי התהלה שהושעתני.

    נדרי שנדרתי

    אשלם נגד יראיו: כי כל האמות יראוהו אז, כמו שאומר: יזכרו וישבו אל יי' כל אפסי ארץ.

    מלבי"ם

    מאתך, חוזר למ"ש בתוך קהל אהללך, ההילול שאני מהלל השגתי מאתך, ע"י שהראתני את השגחתך ורחמיך, ואחרי התהלה נדרי אשלם, שהוא הקרבת קרבן תודה שצריך להביא על הנס כמ"ש ויזבחו זבחי תודה:

27. (כז)יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד:

    מצודת דוד:יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה׳: יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ״ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש״א כ״ה):

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    יֹאכְלוּ עֲנָוִים. לְעֵת הַגְּאֻלָּה, לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:

    יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. כָּל זֶה אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם:

    אבן עזרא

    יאכלו הטעם שהענוים יאכלו וישמחו וישבעו מרוב השמחה, בראותם כי השם הושיע העני אשר אין עוזר לו.

    וטעם יחי לבבכם זה יאמר איש לרעהו כדרך ותחי רוח יעקב אביהם, כי לבו היה כמת.

    רד"ק

    יאכלו ענוים וישבעו יהללו יהוה דרשיו ישראל שהם ענוים, כי הגוים היו גאים עד עת גאולת ישראל, וכן ישראל הם דרשיו, שהם דורשים אותו בגלות; וכשיהיו נגאלים יאכלו וישבעו משלל איביהם ויתענגו הפך ממה שהיו בגלות; ויאמרו להם:

    יחי לבבכם ופרושו על דרך: ותחי רוח יעקב (שם מה כז), הפך וימת לבו (שמואל א כה לז); כי הרוח החיה היא בלב, וכשהאדם בצרה לבו מת, כמו שאמר (תהלים קט כב); וכשיצא מהצרה לרוחה הנה יחיה לבבו. וטעם

    לעד: כי לא יגלו עוד, אלא יהיו בארצם שמחים וטובי לב הם ובניהם עד העולם.

    מלבי"ם

    יאכלו, מדבר נגד הכהנים מקריבי התודה, שיאכלו ענוים מבשר הזבח וישבעו, ואח"כ יהללו את ה', ובזה יחי לבבכם לעד, כאלו הלב המתפרנס מן בשר הקרבן מקבל שפע רוחני ממזון הקדוש שבו יחיה לעד בחיים הנצחיים:

28. (כח)יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל־יְהוָה כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

    מצודת דוד:יזכרו. בגודל פלאי ה׳ וישובו כולם אליו:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יִזְכְּרוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל ה׳. יִזְכְּרוּ הָאוּמּוֹת הָרָעָה שֶׁמְּצָאַתְנוּ כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת הַטּוֹבָה, וְיָשׁוּבוּ אֶל ה׳:

    אבן עזרא

    יזכרו טעם אפסי ארץ, כי השומעים אף על פי שהם בקצה הארץ יזכרו זה הפלא שעשה השם וישובו לעבדו, ואלה אינם ענוים על כן אמר: כל משפחות גוים.

    רד"ק

    יזכרו האמות העני והדלות שהיו בהם ישראל ויראו הישועה הגדולה

    וישבו אל יהוה כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך דבר הנביא כנגד השם כל משפחות גוים:

    מלבי"ם

    (כח-כט) יזכרו, אמנם גם בכל אפסי ארץ יזכרו זאת מה שאני אומר להם וישובו אל ה' והמאמרים מקבילים, יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ כי לה' המלוכה, וישתחוו לפניך כל משפחות גוים כי הוא מושל בגוים, כי יש הבדל בין מלך ומושל, שהמלך הוא בהסכמת העם ובבחירתם כי ראוי לכך, והמושל הוא ביד חזקה, וה' הוא מלך מצד עצמו, כי המלוכה אין מגיע אליו ע"י בחירת העם רק מצד עצמו כי הוא בורא הכל, ועז"א כי לה' המלוכה שהיא עצמית לו, וזאת יזכרו כל אפסי ארץ שהוא הבורא וישובו אל ה', והוא ג"כ מושל בגוים ביד חזקה ע"י כחו להעניש אותם ולהחריב גוים וממלכות, ועי"כ ישתחוו לפניך כל משפחות גוים שההשתחויה הוא בעל כרחם מצד האימה והפחד:

    מצודת ציון

    אפסי. קצות:

29. (כט)כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

    מצודת דוד:כי לה׳ המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה׳ המלוכה והוא מושל בכל הגוים:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כִּי לַה׳ הַמְּלוּכָה. כִּי יִרְאוּ שֶׁחוֹזֶרֶת לְךָ הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה:

    אבן עזרא

    כי אז יודו כי לשם לבדו המלוכה וגם הכתוב הוא כמו והנבואה עודד הנביא שהטעם והנבואה נבואת עודד, ורבים כמוהו כאילו אמר: כי לה' המלוכה וה' מושל בגוים.

    רד"ק

    כי ליהוה המלוכה אז יכירו כל הגוים כי ליי' המלוכה

    ומשל בגוים: ואז יהיה משל בגוים כמו שאמר (זכריה יד ט): והיה יי' למלך על כל הארץ.

30. (ל)אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל־דִּשְׁנֵי־אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל־יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:

    מצודת דוד:כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר״ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה׳ כי יכירו שהכל בא מידו: כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: אָכְלוּ עֲנָוִים כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה׳ בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה, דִּשְׁנֵי אֶרֶץ טוּב חֵלֶב הָאָרֶץ. כָּל זֶה יִרְאוּ אַפְסֵי הָאָרֶץ וְיָשׁוּבוּ אֶל ה׳:

    לְפָנָיו יִכְרְעוּ. אָז כָּל מֵתֵי הָרְשָׁעִים מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם, וְלֹא יְרַחֵם עֲלֵיהֶם לְחַיּוֹת אֶת נַפְשָׁם מִגֵּיהִנֹּם:

    וְנַפְשׁוֹ. שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

    לֹא חִיָּה. לֹא יְחַיֶּה. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁהַמֵּתִים לִפְנֵי מִיתָתָם, בְּשָׁעַת נְטִילַת נְשָׁמָה, רוֹאִין פְּנֵי שְׁכִינָה:

    אבן עזרא

    אכלו זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן.

    ודשני ארץ הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות, וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר.

    וטעם: ונפשו לא חיה על דרך: בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם: יחי לבבכם לעד.

    רד"ק

    אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה: פרש אדני אבי, זכרו לברכה, הפסוק לשני פנים: כי הגוים שישבו אל יי' שהיו דשנים ורעננים כן יהיו עתה, כי האל יקבל אותם בתשובתם, ויאכלו וישתחוו לאל ויודו לו על כל הטובה; אבל יש מן הגוים שאפילו יכרעו לפניו לא יקבלם: אותם שהרגו ישראל, שהם יורדי עפר, כלומר שיהיו בגיהנם, ולא יחיה האל נפש אחד מהם, כמו שאמר הנביא (יואל ד כא): ונקיתי דמם לא נקיתי. כי כל הרעות שעשו לישראל יוכלו לתת תשלומים, כמו שאמר (ישעיהו ס יז): תחת הנחשת אביא זהב, אבל דם האדם לא יוכלו לשלם, לפיכך תהיה נפשם תחת נפשם; ונכון הוא זה הפרוש. אבל החכם רבי אברהם פרש בענין אחר כל הפסוק. ואמר: דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכל כל דשן, ואם יתעדנו בעולם הזה, באחרית ימיהם ישתחוו ויכרעו לפני המלאך האוסף רוחם ולא יוכל אחד מהם להחיות את נפשו. וזהו רמז, כי תאבד נפשם בעולם הבא, הפך הענוים שאמר בהם: יחי לבבכם לעד. וזה שאמר: לפני המלאך האוסף רוחם הוא דרך דרש; וכן אמרו בדרש (בבלי נדה ל ב; שוחר טוב בקצת שנוי לשון): כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מה כג) זה יום המיתה, שנאמר: לפניו יכרעו כל יורדי עפר.

    מלבי"ם

    אכלו הנה כל דשני ארץ אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם אכלו עד שישתחוו וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה', הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר:

    מצודת ציון

    דשני. מלשון דשן ושמן:

31. (לא)זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:

    מצודת דוד:זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה׳ להדור שאחריהם:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ וְגוֹ׳. זֶרַע יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמִיד עוֹבְדִים אוֹתוֹ:

    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ: יְסֻפַּר לְדוֹר אַחֲרוֹן לְשֵׁם ה׳ וּלְשַׁבְּחוֹ, אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְאוֹתוֹ זֶרַע:

    אבן עזרא

    זרע וי"ו לפניו גם וי"ו יעבדנו שב אל כי לה' המלוכה. והטעם: כמו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. וככה: בני עבדיך ישכנו ותחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם כאילו הוא זרע אשר יעבדנו והם בני הענוים הנזכרים למעלה.

    וטעם לדור לדור הבא, על כן אחריו: יבואו, על דרך: דור הולך ודור בא.

    רד"ק

    זרע יעבדנו אבל זרע שיעבדנו, הם זרע ישראל שעובדים אותו תמיד.

    יספר לאדני לדור: הוא יקרא ויספר בשם אדני, ויאמרו עליהם: עם יי'; כי אף על פי ששאר אמות ישבו אל יי' לא יקראו עם יי' אלא ישראל, והוא לבדו יספר לאדני לכל דור ודור.

    מלבי"ם

    זרע אשר יעבדנו, הם הצדיקים העובדים את ה', רק הזרע הזה יסופר לה' לדור, רק זרע זה יבא במספר הדורות, כי הרשעים שלא עבדו אותו הם דומים כאלו לא היו במציאות כלל, ולא יספרם ה' במספר דורות עולם:

32. (לב)יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:

    מצודת דוד:יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם: כי עשה. אשר עשה עמהם:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    יָבֹאוּ. הָרִאשׁוֹנִים וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם הַנּוֹלָד, כִּי עָשָׂה לָהֶם צְדָקָה:

    אבן עזרא

    לעם נולד הוא דור שלישי.

    וטעם צדקתו על דרך צדקתו עומדת לעד, גם בעולם הזה.

    רד"ק

    יבאו ויגידו העולים מהגלות שיבאו מכל אפסי ארץ יגידו

    צדקתו לעם שהיה

    נולד מהם: לבניהם יגידו צדקתו

    כי עשה: שעשה להם, כי הם לא ראו את מעשה יי' אשר עשה עמהם ואבותם יגידו להם. וזה המזמור פרשו אותו הערלים על ישו , והוא מספר כל הרעות שעשו לו ישראל. והנה צועק הבן לאב מתוך הצרות ואומר: אלי אלי למה עזבתני, וכן כל המזמור. ושבשו מלת כארי ידי ורגלי ואמרו כארי: לשון כי יכרה איש בר (שמות כא לג), שתקעו מסמרים בידיו וברגליו כשתלו אותו. והטעה אותם הפסוק ונפשו לא חיה, ואמרו: כי זה הוא אלוה שיכרעו לפניו כל יורדי עפר, והוא לא רצה לחיות נפשו, כי בתנאי זה ירד לקחת בשר שיהרגו הבשר ויושעו בזה יורדי גהינם; לפיכך לא רצה לחיות את נפשו אלא מסר עצמו ביד ההורגים אותו. ועתה ישמיעו לאזנם מה שפיהם מדבר! הם אומרים כי לא רצה לחיות את נפשו ולהצילה מיד ההורגים אותו, אם כן למה היה צועק: אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי והוא לא רצה להיות נושע? והלא שכח תנאו! ואמר: ולא תענה והוא לא רצה להיות נענה? ועוד אם הוא אלוה הוא עצמו יושיע עצמו ועוד שאמר: תהלות ישראל והם המריעים לו? והיאך אמר: שהם מהללים האל? ועוד אמר: בך בטחו אבותינו: ואם הוא כמו שהם אומרים, לא היה לו אלא אב אחד? ועוד האלוה יאמר על עצמו: שהוא תולעת ולא איש! והנה אמר: גל אל יי' יפלטהו יצילהו; אם על הבשר לא פלטהו ולא הצילהו, ואם על האלהות לא היה צריך הצלה. ואמר: כי אתה גחי מבטן: הוא עצמו הוא המוציא מבטן. ואמר: אספרה שמך לאחי: והאלוה אין לו אחים. והנה כזב. כי הספור וההלל וההודאה אחר ההצלה הם והנה הוא לא נצל. ואמר: כל זרע יעקב כבדוהו.... כי לא בזה ולא שקץ ענות עני: וישראל המריעים לו, וענותו בזה האב ושקץ, והסתיר פניו ממנו, ובשועו אליו לא שמע. הנה כל דבריו שקר. ואמר: כל משפחות גוים; והנה היהודים והישמעאלים לא יאמינו בו.

    מלבי"ם

    יבאו, (זרע) אשר יבואו ויגידו צדקתו (יסופר לה') לעם נולד כי עשה, רק הזרע אשר יבואו ויגידו צדקתו הוא יסופר לה' שהיה עם נולד בעולם אשר עשה אותו ויחשבהו ה' בין הנולדים מעשה ידיו אשר היו בעולם, אבל דשני ארץ היורדים עפר ולא חיו את נפשם, הם כאלו לא היו בעולם כלל: