תהילים פרק קי״ד

תהילים פרק קי״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:

   מצודת דוד:בצאת. בעת יצאו ישראל ממצרים: בית יעקב. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מֵעַם לוֹעֵז. עַם שְׂפַת לָשׁוֹן אַחֵר שֶׁאֵינוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְחֲבֵרוֹ: ״אֶת עַם נוֹעָז לֹא תִרְאֶה עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְגוֹ׳״ (ישעיה לג:יט), וְנוּ״ן וְלָמֶ״ד נֶחְלָפוֹת זוֹ בָּזוֹ, כְּמוֹ ״נִשְׁכָּה״ שֶׁהוּא לִשְׁכָּה בְּסֵפֶר עֶזְרָא (נחמיה יג:ז-ח):

   אבן עזרא

   בצאת ישראל לועז מדברי רז"ל, כמו לעז על בניה או ללועזות.

   רד"ק

   לועז. מדבר לשון אחרת שאינו לשון עברי, כלומר יצאו שלא היו מבינים לשונם אף על פי שאי אפשר שלא היו מבינים שהרי היו ביניהם כמה שנים אפשר שקצתם היו מבינים, אותם שהיו עובדים ביניהם והיו בהם שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם והיא ארץ גושן והיו מדברים לשון עברי, ואפילו אותן שהיו יוצאים ביניהם עם המצרי היו מדברים לשון מצרים בהכרח, אבל בינם לבינם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי והיו מוכרחים ללשון אחרת והאל ית' הוציאם מאותו העם שהיה לועז:

   מלבי"ם

   בצאת, (חלק ב' עד ואלהינו בשמים), יספר כי ההשגחה הפרטית הזאת התחיל בישראל מעת שיצאו מארץ מצרים, שמאז הפלם ה' לחלקו ויצאו מהנהגת המערכת ואז הפליא עמהם בהנהגה נסיית באותות ומופתים עד שראו כולם שה' משגיח בעולם עפ"ז יתרעם שהגם שעתה אין אנו ראויים לזה עפ"י מעשינו, למה לא יעשה בעבור שמו הגדול שלא יהיה חילול השם. בצאת ישראל ממצרים אז נעשה דבר זה מהנסים והנפלאות וההשגחה הפרטית, בית יעקב, מורה על ההמון, וזה הבדלו מן ישראל שמורה על אנשי המעלה, בית יעקב, ההמונים יצאו מעם לועז כי היו מעורבים עמהם, וישראל הגדולים כמו שבט לוי והזקנים לא היו מעורבים עמהם ויצאו רק מארץ מצרים:

   מצודת ציון

   לועז. כל שפת לשון עם זולת לשון הקודש תקרא לועז ובמשנה קורין אותה ללועזות בלע״ז (מגילה יז):

2. (ב)הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:

   מצודת דוד:היתה. בעת ההיא נהיה יהודה עם קדושו וישראל בכללם עם ממשלתו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ. לָקַח יְהוּדָה לְגוֹרַל חֶבְלוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, וְאַף הֵם קִדְּשׁוּ שְׁמוֹ בִּירִידַת הַיָּם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח:כח) ״שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם״. וּכְמוֹ כֵן נִדְרַשׁ בָּאַגָּדָה מִקְרָא זֶה הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, שֶׁקָּפַץ נַחְשׁוֹן לְתוֹךְ הַיָּם וְאָמַר: אֲנִי אֵרֵד תְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ:

   אבן עזרא

   היתה יהודה לשון נקבה, כמו: ותרא בגודה אחותה יהודה. והזכיר יהודה - כי הוא גבר באחיו.

   ישראל ממשלותיו ממשלת כהנים ועדת יהודה לקדשו, כמו: וגוי קדוש.

   רד"ק

   היתה יהודה לקדשו. שלקחם מעם טמא והיה עם קדוש:

   וישראל ממשלותיו. שלא היו בממשלת מצרים אלא בממשלתו והיתה ממשלה וממלכה בפני עצמה לא ברשות אחר אלא ברשות האל יתברך. ומה שאמר יהודה וישראל, כי מעת צאתם ממצרים היה יהודה לראש ונוסע ראשונה כברכת יעקב אביהם, גם אמרו כי יהודה נכנס בים בראשונה כי היו ישראל יראים להכנס בים, ועמד נחשון נשיא שבט יהודה וקפץ בים תחלה ואחריו שבטו, ואחריו כל ישראל לפיכך אמר יהודה לקדשו כי הוא קדש שם האל יתברך בקרב כל ישראל:

   מלבי"ם

   היתה, ר"ל אז נהיתה הדבר הזה, יהודה לקדשו, מה שהתנהג ה' בקדשו זה גרם יהודה, שהקדושה אצל ה' מורה שמתרומם על ההנהגה הטבעיית להנהיג בדרך הקדוש כפי המעשים, זה גרם יהודה שמסר נפשו על קדושת השם, וכן התנהג ה' עמהם, וישראל גרם ממשלותיו, מה שהראה ה' ממשלותיו למשול על הטבע ולעשות נסים ונפלאות, זה נהיה ע"י ישראל, כי על ידי מעשיהם הים ראה וינוס והירדן יסוב לאחור, וכבר בארתי בפי' יהושע שבירדן היה הנס רק מצד אחד שקמו נד אחד, כי היורדים מלמעלה למטה תמו נכרתו כפי הטבע, לכן אמר יסוב לאחור, אבל בים היה הנס משני צדדים לכן אמר וינוס:

3. (ג)הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:

   מצודת דוד:הים ראה. את ישראל באים אל תוך הים נס ממקומו ונעשה חרבה: הירדן. בימי יהושע סיבב הירדן לחזור לאחור לבלי לכת דרך מהלכו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. שֶׁכָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית נִבְקְעוּ:

   אבן עזרא

   הים שנבקעו מימי הים ומי הירדן קמו נד אחד.

   רד"ק

   הים. על דרך משל, כי נבקעו המים כאילו פחד הים ונס מפניהם בעבורם, וכן הירדן יסוב לאחור כשעברו בירדן גם כן:

   מצודת ציון

   יסוב. מלשון סבוב:

4. (ד)הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן:

   מצודת דוד:ההרים רקדו. בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאילים לגודל החרדה:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ההרים רעשו מפני כבוד השם.

   רד"ק

   ההרים. לשון רבים כי אפשר שחרדו ורעשו הרים אחרים הסמוכים להר סיני: וכן הגבעות. הסמוכות לו, וגבעה כמו הר שאינה גבוה כמו ההר ואינה מחודדת בראשה כמו ההר:

   מלבי"ם

   ההרים הגדולים רקדו כאילים הגדולים, והגבעות שהם קטנות מהרים רקדו כבני צאן הקטנים, וזה ירמוז על סיני והר ההר והנסים שנעשו שם:

   מצודת ציון

   רקדו. קפצו:

5. (ה)מַה־לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:

   מצודת דוד:מה לך הים. כאלו שואל אל הים מה לך כי תנוס מדוע זה תנוס הירדן לאחור:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   מה כאילו המשורר ישאלם למה זה?

   וטעם כי תנוס ששב לחרבה ויבשו המים.

   וטעם ההרים הוא ההופכי הצור אגם מים. ובפסוק ההרים וכל גבעות, אפרש ההפרש שיש ביניהם.

   רד"ק

   מה. השאלה לדעת התשובה כאילו ישאלו מהם למה ה, והתשובה מלפני אדון. כעבד שהוא חרד וזע מפני אדונו:

   מלבי"ם

   (ה-ו) מה, שואל מה הוא הסבה לזה שהים והירדן וההרים שינו את ענינם הטבעיי? ומשיב מלפני אדון, מפני שהאדון בעצמו ירד בכבודו להשגיח, לכן חולי ארץ, ומה היה הסבה שנתגלה האדון הזה? משיב מפני שהוא אלוה יעקב, שמבואר אצלי שכל מקום שיאמר אלהי יעקב ואלהי ישראל מורה על הקשר והקורבה שיש לו עם עם ישראל:

6. (ו)הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן:

   מצודת דוד:ההרים. מה לכם ההרים כי תרקדו וגו׳:

7. (ז)מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:מלפני. כאילו ישיבו לומר אנו נסים וגו׳ מלפני פחד האדון החולל את הארץ מלפני וגו׳. כפל הדבר במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   חוּלִי אָרֶץ. הַמְּחוֹלֵל אֶרֶץ, יוֹ״ד יְתֵרָה בּוֹ, כְּמוֹ ״מַגְבִּיהִי״ (תהלים קיג:ה) ״מַשְׁפִּילִי״ (תהלים קיג:ו) וְ״הַהֹפְכִי״ (תהלים קיד:ח):

   אבן עזרא

   מלפני יו"ד חולי נוסף והוא שם הפועל, כמו לא יוכלו קום ובעבור היות המלך באל"ף, ארץ היתה מלת חולי מלעיל, כאילו כתוב חול תחול הארץ או חולי צווי, כמו קומי והטעם מהדין הוא שתחולי ארץ, ועתה יפרש טעם רקידת ההרים.

   רד"ק

   מלפני. השיבה הארץ ואמרה מלפני אדון כי הארץ כוללת הים והירדן וההרים והגבעות:

   וחולי. מקור, היו"ד כינוי המדבר והוא מלעיל, מפני מלת הארץ שהוא מלעיל, אמר חולי ופחדי ורקדי ונוסי מלפני האדון ומי הוא זה האדון:

   אלהי יעקב. שקנה אותו מבית עבדים בכחו, כי הוא אדון על הכל ועושה ברצונו ואם ירצה שיעברו בני יעקב בים ובירדן דין הוא שינוסו ויבקעו המים מפניו כי הוא אדון:

   מצודת ציון

   חולי. ענין יצירה כמו באין תהומות חוללתי (משלי ח) והיו״ד נוספת:

8. (ח)הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם־מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָיִם:

   מצודת דוד:ההופכי. ההופך את הצור היבש להיות אגם מים: חלמיש. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וָי״ו יְתֵירָה, כְּמוֹ וָי״ו שֶׁל ״וְחַיְתוֹ יַעַר״ (תהלים נ:י):

   אבן עזרא

   ההופכי כי הוא יבש מי הים והירדן והמים לחים והוציא נחלים שהם לחים מסלע שהוא יבש, גם וי"ו למעיינו נוסף. והנה הטעם: כי השם לבדו יעשה דבר והפך הדבר והנה הים והירדן והצורים בקעם והפך תולדתם.

   רד"ק

   ההופכי. כמו שיש לו כח להפך הלח יבש ששם הים לחרבה כן הופך הצור היבש לח, ושם אותם לאגם מים ולמען מים כי הוא אדון ובורא הכל ולא ישנו מצותו וכן ההר, אף על פי שהוא הכבד והקבוע שנבראים כשירצה ישוב קל וינוע מהרה ויחרד ירקד כמו האיל למען ידעו כי הוא בורא הכל ובידו הכל:

   מלבי"ם

   ההופכי, כבר בארתי למעלה סי' ע"ז על פסוק ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, שבעת נגלה ה' על הים לבקעו, נגלה כפי שהוא השורש ליסוד המים, ועי"כ בטל כח המים וטבעם לפני השורש, שעז"א שהמים ראוך בצורת מים ועי"כ יחילו, וז"ש שהיה נס מפני שנגלה עליו בשורש המים, עד שיהפך גם הצור לאגם מים, בכח שורש המים שנמצא אתו, והחלמיש קשה יותר מן הצור, וממליץ שהצור הקשה נהפך להיות אגם מים ומקום לח, והמעין של האגם, היה החלמיש שקשה עוד יותר מן הצור, שמן החלמיש, בא המעין אל האגם מים שנעשה מן הצור:

   מצודת ציון

   ההופכי. היו״ד יתירה:

   אגם מים. הוא מקום כניסת המים:

   חלמיש. הוא סלע קשה כמו ושמן מחלמיש צור (דברים ל״ב:י״ג):

   למעינו. מל׳ מעין והוי״ו יתירה: