תהילים פרק קי״ב

תהילים פרק קי״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי־אִישׁ יָרֵא אֶת־יְהוָה בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד:

   מצודת דוד:הללויה אשרי וגו׳. הללו את יה ואמרו בהלול אשרי איש וגו׳ כי הדבר הזה יחשב הלול לה׳: ירא וגו׳. מלעבור על ל״ת: במצותיו וגו׳. לקיים מצות העשין:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללויה אשרי איש הללויה דבר המשורר כמוני ואמרו אשרי איש ירא ה' ששמר נפשו ממצות לא תעשה, לא בעבור תולדתו או פחד מלך או על דבר חרפה ובזיון, רק בעבור יראתו מהשם יתברך.

   במצותיו חפץ מאד הם מצות עשה.

   וטעם מאד כי בכל מאדו יעשה.

   רד"ק

   הללויה. גם זה המזמור באל"ף בי"ת שתי אותיות בפסוק ובשני פסוקים האחרונים שלש, גם הוא מספר על מדות האדם הישר אשר גמולו מאת ה' שלם בזה ובבא: ואמר הללויה. ואר אשרי איש ירא את ה'. שירא האל יתברך וישמור מה שצוהו ומנעהו מעשות והנה נשמר מהם בסתר כמו בגלוי:

   במצותיו חפץ מאד. מצות עשה עושה אותם בחפץ לבבו לא להתגדל בפני בני אדם אלא בחפץ לבבו באהבת האל יתברך שצוהו לעשותם, לפיכך אמר מאד כלומר שרודף אחר המצוה ומתאמץ לעשותם בכל כחו בגופו וממונו:

   במצותיו חפץ מאד. מצות עשה עושה אותם בחפץ לבבו לא להתגדל בפני בני אדם אלא בחפץ לבבו באהבת האל יתברך שצוהו לעשותם, לפיכך אמר מאד כלומר שרודף אחר המצוה ומתאמץ לעשותם בכל כחו בגופו וממונו:

   מלבי"ם

   אשרי איש, אחר שאמר כי ראשית חכמה היא יראת ה', אמר כי אשרי איש אשר הוא ירא את ה', כי האיש הזה תבא חכמה בלבו לשמור חקיה, ויש הבדל בין ירא מה' ובין ירא ה', שירא את ה' מורה שירא יראת הרוממות לא יראת העונש המצויין במ"ם השימוש, כי הירא מה' אינו חפץ במצותיו, רק שמוכרח לעשותם מיראת העונש או בעבור תקות הגמול, לא בעבור החפץ במצוה עצמה, אבל הירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ואמרו חז"ל במצותיו ולא בשכר מצותיו, ואחר שאמר שע"י יראת ה' ימצא שכל טוב לכל עושיהם שאז ישכיל ברוה"ק (שזה גדר שכל טוב הנמצא בתנ"ך) את סודות הפקודים וטעמיהם, ועי"כ יחפוץ מאד במצותיו כי יבין מעלתם וסודם, וכבר בארתי בפי' משלי כי חקי החכמה לא יושגו במופתי התבונה והדעת, רק יושכלו בכח השכל, בפרט בשכל טוב ורוה"ק, ועז"א שכל טוב לכל עושיהם, ועי"כ במצותיו חפץ מאד:

2. (ב)גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ:

   מצודת דוד:גבור. לא זה בלבד שאשרי לו כי גם לזרעו ייטיב ויהיה כ״א גבור בארץ ואף כל אנשי הדור של הישרים יהיו מבורכים כי מכריעים את העולם לזכות:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   דּוֹר יְשָׁרִים. אֲשֶׁר יְבֹרָךְ יִהְיֶה זַרְעוֹ:

   אבן עזרא

   גבור חסר כ"ף כמו ועיר פרא והטעם כגבור נודע בדורו כן יהיה זרעו.

   דור ישרים הוא האב והבן והברכה היא.

   רד"ק

   גבור. ובעבור מעשיו הטובים ישלם האל יתברך גם לבניו אחריו וזרעו יהיה גבור בארץ שבני אדם יראוהו ויכבדוהו כמו שיראו בני אדם האדם הגבור:

   מלבי"ם

   גבור, האיש הזה יאושר בעוה"ז ובעוה"ב, אם בבניו שגם הם יהיו מאושרים, אם בעוה"ז שעז"א גבור בארץ יהיה זרעו, שגם בארץ הזאת יהיו גבורים, ואם בעוה"ב כי דור ישרים יבורך שיבורך שיצא ממנו דור ישרים:

3. (ג)הוֹן־וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:

   מצודת דוד:הון ועושר. עם כי יקבל גמול טוב בזה העולם ויהיה הון ועושר בביתו עכ״ז שכר צדקתו עומדת לעד ושמורה לו לעוה״ב:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הון ועושר בביתו וההון שיש לו לא עשהו בחמס וגזל, רק בצדק על כן: וצדקתו.

   רד"ק

   הון ועושר בביתו. לו ולבניו בעולם הזה:

   וצדקתו עומדת לעד. לעולם הבא ויש מפרשים בעולם הזה, ופי' לעד לבניו ולבני בניו עד עולם:

   מלבי"ם

   הון, וכן הוא עצמו יאושר, אם בעוה"ז בקניניו כי הון ועושר בביתו, כי יש הון שאין בו עושר אם לא ישליטנו האלהים לאכול ממנו, והוא יהיה לו הון ועושר, ואם בעוה"ב כי צדקתו עומדת לעד וקיים לעוה"ב לאכול שכרו:

4. (ד)זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק:

   מצודת דוד:זרח בחשך. בעת בוא חשכת הגיהנם יזריח המקום אור לישרים כי הוא חנון וכו׳ ולא ינכה להם מה שקבלו גמול בעוה״ז:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר. כְּמוֹ הִזְרִיחַ, וּמִדְרָשׁוֹ: הוּא עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל נַעֲשָׂה לָהֶם אוֹר, כְּמוֹ ״ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״ (תהלים כז:א):

   אבן עזרא

   זרח הצרות דומות לחשך כמו העם ההולכים בחשך והישועה לאור, על כן כי אשב בחשך ה' אור לי והנה בבא הצרות על העולם יזרח אור לישרים והוא השם, שהוא חנון ורחום וצדיק, או יהיה אור מושך אחר עמו, כאילו הוא אור חנון.

   רד"ק

   זרח. בעת שיש חשך בעולם והוא הצרה לישרים זרח אור, והאור הוא הרוחה:

   חנון ורחום וצדיק. כי הוא בדרכיו חנון ורחום לטובים ומרחם עליהם ומוציא אותם מן הצרה בעת הצרה:

   וצדיק. כי צדיק וישר הוא. ונותן לטובים כפי דרכיהם ולרעים כפי מעשיה לפיכך זרח אור לישרים:

   וזרח. פעל יוצא ואפשר שהוא פעל עומד ויהיה פירוש חנון ורחום על האדם הישר שלמד ממדת בוראו:

   מלבי"ם

   זרח בחשך גם בחשך שהוא ציור אל עת שתחשוך לו אור ההצלחה ומתיסר בעוה"ז, יזריח לו ה' אור, באופן שהחשך הוא לטובתו ולתשועת נפשו, מצד שה' הוא חנון ורחום וצדיק, שיעשה זאת אם מצד החנינה להרבות שכרו, אם מצד הרחמים למרק עונותיו, או מצד הצדק שיקבל ענשו על חטא אשר עשה:

5. (ה)טוֹב־אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:

   מצודת דוד:טוב. לזה טוב להאיש אשר חונן ענוים ומלוה להם בעת דחקם וצרכי ביתו מכלכל במשפט הראוי וחס על נכסיו כי בהיות כן כפולה זכותו על כי מקמץ לעצמו ומפזר לעניים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְגוֹ׳. שֶׁחוֹנֵן דַּלִּים וּמַלְוֶה לָהֶם, וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק לוֹמַר: אֵין יְכֹלֶת בְּיָדִי, וְאֶת דְּבָרָיו הַצְּרִיכִין לוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת מְכַלְכֵּל בְּמִשְׁפָּט וּבְמִדָּה, וְחָס עַל נְכָסָיו:

   יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. מַנְהִיג חֲפָצָיו (חולין פד:):

   אבן עזרא

   טוב כמו הפוך איש טוב, כמו כל רבים עמים כי הכל נכון בלשונינו, או טעמו מה טוב וככה הוא טוב הוא איש שהוא חונן. ואמר חונן ללכת אחרי השם שהוא חנון. ומלת יכלכל כפול כמו וכל בשליש.

   במשפט כאשר הוא ראוי לעשות. ויש אומרים: כי יכלכל כמו: יכלכל מחלהו.

   רד"ק

   טוב, ספר ממדת האדם הישר מדת הצדקה ואמר טוב איש כמו אשרי איש, ואמר שהוא חונן כלומר נותן לעניים ומלוה לעניים הצנועים שלא יקבלו מתנה:

   יכלכל דבריו במשפט. שכל מתנותו ויציאותיו יעשה אדם במדה שוה בצדק ובמשפט שלא יהיה פרוש מהנאות העולם מכל וכל ולא ירבה בהם אלא במדה שוה, וכן בנתנו לעניים לא יפזר כל כך ממונו כדי שיצטרך הוא אחר כן לבריות: ויתפרש יכלכל דבריו במשפט. על שאר מידות האדם גם כן שמתנהג בהם על דרך האמצעי והמדות הן כמו האהבה והשנאה והשמחה והדאגה והנדיבות והגבורה והמורך והדומים להם:

   מלבי"ם

   טוב, אחר שדבר על הנהגת ירא ה' במצות שבין אדם למקום, ידבר על הנהגתו במצות שבין אדם לחברו, טוב איש אשר הוא חונן ומלוה בגמילת חסד, ויכלכל דבריו והנהגתו במשפט, בל יעשה איזה עול נגד המשפט והיושר:

   מצודת ציון

   יכלכל. ענין ספוק הצורך כמו וכלכלו את המלך (מ״א ד):

6. (ו)כִּי־לְעוֹלָם לֹא־יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק:

   מצודת דוד:לא ימוט. לא יהיה נוטה לנפול: לזכר עולם. אף בעוה״ב יוזכר לצדיק ויקבל עוד גמול:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   כי הזכיר כי אחריתו טובה וזה הוא כי לעולם לא ימוט הצדיק, יעמוד זכרו כדרך וצדיק יסוד עולם.

   רד"ק

   כי לעולם. יעמוד ממונו בידו ויהיה בריא בגופו:

   לזכר עולם יהיה צדיק. כי לעולם אפילו לאחר מותו יזכר לטובה:

7. (ז)מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה:

   מצודת דוד:משמועה רעה. עת ישמע בעולם שמועה רעה לא יירא ממנה ולבו יהיה נכון בטוח בה׳ שלא תגע בו הרעה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   נָכוֹן לִבּוֹ. נֶאֱמָן לִבּוֹ לְיוֹצְרוֹ:

   אבן עזרא

   משמועה שהיא כללת עמו או מדינתו. והזכיר למה לא יירא, כי לבו בטוח בשם והוא תאר על משקל עצום וככה -

   רד"ק

   משמועה. הפך הרשע שנאמר בו קול פחדים באזניו אבל הצדיק לא יירא שישמע שמועה רעה מבניו או מקרוביו שהם במדינה אחרת, או אם ישמע שיבואו עליו אויבים לא יירא: כי לבו נכון ובטוח בה'. ולא יבטח בעשרו וברוב חילו וברוב אוהבים וקרובים אלא בה' לבדו ישים בטחונו לפיכך לא יירא:

   מלבי"ם

   משמועה רעה, גם אם ישמע שמועה רעה לא יירא, והנה יצוייר שירא אם מצד שאין לבו נכון וירא מפני עונותיו או דרכיו הרעים שהרע לבני אדם וינקמו בו, אבל הוא נכון לבו, ואם שמתירא מפני פגעי הזמן ורעת המערכה, אבל הוא בטוח בה' שישנה את מזלו לטוב:

8. (ח)סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר־יִרְאֶה בְצָרָיו:

   מצודת דוד:סמוך. כ״כ יהיה לבו סמוך בה׳ ולא יירא עד יתן לב לראות בהרעה הבאה על צריו כי כשהאדם הוא בפחד אינו נותן לב לראות נקמת צריו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   סָמוּךְ לִבּוֹ. נִשְׁעָן וּבָטוּחַ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   אבן עזרא

   סמוך לבו בצרה שתבא עליו לבדו מאויביו.

   רד"ק

   סמוך. נעשן לפיכך לא ירא מאדם והולך ובטוח בכל עת:

   עד אשר יראה בצריו. הרע שירצה לראות בהם:

   מלבי"ם

   סמוך, ואם שירא מאויביו שיעשו לו רעה, גם בזה סמוך לבו לא יירא, כי לבו סמוך בצדקתו, עד שלא לבד שלא יירא שהם יעשו אתו רעה, כי עוד יראה נקמיו בצריו:

   מצודת ציון

   סמוך. ענין השענה:

9. (ט)פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד:

   מצודת דוד:פזר. בעבור פזור הממון אשר נתן לאביונים יהיה שכר צדקתו שמורה לעוה״ב וגם בעוה״ז תרום ממשלתו בכבוד:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   פזר לא הזכיר פעול פזר גם נתן כי הוא נודע כי מלת לאביונים תודיענו.

   וטעם צדקתו כי מדרך צדק לעזור בני גילו, או על דרך וצדקה תהיה לנו:

   רד"ק

   פזר. ממונו נתן לאביונים, וטעם פיזר שנותן לזה ולזה ולכל האביונים שיהיו לפניו, אבל אינו אומר שמפזר במתנות גדולות עד אשר ישאר הוא עני כי אין זה מדרך הצדיק, אלא פזר שנותן לזה ולזה המתנות כפי כוחו שיוכל לסבול. ואמרו רז"ל (כתובות סז, ב) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש:

   צדקתו עומדת לעד. עומדת לו ולבניו אחריו, או פירוש לעד. שתעמוד לו צדקתו לעולם הבא:

   קרנו תרום בכבוד. חזקו ותקפו. וברשעים להפך וכל קרני רשעים אגדע:

   מלבי"ם

   פזר, ואם עוד הוסיף לעשות צדקה וחסד ופזר את מעותיו ונתנו לאביונים, לא ידל עי"כ, בהפך כי צדקתו עומדת לעד, ויבורך עשרו עד שיתמיד לעשות צדקה, וגם קרנו תרום בכבוד:

   מצודת ציון

   קרנו. חזקו וממשלתו:

10. (י)רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:

    מצודת דוד:רשע. כאשר יראה הרשע את זאת יכעוס בעצמו לגודל הקנאה ויחרוק שניו כדרך המתקצף ולבבו ימס בקרבו ברוב הקנאה אולם תאות של הרשע מהרשעים תהיה אבודה ולא יוכל למלאותה לעשות אל הצדיק ההוא מאומה רע:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס. לְשׁוֹן פֹּעַל כְּמוֹ וַיִּכְעַס, לְפִיכָךְ נָקוּד חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתַּח וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה:

    אבן עזרא

    רשע הפך הצדיק, בראותו עושר הצדיק יכעס ברוב הקנאה.

    שניו כפי מחשבתו שיחרוק עוד שניו להנקם, וזה יהיה כי ימס כל זה שיחשוב וככה תאות רשעים שיתאוו רע לטובים.

    רד"ק

    רשע. כשיראה בכבד הצדיק יכעוס מרוב הקנאה וכן יחרק שיניו עליו אילו היה בו כח להאבידו היה עושה:

    ונמס. ימוט לבבו, כן דרך הקנאה:

    תאות רשעים תאבד. מה שמתאוים לראות ברע הצדיק תאבד אותה התאוה כי לא יראו לעולם ברעתם, או פירוש תאות רשעים הטוב שמתאוים לעצמם, אבל בצדיקים נאמר ותאות צדיקים יתן:

    מלבי"ם

    רשע, אבל הרשע יראה בהצלחת הצדיק וכעס, ובכ"ז לא יוכל לעשות לו מאומה רע, רק שניו יחרק ונמס, כי תאות רשעים תאבד ולא ישיג תאות לבו:

    מצודת ציון

    יחרק. ענינו שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על חבירו כמו ויחרקו שן (איכה ב):