תהילים פרק ק״נ

תהילים פרק ק״נ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ־אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:

   מצודת דוד:הללויה. הללו את יה ואמרו הללו את האל במקום קדשו והוא עולם המלאכים: ברקיע עוזו. הוא עולם הגלגלים כי שם נראה עוז וחזקו של המקום:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   הללויה אמר רבי משה: בקדשו השמים. וככה ברקיע עזו, כמו: ועזו בשחקים. ורבי יהודה הלוי אמר: הללו אל שהוא בקדשו והטעם הדביר וההיכל וברקיע עזו הוא הארון וזה המשורר עם הלוים ידבר, שהם משוררים בנבלים ובכל מיני ניגונים.

   רד"ק

   הללויה. זה המזמור יש בו שלשה עשר הלולים רמז לשלש עשרה מדות:

   בקדשו. הוא עולם המלאכים:

   ברקיע עוזו. הוא גלגל העליון מקיף הכל, לפיכך אמר עוזו שבו נראה עוז האל יתברך:

   מלבי"ם

   הללו אל בקדשו, עפ"י הדברים שהלל עד הנה, יאמר הנה יש שני מיני הלולים, הילול א. שיהללוהו בקדשו, היינו לפי ההנהגה בקדש למעלה מן הטבע, שהיא ההנהגה ע"י המלאכים ושם קדשו. ב. הללוהו ברקיע עוזו, שהיא ההנהגה הסדורה על ידי הרקיע והגלגל והמערכה עפ"י הטבע:

   מצודת ציון

   עזו. ענין חוזק:

2. (ב)הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:

   מצודת דוד:בגבורותיו. בספור גבורותיו: כרוב גודלו. ר״ל כמו שגדולתו מרובה כן הללוהו הרבה:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללוהו טעם בגבורותיו - שתהללוהו שתספרום.

   הללוהו כרוב גדלו הטעם הללוהו הרבה, כאשר גדולתו רבה.

   רד"ק

   הללוהו. אמר כן לישראל:

   הללוהו כרוב גדלו. שהתגדל והתקדש בעמים על גאולתם:

   מלבי"ם

   הללוהו, נגד הראשון אמר הללוהו בגבורותיו, ונגד השני אמר הללוהו כרוב גדלו, שאז לא יעשה גבורות להתגבר ולשדד את הטבע רק ינהיג כפי גדלו אשר ערך בעת הבריאה:

3. (ג)הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללוהו בנבל יש לו עשרה נקבים.

   רד"ק

   הללוהו בתקע שופר. ובכללו החצוצרות:

   מלבי"ם

   (ג-ד) הללוהו, עפ"ז יעמדו שני מיני הלולים, אם יהללו בקדשו ובגבורותיו, שזה יהיה לעתיד שיהיו עם קרובו, ואז יהללו בתוף ומחול לרמז שה' הוא ראש המחול, בכ"ז יהללו ג"כ תקע שופר שמורה החרדה שיפחדו מיראת ה' ורוממותו ובנבל וכנור שמורה השמחה ויהללו בתוף ובמחול, והשם יהיה ראש חולה לצדיקים, ההלול השני אם יהללו במנים ועוגב ויהללו בצלצלי שמע, והוא בעת שיתנהג עמם בדרך הטבע שאז יהללו ברקיע עוזו וכרוב גדלו, ואז לא ישמחו שמחת המחול על השראת השכינה ביניהם, בכ"ז יהללו בצלצלי תרועה, שהתרועה מורה החרדה מפני השבר, וייראו מה' פחד העונש, בענין שבשני מיני ההילולים יהיה או שופר או תרועה, שופר מורה על יראת הרוממות, ותרועה מורה על יראת העונש, ותהיה היראה בלולה עם השמחה ע"ד וגילו ברעדה:

4. (ד)הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בְּמִנִּים וְעוּגָב. מִינֵי כְּלֵי שִׁיר הֵם:

   אבן עזרא

   הללוהו במינים כלים רבים וניגון אחד.

   רד"ק

   במינים ועוגב. כלי הניגון לא נודע אצלינו:

   מצודת ציון

   במנים ועוגב. שמות כלי נגון:

5. (ה)הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:

   מצודת דוד:בצלצלי שמע. בכלי נגון הנקרא מצלתים המשמיע קול למרחוק: בצלצלי תרועה. המשמיעים קול תרועה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע. מְצִלְתַּיִם הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל:

   שָׁמַע. שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ שֶׁמַע בְּסֶגוֹל, וּמִפְּנֵי הָאֶתְנַחְתָּא הוּא נָקוּד קָמַץ גָּדוֹל, וּלְכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה תַּחַת הַשִּׁי״ן. סְלִיק סֵפֶר תְּהִלִּים:

   אבן עזרא

   הללוהו בצלצלי שמע שהם המצלתים הנזכרים בדברי הימים, זה הכלל אין דרך לדעת אלה כלי הנגונים, כי כלים לנגונים הרבה ימצאו בארץ ישמעאל ואנשי אדום לא ראום, גם יש באדום כלים לא שמעום חכמי ישמעאל.

   רד"ק

   צלצלי. המשמיעים קול גדול, וכן אמר בדברי הימים במצלתים להשמיע:

   בצלצלי תרועה. המשמיעים קול תרועה:

   מצודת ציון

   בצלצלי שמע. הם שני כלי נחושת ומקישים זה בזה ומשמיעי׳ קול בהקשתן וכמ״ש במצלתים נחושת להשמיע (דה״א כו) ובמשנה הקיש בן ארזא בצלצל (תמיד פ״ז):

   בצלצלי תרועה. הם החצוצרות המשמיעים הרעשת קול תרועה כי צלצל הוא ענין הרעשת קול וכן לקול צללו שפתי (חבקוק ג׳:ט״ז) שהיא הרעשה מועטת:

6. (ו)כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ־יָהּ:

   מצודת דוד:כל הנשמה. וגו׳ הללויה סרס המקרא לומר הללו את יה ואמר כל מי שיש בו נשמה ונפש משכלת תהלל את יה, נשלם ספר תהלים, תהלות לאל קדש הלולים:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כל אמר רבי יהודה: בעבור היות המנגן אומר נעימות על הכינור וישתנו הנעימות כפי אריכות הרוח וקוצר הקול או גבהותו או שפלותו או מהירותו על כן חתם כל הנשמה תהלל יה. ורבי שלמה הספרדי אמר: כי זה רמז לנשמה העליונה שהיא בשמים, ראה ספר תהלות תם ונשלם. ואברהם בנו מאיר כללם: ולא תמו תהלות אל לעולם, ומי הוא זה אשר החל וכלם.

   רד"ק

   כל. ועל כל ההילולים הוא הילול הנשמה והוא התבונן במעשה האל יתברך ובידיעה כפי כח הנשמה בעודה בגוף ואמר כנגד הנשמות הללו יה:

   חזק

   מלבי"ם

   כל הנשמה, אולם בכל אופן תתפשט תהלת ה' ממרום קדשו עד כללות כל הבוראים, עד שכל הנשמה תהלל יה, וכן על כל נשימה ונשימה שישאפו רוח חיים וחסד, יהללו את ה' על חסדיו וטובותיו ומעשיו ונפלאותיו כי לא כלו רחמיו וחסדיו לא יתמו: