תהילים פרק קמ״א

תהילים פרק קמ״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִּי הַאֲזִינָה קוֹלִי בְּקָרְאִי־לָךְ:

   מצודת דוד:קראתיך. כאשר אקרא לך מהר לשמוע:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   מזמור. גם זה המזמור מענין אשר לפניו:

   חושה לי. מהר לעזרני:

   מלבי"ם

   מזמור לדוד, הוסד בעת בא שאול ביד דוד שהתפלל בל יסיתנו יצרו להרגו, ה' קראתיך, ומוסיף האזינה קולי תיכף בקראי לך, לבל תמתין על גמר הקריאה רק בתחלת קריאתי תאזין קולי, מוסיף.

   מצודת ציון

   חושה. ענין מהירות כמו לעזרתי חושה (לעיל כב):

2. (ב)תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת־עָרֶב:

   מצודת דוד:תכון תפלתי. תהיה נכונה לפניך כהקטרת קטרת: משאת כפי. נשיאת כפי לפניך בתפלה תחשב כמנחת ערב והיא עולת תמיד של בין הערבים:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מַשְׂאַת כַּפַּי. מַה שֶּׁאֲנִי נוֹשֵׂא כַּפַּי אֵלֶיךָ:

   אבן עזרא

   תכון. קטרת תחסר מלת כ"ף כקטורת לפניך, כמו: ונשלמה פרים שפתינו וככה מנחת ערב, כי הקטורת היא בבקר.

   רד"ק

   תכין תפלתי קטורת. כקטורת:

   משאת כפי. ומה שאני נושא ושוטח כפי אליך תחשב כמנחת ערב: ואמר מנחת ערב. והוא הדין למנחת הבקר ואפשר כי ערב היה בחברו זה המזמור ולפיכך אמר מנחת ערב, כי אם תהיה מנחת בוקר כהוגן היא מקובלת, ואם תהיה מנחת ערב טהורה הרי שנייה ויותר היא מקובלת:

   מלבי"ם

   תכון תפלתי, גם בעת אעשה הכנה אל התפלה, יהיה זה נחשב כקטרת לפניך, מוסיף עוד משאת כפי, גם מה שאשא כפי אל התפלה יהיה דומה בעיניך מנחת ערב, שהיא הבאה באחרונה אחר כל גמר התפלות והעבודות:

   מצודת ציון

   מנחת ערב. מענין תשורה:

3. (ג)שִׁיתָה יְהוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל־דַּל שְׂפָתָי:

   מצודת דוד:שיתה. שים שמירה לפי לבל אדבר דבר שאינו הגון: נצרה. תן שמירה על הרמת שפתי למען ירומו לדבר וכפל הדבר במ״ש לגודל השמירה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שִׁיתָה ה׳ שָׁמְרָה לְפִי. בְּהִתְפַּלְּלִי לְפָנֶיךָ, לִהְיוֹתִי מְדַבֵּר צַחוֹת, שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן:

   דַּל שְׂפָתָי. הִיא שָׂפָה הָעֶלְיוֹנָה (כְּמוֹ דְּלָתוֹת שִׂפְתֵי):

   אבן עזרא

   שיתה אמר רבי משה: כי שמרה שם כמו שמירה על משקל עצמה ירבה. ולפי דעתי: כי הפועל חסר כמו שיתה ה' מחסום, או כדמות מחסום.

   ומלת שמרה כמו: שמרה נפשי והצילני.

   ומלת נצרה לשון צווי והדגש נוסף בצד"י, לדבר בה צחות, כמו: אם יקרך עון וככה צד"י נצרה, כי היא חייך.

   ומלת דל כמו דלת, כי התי"ו סימן לשון נקבה הדלת תסוב על צירה, והנה הטעם כמו: פתחי פיך והטעם שיעזרנו שלא ידבר בלשונו מה שאיננו נכון.

   רד"ק

   שיתה ה' שמרה. שם בשקל חכמה עצמה, ופירוש שיתה ה' משמר לפי שלא אכשל בתפילתי אלא כמו שלבי נכון אליך כן תהיה תפילתי נכונה, כמו שכתוב לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, וזה הפסוק כפול בענין במלות שונות: ופי' דל שפתי. כמו דלת, ונקראו שפתים דלת לפי שהם נפתחות ונסגרות, וראוי למי שהוא נכון לעשות שפתיו כדלת שהוא נפתח ונסגר לצורך כן לא יפתחו שפתיו אלא לצורך:

   מלבי"ם

   שיתה, מוסיף עוד שתשית שיהיה משמר על פי, שבעת ירצה פי, לבקש דבר יעמוד השומר למלאות הדבר תיכף, מוסיף עוד (שיתה) נצרה על דל שפתי, שתשית נוצר ומשמר על הגבהת שפתי, שאם אגביה שפתי אף שלא אדבר עדיין בפי, ימלא הדבר, וע"כ אמר נצרה שהנוצר הוא יותר מן השומר:

   מצודת ציון

   דל. ענין הרמה כמו דלו עיני למרום (ישעיה לח):

4. (ד)אַל־תַּט־לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת־אִישִׁים פֹּעֲלֵי־אָוֶן וּבַל־אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם:

   מצודת דוד:לדבר רע. לעשות דבר רע: להתעולל. לעשות מעשים ברשע עם אנשים פועלי און ודומה להם: ובל אלחם. בל אתאוה לאכול מנעמי מאכלם ר״ל שלא ימשך לבי אל תאות העולם כמו שנמשך לבם:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַל תַּט לִבִּי. אַל יִהְיֶה נוֹטֶה לָרָע:

   אֶת אִישִׁים. עִם אֲנָשִׁים (מצאתי):

   וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם. וְלֹא אֶהְיֶה מֵסֵב בִּסְעוּדָתָם:

   אבן עזרא

   אל וככה שיעזרנו לתקן סבות שלא יטה לו לדבר רע.

   להתעולל עלילות שיהיה בהם שום רשע עם אישים פועלי און.

   ובל אלחם כמו אל תלחם את לחם רע עין, ופירושו: אוכל.

   רד"ק

   אל תט. הנה התפלל על מוצא שפתיו ועתה מתפלל על הלב כמו שהוא עתה נכון כן יהיה לעולם, ולא יוכלו פועלי און להטוו, ואמר אל תט כי אם לא יעזרהו להכין לבבו הרי הוא כאילו מטה לבו:

   להתעולל עלילות ברשע. לעשות מעשה רשע:

   ובל אלחם במנעמיהם. ושלא אתאוה לאכול במנעימי מאכל כלומר שלא ימשך לבי אל תאות העולם כמו שנמשך לבם:

   מלבי"ם

   אל, מבאר הבקשה שהוא מבקש ואיך נחוץ למלאת הבקשה תיכף, שמבקש שלבו בל יטה לדבר רע, שלא יסתנו יצרו לדבר רע, ומפרש מהו הדבר הרע, להתעולל שלא יסיתנו יצרו, להתעולל עלילות עם הרשע לשלם לו כרשעו. להתעולל עלילות את אישים פועלי און לשלם להם כרעתם, והוא שלא יהרוג את שאול ואנשיו, וכן בל אלחם במנעמיהם שלא אוכל בלחם מעדנים שלהם היינו בל אלך בדרכם ועצתם:

   מצודת ציון

   להתעולל עלילות. ענין פועל ומעללים כמו אשר עולל לי (איכה א):

   אישים. אנשים:

   אלחם. מל׳ לחם ועניינו מאכל כי כל דבר מאכל נקרא בשם לחם:

   במנעמיהם. מלשון נעימות וענינו מתוק וערב:

5. (ה)יֶהֶלְמֵנִי־צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל־יָנִי רֹאשִׁי כִּי־עוֹד וּתְפִלָּתִי בְּרָעוֹתֵיהֶם:

   מצודת דוד:יהלמני צדיק. מנעמיהם לא יערבו לי אבל אם הצדיק יכני ליישר דרכי יערב לי ויחשב לי לחסד: ויוכיחני. ואם יכהה מאור פני בתוכחה הלא ע״י הוכחתו לא יסור מראשי השמן הנמשח בראשי להצליח למלוכה ר״ל הלא עי״ז אשאר במלוכה וא״כ טוב לי הוכחת הצדיק ממנעמי מאכלי הרשעים: כי עוד. כי בעודי בעולם תהיה תפלתי בעבור רעות הרשעים שיצילני האל ממעשיהם הרעים ואיך א״כ יערבו לי מנעמיהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי. טוֹב לִי שֶׁיּוֹכִיחֵנִי וִייַסְּרֵנִי נָבִיא אֱמֶת וְצֶדֶק, שֶׁכָּל מַהֲלוּמָיו וְתוֹכַחְתּוֹ חֶסֶד:

   שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי. שֶׁמֶן מַלְכוּת שֶׁהוּצַק עַל רֹאשִׁי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי״ (תהלים כג:ה), אַל יָסִיר אֶת רֹאשִׁי מִתּוֹכַחַת הַצַּדִּיק לָלֶכֶת וְלִלְחֹם אֶת פּוֹעֲלֵי אָוֶן:

   כִּי עוֹד. כִּי כָּל עוֹד וּתְפִלָּתִי בְּפִי, הֲרֵי הִיא בִּשְׁבִיל רָעוֹתֵיהֶם שֶׁל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בָּהֶם:

   אבן עזרא

   יהלמני הטעם לא אחפוץ שאלחם עם הרשעים, רק אם יכני אילו היה מכה אותי ליסרני, מה שהוא צדיק, חסד היה עושה עמי ויוכיחני, זה היה נחשב בעיני כמו שמן ראש, זאת דעת רבי משה הכהן. ולפי דעתי: ששמן ראש כמו במנעמיהם. והטעם: שמן ראש כמו ראשית שמנים ימשחו בשמים, ראש שמן הרשעים לא ישברו ראשי כמו ולמה תניאון. והעד: כי עוד ותפלתי ברעותיהם, כי מנהג השמן להסיר שבר הראש, על כן זה היה להפך.

   ואמר: יניא כנגד יהלמני.

   וטעם ברעותיהם שתבוא עליהם רעה.

   רד"ק

   יהלמני. מנעמיהם לא יערבו אבל אם יכני הצדיק ויוכיחני יערב לי ואחשב לו לחסד ולשמן ראש:

   אל יני ראשי. אותה המכה אל ישבר ראשי אבל יהיה נחשב כמו שמן ראש, פי' שמן טוב שמושחין ממנו המכה ושמן ראש כמו בשמים ראש:

   ותפילתי ברעותיהם. כי בעודני תפלתי תהיה ברעות הרשעים שיצליני האל ממעשיהם הרעים ואיך יערבו לי מנעמיהם:

   מלבי"ם

   יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, שם כתוב שאנשי דוד הסיתו אותו להרגו ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול, ויאמר אל אנשיו חלילה לי אם אעשה הדבר הזה לאדני למשיח ה' לשלוח ידי בו כי משיח ה' הוא, ופרשתי שם, שהם הסיתו אותו ואמרו שהוא סבה מאת ה' שהביאו לידו ונתן לו רשות להורגו, כי רודף הוא, וכבר נשלמה מלכותו והגיע מלכות דוד, וגם דוד היה מסופק בזה אם כבר נשלמה מלכות שאול, ואם רצון ה' שיומת על ידו, ובחן זה ע"י שכרת כנף מעילו, שזה קצת מן המעשה למרוד בו ולבזות בגדי מלכותו, והרגיש שלבו הכה אותו ע"ז כי לב השלם יתפעל ויכה אותו אם יעשה איזה פעולה רעה, ומזה הבין כי עדיין לא שלמה מלכותו, וכי עדיין משיח ה' הוא, היינו ששמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו, וז"ש יהלמני צדיק חסד, החסד והחרפה שעשיתי לשאול לבזות את בגדיו, יהלום אותי אני צדיק, שבאשר אני צדיק יכה לבי אותי על זה, (כלשון שאמר ויך לב דוד אותו), ויוכיחני ובזה יוכיח אותי ויברר לי כי שמן ראש על יני (שמן) ראשי, ר"ל בזה אדע כי עדיין משיח ה' הוא, ולא הוסר השמן מעל ראשו, ושמן שעל ראשי מה שמשחני שמואל לא יניא ויפר שמן ראש שאול, כי עדיין לא הגיע זמן מלכותי, כי עוד ותפלתי ברעותיהם, ר"ל והגם שהוא רודף אחרי להרגני, הלא כבר ראיתי בהשגחת ה' עלי להסיר רעתו ממני, וזה היה בסלע המחלקות ששאול ואנשיו הלכו בצלע ההר מזה ועוטרים את דוד ואנשיו שבצד השני, והסלע היה מפסיק ביניהם, בא מלאך אל שאול שפלשתים פשטו על ישראל וזה היה בהשגחה, ובפרט למ"ש במדרש שמלאך מן השמים היה, וז"ש הלא ראיתי כי בעת שהתפללתי ברעותיהם, שהתפללתי להנצל מרעותיהם, אז עוד תפלתי שעוד הייתי מתפלל על רעותיהם ולא גמרתי עדיין את התפלה, שלח ה' עזרתו.

   מצודת ציון

   יהלמני. ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא (שופטים ה):

   יני. ענין הסרה ומניעה כמו כי הניא אביה (במדבר ל׳:ו׳):

6. (ו)נִשְׁמְטוּ בִידֵי־סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ:

   מצודת דוד:נשמטו. ר״ל עם כי שופטיהם נשמטו ממני במקום סלע הוא סלע המחלקות שהיה דוד קרוב להיות נתפש ביד שאול ושריו ובא מלאך אל שאול והחזירו על כי פשטו פלשתים בארץ כמ״ש בש״א ואמר דוד הלא אז ראו שה׳ עמדי: ושמעו. כשכרתי כנף בגד שאול במערה וכשלקחתי החנית מראשותיו דברתי אז עמהם דברים נעימים ונכרים שאינני מבקש רעות שאול כמ״ש בשמואל א׳ והלא שמעו אמרי אשר נעמו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נִשְׁמְטוּ בִידֵי סֶלַע שׁוֹפְטֵיהֶם. כִּי דַיָּנֵיהֶם וּמַנְהִיגֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ נִשְׁמְטוּ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב בְּיַד יֵצֶר הָרָע וְלֵב הָאֶבֶן וְקָשֶׁה כַּסֶּלַע:

   וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי. הַנְּעִימִים שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בְּמִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵינָם שָׁבִים מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְרַבּוֹתֵינוּ בִּבְרַיְתָא דְּסִפְרָא דְּרָשׁוּהוּ (ספרי דברים כו) בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁמֵּתוּ עַל יְדֵי הַסֶּלַע (במדבר כ:יב), אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא סוֹפוֹ לְרֹאשׁוֹ. וְיֵשׁ לְיַשְּׁבוֹ וְלוֹמַר: דּוֹמִין אֵלּוּ לְעִקְּשׁוּת לְאוֹתָן שֶׁמֵּתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל יְדֵי הַסֶּלַע עַל יְדֵיהֶם, כִּי אַף אֵלּוּ שָׁמְעוּ אֲמָרַי נְעִימִים וְאֵינָם שָׁבִים:

   אבן עזרא

   נשמטו במקומות הסלע נשמטו לרדוף אחרי נדיביהם ושופטיהם.

   ושמעו זה הוא: מרשעים יצא רשע.

   רד"ק

   נשמטו. ישמטו בידי סלע שיפילו אותם מן הסלע, ואמר זאת הקללה על שופטיהם שהם המנהיגים אותם ולא ימנעו מהם הדרכים הרעים אבל יחזיקום בידם:

   ואז ישמעו אמרי כי נעמו. אמרי ותוכחתי:

   מלבי"ם

   ונשמטו בידי סלע שופטיהם, ועל ידי סלע המחלקות נשמטו שופטיהם ממני, ולא יכלו לעשות לי רעה, כמ"ש וישב שאול מרדוף אחרי דוד. כי הסלע היה מפסיק ומבדיל ביניהם שלא יכלו לקרב אליו, ושמעו אמרי כי נעמו, הנה בעת ההיא שהקיפו שאול ואנשיו על דוד ואנשיו, אז שמעו שאמר דוד אלה הדברים.

   מצודת ציון

   נשמטו. ענין החזרה ממקומו כמו שמטו הבקר (ש״ב ו):

   שופטיהם. הם שרי שאול ששפטו עליו המיתה כי חשבוהו למורד במלכות:

7. (ז)כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְפִי שְׁאוֹל:

   מצודת דוד:כמו פולח. עכ״ז הוסיפו לרדוף אחרי והנה אני ואנשי כמו המבקע עצים בארץ שאז הבקעים מתפזרים אנה ואנה במרחב הארץ כן נפזרו עצמינו על ידיהם לרדת אל פי השאול והוא ענין הפלגה ולומר שמאוד היו קרובים למיתה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כְּמוֹ פוֹלֵחַ. עֵצִים:

   וּבוֹקֵעַ בָּאָרֶץ. כֵּן נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְהַגִּיעַ לְפֶתַח הַמָּוֶת בִּשְׁבִיל רָעוֹתֵיהֶם שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה:

   פּוֹלֵחַ. לְשׁוֹן בִּקּוּעַ, כְּמוֹ ״יְפַלַּח כִּלְיוֹתָי״ (איוב טז:יג):

   אבן עזרא

   כמו אמר רבי משה: זהו ושמעו אמרי, כי כולנו נמות. ולפי דעתי: שהטעם שברחו מאנשי דוד, על דרך: והתפרדו כל עצמותי.

   רד"ק

   כמו פולח ובוקע בארץ. ופלח ובקע, ענין אחד במלות שונות:

   פלח. כמו ויפלח אל סיר הנזיד יפלח כליותי, ופירוש הפסוק כמו בוקע עצים שמתפזרים הבקעים הנה והנה כן נתפזרו עצמינו לפי שאול, כלומר עד שיהיו קרוב מן המות ופיזור העצמות הוא על דרך הפלגה מרוב הפחד ינוע וירעד הגוף עד שידמה שהעצמות מתפרדים זה מזה וכן אמר ויתפרדו כל עצמותי: ואמר עצמינו. הוא והאנשים אשר היו עמו, כי כבר כתבנו כי זה המזמור חברו דוד בברחו מפני שאול:

   מלבי"ם

   (ז-ח) כמו פולח, כי דוד ואנשיו היו בצד ההר על גובה ההר, והיה דעתם שאם יגיעו שאול ואנשיו אליהם, ידלגו מן ההר אל המורד ומשם יברחו אל המדבר, והגם שהיה סכנה בדילוג זה שלא יפזרו עצמותם, היו בוטחים בה' שיצילם גם מסכנה זאת, וע"כ אמרו גם אם יפזרו עצמינו לפי שאול כמו פולח ובוקע בארץ, דהיינו הגם שנפול מהסלע לעומק שאול, ועצמינו יפזרו על ידי הנפילה הזאת כאלו נפלחה ונבקעה האדמה אשר תחתינו, בכ"ז אחר שבך ה' חסיתי אל תער נפשי, בכ"ז נפשי לא תתער ותתרוקן מן הגויה, אחר שחסיתי בה' אנו בטוחים שהגם שיפזרו עצמינו תשאר נפשינו בחיים, כ"ז דברו בעת נשמטו בידי סלע, כמראים גודל בטחונם בה' שישים נפשם בחיים בכל אופן:

   מצודת ציון

   פולח ובוקע. הם אחת בשמות נרדפים כמו יפלח כליותי (איוב ט״ז:י״ג) וכן דרך המקרא לכפול בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

8. (ח)כִּי אֵלֶיךָ יְהֹוִה אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל־תְּעַר נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:אל תער נפשי. אל תשפוך נפשי והוא ענין מליצה כי בצאת הנפש מן הגוף היא כאלו נשפכה ממנו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי אֵלֶיךָ ה׳ אֲדֹנָי עֵינָי. מוּסָב לַמִּקְרָאוֹת שֶׁל מַעְלָה שִׁיתָה שָׁמְרָה לְפִי וְאַל תַּט, כִּי עָלֶיךָ עֵינָי וְגוֹ׳:

   אַל תְּעַר נַפְשִׁי. אַל תְּשַׁלַּח נַפְשִׁי מִלְּפָנֶיךָ, כְּמוֹ ״וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת״ (בראשית כד:כ):

   אבן עזרא

   כי, אל תער כמו: ותער כדה כי הרוח מלא הגוף.

   רד"ק

   אל תער. כמו ותער כדה, ענין שפיכה ויציקה, וכצאת הנפש מן הגוף כאילו נשפכת ממנו על דרך ואשפוך את נפשי:

   מצודת ציון

   תער. ענין שפיכה והרקה כמו ותער כדה (בראשית כד):

9. (ט)שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן:

   מצודת דוד:יקשו לי. אשר הכינו לי למוקש: ומוקשות. שאר מיני מוקש מלכד הפח ר״ל ומהרבה מיני עצות רעות אשר חשבו עלי:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שמרני, יקשו לי אלה ומוקשות אחרים פועלי און.

   רד"ק

   יקשו לי. הפח ששמו לי למוקש:

   ומוקשות. ושמרני גם כן מידי מוקשות פועלי און אחרים שאינם בני עמי או ענין הפסוק כפול:

   מלבי"ם

   שמרני, מבקש שישמרהו ה' מן הפח שהכינו לו וכן ישמרהו מן מוקשות פועלי און שהוא המוקש שבפח, שבו יומת הבע"ח בעת שנלכד בהפח:

10. (י)יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד־אֶעֱבוֹר:

    מצודת דוד:יפלו במכמוריו. כולם יפלו כ״א ברשתו אשר טמן עלי: יחד. כולם יחד זה כזה איש לא נעדר: אנכי עד אעבור. סרס המקרא עד אנכי אעבור ר״ל הם יפלו בפח טרם אשר אעבור אני במקום הפח וכשאעבור אני לא יהיה עוד הפח פרוש כי הם יהיו נלכדים בה ואמר בדרך משל מן לכידת העוף:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יִפְּלוּ בְמַכְמוֹרָיו רְשָׁעִים. יִפּוֹל הָרָשָׁע עַצְמוֹ בְּמַכְמוֹרָיו שֶׁהוּא פּוֹרֵשׂ לְרַגְלִי:

    אבן עזרא

    יפלו כולם במכמור אחד מהם, כי כל מחשבותם וסודם.

    יחד אנכי אולי אעבור על הפח ואלכד ואתפש, כדרך: ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם, על כן היתה מלת יחד דבקה עם אנכי. ורבי משה הכהן אמר: כי הטעם יפלו יחד עד שאעבור אני ולא יתפשוני.

    רד"ק

    יפלו במכמוריו. ברשתות שפירשו לי בם יפלו הרשעים:

    יחד אנכי עד אעבור. פירושו כמו הפוך עד אעבור אנכי כלומר שאעבור ולא אלכד ברשתם ואמר במכמוריו לשון יחיד על שאול: ואמר יפלו רשעים. לשון רבים, עליו ועל הנמשכים עמו לרדוף אחרי דוד:

    מלבי"ם

    יפלו במכמריו רשעים, והם בעצמם יפלו במכמור שהכינו לי, ר"ל איני מבקש שיוקשו בהמוקש דהיינו שימותו, רק שיפלו בהמכמר לבד ששם יעצרו כולם יחד, עד אנכי אעבר ואז יצאו מן המכמור בלי פגע, כי איני מבקש רעתם רק שלא יוכלו לנגוע בי לרעה, וכן היה שנתעכבו ע"י מלחמת פלשתים עד שניצול דוד ואנשיו:

    מצודת ציון

    במכמוריו. עניינו פח ורשת כמו ויאספהו במכמרתו (חבקוק א):