תהילים פרק ק״ה

מספר פסוקים: 45
תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום כ״א לחודש · בחלוקה השבועית ביום חמישי
פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון

(א)הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:

(ב)שִׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו:

(ג)הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה:

(ד)דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:

(ה)זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִיו:

(ו)זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:

(ז)הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:

(ח)זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:

(ט)אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:

(י)וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:

(יא)לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת־אֶרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:

(יב)בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:

(יג)וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר:

(יד)לֹא־הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:

(טו)אַל־תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ:

(טז)וַיִּקְרָא רָעָב עַל־הָאָרֶץ כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָר:

(יז)שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:

(יח)עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:

(יט)עַד־עֵת בֹּא־דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ:

(כ)שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:

(כא)שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל־קִנְיָנוֹ:

(כב)לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:

(כג)וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ־חָם:

(כד)וַיֶּפֶר אֶת־עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:

(כה)הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:

(כו)שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ:

(כז)שָׂמוּ־בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:

(כח)שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא־מָרוּ אֶת־דְּבָרוֹ:

(כט)הָפַךְ אֶת־מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת־דְּגָתָם:

(ל)שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:

(לא)אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל־גְּבוּלָם:

(לב)נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:

(לג)וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:

(לד)אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:

(לה)וַיֹּאכַל כָּל־עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:

(לו)וַיַּךְ כָּל־בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל־אוֹנָם:

(לז)וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:

(לח)שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי־נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:

(לט)פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:

(מ)שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:

(מא)פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:

(מב)כִּי־זָכַר אֶת־דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת־אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:

(מג)וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת־בְּחִירָיו:

(מד)וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:

(מה)בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ:

תהילים פרק ק״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

(א)הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
מצודת דוד:בשמו. המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו: הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
עֲלִילוֹתָיו. מַעֲלָלָיו:
אבן עזרא
הודו לה' קראו בשמו דבר דוד לישראל בנשאם הארון, כי כן כתוב והעד כי עם ישראל ידבר, שאמר זרע אברהם.
וטעם קראו בשמו להורות דרך השם כמו אברהם, ויקרא שם בשם ה' אל עולם.
רד"ק
הודו. זה המזמור חברו דוד כשהעלה הארון מבית עובד אדום הגיתי אל עיר דוד, ונתנו לאסף ולאחיו לשורר אותו לפני הארון כמו שכתוב בדברי הימים ושם כתוב זה המזמור עד ובנביאי אל תרעו אלא שיש ביניהם שינוי מעט במלות והענין אחר וכשחיבר דוד זה ספר תהילים כתב זה המזמור והאריך בו בסיפור זרע אברהם עד שנכנסו לארץ ישראל. ושם כתוב שני המזמורים זה המזמור ומזמור שירו לה' כל הארץ, וכן אמרו אלה שני המזמורים תמיד בכל יום לפני הארון עד שהביא שלמה את הארון לבית עולמים ואמר הודו לה'. דברי דוד משוררים והקהל, קראו בשמו, להתפלל אליו, או פירוש קראו בשמו להודות ה': וזהו טעם הודיעו עלילותיו. העלילות שהתעולל בפלשתים על דבר הארון:
מלבי"ם
הודו, אחר שברך את ה' על הנהגותיו עם האדם, בפרט ברפואת הנפש וגמולה, ועל הנהגת העולם בכלל כפי הטבע אשר יסד בששת ימי המעשה, בא לתת הודאה על הנהגה שניה הנסיית שמתנהג בה עם עם קרובו, ואמר להם שירו לה' הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים הודיעו בעמים עלילותיו שהם ההנהגת והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש:
(ב)שִׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו:
מצודת דוד:שירו לו. בפה: זמרו לו. בכלי שיר: שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו:
עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
שירו בפיכם.
זמרו בכינור.
שיחו לאחרים.
רד"ק
שירו לו. בפה ובכלי:
שיחו בכל נפלאותיו. גם השיחו זה לזה בכל נפלאות הארון ונפלאות אחרים שעשה עמכם:
מלבי"ם
שירו לו, אתם בני ישראל תשירו ותזמרו לו ביחוד ושיחו בכל נפלאותיו תספרו הנפלאות שעשה למעלה מדרך הטבע:
(ג)הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה:
מצודת דוד:התהללו. שבחו א״ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכלתו: ישמח לב. למען שישמח לב כ״א ממבקשי ה׳ בשמעו כל אלה:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ. הִתְפָּאֲרוּ בְּמָעוֹז שֵׁם קָדְשׁוֹ, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם פַּטְרוֹן כָּמוֹהוּ. הִתְהַלְלוּ פוֹרְוַונְטִי״ץ וו״ש בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
התהללו הטעם: כי אין לשון שנקרא השם הנכבד בו, רק כנגד מעשיו חוץ מישראל, על כן התהללו גם ישמח לב המבקשים זה השם שלא ידעוהו.
רד"ק
התהללו. אתם תוכלו להתהלל על כל העמים בשם קדשו הנקדש עליכם כמו שנקדש בדבר הארון על כן ישמח לבכם שאתם מבקשי ה'. או כל מבקש ה' ואפילו מן האומות ישמח לבם בהם ה' בבקשם אותו:
מלבי"ם
התהללו מוסיף שיתהללו בשם קדשו, שם קדשו מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא, כמ"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל, וזה תהלה ושבח לישראל אחר ששם קדשו מקודש ע"י קדושתם, ועי"ז ישמח לב מבקשי ה', כי יראו שנמצא למבקשיו ויתנהג עמהם כפי מדתם, וגם שכל מבקש דבר לא ישמח בעוד שלא מצא את המבוקש, אם מצד שיש ספק אם ימצאהו, ואם מצד שעדן לא הגיע לתכלית מגמתו, והשמחה לא תהיה רק עם השגת תכלית החפץ, בכ"ז לב מבקשי ה' ישמח, אסם מפני שבודאי ישיגו מבוקשם, כי הוא נמצא למבקשיו, אם מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה' לא יושג לעולם רק יבוקש תמד וזאת היא התכלית, וז"ש דרשו ה' ועוזו, שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו, ומצד זה בקשו פניו תמיד אחר שהתכלי' הוא שידרשו ויבקקשו אותו, והוא דבר שאין לו סוף כי הנדרש הוא בלתי בעל תכלית, וא"כ ההשגה היא ג"כ בב"ת, וא"כ תמיד תבקשו פניו, כי כל שתשיגו ממנו תשיגו שלא השגתם, ושצריך דרישה יותר כמ"ש ילכו מחיל אל חיל:
(ד)דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
מצודת דוד:ועוזו. דרשו להראות לכם עוזו ויכלתו:
עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
דרשו ישרת אחר דרשו ה' ודרשו עזו, כמו: ויתן לשבי עזו והוא הארון, והמפרש ועוזו כמו בעוזו איננו נכון. והטעם כמו: לשכנו תדרשו.
רד"ק
דרשו. הארון נקרא עוז כלומר דרשו משכן הארון ושם התפללו לפניו וכן בקשו פניו שתתפללו לפניו תמיד:
(ה)זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִיו:
מצודת דוד:ומשפטי פיו. המשפטים שעשה במאמר פיו:
עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
זכרו בלב.
נפלאותיו הם מעשה שמים וארץ.
מופתיו במצרים.
משפטי פיו בסיני.
רד"ק
זכרו. בלב נפלאותיו ומופתיו שעשה האל במצרים ובמדבר ומשנכנסו לארץ וכן בדבר הארון בארץ פלשתים כי על נס אחד ועל פלא אחד חייב אדם לזכור המופתים הקודמים:
ומשפטי פיהו. כי המכות שהביא במצרים אמר על ידי משה נביאו מתחילה, וכן היו המשפטים באים על מצרים כמו שאמר בפיו:
מלבי"ם
זכרו, אולם תגיעו למחוז חפצכם להשיגו מתוך מעשיו, ע"י שתזכרו נפלאותיו אשר עשה חוץ מדה"ט, והי' בזה ג' ענינים, א. נפלאותיו, כמו קריעת ים סוף והעמדת השמש והמן וכדומה, ב. מופתיו, שעשה לברר דבריו, כמו הפיכת המטה לנחש וכדומה, ג. משפטי פיהו, שהם המכות והעונשים שעשה במצרים שהיה מצד העונש על עונותיהם בדרך משפט, והם היו מובדלים מכל המשפטים שעושה בעולם במה שהיה משפטי פיהו, שאמר בפירוש בפיו שיעשה בהם משפט הזה, והתרה בם תחלה בכל מכה, וגם שכבר גזר כן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי:
(ו)זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
מצודת דוד:זרע אברהם. אתם זרע אברהם עבדו ובני יעקב הנבחרים לה׳ מזרע של אברהם:
עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
זרע אתם זרע אברהם. והזכיר אברהם, כי הוא האב הראשון שהחל לקבל מצות השם, גם הזכיר יעקב כי הוא אבינו לבדו ולא ישתתף עמנו אחר, ככתוב: הלא אלהי ישראל אבינו.
רד"ק
זרע. ובדברי הימים זרע ישראל עבדו והענין אחד: ומה שאמר זרע אברהם. הוא על זרע ישראל לא על שאר זרע אברהם, וכן אמר האל לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, ואמר יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך כי הנה הזרע המיוחד לאברהם הוא ישראל. וכן פירש ואמר:
בני יעקב בחיריו. כלומר מי הוא זרע אברהם הם בני יעקב שהם נבחרים משאר זרעו:
מלבי"ם
זרע, זאת תזכרו אתם זרע אברהם, שעשה לו ה' מצד שהוא עבדו, ועבד אותו באמונה, ואתם בני יעקב שהם בחיריו, שבחרם לחלקו מצד הבחירה, כמ"ש זרע ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך כמ"ש שם:
(ז)הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
מצודת דוד:הוא וגו׳. ר״ל מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ הוא אלהינו:
עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
הוא יש לנו להתהלל כי אלהינו הוא לעולם, הוא עומד, הוא שופט כל הארץ.
רד"ק
הוא. אף ע"פ שבכל הארץ משפטיו והוא מנהיג העולם כולו הוא אלהינו ואנחנו עמו:
מלבי"ם
הוא ה', ר"ל ע"י נפלאותיו תשיגו אותו ותראו כי הוא ה' אלהינו, ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לו עמנו, ועל השגחתו המיוחדת, והגם שעצמותו בלתי מושג הלא בכל הארץ משפטיו ונודע ע"י משפטיו והנהגתו:
(ח)זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
מצודת דוד:זכר. הברית שכרת זוכר לעולם: דבר צוה. הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ״ש שומר הברית והחסד וגו׳ לאלף דור (דברים ז׳:ט׳):
עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוָּה לְהוֹדִיעָהּ בָּעוֹלָם לְאַחַר אֶלֶף דּוֹר; וְרָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּלֹא תּוֹרָה, וְהֶעֱבִיר מֵהֶם תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר כִּפְשׁוּטוֹ: זָכַר לְיִשְׂרָאֵל בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה, וְהִבְטִיחַ לִשְׁמֹר לָהֶם לְאֶלֶף דּוֹר, כְּעִנְיָן ״שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר״ (דברים ז:ט):
אבן עזרא
זכר אמר: זכר כנגד זכרו וזאת הברית הוא ברית בין הבתרים.
וטעם זכר שלא תשכח.
דבר צוה כמו גזר כמו: ה' לא צוה.
וטעם לאלף דור כי שם ישראל לא יכרת, ועוד יירש ארץ כנען לעולם.
רד"ק
זכר לעולם בריתו. אשר כרת את אברהם, עתה זכר לזרעו לעולם, שנתן הארץ לזרעו לאחר ארבע דורות והוא הדבר אשר צוה כלומר אשר גזר כמו שאמר לאברהם כן קיים הדבר ולזרעו אחריו: ומה שאמר לעולם ולאלף דור. כי לעולם תהיה הארץ לישראל ואע"פ שגלו ממנה עוד ישובון אליה ולא יגלו ממנה עוד לעולם, וזהו לעולם לאלף דור:
מלבי"ם
זכר, ה' זכר את בריתו לעולם, וכן דבר אשר צוה זכר לאלף דור, והברית שכרת עם האבות הוא דבר הבלתי תלוי בבני אדם אמר לעולם שיורה על הזמן הבלתי מתחלק, והדבר אשר צוהו לבני אדם שדור הולך ודור בא צוהו לדורות, ומעתה יפרש תחלה מהו הברית, ואח"כ יפרש הדבר שצוה:
(ט)אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
מצודת דוד:אשר כרת. על הדבר אשר עליה כרת ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:
עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
אשר הנה פירושו אמר ליצחק: והקימותי את השבועה.
רד"ק
אשר. ואותו הברית ליצחק היתה כלומר בעבור יצחק כמו שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, והשבועה היתה בעקידת יצחק, ואמר ליצחק והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והוא כאילו נשבעתי ליצחק:
מלבי"ם
אשר מפרש מ"ש זכר לעולם בריתו, הוא הברית אשר כרת את אברהם ואח"כ ושבועתו ליצחק, אחר שעם יצחק כרת הברית שנית, שב דינו כשבועה, כדבר שנכפל אצל ה' שני פעמים שדינו כשבועה כמ"ש חז"ל:
מצודת ציון
לישחק. כמו ליצחק:
(י)וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
מצודת דוד:ויעמידה. הברית ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע: לישראל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק י: רד"ק, מלבי"ם
רד"ק
ויעמידה. אותה ברית ואותה השבועה העמידה ליעקב לחק ולישראל ברית עולם כי על זרע המיוחד היתה הברית והשבועה לא על עשו:
מלבי"ם
ויעמידה, וליעקב העמיד את הברית לחק ונימוס, כאילו הוא דין וחק שמוכרח לקיימו מצד עצמו, ולישראל שהוא מדרגה יותר גדולה מיעקב, העמידו לברית עולם, שהוא הברית שבו תלוי קיום העולם, כי בעת התעלה ישראל שיהיה למעלה מן הטבע כמו שיורה ע"ז שם ישראל, הוקם ברית הזה אל סדר ההנהגה השניה שבו ינהיג ה' עפ"י דרך ההשגחה, מגביל נגד ברית העולם שבו מנהיג ההנהגה הראשונה הטבעיית, וקשרם זב"ז באופן שאם יבוטל הברית האח' יבוטל גם השני, כמ"ש אם לא בריתי היום וכו' גם זרע ישראל אמאס:
(יא)לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת־אֶרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
מצודת דוד:לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם: חבל נחלתכם. מה שהיא עתה חבל נחלתכם:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וְגוֹ׳. הוּא הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לָהֶם (בראשית טו:יח):
אבן עזרא
לאמר לכל אחד.
לך אתן בדבור.
ולזרעך במעשה.
רד"ק
לאמר. לכל אחד מן האבות אמר כן:
חבל נחלתכם. כנגד ישראל:
מלבי"ם
לאמר, עתה מפרש מ"ש דבר צוה לאלף דור, שהוא מ"ש לך אתן את ארץ כנען, ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה השגחה האלהית:
מצודת ציון
חבל. מחוז וחלק כמו וחבל בני יהודה (יהושע יט):
(יב)בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
מצודת דוד:בהיותם. בעוד היותם אנשי מספר בחשבון היותר מעט והיו בה כגרים בארץ:
עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
בהיותם ידבר על האבות כי מספר בניהם היה מעט גרים ותושבים בארץ.
רד"ק
בהיותם. על האבות ועל בני' אמר שהיו מתי מספר:
כמעט וגרים בה. כמעט זמן היו גרים בה בארץ, כי הוצרכו לצאת ממנה כמו אברהם שהלך בעבור רעב למצרי' ולארץ פלשתים וכן יצחק לארץ פלשתים וכן יעקב למצרים זהו שאמר ויתהלכו מגוי אל גוי, ואע"פ כן הבטחת האל והאמונה בלב היתה לא הרהרו אחריו:
מלבי"ם
בהיותם, ודבר זה אמר להם בעת שהיו מתי מספר בכמות וכמעט באיכות ובגבורה, וגם וגרים בה, שלא היו שם אזרחיים רק גרים, ובכ"ז אמר והבטיח שיתן להם את הארץ:
מצודת ציון
מתי מספר. אנשי מספר:
(יג)וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר:
מצודת דוד:ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד אבל הלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו׳ ודרך בני המדינה היה לפנים לעשוק הנכרי הבא לדור מבלי קבע:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי. אַבְרָהָם גָּר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּבְמִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן (בראשית כא:לד; יב:י; יג:יב), וְכֵן יִצְחָק (בראשית כו:א-לה), וְכֵן יַעֲקֹב (בראשית מב:א-לח; מו:א-לד). כֻּלָּם גָּלוּ מִגֵּרוּת לְגֵרוּת:
אבן עזרא
ויתהלכו כאברהם במצרים ולארץ פלשתים גם יצחק לפלשתים ויעקב למצרים.
רד"ק
ויתהלכו. מארץ כנען למצרים ולארץ פלשתים:
ומממלכה אל עם אחר:
מלבי"ם
(יג-יד) ויתהלכו, והגם שהתהלכו אח"כ מגוי אל גוי, שהגוים הם הקבוצים שאין להם מלך, והעמים הם הקבוצים שי"ל מלך, הנה בהתהלכם מגוי אל גוי לא הניח אדם לעשקם ובהתהלכם מממלכה אל עם אחר שי"ל מלך הוכיח עליהם מלכים:
(יד)לֹא־הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
מצודת דוד:ויוכח. למענם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ועם כי לא הוכיח מי בעבור יצחק אמר עליהם לפי שזה היה סבה שלא נגע אבימלך ברבקה אשתו):
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים. ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת פַּרְעֹה״ (בראשית יב:יז), ״כִּי עָצוֹר עָצַר ה׳ בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ״ (בראשית כ:יח):
אבן עזרא
ויתהלכו כאברהם במצרים ולארץ פלשתים גם יצחק לפלשתים ויעקב למצרים.
רד"ק
מלכים. פרעה ואבימלך:
מצודת ציון
לעשקם. מל׳ עושק וגזל:
(טו)אַל־תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ:
מצודת דוד:אל תגעו. בהמכאוב שהביא כאלו אמר אל תגעו וכו׳ ולאבימלך נאמר בפירוש: במשיחי. ר״ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחי לכורש (ישעיה מה): ולנביאי. כי האבות היו נביאים: אל תרעו. אל תעשו רעה:
עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי. בִּגְדוֹלַי, כָּל מְשִׁיחָה לְשׁוֹן שְׂרָרָה וּגְדֻלָּה:
אבן עזרא
אל זאת היא התוכחה וקראם משיחי כמו נסיכי, אולי כן היה אברהם נביא השב אשת האיש, כי נביא הוא וברכת יצחק ליעקב בנבואה כברכת משה.
רד"ק
אל. הזהיר להם כמו לאבימלך וללבן, או על ידי נגעים וכן לשאר בני אדם אם היו רוצים לעשקם:
במשיחי. נסיכים וגדולים היו, והיו נכבדים אצל המלכים כאלו היו מלכים משוחים:
ולנביאי. כי האבות נביאים היו, וה' מדבר עמהם במראה הנבואה ובחלום:
מלבי"ם
אל, הוכיח מלכים וצוה להם לאמר, אל תגעו במשיחי, וכן צוה להם בנביאי אל תרעו, שהגם שהאבות היו נביאים ומוכיחים ומדברים אל העם נגד עובדת כוכבים, וקראו בכ"מ בשם ה', בכ"ז אל תרעו להם בעבור כי בשמי ידברו, וכ"ז היה דבר צוה לאלף דור:
(טז)וַיִּקְרָא רָעָב עַל־הָאָרֶץ כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָר:
מצודת דוד:ויקרא. וכאשר קרא רעב לכל הארץ ושבר כל משען לחם:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיִּקְרָא רָעָב. כְּדֵי לְהַגְלוֹתָם לְמִצְרַיִם (בראשית מב:א-ב) (מצאתי):
אבן עזרא
ויקרא כמו צוה הגזרות שגזר הכל הם בקריאה.
על הארץ ארץ כנען.
רד"ק
וינקרא. הזכיר סיבת רדת יעקב למצרים, וטעם ויקרא כאלו קרא לרעב ויבא על הארץ, כי הגזירות הבאות לארץ מאתו הם:
כל מטה לחם. כמו משען לחם ר"ל כל מאכל שישען אדם עליו מנע מן הארץ:
מלבי"ם
ויקרא, עתה ספר איך קיים בריתו לתת להם את הארץ, והסבות אשר סבב לזה, כי באשר היה צריך שירדו תחלה לכור הברזל לצרפם שם בכור עוני, שעמ"ש אברהם במה אדע כי אירשנה א"ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, והיה גלות מצרים הכנה אל ירושת הארץ, סבב סיבות שירדו למצרים ע"י שקרא רעב על הארץ, היינו שגזר הרעב והודיע גזרתו בחלום פרעה, והרעב הזה כל מטה לחם שבר:
מצודת ציון
מטה. על כי דרך להשען על המטה הושאל מלת מטה על השענה:
(יז)שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
מצודת דוד:שלח לפניהם. לפני יעקב ובניו הנזכרים למעלה שאמר זרע וכו׳ בני יעקב בחיריו לפניהם שלח את יוסף ונמכר לעבד:
עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם (בראשית מה:ה), וְאֵיזֶה אִישׁ? יוֹסֵף שֶׁנִּמְכַּר:
אבן עזרא
שלח לפניהם לפני יעקב ובניו שהזכיר למעלה, ולמ"ד לעבד בעבור. ויש אומרים: כי פוטיפר עבד היה.
רד"ק
שלח. לפני יעקב ובניו, כי כבר זכר האבות וגם הבנים באמרו בהיותם מתו מספר, ומה שאמר שלח, כי האל יתברך סיבב על ידי החלומות אשר חלם יוסף עד שקנאו בו אחיו:
לעבד נמכר יוסף. בעבור עבד כלומר להיותו עבד נמכר:
מלבי"ם
שלח, ולפניהם שלח איש, והוא היה יוסף (אשר) לעבד נמכר, שאותו שלח לפניהם להחיות להם לפליטה גדולה, והיה מן הצורך שגם האיש ההוא יצרף בכור הברזל ויבחן תחלה וע"כ ענו בכבל רגלו, ויותר מזה כי ברזל באה נפשו, שהכבל היה יכול אדוניו לתת עליו מצד עבדותו כבלא דעבדא, והברזל נתן עליו מצד שהאשימוהו בדבר אשת פוטיפר:
(יח)עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
מצודת דוד:ענו בכבל רגלו. ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו (ישעיה כט):
עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. אָמַר רַבִּי הוּנָא בַּר אִידִי (תנחומא, וישב ח): שַׁרְתּוֹעַ עָשְׂתָה לוֹ תַּחַת זְקָנוֹ, שֶׁאִם יַרְכִּין פָּנָיו הַשַּׁרְתּוֹעַ מַכֵּהוּ. שַׁרְתּוֹעַ פֵּרוּשׁ שַׁפּוּד:
אבן עזרא
ענו לא הזכיר הפועלים וזה בהיותו בבית הסהר.
נפשו משל בעבור עצמו ותחסר בי"ת בברזל באה נפשו.
רד"ק
ענו. כשנתנו אדוניו בבית הסוהר: וכתוב רגליו. כי שתי רגליו ניתנו בכבל, וקרי רגלו על דרך כלל:
ברזל באה נפשו. פירוש ברזל כלומר בשלשלת של ברזל: ואמר נפשו. כי הנפש מעונה בעינוי הגוף:
מצודת ציון
ענו. מל׳ ענוים:
בכבל. בשלשלאות כמו בכבלי ברזל (לקמן קמט):
(יט)עַד־עֵת בֹּא־דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ:
מצודת דוד:עד עת. ישב במאסר עד עת בא דבר פתרון החלום לפרעה: אמרת ה׳. אז אמרת ה׳ צרפה אמרי יוסף ר״ל דבר ה׳ היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ. שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ, שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיֵרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם:
אִמְרַת ה׳ צְרָפָתְהוּ. בְּחָנַתְהוּ לְיוֹסֵף, שֶׁנִּתְנַסָּה וְכָבַשׁ אֶת יִצְרוֹ בְּאֵשֶׁת אֲדוֹנָיו (בראשית לט:ז-יב), וְעָלֶיהָ נִתְיַיסֵּר וְנִצְרַף בְּיִסּוּרִין לְתִתּוֹ אֶל בֵּית הַסֹּהַר (בראשית לט:כ):
אבן עזרא
עד דרך צחות בשירים עד עת בא דברו. והטעם: שבא דבר החלום כאשר פתר כמו כי יבא דברך.
וטעם אמרת ה' צרפתהו שהשם שם בפיו פתרון האמת, על כן יצא פתרונו צרוף בלי סיג והנה הה"א והוי"ו במלת צרפתהו שבה אל דבר יוסף, וי"מ כי עת בא דבר יוסף לפני השם, אז אמרתו צרפתהו והיא הגזרה שגזר.
רד"ק
עד עת בא דברו. לפני פרעה שזכרהו שר המשקים אל פרעה ואז אמרת אלוה צרפתהו כי האל סיבב זה בחלום שהראה לפרעה, ולא נפתר אלא על פי יוסף ואז יצא ככסף צרוף לפני פרעה כי אמר לו שר המשקים כאשר פתר לנו כן היה:
מלבי"ם
עד עת בא דברו, ר"ל עד שבא הדבר שהזכיר למעלה, שהוא דבר צוה לאלף דור, שהתעורר דבר ה' שצוה על בני יעקב בל יגעו בהם, ועד העת שבא דברו אמרת ה' צרפתהו, שמה שברזל באה נפשו עד עת ההיא היה צירוף וזיקוק בכור הברזל כדי שיעמוד ויבחן בצדקתו:
(כ)שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
מצודת דוד:שלח. בעבור החלום שלח פרעה להתירו ממאסרו: מושל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ. שָׁלַח פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שְׁלוּחָיו וַיַּתִּירֵהוּ, שָׁלַח מוֹשֵׁל עַמִּים הוּא פַּרְעֹה וַיְפַתְּחֵהוּ:
אבן עזרא
שלח ישרת אחר טעם שלח גזר.
מלך הוא מלך מצרים ויפתחהו מהכבל.
מלבי"ם
שלח מלך ויתירהו מן הכבל, מושל עמים ויפתחוהו מן הברזל, כי לפתחו מן הברזל שבא ע"י חטא שנתחייב עליה מיתה היה צריך מושל עמים, שמצד כח גודל ממשלתו היה יכול להעביר את חטאו:
מצודת ציון
ויפתחהו. ענין התרת קשרי המאסר כמו מוסר מלכים פתח (איוב י״ב:י״ח):
(כא)שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל־קִנְיָנוֹ:
מצודת דוד:שמו. פרעה שם את יוסף להיות אדון על ביתו:
עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
שמו וכן אמר: ולאדון לכל ביתו.
והנה הזכיר אדון נגד לעבד נמכר יוסף.
מלבי"ם
שמו אדון כבר בארתי בפי' התורה שפרעה העלה את יוסף בשלש מדרגות זה אחר זה, תחלה אמר אתה תהיה על ביתי, ועז"א שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו, ואח"כ אמר ראה נתתי אותך על ארץ מצרים, ששמו לשר על כל שרי מצרים, ועז"א לאסר שריו בנפשו, ואחר זה אמר אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, שהעלהו על כל יועציו וזקניו, ועז"א וזקניו יחכם:
(כב)לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
מצודת דוד:לאסור. המשילו ממשל רב לאסור שריו בנפשו וברצונו מבלי מוחה: וזקניו יחכם. למד חכמה עם זקני פרעה:
עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ. לְשׁוֹן חִבָּה הוּא זֶה, כְּמוֹ ״וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד״ (שמואל א יח:א). כְּשֶׁפָּתַר הַחֲלוֹם חִבְּבוּהוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי אִידִי: שָׂרוֹ כְּתִיב, זֶה הָיָה פּוֹטִיפַר:
אבן עזרא
לאסור אחר היותו אסור הגיע למעלה גדולה לאסור שרי פרעה בלא עצת פרעה, כי אם בעצת נפשו.
וזקניו שזקני פרעה שבו כתלמידים לפניו.
יחכם כמו: ומעוף השמים יחכמנו, ילמדם חכמה נעלמה מהם.
רד"ק
לאסור שריו בנפשו. שיהיה כח בידו לאסור שריו וגדוליו כמו שהיה כח ביד פרעה: ופי' בנפשו. ברצונו:
וזקניו יחכם. לחכמים יקראו זקנים ואע"פ שהם בחורים לפי שהחכמה נמצאת בזקני' ברוב, ופירושו כי יוסף חכם ולמדו חכמי פרעה, כי נמצא חכם יותר מהם:
מצודת ציון
בנפשו. ברצונו כמו אל תתנני בנפש צרי (לעיל כז):
(כג)וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ־חָם:
מצודת דוד:ויבוא. עי״ז בא ישראל למצרים: בארץ חם. הוא מצרים הבא מחם וכפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק כג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ויבא ודבר יוסף היתה סבה שיבוא ישראל במצרים.
רד"ק
ויבא. בסיבת הרעב לקיום הגזירה שנגזרה בין הבתרים בארץ חם כי מצרים בן חם:
מלבי"ם
ויבא, ר"ל וכ"ז היה הכנה שעי"כ ויבא ישראל מצרים, כמ"ש חז"ל משל לפרה שמשכו את בנה וכו', ויעקב, יעקב הוא מדרגה פחותה מישראל, שבבואו למצרים בא במדרגת ישראל שר וחשוב ואח"כ היה גר ונקרא בשם יעקב, ועז"א ויעקב גר, ולא ישבו עוד בערי הממלכה רק בארץ חם, וזה היה אחרי שמת יוסף וכל אחיו:
(כד)וַיֶּפֶר אֶת־עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
מצודת דוד:ויפר. הפרה והרבה את עמו: ויעצימהו. חזקו יותר מן צריו הם אנשי מצרים:
עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וַיֶּפֶר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עַמּוֹ, הִפְרָה וְהִרְבָּה אוֹתָם:
אבן עזרא
ויפר שב אל שלח מלאך והמלה מהבנין הכבד הנוסף.
ויעצימהו יותר מצריו - הם המצרים.
רד"ק
ויפר. ה' שזכר למעלה אמרת ה' צרפתהו. אמר כי האל יתברך הפרה את עמו בארץ מצרים מאד:
ויעצמהו מצריו. העצימהו יותר מצריו מהמצריים שהיו צריו באחרונה:
מלבי"ם
ויפר, ובכ"ז הפרם ה' מאד עד שהיו עצומים מצריהם, כמ"ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו, ועי"כ הפך את לבם לשנא עמו, כמ"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיתה השנאה אם מצד העם כמ"ש הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואם מצד שהיו עבדיו של ה' ורצו להעבירם מדתם בל יהיו עבדי ה', ועז"א להתנכל בעבדיו:
(כה)הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
מצודת דוד:הפך לבם. המקום הפך לב מצרים לשנוא את עמו: להתנכל. לחשוב בעבדיו מחשבה רעה וערמה:
עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
הפך, להתנכל כמו: ויתנכלו אותו, כי בקשו להאביד זכרם.
רד"ק
הפך לבם. הפך במעשיו פעל יוצא ופירוש האל יתברך הפך לבם כי הוא גזר זה ואמר ועבדום וענו אותם או יהיה הפך פעל עומד כאלו אמר נהפך לבם:
להתנכל. לחשוב עליהם מחשבות רעות היאך יכלו אותם:
מצודת ציון
להתנכל. ענין מחשבה רעה וערמה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לו):
(כו)שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ:
עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
שלח משה שהוא העיקר שאהרן היה לו לפה, כדרך: ומשה ואהרן עשו.
רד"ק
עבדו. כי כן נקרא עבד ה' משה עבדי:
אהרן אשר בחר בו. לשליחות עם משה:
מלבי"ם
שלח, ולכן שלח את משה ואהרן לגאלם, ומשה נשלח מצד שהיה עבד ה', ואת אהרן שלח מצד שבחר בו כי הוא וזרעו נבחרו להיות כהני ה', לא כן זרע משה לא נבחרו לזה:
(כז)שָׂמוּ־בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
מצודת דוד:שמו בם. משה ואהרן שמו במצרים:
עוד פירושים על פסוק כז: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
אותותיו שב אל השם.
מלבי"ם
שמו בם דברי אתותיו, כבר בארתי למעלה (ע"ח מ"ג) שהיה בין המכות אותות ומופתים, שהמכות שהותרו בם תחלה היו אותות, והמכות שלא התרה בם תחלה כמו כנים שחין וחשך היו מופתים, שלא באו לאות על דבר רק לעונש, והיה בארץ חם לא בא ללמדם עקרי אמונה, רק בארץ להענישם על פשעם:
(כח)שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא־מָרוּ אֶת־דְּבָרוֹ:
מצודת דוד:ויחשיך. החשיך את הארץ: ולא מרו. האותות לא מרו את דבר ה׳ וכאשר צוה כן היה וכן באו:
עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ. הַמַּכּוֹת שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם בָּאוּ בְּמִצְוֹתָיו וְלֹא שִׁנּוּ אֶת דְּבָרוֹ (תנחומא, בא א):
אבן עזרא
שלח אולי ישאל השואל: אם לחשך מקרה איך יהיה שליח אולי יעיר זה השואל משנתו ויראה, כן יהיה דברי אשר יצא מפי אשר שלחתיו.
ויחשיך ארץ חם הכתוב למעלה.
ולא מרו שב אל משה ואהרן, או אל אותותיו. והזכיר מכת חשך, כי בעבורה נתן פרעה רשות ללכת לעבוד השם ואחר כן שב להזכיר המכות והחל מהראשונה.
רד"ק
שלח. לא הזכיר המכות על הסדר וגם לא הזכיר כולם כי כתובות הם בתורה והזכיר מקצם לזכר האותות וכן עשה במזמור האזינה עמי תורתי:
ויחשיך. החשיך את הארץ:
ולא מרו את דברו. כן כתוב וקרי דבריו והעניין אחד אלא שזה כלל וזה פרט:
ולא מרו. האותות ושזכר לא מרו את דבר ה' אלא באו עליהם בדברו. או פירוש ולא מרו משה ואהרן את דבר ה' בכל אשר היה שולחם היו הולכים אע"פ שהיה גוער בהם פרעה:
מלבי"ם
שלח חשך ויחשך, החשך היה המכה האחרונה וסיום השלשה סדרים, שכבר בארתי בפי' התורה שבאו המכות בשלשה סדרים, דצ"ך עד"ש באח"ב, להורות על שלשה ענינים ובסוף כל סדר באה מכה אחת בלא התראה בתחלה, שהם כנים שחין חשך שהיה סיום הסדר ודרך עונש כמ"ש בסי' ע"ח, והיה חשך המכה האחרונה וסיום הסדרים, כי במכת בכורות לא הקשה עוד את לבו ושלחם, ושיעור הכתובים ששם בם דברי אתותיו ומופתים עד ששלח חשך ויחשיך, שעד חשך ועד בכלל היו אותותיו ומופתיו, כמ"ש כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, והאותות האלה כולם באו ולא מרו את דברו מעתה מתחיל לחשב המכות שבאו עד מכת חשך:
מצודת ציון
מרו. ענין מרוד וסרוב:
(כט)הָפַךְ אֶת־מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת־דְּגָתָם:
עוד פירושים על פסוק כט: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
הפך לא הזכיר דבר התנינים כי לא היתה מכה.
מלבי"ם
(כט-ל) הפך מימיהם לדם, שרץ ארצם צפרדעים, ושרץ פעל יוצא, ויען שעלתה צפרדע אחת ושרצה כקבלת חז"ל אמר שרץ בלשון יחיד:
(ל)שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
מצודת דוד:שרץ ארצם. ר״ל מימי ארצם: בחדרי. באו בחדרי מלכיהם:
עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (שמות רבה י:ד): בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹבְצִים מַיִם, הָיוּ רוֹבְצִים צְפַרְדְּעִים:
אבן עזרא
שרץ פועל יוצא כמו ישרצו המים כי מצאנו ארץ לשון זכר, כמו: נעתם ארץ.
רד"ק
שרץ ארצם. זכר ארץ לשון זכר. ואמר שרץ והארץ לא שרצה כי אם היאור, אלא אמר ארצם לפי שבכל מקום שהיו מים בארצם היו שורצים צפרדעים. וכן כתוב על הנהרות על היאורים ועל האגמים:
בחדרי מלכיהם. באו בחדרי מלכיהם:
מצודת ציון
שרץ. ענין ההולדה עם הרבוי:
צפרדעים. הוא שרץ המים:
(לא)אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל־גְּבוּלָם:
עוד פירושים על פסוק לא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
אמר ויבא מעצמו והזכיר מכת ערוב לפני הכנים, כי קשה היתה.
רד"ק
אמר ויבא ערוב. רוצה לומר העיר החיות הרעות לבא בכל גבולם כמו שכתוב כל עפר הארץ היה כנים:
מלבי"ם
אמר ויבא ערב, כי דם צפרדע היו ע"י אהרן שהכה במטהו אבל מכת ערוב אמר ה' בעצמו לא ע"י שליח, ומ"ש כנים אחרי ערוב, כי מכת כנים לא סרה מפרעה, כמו שנראה מן הכתובים, ומלמד שגם בעת שבא הערוב היו עדיין כנים בכל גבולם ושמשו שני המכות ביחד:
(לב)נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
מצודת דוד:נתן גשמיהם ברד. במקום הגשם ירד הברד: אש להבות. אש מתלהב ובוער ירד עם הברד כמ״ש ותהלך אש ארצה (שמות ט׳:כ״ג):
עוד פירושים על פסוק לב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
נתן ולא הזכיר הדבר והשחין כי לא בקש פרעה ממשה להסיר המכה.
ואש להבות כנגד ותהלך אש ארצה ותחסר אות בי"ת, אש בלהבות או יהיה אש סמוך פעם אש ופעם אש להבות, כדרך: חרבות צורים, אף תשיב צור חרבו.
רד"ק
נתן אש סמוך ללהבות ופעם להפך להבות אש כמו תולעת שני שני התולעת:
מלבי"ם
נתן גשמיהם ברד, דלג מכות דבר ושחין, כי בכל המכות בקש פרעה את משה שיסורו ממנו (שהגם שלא נזכר זה בדם, כי מכת דם נגבל בתחלתו רק על שבעה ימים) אבל על הדבר לא בקש כי תלאו במקרה, ולכן לא חשבו, וכן אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו', מבואר שלא חשש אל המכה הזאת שלא בא בשלימותו עד מכות בכורות, ומכת שחין לא הזכיר ג"כ מטעם זה, וגם מטעם שהזכרתי למעלה סי' ע"ח שלא היה שם התראה, (כי מה שהזכיר כנים בא ללמד שהיה עם ערוב ביחד, וחשך הזכיר ג"כ רק לומר שהיה סוף המכות, ולכן הזכיר שניהם שלא על הסדר) לכן דלג מכות דבר ושחין, וחשב ברד שפרעה בקש ממשה שיסור הברד:
(לג)וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
מצודת דוד:ויך. הברד הכה עצי גפנם ותאנתם:
עוד פירושים על פסוק לג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויך הזכיר הנכבד מכל פרי העץ שיוכל אדם לחיות בלא לחם אם יאכלם.
רד"ק
ויך גפנם ותאנתם. הברד הכה אותם, וזכר הגפן והתאנה בפרט וכן במזמור האזינה עמי תורתי לפי שאלה הם רוב אילנותיהם במצרים:
(לד)אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
מצודת דוד:ילק. וגם מין ילק ואין מספר להם:
עוד פירושים על פסוק לד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
אמר גזרה.
והזכיר ילק אולי הוא הקשה במיני הארבה.
רד"ק
וילק. הוא אחד ממיני הארבה:
מלבי"ם
(לד-לה) אמר ויבא ארבה, הארבה אכל כל עשב, והילק אכל פרי אדמתם, פירות הגדלים באדמה שאין הארבה אוכלם:
(לה)וַיֹּאכַל כָּל־עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
עוד פירושים על פסוק לה: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויאכל, פרי אדמתם פרי העץ אשר הותיר הברד.
רד"ק
פרי אדמתם. פרי העשב אשר הותיר הברד:
(לו)וַיַּךְ כָּל־בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל־אוֹנָם:
מצודת דוד:ראשית. הראשון מכל בניהם הבאים מכוחם וכפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק לו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ויך במצרים לבדם, כי נמלטו בכורי ישראל.
ראשית אונים הבנים הנראים בתחלה.
רד"ק
ויך. הפסוק כפול בענין במלות שונות:
מלבי"ם
ויך כל בכור בארצם, הבכורות לא הוכו רק בארצם, וראשית אונם הוכו בכ"מ אף שלא גרו במצרים, כנ"ל ס' ע"ח פ' נ"א:
מצודת ציון
אונם. ענין כח כמו מרוב אונים (ישעיה מ):
(לז)וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
מצודת דוד:ואין בשבטיו. בכל בני שבטיו לא היה מי כושל בעונו:
עוד פירושים על פסוק לז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ויוציאם הם היוצאים כי יסתפק לשומע, על כן לא חשב לפרש ישראל והנה שב למלת ישראל גר בארץ חם, ויוציאם.
ואין בשבטיו כושל עני מוצרך, כמו: והמכשלה הזאת. ויתכן היותו כמשמעו.
וטעם בשבטיו אע"פ שהם רבים.
רד"ק
ויוציאם. טעמו לישראל שזכר למעלה:
ואין בשבטיו כושל. שנים עשר שהיו והיו עם רב לא היה אחד בהם שהיה כושל ועני אלא כולם יצאו בכסף וזהב:
מלבי"ם
ויוציאם, ואף שהיה ראוי שיהי להם שנאה עליהם ע"י הבכורות, בכ"ז נתן חנם בעיני העם וישאילום ואף שהיה ראוי שירדפו אחריהם לקחת שאלתם בחזרה אחר שראו שיוצאים בהחלט שלא על מנת לחזור, בכ"ז אין בשבטיו כושל, והטעם לזה כי שמח מצרים בצאתם, ועזבו הכל בידם, וגם נפל פחדם עליהם ולא חרץ כלב לשונו:
מצודת ציון
כושל. ענין נפילת התגברות ורפוי הכח ויאמר כן גם על הרבות העוני:
(לח)שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי־נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
מצודת דוד:פחדם. של ישראל נפל על מצרים:
עוד פירושים על פסוק לח: אבן עזרא
אבן עזרא
שמח טעם פחדם, שאמרו: כולנו מתים.
(לט)פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
מצודת דוד:למסך. להיות סוכך עליהם: ואש. פרש עמוד אש להאיר את הלילה:
עוד פירושים על פסוק לט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
פרש ישוב למלת כל בכור, בעבור שהזכיר על האש להאיר לילה, לאות כי למסך יומם.
רד"ק
פרש. משיצאו ממצרים וה' נוסע לפניהם בעמוד ענן יומם וגו': ופירוש למסך. אינו סכך למעלה אלא כמו יריעה לפניהם כי הענן לפניהם היה בלכתם, אבל בנוחם היה עליהם עד שהיה נוסעים ואפשר כי מלת למסך כולל שניהם בלכתם ובנוחם:
מלבי"ם
פרש, שאחרי צאתם הלך לפניהם עמוד ענן ועמוד אש, וחוץ ממה שהלך הענן לפניהם כנזכר בתורה היה הענן למסך על ראשם וסביבם כקבלת חז"ל:
מצודת ציון
למסך. כן יקרא הסכך אשר ממעל גם המחיצה לפנים כמו ואת מסך הפתח (שמות כז) והענן בלכתם הלך לפניהם ובנוחם סככם ממעל:
(מ)שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
מצודת דוד:שאל. ישראל שאל בשר והביא שליו: ולחם שמים. הוא המן:
עוד פירושים על פסוק מ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו. שָׁאַל יִשְׂרָאֵל בָּשָׂר, וַיָּבֵא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂלָוִים:
אבן עזרא
שאל ישראל.
ויבא השם שליו להם.
ולחם שמים הוא המן.
רד"ק
שאל. ישראל במדבר סין לחם ובשר:
ויבא. האל להם שליו בערב לאכול ולחם בבקר לשבוע:
ולחם שמים. המן השביעם כנגד מה ששאלו הם:
מלבי"ם
שאל, ואז שאל לחם, וזה היה במדבר סין, ויבא שלו כי השלו היה לפי שעה, ולחם שמים ישביעם, כמ"ש בשר לאכל ולחם לשבוע:
מצודת ציון
שליו. מין עוף שמן:
(מא)פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
מצודת דוד:הלכו בציות. במקום ציה ומדבר הלכו המים כמו נהר:
עוד פירושים על פסוק מא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
הָלְכוּ בַצִּיּוֹת נָהָר. הָלְכוּ נְהָרוֹת מִן הַבְּאֵר בְּאֶרֶץ צִיָּה:
אבן עזרא
פתח, מים ישרת פעם שנית, כמו: והנבואה עודד הנביא וכן הוא הלכו בציות לשון רבים, מן ציה מי נהר.
רד"ק
פח. ברפידים:
הלכו בציות נהר. במקום ציה וחורב הלכו המים כמו נהר:
מלבי"ם
פתח צור, וזה היה ברפידים, ותחלה זבו טפין טפין, ואחר כך הלכו בציות נהר:
מצודת ציון
ויזובו. נטפו:
(מב)כִּי־זָכַר אֶת־דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת־אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
מצודת דוד:כי זכר. ה׳ את דבר קדשו אשר הבטיח את אברהם עבדו:
עוד פירושים על פסוק מב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
כִּי זָכַר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֲשֶׁר עִם אַבְרָהָם עַבְדּוֹ, שֶׁהִבְטִיחוֹ (בראשית טו:יד,טז) ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״, ״וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה״:
אבן עזרא
כי הזכיר הטובות שעשה עם ישראל שהוציאם בכסף ובזהב וכלכלם במדבר, עד שבאו אל הארץ וכל זה בעבור בריתו שהחל, כאשר החל זכר לעולם בריתו והזכיר אברהם לבדו, כי עמו היתה באמת.
רד"ק
כי. כל זה עשה להם בזכות אברהם כי הם לא היו ראוים לכך כי היו מריבים ומנסים את ה'. וגם להוציאם ממצרים לא היו ראוים לולי ברית אבות, לפיכך אמר ויוציא עמו:
מלבי"ם
כי זכר, מוסב על כל הנאמר שיציאת מצרים והרכוש הגדול הבטיח ה' לאברהם וכמ"ש חז"ל שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וגם הענן והמים והמן היה בזכות אברהם, כמ"ש חז"ל בב"ר פמ"ח וב"מ דף פ"ו:
(מג)וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת־בְּחִירָיו:
עוד פירושים על פסוק מג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ויוציא הטעם בעבור היות מצרים מתאבלים על בכוריהם.
רד"ק
ויוציא. כשהוציאם ממצרים ברינה ובששון הוציאם הם היו שמחים ומצרים אבלים:
את בחיריו. בעבור אבותם:
מלבי"ם
ויוצא עמו בששון, כמ"ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ברנה את בחיריו כמ"ש חז"ל במכילתא שהצדיקים בחירי ה' אמרו שירות ותשבחות:
(מד)וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
עוד פירושים על פסוק מד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ויתן כי השם קיים בריתו על עדת לאומים.
ואמר: ועמל לאומים בתים זיתים כרמים.
רד"ק
ויתן להם. כשהוציאם לא עשה עמהם זו הטובה לבד שהוציאם מעבדות אבל נתן להם ארצות גוים:
מלבי"ם
(מד-מה) ויתן להם ארצות גוים, דלג יתר הנסים מטעם שיתבאר בסימן שאח"ז, וחזר למ"ש אשר כרת את אברהם לאמר שקיים שבועתו ונתן להם ארצות גוים, וגם נתן להם רכושם וקנינם, כמ"ש חז"ל שלכן הוליכם ארבעים שנה במדבר מפני שהכנענים עקרו כל הנטיעות המתין עד שהיתה ארצם מלאה כל טוב, והיה על התכלית בעבור ישמרו חקיו, כי לא נתן להם ארץ ישראל אלא ע"מ שישמרו את התורה, והיא הקדמה למזמור שאחריו שיספר איך לא שמרו חקי ה' ותורותיו:
מצודת ציון
ועמל. עושר האדם נקרא עמל כי בא בעמל רב וביגיעה:
(מה)בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ:
מצודת דוד:בעבור. כל הטובה הזאת עשה ה׳ להם למען ישמרו חוקיו וכו׳: הללויה. לזה הללו את יה על הטובה שעשה לאבותינו:
עוד פירושים על פסוק מה: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
בעבור כי כן כתוב לאברהם על זרעו: והייתי להם לאלהים ובעבור אלה הטובות שעשה השם עם אבותיכם הללו - אתם הבנים.
רד"ק
בעבור. על תנאי שישמרו חוקיו ותורותיו נתן להם את הארץ כמו שכתוב תורה כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותם וגו' שאם לא ישמרו חוקיו והיה לאכול ויגולו מן הארץ:

שאלות נפוצות על תהילים פרק ק״ה

מה כתוב בתהילים פרק ק״ה?

תהילים פרק ק״ה (105) מתחיל בפסוק: "הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:". בפרק 45 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.

כמה פסוקים יש בתהילים פרק ק״ה?

בתהילים פרק ק״ה יש 45 פסוקים.

באיזה יום אומרים את תהילים פרק ק״ה בתהילים היומי?

בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק ק״ה נקרא ביום כ״א לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום חמישי.

עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת

נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.

מקורות הנוסח של הפירושים

מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)