תהילים פרק קמ״ג

תהילים פרק קמ״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל־תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ:

   מצודת דוד:באמונתך. לאמת ולאמן הבטחתך עלי: ענני בצדקתך. אם אין בידי זכות ענני בצדקתך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בֶּאֱמוּנָתְךָ. לְהַאֲמִין הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:

   אבן עזרא

   מזמור לדוד ה' שמע תפלתי בי"ת בצדקתך כבי"ת ענני במרחב יה. והטעם: שתראה צדקתך.

   רד"ק

   מזמור. גם זה המזמור מענין אשר לפניו: ואמר ה' שמע תפלתי באמונתך ענני בצדקתך. פירוש באמונתך שהבטחתני ודברך אמת:

   בצדקתך. כי אתה צדיק וישר ותראה כי עמי הצדק ועם אויבי העול:

   מלבי"ם

   מזמור לדוד, גם זה הוסד במערה, שמע תפלתי היא תפלה הקבועה שבה מתפללים מצד הנהגתו הכוללת כמו י"ח ברכות שתקנו אנשי כה"ג שמסדרים שבחי המקום תחלה וסוף ובקשת הצרכים הכוללים באמצע, ואחר התפלה אומר תחנונים, שהם צרכי היחיד שמבקש בעד עצמו דברים פרטיים, ועז"א האזינה אל תחנוני, ומפרש נגד שמע תפלתי באמונתך ענני, כי התפלה על דברים הכוללים מתפללים מצד אמונתו שה' נאמן להקים החקים הכוללים שגבל לפרנסת החיים ולהורדת גשמים וכדומה, והוא מחוייב לעשות זאת מצד שברא אותם ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני ומאן דיהיב מזוני לחיי יהיב, וכן גשם יורה ומלקוש בעתו, שכ"ז ישמור לכלל העולם מצד אמונתו, ונגד האזינה אל תחנוני, מפרש ענני בצדקתך, שהצרכים הפרטים אינו מחוייב מצד האמונה רק שיעשה זאת מצד הצדקה העליונה מצד מדותיו הפרטיים חנון ורחום ורב חסד:

2. (ב)וְאַל־תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּךָ כִּי לֹא־יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל־חָי:

   מצודת דוד:במשפט. לעשות עמדי כפי גמול ידי: כי לא יצדק. אם תשלם כפי הגמול אין מי בעולם שיהיה צדיק לפניך לזאת הנח את המשפט ועשה צדקה:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ואל, את עבדך כמו עם. והטעם: אם חטאתי לך אל תבא במשפט עמי עתה, כי צרה גדולה יש לי מהאויב וכלל כי לא יצדק לפניך כל חי ואיך אצדק אני?!

   רד"ק

   ואל תבא. עתה שאני בצרה גדולה אל תבא במשפט עמי, אם חטאתי לך אל תענישני עתה, כי ידעת כי אני עבדך:

   כי לא יצדק לפניך כל חי. אם תביט אל כל מעשיו, ואיך אצדק אני לפניך:

   מלבי"ם

   ואל תבא במשפט את עבדך, כי יצויר ג"כ שיעמד את המתחנן במשפט לשקול מעשיו אם ראוי מצד הדין שימלא בקשתו, בקש בל יבא אותו במשפט, ובאר כי אז בהכרח יהיה המשפט בהשקף על החוב שהנברא חייב לבוראו, ואז יבא ה' במשפט עמו, שאז גם ה' הנושא הנשפט, ר"ל שישקיפו במשפט הזה גדולת ה' ורוב הטובות שעשה להמבקש לראות אם עבד וזכה כפי מה שהיה מחויב לפי גדולת הבורא ורוממותו, ובזה לא יצדק לפניך כל חי, כי בערך גדולתך וטובותיך אשר הם בלתי ב"ת, יחויב שתהיה העבודה ג"כ בלתי בעל תכלית ואי אפשר שבעל חי אשר הוא מוגבל יעבוד עבודה בלי גבול, עתה יסדר גוף שאלתו.

3. (ג)כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם:

   מצודת דוד:כי רדף. ר״ל והנה תפלתי היא על אשר רדף אויב נפשי: דכא וגו׳. כתת חיי להורידה לארץ: הושיבני. האויב הושיב אותי במקום חושך כמו המתים אשר מעולם השוכנים בחשכת הקבר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי. כְּלוֹמַר: אִם חָטָאתִי לְךָ, הֲרֵי לָקִיתִי. וּכְנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר מִזְמוֹר זֶה:

   אבן עזרא

   כי, דכא רמז לבוז ולקלון.

   וטעם במחשכים שהוא נחבא מפניו, או ידמה צרת הלב ליושב חשך שאיננו רואה.

   כמתי עולם שיש להם זמן רב שמתו.

   רד"ק

   דכא לארץ חיתי. כאילו היא לארץ כי הקרובה היא למיתה:

   במחשכים. ירכתי המערה שהיה יושב שאין שם אורה והנה הוא כמת שהוא בחשך תחת הארץ: ואמר כמתי עולם. כלומר שמתו זה זמן רב נואש אדם מהם מהתקומה ומהאור יותר משאר מתי מזמן קרוב, אע"פ שאלה ואלה אין להם דרך תקומה מדרך הטבע, זכר הרחוקים יותר מדרך התקומה שכבר נשחתה צורת גופם:

   מלבי"ם

   כי רדף, ר"ל שנגע בו האויב בשני חלקיו, א. בנפשו האלהית במה שבקש להחטיאו ולגרשו מהסתפח בנחלת ה', עז"א כי רדף אויב נפשי, ב. בחיי הגוף, כי דכא לארץ חיתי עד שהושיבני במחשכים, היא המערה ששם ישב בחשך כמתי עולם הקבורים בבור, באופן שאני נעדר פה בין משלמות הנפשי בין מחיי הגויה:

   מצודת ציון

   דכא. ענין שבר וכתיתה:

   חיתי. היא הנפש כמ״ש ויהי האדם לנפש חיה (ברא׳ ב):

4. (ד)וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי:

   מצודת דוד:ותתעטף וגו׳. רוחי שעלי תתעטף ובתוכי תהיה לבי משתומם ומתמה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִשְׁתּוֹמֵם. לְשׁוֹן אֹטֶם וְתִמָּהוֹן, כְּמוֹ ״וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם״ (יחזקאל ג:טו); ״וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה״ (שמואל ב יג:כ):

   אבן עזרא

   ותתעטף מחשבת הנפש והעטף קצתה על קצתה.

   בתוכי הטעם כפול.

   רד"ק

   ותתעטף. פירשנוהו במזמור שלפני זה:

   בתוכי ישתומם לבי. כפל הענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   ותתעטף, יצייר שדומה כמי שהגיע קצו למות עד שרוחו שהיא כחותיו הרוחניים והנפשיים, מתעטפים ומסתתרים עליו, וכן הלב שהוא מעון החיים ישתומם בתוכו כי רואה שקרובה עתו:

   מצודת ציון

   ישתומם. ענין תמהון ומושתק כמו ואשב וגו׳ משמים בתוכם (יחזקאל ג׳):

5. (ה)זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל־פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ:

   מצודת דוד:זכרתי. כשאני זוכר הימים שהיו לי מימי קדם וכאשר אחשב בכל פעליך הראשונים וכאשר אדבר במעשי ידיך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם. שֶׁהִפְלֵיתָ לָנוּ נִסִּים רַבִּים:

   אבן עזרא

   זכרתי הימים הקדמונים שהושעתני.

   ומלת אשוחח מהפעלים עלומי העי"ן והלמ"ד כפול, כמו יכונן.

   רד"ק

   זכרתני. כשאני בצרה וישתומם לבי בתוכי אני זוכר ימים מקדם שהושעת את אבותינו שהיו בצרה גדולה ואני מתנחם:

   הגיתי בכל פעליך. בפלאים ובנפלאות ובמעשה ידיך שעשית עמהם אהגה ואשיחה ואתנחם בהם ואמר ללבי כי כן תעשה עמי:

   מלבי"ם

   זכרתי ימים מקדם, וברגע זו האחרונה שבו תפרד הנפש מן הגויה יעבור על מחשבותיו כל אשר עבר עליו בחייו, (כמו שבא ציור הזה למעלה ל"ח) עד שיזכור ימים מקדם, והגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח, יש הבדל בין פועל ובין מעשה שמעשה הוא הדבר הנגמר, ופעל הוא העסק בהדבר, וכן יחשב בענינים שבו ראה פועל ה' איך ידי הבורא עדן פועלים ועוסקים בקיום המציאות ובשמירתו ע"י השגחתו התמידית, וכן ישוחח במעשה ידיו במציאות העומד נגמר כמו שבראו ה' בששת ימי הבריאה:

   מצודת ציון

   הגיתי. ענין מחשבה כמו והגיון לבי (לעיל יט):

   אשוחח. מלשון שיחה ודבור:

6. (ו)פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ־עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה:

   מצודת דוד:פרשתי. אז אפרוש ידי בתפלה כי נפשי תתאוה לפעלך לעולם מבלי הפסק כארץ העיפה וצמאה המתאוה למים ור״ל כמו שהיה מאז כן מתאוות שיהיה לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה. בַּגּוֹלָה:

   אבן עזרא

   פרשתי כל המתחנן שיבקש מה ינתן לו בידו, על כן אמר: ידי השתים.

   וטעם: כארץ עיפה שתקוה למים, כן נפשי תקוה לך.

   רד"ק

   כארץ עיפה. כמו הארץ הצמאה שהיא מתאוה ומיחלת אל המטר כן נפשי צמאה ומיחלת לך:

   מלבי"ם

   פרשתי, אחר שהעביר על לבו כל אשר השיג בעולמו ממעשה ה' ופעולותיו אז מכין א"ע אל הגויעה והפרידה מחיים הלזו, ופרשתי ידי כדרך כל בעלי החיים שפורשים ידיהם בעת הגויעה, ומצייר שפורשים אל ה' לשוב אליו, וכן (פרשתי) נפשי כארץ עיפה לך, והיא מוכנת לשוב למעון החיים הנצחיים, סלה, סיום הענין:

   מצודת ציון

   עיפה. לפי שהעיף הוא צמא למים לזה אמר לשון עיפה בדרך שאלה על הארץ הצמאה שלא ירד בה המטר:

7. (ז)מַהֵר עֲנֵנִי יְהוָה כָּלְתָה רוּחִי אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם־יֹרְדֵי בוֹר:

   מצודת דוד:כלתה רוחי. לגודל התאוה כמעט כלתה רוחי מן הגוף ויצאה לה: ונמשלתי. ר״ל כי כאשר תסתר פניך אהיה נמשל ליורדי בור:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כָּלְתָה רוּחִי. הַמִּתְאַוֶּה וְאֵינוֹ מַשִּׂיג קָרוּי ״כִּלְיוֹן עֵינַיִם״ (דברים כח:סה) וְכִלְיוֹן רוּחַ:

   אבן עזרא

   מהר כי כמעט, כלתה רוחי, ונמשלתי עם יורדי בור. הטעם כפול, או מלת ואל תסתר, בעבור אחרת כמו בטרם הרים יולדו ואל אהיה נמשל עם יורדי בור.

   רד"ק

   מהר כי קרוב אני אל המות, לפיכך צרך שתמהר שתענני כי כלתה רוחי כמעט אמות:

   אל תסתר. שאם תסתר פניך מעט ממני ונמשלתי עם יורדי בור:

   השמיעני בבקר. עת הצרה היא נקראת ערב, ועת הישועה בקר:

   דרך זו אלך. אני אברח מפני הרודפים אחרי:

   נשאתי נפשי. כמו ואליו הוא נושא נפשו, ענין התוחלת:

   מלבי"ם

   מהר, עם הציור הזה שמצייר כי כפשע בינו ובין המות, מתעורר שכח היחול והבטחון, אומר מהר ענני ה' אחר שכלתה רוחי, וכבר יצאה רוחי ועומד על מפתן הגויעה, וכן אל תסתר פניך ממני, שאל תפנה פניך ממני רגע כי בהפנותך ממני, הנה כבר נמשלתי עם יורדי בור, כי חיי תלוים בשערה:

8. (ח)הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי־בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ־זוּ אֵלֵךְ כִּי־אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:בבוקר. ר״ל בהשכמה בזריזות רב: דרך זו אלך. הדרך אשר אלך בה להנצל מיד האויב: נשאתי נפשי. אני נושא נפשי למעלה להסתכל בך ולבטוח עליך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

   רש"י

   בַּבֹּקֶר. בִּצְמֹחַ הַגְּאֻלָּה (מצאתי):

   הוֹדִיעֵנִי דֶרֶךְ זוּ. נָשָׂאתִי נַפְשִׁי אֵלֶיךָ שֶׁתְּקַבֵּל שְׁאֵלָתִי (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   השמיעני כאילו קול יקראני ממרום כי משם יעשה עמי חסד.

   וטעם בבקר כי רובי ההליכות והמלאכות תחלתם בבקר.

   וטעם אליך נשאתי נפשי כמו: ואליו הוא נושא את נפשו.

   מלבי"ם

   השמיעני, עתה סדר ארבע בקשות, א. שישוב רוחו אל נדנו וישאר בחיים, וע"ז ממליץ השמיעני בבקר חסדך, כאילו מן חשכת הלילה יאיר הבקר ועמו חוט של חסד הבשורה שהחייהו ה' וזה תעשה אחר שבך בטחתי, ב. שתוציאני מן המערה ותודיעני דרך זו אלך, שאצא מן המחשך הלז כי אליך נשאתי נפשי שאתה תנחני במעגלי צדק:

9. (ט)הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְהוָה אֵלֶיךָ כִסִּתִי:

   מצודת דוד:אליך כסיתי. לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם ולזה כסיתי מכולם לגלות אליך לבדך:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אֵלֶיךָ כִסִּיתִי. תְּלָאוֹתַי, אֲנִי מְכַסֶּה מִכָּל אָדָם לְהַגִּידָם אֵלֶיךָ:

   אבן עזרא

   הצילני אמר רבי מרינוס ז"ל: כי אליך כסיתי, כמו: בך חסיתי. והנכון בעיני: כי מלת לקיחה תהי להפך בעבור אות אחריה, כמו: קחו מאתכם תרומה. והנה הטעם כמו תנו קחו לי שתקח לצרכו וככה סורה אלי שיסור ממקומו ויבוא אליה והפך זה סורה ממני אם כן מלת כסוי אם אמר: המכסה אני מאברהם ידוע ואם אמר המכסה אני אל אברהם הדבר יהיה להפך.

   והנה הטעם הצילני מאיבי ה' כי אליך אגלה אותם בסתר והנה תיקון הלשון, כי כסיתי זה הדבר מאחרים, כי אין לי צורך לגלות להם, יוכלו לעזור לי לבד אליך לבדך, כי אתה תוכל להצילני.

   רד"ק

   הצילני, אליך כסיתי. אמר הצילני מאויבי ה' כי לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם:

   אליך כסיתי. מהם, ואליך לבדך גליתי, וזה טעם אליך כסיתי אליך צעקתי בסתר ובמכוסה מבני אדם:

   מלבי"ם

   הצילני, ג. שיצילהו מאויביו האורבים עליו בדרך, כי אליך כסיתי, אחר שכיסיתי את דרכי ומוצאי, ומובאי מכל אדם רק אתה תדע את מקומי, כי אתה המכסה את סודי אשר כסיתי אליך מכל אדם:

10. (י)לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי־אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר:

    מצודת דוד:למדני. תן בלבי לעשות רצונך כי אתה אלהי ובידך להטות לבבי אליך: רוחך טובה. רצונך הטוב תנהג אותי בארץ מישור ר״ל שלא אכשל בעבירה כמו ההולך במקום ישר שאינו נכשל:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    למדני הרגילני כטעם: פרא למוד מדבר.

    ויש אומרים: כי דימה עצמו שהוא בתוך הים, על כן יבקש רוח טובה שתניחהו ויצא לארץ, או תחסר אות בי"ת והוא הישר בעיני ברוחך טובה תנחני והתי"ו לנכח השם. ורבי שלמה ספרדי ז"ל אמר: כח מהרוח העליונה.

    רד"ק

    למדני. בקש על תשועת הגוף ובקש גם כן על תשועת הנפש ואמר שילמדהו ויעזרהו בלימוד החכמה כדי שידע מה הוא רצון האל יתב' ויעשהו:

    כי אתה אלהי. אני מכיר כי לך לבדך הכח והיכולת ואתה שופט הועלם ומנהיגו:

    רוחך טובה. כח רוח העליונים:

    תנחני. ותנהגני בארץ מישור כלומר בדרך ישר לא אכשל בו:

    מלבי"ם

    למדני, ד. שחלף שרדף אויב נפשי להחטיאני, למדני לעשות רצונך, ואחר שאתה אלהי אבקש אשר רוחך הטובה היא תנחני בארץ מישור, מצייר את המישור כעצם מופשט השוכן בארץ מיוחדת, ורוחך הטובה שהיא הרוח הקדש תנחה אותי בארץ הלז, ששם משכן היושר והמישרים:

    מצודת ציון

    רוחך. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳):

11. (יא)לְמַעַן־שִׁמְךָ יְהוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי:

    מצודת דוד:למען שמך. למען יקודש ויגדל שמך: בצדקתך. אף אם אין בידי זכות מ״מ בצדקתך תוציא נפשי מצרה:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    למען בעבור שיודיע שמך, או בעבור שאני עובד שמך.

    רד"ק

    למען שמך. בעבור שיגדל שמך בפי האנשים כשתושיעני ותחייני מהצרה הגדלה שאני בה קרוב למיתה:

    מלבי"ם

    למען, עתה מבאר דבריו, עמ"ש השמיעני בבקר חסדך, הוא שלמען שמך ה' תחייני, ונגד מ"ש הודיעני דרך זו אלך והוא שיצא מן המערה, אומר בצדקתך תוציא מצרה נפשי, ונגד מ"ש הצילני מאויבי, אמר

12. (יב)וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ:

    מצודת דוד:כי אני עבדך. ועל האדון להציל עבדו מיד הקמים עליו:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ובחסדך עלי לבדי.

    וטעם כי אני עבדך לאות על הפירוש השני בפסוק, למען שמך ה' תחייני.

    רד"ק

    ובחסדך. כי אני עבדך ולא הם:

    מלבי"ם

    ובחסדך תצמית אויבי, ונגד מ"ש למדני לעשות רצונך, אמר והאבדת כל צוררי נפשי שהם אויבי הנפש, וזה ראוי יען שאני עבדך:

    מצודת ציון

    תצמית. תכרית כמו וברעתם יצמיתם (לעיל נד):