תהילים פרק קי״ח

תהילים פרק קי״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

   מצודת דוד:כי טוב. כי הוא טוב ועושה חסד לעולם:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הודו לה' כי טוב תחסר מלת הוא. והטעם: כי טוב הוא.

   ויש אומרים: כי טוב פועל עבר לשון יחיד, כדרך: מה טובו אהליך, לשון רבים פועל עבר.

   רד"ק

   הודו. בזה המזמור יש מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל יש אומרים כי המזמור הזה נאמר על דוד ויש אומרים כי על ימות המשיח נאמר, והודאה על לשון בני הגלות ביחיד דרך כלל וזה הוא הנכון, והמזמור מתחיל בהודאה ומסיים בהודו לשבח המזמור ולגדולת הדברים שנאמרו בו, אם על דוד נאמר יהיה פירושו כי כשמלך דוד אמר כולכם חייבים להודות לאל במלכותי כי טוב עשה לכם, ואחר כך זכר בפרט ישראל ובית אהרן ויראי ה' וישראל יש להודות לאל יתברך על מלכותי שאני בעזרת האל הייתי מנצח אויביהם אף בימי שאול כל שכן עתה שאני מלך שיהיה לבם בטוח ושוקט שלא יבואו האויבים עליהם ויפחדו ממני:

   מלבי"ם

   הודו, מצוה שכל גוים יודו לה' מצד טובו וחסדו:

2. (ב)יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

   מצודת דוד:יאמר נא. עתה בעת הגאולה יאמר ישראל בהודות לה׳ אשר לעולם חסדו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

   רש"י

   הוֹדוּ לַה׳ וְגוֹ׳ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁלְּעוֹלָם חַסְדּוֹ :

   אבן עזרא

   יאמר הפעול שהוא האמור: כי לעולם חסדו.

   מלבי"ם

   (ב-ד) יאמר, וביחוד יודוהו ישראל שעמהם עשה טובה פרטית יותר, ובית אהרן שהם קבלו יותר טובות פרטיות, וכן יראי ה', כל אחד לפי רוב הטובה שקבל התחייב בהודאה יתירה, וכמ"ש החובת הלבבות שבני ישראל שקבלו טובות פרטיות נתחייבו בתרי"ג מצות, ובני אהרן נתחייבו בכ"ד מתנות כהונה נגד כ"ד מצות כהונה, ומשפחת בית דוד שהפלם בטובות יותר גדולות אמר בית דוד דינו לבקר משפט, והמלך מחויב להיות לו ס"ת יתר על ס"ת שהניחו לו אבותיו וקרא בו כל ימי חייו ויתר מצות המלך, וע"כ צוה שכל אחד לפי מעלתו יוסיף הודאה על טוב ה' וחסדו הפרטי שעשה עמו ביחוד:

3. (ג)יֹאמְרוּ־נָא בֵית־אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   יאמרו הזכיר קדושי ישראל בעבור גודל מעלתם, כי הם יותר חייבים להודות לשם ואחר כך כלל יאמרו יראי ה' בכל עם ועם.

   רד"ק

   בית אהרן. יש להודות על מלכותי כי שאול הרג נוב עיר הכהנים:

4. (ד)יֹאמְרוּ־נָא יִרְאֵי יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רד"ק

   רש"י

   יִרְאֵי ה׳. אֵלּוּ בְּנֵי לֵוִי, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות לב:כו) ״מִי לַה׳ אֵלַי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי״ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְנִלְחֲמוּ עִם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאָמְרוּ (במדבר יד:ד) ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״:

   רד"ק

   יראי ה'. יש להם להודות לאל יתברך על מלכותי כי מפני שיהיו ישראל בהשקט ובהבטחה יהיה ליראי ה' פנאי להתעבסק בחכמה, ועוד כי אני ירא האל כמותם ואוהב אותם ושימם בחברתי:

   בית אהרן. יאמרו גם כן כל"ח שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ואם על ימות המשיח נאמר המזמור אמר כנגד כל האומות הודו לה', כי טוב עשה להם לישראל ושמר להם חסדו לעולם כלומר לקצת ימים רבים שהיו בגלות ועתה הם אדונים, וכן בית אהרן יודו לבדם ויאמרו כי לעולם חסדו שבטלה הכהונה מהם כמה שנים בגלות ועתה שבו אליה, וכן יראי ה' המתבודדים בתורה ובחכמות כולם יודו ויאמרו כל"ח כי בגלות מרוב הצרות לא היה להם פנאי ולא היה לבבם שלם ונכון אל ה' אלהיהם ועתה יודו את ה':

5. (ה)מִן־הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ:

   מצודת דוד:מן המצר. ר״ל זהו החסד כי כאשר קראתי לו מן המצר והדחק ענה לי ה׳ והעמיד אותי במרחב:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   מן המצר מפעלי הכפל, כמו: מסב קלע.

   במרחב הפך מצר כי בזה ענני והזכיר השם פעמים, דרך צחות בלשון הקדש.

   רד"ק

   מן. אם על דוד נאמר יודה לאל יתברך שהוציאו מהמצר למרחב כי כשהיה בורח היה במצר שהוא מסתתר במערות ובמצודות, ואם על ישראל נאמר, יאמר ישראל דרך כלל מן המצר שהייתי בו והוא הגלות משם קראתי יה עד שענני ושמני במרחב:

   ומצר. שם מפעלי הכפל, ולרבים מצרים ובסמוך מצרי שאול, וענינו מן כי צוררים הם לכם:

   מלבי"ם

   מן המצר, עתה יתחיל לספר הענין בפרטות, אני קראתי יה מן המצר שאז היה חולה ונוטה למות, וה' ענני במרחב, שאז כבר עברה הסכנה וזה היה לו לאות שיצילהו גם מיד מלך אשור, כמ"ש ומכף מלך אשור אצילך, לז"א מזה ידעתי כי ה' לי, ולכן לא אירא שאם היה עונהו במצר היה מתירא פן הגם שיקל ענשו לא יושיעהו לגמרי, אבל אחר שענני במרחב, ידעתי שכמו שנתקבלה התפלה על החולי ונעשה לי נס כן יעשה לי נס על סנחריב, ולכן לא אירא, ואמר בזה שתי מדרגות, א. שיגין ה' עליו להצילו מן האויב, שעז"א לא אירא מה יעשה לי אדם, ב. שעוד יעזרהו שינצח הוא את האויב כמ"ש עזרם ומגנם הוא, וע"ז מוסיף ה' לי בעוזרי, שמלבד ההגנה יעזר לי לנצח את האויב, וא"כ חוץ ממה שלא יוכל לעשות לי רעה עוד אני אראה נקמה בשונאי:

   מצודת ציון

   המצר. מל׳ צר ודחק:

6. (ו)יְהוָה לִי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם:

   מצודת דוד:ה׳ לי. כאשר היה ה׳ לי לעזרה לא אירא ממי כי מה יעשה אדם לי אם ה׳ עמדי:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   ה' השם עמי ומה יוכל אדם לעשות לי. ורבי משה אמר: אחר שהשם לי לא אירא, מה שיעשה לי בן אדם.

   רד"ק

   ה' לי ולא אירא מכל אשר ירצה לעשות לי כי לא יהיה לו כח ויכולת, ואם ה' עמי הוא עם עוזרי ולא יהיה באויבי כח להרע לי אלא:

7. (ז)יְהוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי:

   מצודת דוד:ה׳ לי בעוזרי. כאשר היה ה׳ לי בעזר עוזרי אז אראה בנקמת שונאי:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   ה' אמר רבי משה: כאשר יהיה השם לבדו, כנגד כל עוזרי אני אראה בשונאי. והטעם איננו אומר כי השם יהיה אחד מעוזרי, רק הוא כנגד כל העוזרים כי בהיות השם עזרתה לי, אין לי צורך לעוזרים בלתו ואילו היו לי עוזרים רבים והשם איננו עזרי - לא יועילני. וזה הפירוש ארוך ואין צורך לו רק הטעם שהשם יעזור עוזריו ויראו בנקמתו בשונאיו, ובעבור שהזכיר שיש לו עוזרים אמר, כי לא יבטח בהם רק בשם לבדו, על כן: טוב לחסות בשם, כי בכל מקום יהיה לו מחסה. והטעם: אשר יחסה בו הוא ילחם לו.

   רד"ק

   אני אראה בשונאי. אני אראה בהם כמו שארצה לראות:

8. (ח)טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   טוֹב לַחֲסוֹת בַּה׳ וְגוֹ׳. חֶסְיוֹן זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן חֶסְיוֹן צֵל, וְדָבָר מוּעָט הוּא:

   מִבְּטֹחַ. דָּבָר בָּרִיא וְסֶמֶךְ חָזָק, וְאַף עַל פִּי כֵן לַחֲסוֹת בַּה׳ טוֹב מֵהַבְטָחַת בְּנֵי אָדָם:

   רד"ק

   טוב לחסות. וכפל הפסוק לחזק הענין:

   מלבי"ם

   (ח-ט) טוב, מזה מבואר כי טוב לחסות בה, ור"ל הבוטח באדם הוא בוטח בו ועדיין לא ימצא בו מחסה, שהחסיון מורה שכבר חוסה בצלו, אבל הבטחון בה' הוא חסיון, כי בבטחונו כבר ימצא בו מחסה ועז, ועז"א שטוב לחסות בה' מבטוח באדם, אחר שבאדם הוא רק בטחון לא מחסה, ובאר שהבטחון באדם אינו טוב מצד שני דברים, א. מפני שיש ספק אם יעשה בקשתו וזה באדם דעלמא, ואף אם בוטח בנדיבים שהנדיב דרכו להתנדב ולעזור, בכ"ז טוב לחסות בה' גם מן הבטחון בנדיבים, מפני טעם השני שהגם שהנדיב יתנדב לעזרו יוכל להיות שלא יהיה בכחו לעזור:

9. (ט)טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים:

   מצודת דוד:בנדיבים. עם כי הם המעולים שבבני אדם:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא

   אבן עזרא

   טוב, בנדיבים כמוהו שהם נכבדים מכל מבני אדם.

10. (י)כָּל־גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם:

    מצודת דוד:בשם ה׳. ר״ל אבטח בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי. מְדַבֵּר בְּמִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג (יחזקאל לח-לט) שֶׁכָּל הַגּוֹיִם יִהְיוּ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה״ (זכריה יד:ב):

    אֲמִילַם. אַכְרִיתֵם, לְשׁוֹן ״יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ״ (תהלים צ:ו):

    אבן עזרא

    כל אם סבבוני כל גוים אני אכריתם בשם ה', אשר הוא חוסה בו.

    ומלת אמילם כמו: ימולל ויבש, כמו אכינם יכונן ובאה זאת הלמ"ד קמוצה, כדרך: ילבשם הכהן. ורבי משה אמר: כי אמילם מגזרת אמלל על משקל פקידה. והוא רחוק.

    רד"ק

    כל גוים סבבוני. וכאשר סבבוני בטחתי בשם ה' כי אמילם ואם על כנסת ישראל מבואר הוא, ואם על דוד, הם ישראל ופלשתים שירצו להרע לו כשבא אל אכיש גם הגוים אשר שרפו צקלג ושבו נשיו:

    מלבי"ם

    כל גוים סבבוני, ר"ל אני רואה שמה שסבבוני כל הגוים, היה בשם ה' ובפקודתו, כדי שאמילם ואכריתם, ר"ל שה' סבב שכל גוים אלה יבואו לצור על ירושלים כדי שיפלו שם, כמ"ש כאשר דמיתי כן היתה לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו:

    מצודת ציון

    אמילם. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (לעיל צ):

11. (יא)סַבּוּנִי גַם־סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם:

    מצודת דוד:סבוני וגו׳. ר״ל עם כי רבות פעמים אספו ויסבבו אותי עכ״ז אבטח בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    סבוני כמו: ה' עוזי ומעוזי פעם אחרי פעם.

    רד"ק

    סבוני. כפל הענין והוסיף עוד לחזק: ומלת אמילם. כמו אמילם בצר"י ובא פת"ח תחת הצר"י מפני ההפסק וענינו אכריתם. ועוד שלש והוסיף לחזק הענן אמר:

    מלבי"ם

    סבוני, והגם שסבבוני כמה פעמים, כי סנחריב בא שלש פעמים על ארץ יהודה, ועז"א סבוני גם סבבוני שנית, גם זה היה בשם ה' כדי שאמילם:

12. (יב)סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם:

    מצודת דוד:סבוני כדבורים. אף כי סבבו אותי כדבורים הללו אשר יסבבו כלי מלא מדבש: דועכו. אף אם כבו גחלתי כאש מעצי הקוצים הכבים מהר ור״ל אף אם העובדי גלולים הרגו רבים מישראל עכ״ז אבטח בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים. כָּל לְשׁוֹן דְּעִיכָה נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן קְפִיצָה וְנִתּוּר: מְמַהֵר לִהְיוֹת נִתָּר וְנִתָּק מִמְּקוֹמוֹ. עַל כֵּן הוּא נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן אֵשׁ וְעַל לְשׁוֹן מַיִם, כְּמוֹ ״נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם״ (איוב ו:יז), וְכֵן ״יָמַי נִדְעָכוּ״ (איוב יז:א), וְכֵן ״נֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ״ (איוב יח:ו), כְּדֶרֶךְ שַׁלְהֶבֶת הַנִּתֶּקֶת מִן הַפְּתִילָה וְעוֹלָה לְמַעְלָה כְּשֶׁהִיא כָּבָה:

    אבן עזרא

    סבוני, דועכו כמו כבו, ידעך נרו.

    כאש קוצים איננו עומד כי מיד הוא נכבה.

    רד"ק

    סבוני, דועכו מהדגוש שלא נזכר פועלו ענינו כבוי: ואמר כאש קוצים. שהוא כבה במהרה ולא יעשה מהם גחלת:

    מלבי"ם

    סבוני, וגם בפעם השלישית שסבוני כדבורים העוקצים, ודעכו כאש הבוער בקוצים כן נשרפו כולם וזה היה בשם ה' כדי שאמילם:

    מצודת ציון

    כדבורים. שם מין שרץ העוף שעושים הדבש:

    דעכו. ענין ניתור וקפיצה והוא כבוי האש שהשלהבת קופצת ממנה וכן ידעך נרו (משלי כ):

13. (יג)דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי:

    מצודת דוד:דחה דחיתני. אף אם הם דחו אותי לנפול בארץ עכ״ז ה׳ עזרני ולא יוכלו לי:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל. אַתָּה, אוֹיְבִי:

    אבן עזרא

    דחה, לנפול שלם, כמו לנדוח ידו.

    וטעם וה' עזרני הוא השם שהזכיר למעלה זה השם שהזכרתי עזרני.

    רד"ק

    דחה דחיתני לנפול. אמר כנגד האויב עזרני שלא נפלתי:

    מלבי"ם

    (יג-יד) דחה, והגם שכבר התחילו לדחות אותי לנפול, שמצד הטבע הייתי מוכרח כי לא היה לי בעצמי כח לעמוד בפניהם, בכ"ז הלא ה' עזרני, והנה העזר הוא קטן מן הישועה, והעזר היה לבל אפול, אבל אחר שנתעורר עזי וזמרת של יה עי"כ היה לי לישועה שהוא גדול מן העזר, שהושיע לי גם להכרית את האויב:

14. (יד)עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה:

    מצודת דוד:עזי וזמרת יה. העוז והשבח של מקום היה לי לישועה ר״ל התשועה היתה למען הראות חזקו ולמען אזמר שבחו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. עָזִּי וְזִמְרַת גְּבוּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה לִי לִישׁוּעָה. עָזִּי יוֹ״ד יְתֵירָהף כִּי לֹא מָצִינוּ בַמִּקְרָא עָזִּי נָקוּד חֲטַף קָמַץ אֶלָּא שׁוּרֵק, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל וְזִמְרַת, וְעַל כָּרְחֲךָ וְזִמְרַת דָּבוּק לְתֵיבַת הַשֵּׁם, וְאֵינְךָ יָכוֹל לְפָרְשׁוֹ וְזִמְרָתִי, וְאַל תִּתְמַהּ עַל וַיְהִי לִי, שֶׁלֹּא אָמַר הָיָה לִי לִישׁוּעָה, שֶׁהַרְבֵּה כָּאֵלֶּה בַמִּקְרָא, ״וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ וְגוֹ׳ וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְגוֹ׳״ (שמות ט:כא) הָיָה לוֹ לִכְתֹּב עָזַב:

    אבן עזרא

    עזי וזמרת יה אמר רבי משה: כי רי"ש זמרת קמוץ והוא מוכרת בטעם כאילו הוא עזי וזמרתי וכמוהו אם אתן שנת לעיני שהוא כמו שנתי אף נחלת שפרה עלי נחלתי והתשובה כי הקמץ מצאנו בסמיכות, כמו: ה' מנת חלקי וכוסי ויכול להושיב כן ה' הוא מנתי וחלקי וכוסי, אם כן מה יעשה במלת ומנת המלך?! ואחרים אמרו: כי יו"ד עזי נוסף, העד שהוא קמץ חטוף ולא שורק, כמו ה' עזי ומעוזי והנה מה יעשה כי הנה כתוב: כי חקך הטריפני לחם חקי, ה' בעזך ישמח מלך, נהלת בעזך אין הפרש ביניהם. ועוד: מה טעם לוי"ו ויהי לי לישועה?! ואני אומר: אם אתן שנת לעיני סמוך אל עיני ובא הלמ"ד נוסף כמו לימין לבית ואין ספק כי לימין סמוך וככה מנת, גם אף נחלת, סמוך והנסמך חסר כמו: ושכורה ולא מיין ואין אנחנו חוששין שהוא נחלת בקמץ, וככה פירוש דקדוק עזי וזמרת יה סמוך. ומלת עזי תשרת אחרת כמו: יכפה אף וכן הוא עזי וזמרת עזי יה עזי כחי ותחלת כחי, כמו הוא השם, או עזי וזמרת יה עזי:

    רד"ק

    וזמרת יה. ענינו וזמרתי יו"ד עזי עומד במקום שנים כי וזרמת קמוץ ואיננו סמוך, או יהיה תי"ו וזמרת במקום ה"א, אמר עוזי וישועתי יה וראוי לי שאומר לו:

    מצודת ציון

    עזי. ענין חוזק והיו״ד יתירה:

    וזמרת. מלשון זמר ושבח:

    ויהי לי. כמו היה לי וכן ויעזוב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א) ומשפטו עזב:

15. (טו)קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל:

    מצודת דוד:קול רנה. ויהיה נשמע באהלי צדיקים קול רנה וישועה ויאמרו ימין ה׳ עושה חיל וכח:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה. תִּהְיֶה לֶעָתִיד בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, וּמַהוּ קוֹל הָרִנָּה? יְמִין ה׳ עֹשָׂה חָיִל, יְרַנְּנוּ, יְמִין ה׳ רוֹמֵמָה וְגוֹ׳:

    אבן עזרא

    קול, וישועה בעבור שהזכיר דחה דחיתני

    וטעם באהלי צדיקים שיהיו לבטח במות מבקשי רעתם אז יאמרו.

    רד"ק

    קול רנה וישועה. כאשר ימין ה' עושה להם חיל כח ועושר אז יהיה קול רינה באהליהם וישועה שיזכרו בקול רם ישועתו:

    מלבי"ם

    קול, מצייר שהמלך הולך מביתו לבהמ"ק, ושומע קול רנה וישועה באהלי צדיקים, והוא עפמ"ש (בישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג והשמיע ה' את קולו, ובארתי שם שבעת החלו בירושלים לשיר את שיר החג, החל ה' ללכת להלחם עם מחנה אשור, ובעת שנתוסף הרנה על קרבן פסח בתופים ובמחולות, אז נלחם ה' עם אשור במלחמות תנופה והכרית את מחנהו, עפ"ז יאמר שנשמע קול ורנה וישועה באהלי צדיקים, בעת החל קול הרנה, בא ג"כ קול ישועה, כי כפי שהתחילו לרון ולהודות כן בא הישועה, ותחלה הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר"ל שה' מאסף את חילו ומכין א"ע להלחם עם אשור, ואח"כ הודיעו שנית, כי ימין ה' רוממה, היינו שידו רוממה על האויב ושמתחיל להתגבר עליו, ואח"כ הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר"ל שכבר התגבר בחילו והכרית את כל מחנהו:

    מצודת ציון

    חיל. מלשון כח ואומץ:

16. (טז)יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל:

    מצודת דוד:ימין ה׳ רוממה. ימין ה׳ אשר היא מעולם רוממה הימין ההיא עתה עושה חיל:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    יְמִין ה׳ רוֹמֵמָה. מִדְרַשׁ אַגָּדָה: עֶלְיוֹנִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָמִין, לְפִיכָךְ לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ״ (ישעיה מח:יג) זֶה שְׂמֹאל ״וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמַיִם״ (ישעיה מח:יג) זֶה יָמִין. וְכֵן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר יְמִין ה׳ רוֹמֵמָה שֶׁבָּרָאתָ אוֹתָם שֶׁבְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִיא יְמִין ה׳ שֶׁתַּעֲשֶׂה חֲיָלוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְגַם בָּהּ יְחַיֶּה אוֹתָם וְיִחְיוּ לְעוֹלָם, וְאָז לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה לְעוֹלָם:

    אבן עזרא

    ימין ה' עושה חיל לבדה לא בן אדם וטעם לזכור שלש פעמים, ימין ה', כי זה יהיה פעם אחרי פעם.

    רד"ק

    רוממה. שלא תמוט לעולם כמו ימין הגבורים והנדיבים ולעולם רוממה, והיא עושה לאוהביו חיל וכפל לחזק הענין כי אל יהיה הכח והעושר מזולתו:

17. (יז)לֹא אָמוּת כִּי־אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ:

    מצודת דוד:לא אמות. ביד הקמים עלי כי עוד אחיה וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    לֹא אָמוּת. אֲנִי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים, מִיתַת עוֹלָם כִּי אֶחְיֶה וְגוֹ׳:

    אבן עזרא

    לא אחר שימין השם עושה חיל ואני חוסה בו, לא אמות ביד אויב.

    רד"ק

    לא אמות. כמו שחשבו להמיתני ולהאבדני מן העולם אבל אחיה ואספר מעשה יה המעשים והנפלאות שעשה עמי:

    מלבי"ם

    לא אמות, מעתה ידעתי בטח שלא אמות, וזה משני טעמים, א. באשר ידעתי שמה שהחייני ה' מן החולי, הוא כדי שאחיה ואספר מעשי יה, וא"כ נשארתי בחיים כדי לספר מעשיו, ולא המתים יהללו יה, ב. מצד כי ע"י שיסר יסרני יה עי"כ למות לא נתנני, שתמורת המות יסרני ביסורים, וכבר נתכפרו עוני ע"י יסורים, וגם ר"ל שלא ימות מיתת הנפש אחר שיספר מעשה ה' ואחר שנתכפרו עונותיו ע"י היסורים שסבל:

18. (יח)יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי:

    מצודת דוד:יסור. הן יסור ייסר אותי ביסורים למרק העון אבל לא ימסור אותי למיתה ביד הקמים עלי:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ. בַּגָּלוּת, וְשָׁם נִתְכַּפְּרוּ כָּל עֲוֹנוֹתַי, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי:

    אבן עזרא

    יסור שם הפועל מהבנין הכבד, כמו: שאול ישאלו באבל.

    רד"ק

    יסור יסרני יה. הימים אשר הייתי ברע מוסר האל הוא שהיה עלי לנקותי מפשעי לא שרצה להמיתני ודגוש הנו"ן יסרני לתפארת הקריאה כדגוש חנני אלהים:

19. (יט)פִּתְחוּ־לִי שַׁעֲרֵי־צֶדֶק אָבֹא־בָם אוֹדֶה יָהּ:

    מצודת דוד:פתחו. לזאת פתחו לי שערי בה״מ ואבוא בם ואודה יה על פדות נפשי:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. וְאֵלּוּ הֵן שַׁעֲרֵי צֶדֶק?

    אבן עזרא

    פתחו הוא שהצילו הוא חייב להודות לו וזה הוא הצדק.

    רד"ק

    פתחו לי שערי צדק. על דרך משל כלומר דברי תהילה והודאה לאל יתברך שהצילני ואומר לחכמים וליודעים שיעזרוני להודות לאל זהו פתחו לי:

    מלבי"ם

    פתחו, (המלך והצדיקים שהלכו עמו הגיעו לפני הבהמ"ק להודות ולהקריב זבחי תודה וקרבן היום), ומצוה אל השוערים שיפתחו לו שערי צדק שהמה שערי בהמ"ק שיבא בם להודות לה', וקראם שערי צדק כי אחר שבא ישועתו ע"י היסורים נהג ה' עמו במדת צדק כפי המעשה, לא במדת חסד:

20. (כ)זֶה־הַשַּׁעַר לַיהוָה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ:

    מצודת דוד:זה השער לה׳. הלא זה השער של ה׳ עשוי הוא להיו׳ צדיקי׳ באים בו להלל לה׳ ואבוא בהם גם אני להודו׳ לה׳:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    זֶה הַשַּׁעַר. שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא לַה׳, וְהַצַּדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ, וְשָׁם אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי מִן הַגָּלוּת:

    אבן עזרא

    זה טעם השער הודות לו.

    רד"ק

    זה השער לה' כי אינה ראויה התהלה והשבח אלא לאל לפיכך צדיקים יבואו בו ויודו לאל יתברך על כל מה שעשה עמהם כמו שאני בא בו:

    מלבי"ם

    זה השער לה', שהיה להמלך שער מיוחד שבו היה נכנס לבהמ"ק (כמ"ש ביחזקאל סי' מ"ד ומ"ו), ואמר שעתה צדיקים יבואו בו שהרשה להם ליכנס עמו בשער ההוא:

21. (כא)אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי־לִי לִישׁוּעָה:

    מצודת דוד:כי עניתני. כי ענית לי בעת קראי לך והיית לי לישועה:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אודך כי עניתני כנגד ענני במרחב יה.

    ותהי לי לישועה כנגד מן המצר.

    רד"ק

    אודך. אודה אותך כי עניתני בקראי אליך מן המצר:

    מלבי"ם

    אודך, (מתחיל להודות בפתח השער מבפנים), אני נותן הודאה על שעניתני ביסורים, כי ע"י כן ותהי לי לישועה, כמ"ש אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

    מצודת ציון

    עניתני. מלשון עניה ותשובה:

22. (כב)אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה:

    מצודת דוד:אבן מאסו. עם כי הייתי אני דוד כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין עתה אני אבן הניתן בראש הזויות (כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל להיות נראה משתי הרוחות):

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים. עַם שֶׁהָיוּ שָׁפָל בֵּין הָאֻמּוֹת:

    אבן עזרא

    אבן דרך משל שהיו העמים מבזין אותו ובסוף התגבר עליהם, או ידבר ברוח הקדש על ישראל שהם בגלות.

    רד"ק

    אבן מאסו הבונים. אם על ישראל נאמר יקרא כל ישראל בכלל אבן על דרך משל כי ישראל עיקר בנין העולם בחוקיהם ובמשפטיהם, והיו מואסים אותם המלכים שיהיו אפילו אחד מאבני הבנין כל שכן שתהיה:

    פנה. כלומר שאין צורך לעולם בהם והנה בעת הישועה היתה לראש פנה, כמו שעושה אדם פינות הבית באבנים גדולות ויפות להעמיד ולקיים אבני הבנין, כן יהיו ישרא לעתיד לבא יהיו לראש יהיו קיום העולם:

    מלבי"ם

    אבן, המלכות תצויר כבנין כמ"ש כ"פ, והמלך הוא יסוד הבנין כמ"ש הנני יסד בציון אבן (ישעיהו כ״ח:ט״ז), שנאמר על חזקיה, והבונים מאסו בו אז, כי עמדו אז שבנא וסייעתו לחלוק על מלכותו, ובכ"ז היתה לראש פנה, וזה לא היה בדרך הטבע, רק מאת ה' היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו, כי היה עפ"י נס ופלא, ולכן זה היום עשה ה', הוא מיוחס לה', ובו נגילה ונשמחה, בה' נשמח לא בהתשועה עצמה כי עקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ושנתן ליראיו נס להתנוסס:

    מצודת ציון

    פנה. זוית:

23. (כג)מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ:

    מצודת דוד:מאת ה׳ וגו׳. ולא בכח ידינו: היא נפלאת. הדבר ההיא נפלאה היא בעינינו ולא נוכל לדעת איך היתה גאולה שלמה כ״כ מה שלא יורה עליו הטבע:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹּאת. כָּךְ יֹאמְרוּ הַכֹּל:

    אבן עזרא

    מאת, זאת האבן שהיתה לראש פנה לא היה כן בגבורתה רק מאת השם באה זאת הגבורה.

    ומלת נפלאת מגזרת עושה פלא ובא התי"ו תחת ה"א כמו ושבת לנשי' ושכורת ולא מיין וזה לאות כי על לשון ישראל ידבר, על כן בעינינו גם אחריו נגילה.

    רד"ק

    מאת. יתמהו עליהם מלכי הארץ ויאמרו לא היתה זאת התשועה לאומר זאת אלא מאת ה': מאד נפלאת. זאת התשועה בעינינו, ואיך היתה, אלא כי מאת ה' היתה ויענו כולם ויאמרו:

    מצודת ציון

    נפלאת. מכוסה ונעלם כמו והוא פלאי (שופטים יג):

24. (כד)זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ:

    מצודת דוד:זה היום. יום הגאולה ההיא עשה ה׳ ולזה נגילה ונשמחה בו כי בוודאי לעולם תהיה לא כמעשה בשר ודם שאינו מתקיים:

    עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    זה, עשה ה' זאת שנפלאת בעינינו - כמו: אולי יעשה ה' לנו ככל נפלאותיו. ורבי משה אמר: כי הפעלים תחת שמות הפועל, כאילו אמר זה היום עשה ה' לגיל ולשמוח בו וכמוהו: אל תרבו תדברו נדעה נרדפה. ולפי דעתי: שכולם חסירי שי"ן וכן הם שנגילה ונשמחה בו אל תרבו שתדברו ונדעה שנרדפה.

    רד"ק

    זה. יום התשועה:

    עשה ה'. אותו כי לא יוכל להיות בלתו לפיכך אין לנו להיות עצבים בישועת ישראל אלא שנגילה ונשמחה עמהם בזה היום כי מאת ה' היתה והוא עושה אותו:

    מצודת ציון

    נגילה. מל׳ גילה ושמחה:

25. (כה)אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהוָה הַצְלִיחָה נָּא:

    מצודת דוד:אנא ה׳. אבקש את ה׳ הושיעה עתה והצליחה עתה:

    עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אנא פיוס לאמר לשם: אנא הושיעה הכהנים והצליחה האומרים לבאים בית השם בזבחים ברוך, או יהיה פעל הושיעה גם הצליחה הבא וזה משפט הכהנים לאמר ככה וזאת היא השמחה והגילה שהזכיר למעלה, והנה תהיה ה"א הבא תשרת אחורנית, כמו לאורח הבא על דרך: לאיש הבליעל, את יום השביעי וכן הטעם: אנא השם הושיעה עתה והצליחה עתה.

    רד"ק

    אנא. יאמרו ישראל אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא לכל הבאים בצילך ולשוב לעבודתך, ויאמרו הכהנים שיהיו בבית המקדש לכל הבאים לעבוד את ה':

    מלבי"ם

    אנא, (מתפללים כולם) א. שיושיעם ה' מני צר, ב. שיצליחם בכל מעשיהם מעתה ועד עולם:

26. (כו)בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה:

    מצודת דוד:ברוך הבא. ברוך יהיה הבא לבית המקדש להקריב קרבנות בעבור שם ה׳ ברכנוכם. ברכנו אתכם בברכה הבאה מבית ה׳ ר״ל מהשוכן בה:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳. יֹאמְרוּ לִמְבִיאֵי הַבִּכּוּרִים וּלְעוֹלֵי הָרְגָלִים:

    בֵּרַכְנוּכֶם. בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם:

    אבן עזרא

    ברוך הבא בשם ה' ומלת ברכנוכם דברי הכהנים לכל הבאים שהברכה תבא אליהם מבית השם ששם הכבוד, כי אתם מכבדים אותו בזבחים שתביאו.

    רד"ק

    ברוך הבא בשם ה'. ברכנו אתכם מבית ה' ותהיו מבורכים בשמו כי הוא אל יכול, והוא יחיד נמצא והוא האיר לנו מאפילה שהיינו בה בגלות לפיכך בואו ועבדו את ה' כמונו:

    מלבי"ם

    ברוך, (עתה יוצאים כהני המקדש מבית ה' לקבל פני המלך), הם מברכים את המלך בברכת כהנים, ובאשר בברכת כהנים אמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אומרים ברוך הבא בשם ה', שכבר שם שם ה' על ב"י ובשמו באו למקדשו, לכן ברכנוכם מבית ה', שהברכה יוצאת מביתו מאת השוכן בו, והוא יברך (וזה נגד יברכך ה' וישמרך):

27. (כז)אֵל יְהוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ־חַג בַּעֲבֹתִים עַד־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:

    מצודת דוד:אל ה׳. ה׳ הוא חזק ואמיץ והוא האיר לנו לזאת אסרו הקרבן בעבותות להיות נשמר עד יבוא זמן השחיטה לתת הדם על קרנות המזבח (כי עיקר הקרבן זריקת הדם):

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים. הַזְּבָחִים וְהַחֲגִיגוֹת שֶׁהָיוּ נְקִיִּים וּבְדוּקִין מִמּוּם קוֹשְׁרִין בְּכַרְעֵי מִטּוֹתֵיהֶם, עַד שֶׁיְּבִיאוּם לָעֲזָרָה בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר כָּל סוֹף הַמִּזְמוֹר הַזֶּה מִלֹּא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה בְּדָוִד עַצְמוֹ:

    (יח) יִסּוֹר יִסְּרַנִּי יָּהּ. עַל מַעֲשֵׂה בַת שֶׁבַע בְּיִסּוּרִין, כְּגוֹן ״תַּחַת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתַּיִם״ (שמואל ב יב:ו). שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד (יומא כב:):

    וְלָמוּת לֹא נְתָנָנִי. שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת״ (שמואל ב יב:יג):

    (יט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. וְאֵלּוּ הֵן שַׁעֲרֵי צֶדֶק? אוֹתָם הַשְּׁעָרִים שֶׁל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, אֲשֶׁר הֵם לַה׳, וְהַצַּדִּיקִים בָּאִים בָּהֶם:

    (כא) אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד וּשְׁמוּאֵל וְיִשַׁי וַאֲחֵי דָוִד, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּעַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיט.): מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה:

    אבן עזרא

    אל התקיף הוא השם שהאיר לנו כי בבקר יובאו הזבחים לא בלילה והכהנים אומרים לישראל אסרו חג הוא הכבש המוכן לזבוח כמו חגים ינקופו.

    וטעם עד שיהיה קרוב אל קרנות המזבח, בעבור זריקת הדם.

    רד"ק

    אסרו חג בעבותים. הביאו הכבש קשור בעבותים עד שתביאוהו לקרנות המזבח כלומר להקריבו לפני ה', וקרבן כבש או זולתו יקרא חג, לפי שבחגים נקריב אותם ברוב:

    מלבי"ם

    אל, באשר יצאו לקראתו באבוקות של אור, כמ"ש על כן באורים כבדו ה', משיב אל ה' ויאר לנו, (וזה נגד יאר ה' פניו אליך), והמלך מצוה את הכהנים אסרו חג, שיאסרו הקרבן שהביא ויובילוהו עד קרנות המזבח להקריבו, וה' ישא פניהם לקבל קרבנם, כמ"ש הקריבהו נא לפחתך הישא פניך, שקבלת הקרבן הוא נשיאת פנים (וזה נגד ישא ה' פניו):

    מצודת ציון

    אסרו. קשרו:

    חג. הקרבן נקרא חג על כי רוב הקרבנות באים בחג:

    בעבותים. בחבלי עבות:

    קרנות. הם הבליטות שבראש המזבח:

28. (כח)אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ:

    מצודת דוד:אלי אתה. הלא אתה חזקי מעולם ולזה אודך וארוממך:

    עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אלי זה יאמר הבא הוא המביא החג ואל תתמה בעבור שלא יזכיר בתחלה מי הם האומרים כי זאת דרך צחות בשירים, כמו: פשטתי את כתנתי ורבים ככה.

    רד"ק

    אלי אתה. יאמר ישראל לי נאה להודות לאל על כל האומות כי אתה אלי כלומר שהראית כחך ויכלתך ה' והוצאתני מן הגלות בכחך הגדול. וכן אתה אלהי שלקחת משפטיך מן המורדים בך, לפיכך אודך וארוממך בפי:

    מלבי"ם

    אלי אתה ואודך, הוא הודאה על הטובה, וארוממך להגיד שבחיך הכוללים, ומצוה לכולם הודו לה':

29. (כט)הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

    מצודת דוד:הודו. ואתם כולכם הודו לה׳ כי טוב הוא כי עושה חסד לעולם:

    עוד פירושים על פסוק כט: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    הודו אחר שיאמר הבא אלי אתה אז יענו הכהנים והלוים הודו לה' זאת היא השמחה שהזכיר בתחלה נגילה ונשמחה בו לספר זה המעשה.

    רד"ק

    הודו לה' כי טוב. אומר כנגד כל הגוים, כי עם הכל חסדו ולעולם עם בריותיו. ואם על דוד נאמר המזמור, ואמר אבן מאסו הבונים על דוד כשבא שמואל למשחו, וכן סדרו רבותינו פירוש הפסוקים מאודך ולמטה אודך כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים אמר ישי כי דוד היה נער קטן רועה צאן ולא היה נחשב בעיניהם ולא עלה על לבם שיהיה הוא מלך. מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו, אנא ב' הצליחה נא אמר דוד, ברוך הבא בשם ה' אמר ישי, כשבא דוד מן הצאן, ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל: אל ה' ויאר לנו אמרו כולם, אסרו חג בעבותים אמר שמואל כי קרא אותם אל המזבח. אלי אתה ואודך אמר דוד, כהודו לה' אמרו כולם: