תהילים פרק ק״י

תהילים פרק ק״י עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:

   מצודת דוד:נאם ה׳ לאדוני. ארז״ל כאשר נצח אברהם את אמרפל והמלכים אשר אתו שאלו העובדי גלולים את אליעזר עבדו היאך במתי מספר נצח אברהם עם רב כזה והשיב להם ה׳ אמר לאדוני אברהם שב בבטחון לתשועת ימיני ולא אשקוט עד אשים אויביך מרמס לרגליך כהדום הזה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי. רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, וַאֲנִי אֲפָרְשֶׁנּוּ כְּדִבְרֵיהֶם: נְאֻם ה׳ לְאַבְרָהָם, שֶׁקְּרָאוּהוּ הָעוֹלָם אֲדֹנִי ״שְׁמָעֵנִי אֲדֹנִי״ (בראשית כג:יא):

   שֵׁב לִימִינִי. הִתְעַכֵּב לִתְשׁוּעָתִי וְהִתְחוֹלֵל לַה׳, אֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא עַכָּבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ״ (דברים א:מו):

   לִימִינִי. לִתְשׁוּעַת יְמִינִי:

   עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ. אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו (בראשית יד:א):

   אבן עזרא

   לדוד מזמור נאם ה' לאדני נכון לפרש זה המזמור על אברהם: על דברתי מלכי צדק, רק יקשה עלינו ציון שהיתה עיר דוד ונוכל לתקנו בדרך רחוקה מעט. והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד, כמו מזמור יענך ה' ביום צרה ה' בעזך ישמח מלך, גם לשלמה אלהים משפטיך למלך תן, וחובר זה המזמור כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא עמנו במלחמה וזאת תחלת דברי המשורר נאם ה' לאדני שהוא דוד.

   שב לימיני והטעם שב – בביתי ועבוד אותי.

   וטעם לימיני כי הימין עושה חיל והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך והוא ישית אויביך הדום רגליך שיובאו לפניך שתרמסם.

   רד"ק

   לדוד. זה המזמור פרשוהו רבותינו זכרונם לברכה על אברהם אבינו כשיצא להלחם עם הארבעה המלכים ופירושו אתה כהן לאל עליון כי היתה כהונה ראוי לצאת משם שהוא מלכי צדק, והוא כהן לאל עליון אלא לפי שהקדים בברכתו אברהם לאל לעיון נטל הקב"ה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר אתה כהן לעלם על דברתי מלכי צדק על הדבר שדיבר מלכי צדק, והנכון לפי דרך הפשט לפרש המזמור על דוד שאמרו אחד מן המשוררים עליו, ולמ"ד לדוד פירושו בעבור כלמ"ד אמרי לי אחי הוא: ואמר נאם ה' לאדוני. כלומר אמר האל יתברך לאדוני לדוד שב לימיני (שב והמתין עוד זמן מה לשאול המלך שבא משבט בנימין בשתתמלא סאתו) כמו שכתוב כי אז יצא לפניך כלומר שב והיה בהבטחה לימיני כי תעזרך ולא אשקיט, עד אשית אויביך (שאול המלך) הדום רגליך:

   מלבי"ם

   לדוד מזמור הוסד על המלחמה שערך על רבת בני עמון, שדוד עצמו לא יצא אל המלחמה רק שלח את יואב ושרי הצבא, והיה שלא כפי הראוי בזה כמו שבארתי (ש"ב י"א) ובעת ההיא קרה לו ענין בת שבע, שחשבו רבים שיענש דוד וידחה מן המלוכה ולא יצליח עוד, ושם מבואר שיואב לכד את עיר המים שנקראת ג"כ עיר המלוכה, כי נחל מים היה בחלק העיר הזאת שסבב את העיר והספיק לה מים, והיה קשה לכבשה, ושם ישבו מלכי בני עמון תמיד, ואז הודיע אל דוד והלך דוד עצמו לשם וכבש כלל העיר, ואת העם העביר בחריצי הברזל ובמלבן - נאום ה' לאדני, המשורר אומר בשביל דוד שא"צ שיצא מרושלים למלחמה, כי ה' אמר אליו שב לימיני, יצייר שכסא דוד הוא כסא ה' כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' למלך, כאלו ה' יושב על כסא ההנהגה להנהיג את ישראל בהשגחה מיוחדת, כמלך המנהיג את עמו, ודוד יושב על כסא המלוכה לימינו, ובאשר היושב על הכסא צריך הדום לרגליו, א"ל ה' כי את אויביך אשית שיהיו הדום לרגליך והם יהיו:

   מצודת ציון

   הדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו והשתחוו להדום רגליו (לעיל צט):

2. (ב)מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:

   מצודת דוד:מטה עוזך. משען כחך: ישלח ה׳ מציון. ר״ל לא תנצחם בכחך כי אם בכח ה׳ השוכן עתה בציון: רדה. תמשול בקרב אויביך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מַטֵּה. לְשׁוֹן מִשְׁעָן, כְּמוֹ ״כָּל מַטֵּה לֶחֶם״ (תהלים קה:טז):

   מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן. כְּשֶׁתָּשׁוּב מִן הַמִּלְחָמָה וַאֲנָשֶׁיךָ עֲיֵפִים וְרוֹדְפִים, יִשְׁלַח לְךָ ה׳ אֶת מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם לְהוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן (בראשית יד:יז-יח):

   רְדֵה. בַּמִּלְחָמָה:

   בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיךָ. לָבֶטַח:

   אבן עזרא

   מטה כי העוז והכח יצא מציון ששם הכבוד, להשחית כל אויב שיבוא אליך אל ציון, או טעמו כדרך יזכור כל מנחותיך בציון ששם הארון.

   רד"ק

   מטה. כי באותו הפרק כיבש דוד ציון בתחילת מלכותו ואמר המטה והמשען שתעוז בו מציון החל האל יתברך לשלחו אליך שהיה מבצר חזק מאד ונתנו אלהים בידיך: מעתה רדה. למשול בקרב אויביך לא תירא מהם: ואמר בקרב. כלומר אין צריך לומר בערי פלשתים הסמוכות לארץ ישראל שתמשול עליהם אלא אפילו בקרב ארצם תמשול: ויש מפרשים אמר מציון. לפי שהכבוד שוכן בציון:

   מלבי"ם

   מטה, ר"ל לא אתה תלך בעצמך למלחמה, רק ה' ישלח מציון את מטה עזך ששהם מחנותיך, שבהם תרדה בקרב אויביך, ומפרש מי הוא המטה עז? הם עמך, אמר יתנדבו נדבות לעלות לצבא ביום חילך, בהדרי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, ר"ל והגם שאתה חטאת בבת שבע, מ"מ יעמד לך טל ילדותך היינו המעשים טובים שעשית בילדותך יהיו כטל לך להפריח את כבודך, ומציין שהטל הזה יצא בהדרי קדש, כי נמשח בילדותו בשמן משחת קדש, וזה יהיה כטל לו, כמ"ש כשמן הטוב היורד על הזקן כטל חרמון שיורד על הררי ציון, והנה הטל יבא בעת בקיעת השחר, ואז יוליד השחר את הטל, ובזה צייר במליצה שהטל יצא מרחם משחר והיינו מרחם השחר, והנמשל שטל ילדותו נולד בעת התחיל האור שלו להבקע, כמ"ש וכאור בקר יזרח שמש, שהוא משל על צמיחת המלכות שנמשל לצמיחת השחר, ואז פרח טל ילדותו בהדרת קדש ונמשח בשמן, וטל זה יעמוד לו גם עתה:

   מצודת ציון

   מטה. ר״ל משען כמטה שנשענין עליה:

   רדה. ענין ממשלה כמו וירד מים עד ים (לעיל ע״ב):

3. (ג)עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ:

   מצודת דוד:עמך נדבות. העם אשר יבאו עמך במלחמה הנה יבואו בנדבת לבם ולא בעבור קבלת שכר מה והם אנשי ענר אשכול וממרא: ביום חילך. ביום המלחמה אשר תלחם בכח ואמצות הלב: בהדרי קודש. והוא בגמול על שאתה מהודר בקדושה: מרחם. מעת צאתך מרחם אמך אתה דרוש לי למלאות שאלתך: לך טל ילדותך. מה שהכרתני מעת הילדות יהיה לך לנייח נפש כטל הזה שהוא נוח לכל:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   עַמְּךָ נְדָבוֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ. כְּשֶׁתֶּאֱסֹף חַיִל לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, יִתְנַדְּבוּ עַמְּךָ וְאוֹהֲבֶיךָ לָצֵאת עִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (בראשית יד:יד) ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ״ וְלֹא יוֹתֵר, וְעָנֵר וְאֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הִתְנַדְּבוּ מֵאֲלֵיהֶם לָצֵאת לָלֶכֶת אַחֲרָיו בְּעֶזְרָתוֹ:

   בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר. זֹאת תִּהְיֶה לְךָ בִּזְכוּת הַדְרַת קְדֻשָּׁה שֶׁהָיָה בְּךָ מִבֶּטֶן אִמֶּךָ, שֶׁהִכִּיר בּוֹרְאוֹ בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים (נדרים לב.):

   מֵרֶחֶם מִשְׁחָר. מִשֶּׁנָּפַלְתָּ מִן הָרֶחֶם, כְּמוֹ מְשִׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב (ביצה לה:), וְאִיכָּא דְּתָנֵי מַשְׁחִירִין:

   לְךָ טַל יַלְדוּתֶיךָ. לְךָ יֵחָשֵׁב יַלְדוּתֶיךָ. דַּרְכֵי יֹשֶׁר שֶׁהִנְהַגְתָּ בָּהֶם בְּיַלְדוּתֶיךָ יִהְיֶה לְךָ לְנֹעַם, כַּטַּל זֶה שֶׁהוּא נָעִים וְנוֹחַ:

   אבן עזרא

   עמך יתנדבו בהלחם בעבורך. אמר רבי משה: בקיעת השחר ושם הרחם כנוי, כדרך אז יבקע כשחר והוא ישבח דוד ודימה הליחה שהיא בגוף, כטל. והטעם: כי לא נס לחה במלחמות רבות שנלחם ויהיה כן מבקיעת השחר לך נשאר לח ילדותיך. ואחרים אמרו: מהמקום השפל השחור לך מנת ילדותיך. ופירוש טל כמו יוטל את הגורל. ורבי ישועה אמר: כי מרחם אמך היית מוכן להיות מלך. והנכון בעיני: כי נדבות דרך קצרה כגשם נדבות והטעם אם הוצרכת לעשות מלחמה עמך יבואו אליך ביום כגשם נדבות ותראם בהדרי קדש מרחם משחר מעת עלות השחר יבוא כטל שהרגלת לראות בילדותיך כאשר היית רועה בצאן:

   רד"ק

   עמך. ביום שעשית חיל להלחם בהם באו עמך אליך בנדבה:

   בהדרי קדש. בירושלים שהוא הדרת קדש, שנקראת אדמת קדש, והדרי ענין הדר ויופי, והדרי לשון רבים מן הדר כי בדברים רבים היא טובה:

   מרחם משחר לך טל ילדותך. יום שיצאת מרחם ונולדת אותו השחר לך היה כלומר לטובתך ואותו טל ילדותך אותו הטל שירד כשנולדת לך היה מבטן יצאת למלכות וטל ברה לך היה באותו השחר:

   מצודת ציון

   חילך. מל׳ חיל וכח:

   משחר. ענין דרישה כמו משחרי לטרף (איוב כד):

4. (ד)נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק:

   מצודת דוד:ולא ינחם. לחזור משבועתו ולחשוב מחשבה אחרת: אתה כהן. השבועה היתה אשר ממך תצא הכהונה: על דברתי. על ענין מלכי צדק ר״ל כמו מלכי צדק שנאמר בו ומלכי צדק וגו׳ והוא כהן (בראשית י״ד:י״ח):

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם. לְפִי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ עַל הָאוּכְלוֹסִין שֶׁהָרַג, נֶאֱמַר לוֹ (בראשית טו:א) ״אַל תִּירָא אַבְרָם וְגוֹ׳״. לֹא יִנָּחֵם עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר דִּבֵּר עָלֶיךָ:

   אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. מִמְּךָ תֵּצֵא הַכְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, לִהְיוֹת בָּנֶיךָ יוֹרְשִׁין אֶת שֵׁם אֲבִי אָבִיךָ הַכְּהֻנָּה וְהַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ:

   דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. יוֹ״ד יְתֵרָה, כְּמוֹ ״רַבָּתִי עָם״ (איכה א:א). עַל דִּבְרַת מַלְכִּי צֶדֶק – עַל פְּקֻדַּת מַלְכִּי צֶדֶק. אַתָּה כֹהֵן. יֵשׁ בְּמַשְׁמָע כֹּהֵן – כְּהֻנָּה וּשְׂרָרָה, כְּמוֹ ״וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ״ (שמואל ב ח:יח):

   אבן עזרא

   נשבע, אתה כהן כל כהן משרת וכן ובני דוד כהנים היו. והטעם: לעבוד את השם והנה הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כאשר לקח מלכי צדק מאברהם. ויו"ד דברתי - נוסף ופירוש על דברם על מנהג כמו דוברות בים, או תחסר אות כ"ף אתה כהן לעולם על דברת כמו על דבר, שאתה כמלכי צדק ועליו כתוב: והוא כהן לאל עליון והנה תהיה מלת אתה בעבור אחרת. ורבי משה אמר: בעבור שאתה מלך צדק כמו: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. הטעם: רב לך להלחם כי השם עוזר ימינך ומחץ ביום אפו מלכים על ידיך.

   רד"ק

   נשבע. דברו הוא שבועתו:

   אתה כהן. מלך ונגיד, כמו ובני דוד כהנים היו: ואמר לעולם. כי שאול לא היה מלך לעולם:

   על דברתי מלכי צדק. ולמה בחרתיך מלך לעולם על דבר שאתה מלך צדק ויו"ד דברתי ויו"ד מלכי נוספות:

   מלבי"ם

   נשבע, עד שמה שנשבע ה' לתת לך את המלוכה לא ינחם ע"ז ע"י החטא, ומפרש מה היה השבועה, ה' נשבע שאתה כהן לעולם על דברתי אתה מלכי צדק! קורא את דוד בשם מלכי צדק, ע"ש המלך הראשון שהיה בירושלים, כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם, (כי כן היה שם מלכי ירושלים מקדם), והוא היה כהן לאל עליון, ועל מליצה זאת אמר שאתה תהיה כהן לעולם, ואחר שתפס שם כהן אמר על דברתי שתהיה כהן על הדבור שלי דהיינו על המקדש והדביר, גם הזכירו בשם מלכי צדק לאמר כי צדיק הוא בעיניו ונשאר בצדקתו כי מחל חטאו:

   מצודת ציון

   על דברתי. על ענין כמו על דברת בני אדם (קהלת ג׳:י״ח) והיו״ד יתירה:

5. (ה)אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים:

   מצודת דוד:אד׳ על ימינך. כאלו אל מול אברהם ידבר לומר על כי היה ה׳ על ימינך לזה מחץ והכה ביום הראות אפו ותגרת מלחמתו את המלכים האלה ולא בכח הזרוע:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֲדֹנָי. אֲשֶׁר הָיָה עַל יְמִינְךָ בַּמִּלְחָמָה:

   מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים. אֶת אַרְבָּעָה מְלָכִים הוּא יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, זוֹ הִיא בְּשׂוֹרַת בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ עַל מִצְרַיִם: ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״ (בראשית טו:יד):

   רד"ק

   אדני. הוא על ימינך כשנצחת המלחמות:

   מחץ ביום אפו מלכים. והוא מחץ על ידך מלכי הגוים הבאים להלחם עליך:

   ביום אפו. כלומר אותו היום היה חרון אפו עליהם ורצונו עמך:

   מלבי"ם

   ה', עתה מצייר העת שנכבשה עיר המלוכה שהיא עיר המים, ודוד יצא בעצמו מירושלים אל המלחמה, שאז אינו יושב על הכסא לימין ה', רק הולך למלחמה וה' על ימינך לעזרך במלחמה, עתה ה' על ימינך, ה' אשר מחץ ביום אפו מלכים שכבר כבש לפניך את עיר המלוכה ומחץ את המלכים שבה, ועתה:

   מצודת ציון

   מחץ. ענין הכאה ופציעה כמו מחצתי ואני ארפא (דברים ל״ב:ל״ט):

6. (ו)יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה:

   מצודת דוד:ידין בגוים. ה׳ הוא עשה דין ומשפט בעובדי גלולים ההם עד שמקום המלחמה היה מלא גויות מפגרים מתים: מחץ ראש. הוא הכה ראש כ״א על ארץ הכאה רבה עד לא יוסיף לקום:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מָלֵא גְוִיּוֹת. אֲסִיפַת פְּגָרִים, מָלֵא לְשׁוֹן אֲסִיפָה כְּמוֹ ״קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא״ (ירמיהו יב:ו), ״אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים״ (ישעיהו לא:ד). וְהֵיכָן דָּן מָלֵא גְוִיּוֹת? ״אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם״ (שמות יד:ל):

   מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. זוֹ הִיא דֻּגְמַת נְבוּאַת ״מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע״ (חבקוק ג:יג) – רֹאשׁ פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה רֹאשׁ וְשַׂר עַל אֶרֶץ גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה עַל כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מוֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ״ (תהלים קה:כ) – שֶׁהָיוּ כָּל הָאֻמּוֹת תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת מִצְרָיִם:

   אבן עזרא

   ידין תחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם וכן הוא: ידין בגוים - אשר הוא מלא גויות, שיש לו צבא רב הוא יעשה דין בגוים.

   על ארץ רבה שאיננה נקראת אי והיא ארץ ישראל ומדי ופרס. ורבי משה אמר: כי הטעם רבת בני עמון.

   רד"ק

   ידין. ועשה דין ומשפט בגוים עד שמקום המלחמה מלא גויות כלומר פגרים מתים:

   מחץ ראש על ארץ רבה. מחץ על ארץ ראשים רבים, וראש שם כלל ורבה גם כן כמו בסוד קדושים רבה: ויש מפרשים רבה. רבת בני עמון ועל אותה המלחמה אמר זה הפסוק:

   מלבי"ם

   ידין בגוים מלא גויות, ה' ידין בגוים של בני עמון לפוצץ הגויות להעבירם בחריצי הברזל, מחץ ראש, אחר שכבר מחץ הראש על ארץ רבה, ר"ל עיר המלוכה שהיא ראש המדינה והמלך שהוא ראש העם כבר נמחץ, ויאמר במליצה אחר שכבר נמחץ הראש נשארו הגויות בלא ראש, ר"ל העם בלא מלך, וידין את העיר שהיא מלא גויות גופים בלא ראשים:

   מצודת ציון

   גויות. גופות בני אדם כמו ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳):

   רבה. גדולה:

7. (ז)מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ:

   מצודת דוד:מנחל בדרך ישתה. היה שבע מדם הרוגיהם כמו השותה מים די שבעו מנחל השוטף בדרך שבני אדם הולכים שאין מי ימחה בידו כי מימיו מרובים והוא במקום המופקר לכל כן מן השמים הפקירו לו דמם והרבה להכות בהם: על כן. על כי מן השמים הפקירו לו דמם לכן היה מרים ראש לנצח אותם אבל לא בכח ידיו התגבר עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה וְגוֹ׳. מִנִּילוּס הַנָּהָר בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתוֹ הָיְתָה אַרְצוֹ שׁוֹתָה וְלֹא הָיְתָה צְרִיכָה לְמֵי גְשָׁמִים, עַל כֵּן הָיָה מֵרִים רֹאשׁ וּמִתְפָּאֵר ״לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״ (יחזקאל כט:ג). עִנְיָן אַחֵר יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַמִּזְמוֹר הַזֶּה בְּדָוִד:

   (א) נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי. עַל עִסְקֵי אֲדוֹנִי שָׁאוּל, כְּשֶׁהָיִיתִי נִרְדָּף מִפָּנָיו:

   לַאדֹנִי. עַל אֲדוֹנִי, כְּמוֹ ״וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יד:ג), ״וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ״ (בראשית כו:ז):

   שֵׁב לִימִינִי. הִתְעַכֵּב וְהַמְתֵּן לִישׁוּעָתִי:

   (ב) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן. מַעֲשִׂים טוֹבִים הַמְצֻיָּנִין בְּיָדְךָ. דָּבָר אַחֵר: עוֹד תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן, וְשָׁם יְשֻׁלַּח לְךָ מַטֵּה עֹז, וְאָז תִּרְדֶּה בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיךָ:

   (ג) עַמְּךָ נְדָבוֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ. עַם יִשְׂרָאֵל יִתְנַדְּבוּ לְעֶזְרָתְךָ בְּיוֹם שֶׁתַּעֲשֶׂה חַיִל, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ (דברי הימים א יב:כא) שֶׁהָיוּ נִקְבָּצִים עָלָיו מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט ״בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה וְגוֹמֵר״ ״וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִד וְגוֹמֵר״ (שם;ט):

   בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר. בִּשְׁבִיל הַדְרַת קְדֻשָּׁה שֶׁהָיֳה בְךָ מִנְּעוּרֶיךָ:

   לְךָ טַל יַלְדוּתֶךָ. יַלְדוּת טוֹבָה וּפֶרֶק נָאֶה שֶׁהָיָה בְּךָ, תִּהְיֶה לְךָ כַּטַּל שֶׁהוּא נָעִים וְעָרֵב, וְתַעֲשֶׂה לְךָ פֵּרוֹת לְהַצְלִיחֲךָ:

   (ד) נִשְׁבַּע ה׳ וְגוֹ׳. שֶׁהַמַּלְכוּת תְּהֵא שֶׁלְּךָ עוֹלָמִית:

   אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם. וְאֵיזוֹ מִן הַכְּהֻנּוֹת? כְּהֻנָּה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכְּהֻנַּת מַלְכִּי צֶדֶק, וְזֶהוּ הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכְּהֻנָּה גְּדוֹלָה בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת (אבות ו:ה):

   עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. לְמַעְלָה מִכְּהֻנַּת מַלְכִּי צֶדֶק שֶׁהָיָה ״כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״ (בראשית יד:יח), וְאִם תֹּאמַר: אַף הוּא מֶלֶךְ הָיָה, מְלוּכַת מַלְכִּי צֶדֶק אֵינָהּ מְלוּכָה חֲשׁוּבָה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל:

   (ה) אֲדֹנִי. יִהְיֶה תָּמִיד עַל יְמִינְךָ לְהוֹשִׁיעֲךָ:

   אֲשֶׁר מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים. שֶׁנִּלְחֲמוּ עִם אַבְרָהָם (בראשית יד:טו) וְעִם יְהוֹשֻׁעַ (יהושע י-יב) וְעִם בָּרָק (שופטים ד-ה):

   (ו) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. וְעוֹד בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ בִּנְךָ יָדִין בְּאוּכְלוּסֵי סַנְחֵרִיב קִבּוּץ פְּגָרִים מֵתִים, וְיִמְחַץ בְּסַנְחֵרִיב שֶׁהוּא רֹאשָׁהּ שֶׁל נִינְוֵה וְאַשּׁוּר שֶׁהִיא אֶרֶץ רַבָּה, אֲשֶׁר מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ הָיָה שׁוֹתֶה, שֶׁנִּתְפָּאֵר שֶׁשָּׁתוּ אוּכְלוּסָיו מִימֵי הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לז:כה) ״אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם וְאַחֲרִיב וְגוֹ׳״:

   (ז) עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ. הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ וּמִתְפָּאֵר בְּגָדְלוֹ:

   אבן עזרא

   מנחל הטעם כל כך היו האויבים מפחדים ממנו, כי בלכתם בדרכים היה שותה מנחליהם ואין לאל ידם למונעו, על כן היה מרים ראש. ויש אומרים: כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל, כי לא יספיקו לו מעיינים או הטעם שיובא אליו בדרכים המים מן הנוזלים בלי פחד, כדרך מי ישקני מים ואל תתמה על ישתה גם ירים, כי הנה מחץ לשון עבר והנה הוא על דרך המדבר על זמן עומד, וכמוהו רבים.

   רד"ק

   מנחל. כל כך הפיל חללים עד שהלך נחל מדמם: ואמר ישתה. על דרך משל:

   על כן ירים ראש. על כן כשנצח כל אויביו הרים ראש על כולם, ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם נהרים בגיא מלח וגומר:

   מלבי"ם

   מנחל, מבאר מי הוא הראש? היא עיר המים היא ראש של רבה, אחר שהראש ישתה מנחל בדרך ר"ל ששם היה הנחל שממנו שתו מים, על כן ירים ראש, על כן היה חלק זה לראש והתרומם על הגויה שהיא יתר המדינה, וכשמחץ הראש הזה השותה מן הנחל נשארו רק גויות ופגרים מתים: