זכריה פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ויהי דבר ה', אחר ההוצעה הזאת שהודיע להם שהצום אין מועיל כלל לתקן את העבר ולהשיב את חמת ה', ולא יתוקן ענינם רק אם תסור הסבה שבעבורה חרבה ירושלים שהיה על שלא שמעו לדברי הנביאים, בא להעיר אזנם כי יש אפשרות שהבית הזה יהיה עליון ושתשוב אליו השכינה יהיה הקיבוץ הכללי אם יעשו משפט וצדקה:

   אבן עזרא

   ויהי בעבור שהזכיר שממות הארץ, נחם אותם.

2. (ב)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ

   מצודת דוד:קנאתי לציון. בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על הבבליים בעבורה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קנאתי. ענין כעס:

   רש"י

   קנאתי לה. בשבילה ולא תזקקו לצום ולספוד וכן סוף הענין צום החמישי וגומר:

   מלבי"ם

   קנאתי, ר"ל הגם שקצפתי קצף גדול ואמרתי שלא אשמע כאשר יקראו. הנה התעורר אצלי קנאת ציון, והיה זה אם מצד הקנאה על כבודה הבזוי, שעז"א קנאתי לציון קנאה גדולה, אם מצד שאני קוצף על הרע שעשו האויבים לה בעבר, ועז"א חמה גדולה קנאתי לה, החמה על האויבים ועל רוע מעשיהם:

   אבן עזרא

   כה, קנאתי לציון כמו: ויקנא ה' לארצו.

3. (ג)כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר־הָאֱמֶת וְהַר־יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ

   מצודת דוד:שבתי אל ציון. הנה כבר השבתי בני הגולה אל ציון וגם אני אשכון בתוך ירושלים וזהו כאשר ישמעו בקול ה׳ כי עצם הגאולה ההיא היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן לעבוד את ה׳ ולהתפלל לפניו על גאולה כללית להיות בימיהם כמ״ש והיה אם שמוע תשמעון (לעיל ו) ור״ל הגאולה הכללית תהיה בימיכם אם תשמעון בקול ה׳: ונקראה. אז תקרא ירושלים עיר האמת כי אז יעשו אנשיה אמת: והר ה׳ צבאות. הוא מקום הבית יקרא אז הר הקדש לפי שתשכון שם השכינה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   כה ולכן כה אמר ה' שבתי אל ציון, דעתי לשוב אל ציון שתהיה שכינתי קבועה שם כמקדם, וגם ושכנתי בתוך ירושלם בין העם, שתהיה שכינתי בתוכם ושתשוב אליהם הנבואה והקדושה וכל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם, אבל זה תלוי בתנאי אם ונקראה ירושלם עיר האמת, ע"י שיעשו שם משפט אמת בין אדם לחברו וגם שידברו אמת באמונה, ואם יקרא הר ה' צבאות הר הקדש, ע"י שכהניה יהיו קדושים לאלהיהם, וכבר הזכרנו (למעלה ז' ג') בשם הרי"א שישראל פחדו אז שישובו ויגלו בגולה והיה זה מפני ז' דברים ובא פה להסיר החששות אחת אחת, כמו שבאר הרב, שעל החשש הראשון שיראו מפני שראו שלא שבה השכינה בבית שני, אמר שיש אפשרות שישיב שכינתו לציון אם ייטיבו מעשיהם לעשות אמת ולהתהלך בקדש:

   אבן עזרא

   כה, שבתי אל ציון על תנאי כאשר הזכרתי.

4. (ד)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים

   מצודת דוד:עוד ישבו זקנים וגו׳. עוד יבוא זמן הגאולה העתידה וישבו זקנים וזקנות ברחובות ר״ל לא ישיגם החולשה לשבת בית כ״א ברחובות ישבו כדרך הבחורים: ואיש. וכל אחד יהיה בידו משענתו להשען בה מרוב הימים שחיו וכדרך הזקנים ועכ״ז לא ישיגם החולשה לשבת בית:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   משענתו. מטהו שנשען עליה:

   רש"י

   מרוב ימים. יהיו צריכים למשענת בידם:

   מלבי"ם

   (ד-ה) כה אמר ה', נגד החשש הב' שחששו פן יגלם דריוש שנית מן הארץ, אמר שעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, והבטיח שיהיה השלום גדול כ"כ עד שגם החלשים שהם הזקנים והילדים ימצאו ברחובות קריה בלי פחד:

   אבן עזרא

   כה הטעם שתהיה העיר מליאה ושם זקנים רבים וילדים, והנה הטעם שיאריכו ימים כל השוכנים בירושלים.

5. (ה)וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ

   מצודת דוד:ימלאו. כי יפרו וירבו וימלאו רחובות העיר: משחקים. מרוב כל יהיו משחקים ושמחים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   משחקים. מל׳ שחוק ושמחה:

   אבן עזרא

   ורחבת העיר הפך וישימו ארץ חמדה לשמה.

6. (ו)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

   מצודת דוד:כי יפלא. רוב הטובה שיהיה אז אשר יפלא בעיני שארית העם הנה באמת גם בעיני יפלא ר״ל עם שאני עושה נפלאות גדולות אשר אינם ידועים לבני אדם עד שהנפלאות הידועות כמוהם כאין למולם עכ״ז הפלא שאעשה לעתיד יהיה נחשב גם בעיני לפלא כי גדול יהיה מכל הפלאים הידועים והנסתרים:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   כי יפלא. בעיניהם החסד הגדול אשר אעשה להם:

   גם בעיני יפלא. איך שבתי מן החרון הגדול ורבותינו דרשוהו על שחיטת יצר הרע במסכת סוכה בעיני יפלא איך יוכלו הצדיקים לעמוד כנגדו בחייהם:

   מלבי"ם

   כה אמר ה', אמנם אמר הגם שעתה יפלא זה בעיני העם, כי לפי הטבע א"א שיצלחו כ"כ אחר שהם תח"י צורריהם וכולם שוטנים אותם, באמת גם בעיני יפלא ר"ל לפי מצב של עתה הוא דבר נפלא למעלה מן הטבע, כי כפי הטבע קרוב שלא יתקיימו בארץ זמן רב כי הם מעטים ושפלים, אבל בכ"ז.

   אבן עזרא

   כה אמר רבי יהודה הלוי: מ"כ כי ה"א התימה חסר כאילו כתוב הגם בעיני יפלא כמו אתה תעשה מלוכה על ישראל שהוא חסר ה"א התימה כאילו הוא האתה. ולפי דעתי אין צורך, כי הכתוב איננו שיפלא ממנו כי אז יראה תמה כמו הממני יפלא, רק כאן כתוב גם בעיני יפלא וכאשר יפלא הדבר הזה שאני עושה בעיני העם הזה, גם בעיני הוא עשיתי פלא גדול, רק בעיני יפלא, כמו: היא נפלאת בעינינו והטעם שאעשה פלא לא עשיתי כמוהו וראיתי דרך משל.

7. (ז)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ

   מצודת דוד:מארץ מזרח. להוציאם מארץ מזרח ממקום גלותם: מבוא השמש. הוא פאת המערב:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מבוא השמש. שקיעת השמש כמו ממזרח שמש עד מבואו (תהילים קי״ג:ג׳):

   מלבי"ם

   כה אמר ה' הנני מושיע את עמי מארץ מזרח, הם עשרת השבטים שגלו למזרח, ומארץ מבוא השמש, הם שבט יהודה ובנימן שגלו למערב, עד שלא לבד שלא יגלו אלה שהם בא"י כי יתקבצו אליה גם הנדחים בארבע כנפות הארץ:

   אבן עזרא

   כה, מזרח בבל ופרס.

   ומבא השמש מצרים ואשור.

8. (ח)וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה

   מצודת דוד:בתוך ירושלים. לא בא לומר שכולם ישבו שמה כי הלא תקטן הארץ מהכיל את כולם אבל בא לומר שהעיר ירושלים תהיה ירושה לכולם כי יהיה יד כולם שוה בה כמ״ש בסוף נבואת יחזקאל: והיו לי לעם. לפי שימול לבבם הערל וכולם ידעו את ה׳ ויאמינו בו: ואני אהיה להם לאלהים. להיות לעזר ומושיע: באמת ובצדקה. בעבור האמת והצדקה שיעשו אז ומוסב למעלה לומר הנה כל הטובה הזאת מוכנת להם ואם ישמעו בקולי ויתפללו בבית הזה על הגאולה הכללית הנה אביאה בימיהם והואיל וכן אין להקטין בנין המקדש הזה כי טובה מרובה תלויה בו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   והבאתי אותם ואני אהיה להם לאלהים, שאיחד השגחתי עליהם, אבל יש בזה תנאי באמת ובצדקה, אם יעשו אמת בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, אז יהיה כ"ז, אבל אם לא יהיו לי לעם באמת ובצדקה גם בעיני יפלא מלעשות זאת, כי זה לא יוכל להיות ע"י הטבע רק בדרך הפלא, והנפלאות לא יחולו רק אם יזכו לזה עפ"י מעשיהם, ובזה הסיר גם החשש הג' שיראו מפני שראו שלא שבו הגולים לארצם אמר כי יש אפשריות גם לזה אם ייטיבו מעשיהם:

   אבן עזרא

   והבאתי גם זאת הנבואה דבקה היא.

9. (ט)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית־יְהוָה צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת

   מצודת דוד:תחזקנה ידיכם השומעים וגו׳. לפי ששאלת הבאים מהגולה היתה מחלשת ידי עושי בנין הבית בשמעם המעטת כבוד הבית והפקידה לכן אמר להם הנה אתם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מהייעודים הטובים תחזקנה ידיכם בבנין הבית ולא ישיג אתכם הרפיון להניח את הבנין: מפי וגו׳. ר״ל עתה שמעתם ייעוד טובה מרובה יותר ממה ששמעתם מפי הנביאים אשר נבאו ביום יוסד בית ה׳ להבנות ההיכל וכאומר וכמו שנתקיימו דבריהם כן יתקיימו דברי אלה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   תחזקנה ידיכם. לבנות ולהשלים ואל תיראו מעם הארץ המרפים ידיכם ומבהילי' אתכם מלבנות וכמו שמפורש בספר עזרא (עזרא ד׳:ד׳):

   השומעים בימים האלה. בשנת ד' לדריוש:

   את הדברים האלה. של ניחומים מפי הנביאים אשר נבאו להם אז ביום יוסד בית ה' בשנת שתים לדריוש את הדברים להתחיל במלאכה כי נבחנו אותם הנביאים בעיניהם בדבריהם שהם נביאי אמת ולפיכך כדאי הם לסמוך עליהם אף בדברי ניחומים של עכשיו ובמה נבחנוה כי לפני הימים ההם שכר האדם וגומר והם נבאו לכם שמשתתחילו במלאכה תבא ברכה במעשה ידיכם ונתקיימו דבריהם שהרי עתה לא כימים הראשונים:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' צבאות, עתה בא להסיר מלבם חשש הרביעי מה שהתיראו מפני שראו הארץ נתקללה ועדין לא שבה לאיתנה, ע"ז אמר תחזקנה ידיכם השומעים וכו', כי כבר נבא חגי ע"ז בעת שיסדו את הבית והבטיח להם שמן היום שהוסד הבית תופסק הקללה שהיה עד הזמן הזה, ואמר להם שמזה ידעו שהגיע זמן הבנין ושלכן חל עליהם קללה עד עתה על שעכבו את הבנין, ועז"א תחזקנה ידיכם השומעים בימים האלה (כי נבואת חגי היתה שתי שנים קדם נבואה זו), מפי הנביאים ר"ל חגי והנביאים שעמו, אז הגידו הנביאים אשר ביום יוסד בית ה' צבאות הגיע זמן ההיכל להבנות, והם הביאו ראיה לזה.

   אבן עזרא

   מפי הנביאים הם חגי זכריה.

   בית ה' הוא ההיכל.

10. (י)כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין־שָׁלוֹם מִן־הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת־כָּל־הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

    מצודת דוד:כי לפני הימים. עתה יפרש במה נתקיים ואמר כי לפני הימים ההם עד לא התחילו לבנות הלא לא נהיה שכר האדם כי לא מצא במה להרויח ושכר הבהמה לא נתקיימה כי הלכה למארה ומן הצר הצורר לא היה שלום בין ליוצא מן העיר בין לבא אליה: ואשלח. אני הייתי מגרה את כל בני האדם איש ברעהו להיות מריבה ביניהם ולעשות רע זה לזה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שכר. ענין ריוח:

    ושכר הבהמה. שכר עבודת הבהמה:

    הצר. השונא:

    ואשלח. ענין גרוי והשסה וכן ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד):

    מלבי"ם

    כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה, כמ"ש חגי א' שימו לבבכם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא וכו' והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (כמ"ש שם פ' ה' י"ב, וס"ב פ' ט"ו-כ'), ושכר הבהמה איננה במציאות כלל, ומפרש מדוע שכר הבהמה איננה כי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר, וא"א להשכיר הבהמות לרכיבה ולמשא חוץ לעיר או לעבודה בשדה, כי א"א לצאת מן העיר כלל, ומ"ש שכר האדם לא נהיה מפרש כי ואשלח את כל האדם איש ברעהו ומי שמשתכר איזה דבר גוזלים אותו ממנו:

    אבן עזרא

    כי לפני הימים ההם טרם שיבנה לא ימצא השכיר מה יעשה.

    ומלת איננה על השכר, כי מלות רבות תמצאנה על לשון זכרים גם נקבות. ור' משה אמר: כי איננה שב אל הבהמה, אין שכר הבהמה כי איננה מן הצר הצורר.

    ואשלח לעשות מריבה.

11. (יא)וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:ועתה. אחר שהתחילו בהבנין אין אני מול שארית העם הזה כימים הראשונים להצר להם ולשלח איש ברעהו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    ועתה לא כימים הראשונים אני, שהקללה שהיה עד עתה היה מפני קצפי עליהם, ועתה נשתנה רצוני עליהם לטובה ויופסק הצר מבחוץ ומשלחת האויבים בפנים, ויהיה שלום בארץ:

    אבן עזרא

    ועתה לא אשלח איש ברעהו, רק יהיה שלום.

12. (יב)כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה

    מצודת דוד:כי זרע השלום. ר״ל כי הצלחת הזרע מביא השלום כי בהעדר התבואה עין בריה צרה בחברתה והוא סבה אל השנאה והמריבה ולא כן כשהברכה מצויה: פריה. הראויה לתת: את יבולה. התבואה הראויה לפי מיטב השדה: והנחלתי. ר״ל לא במקרה באו הטובות האלה אבל אני הנחלתי את כל אלה וכאשר ייעדו הנביאים כמ״ש העוד הזרע וגו׳ מן היום הזה אברך (חגי ב׳:י״ט) ומוסב למעלה לומר כמו שנתקיים הדיבור הזה כן יתקיימו דברי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבולה. תבואתה כמו ארץ נתנה יבולה (תהילים ס״ז:ז׳):

    טלם. מל׳ טל:

    מלבי"ם

    כי זרע השלום ר"ל והשלום הזה יהיה הזרע המועיל גם אל פרי העץ והאדמה, עד שהארץ תענה את הדגן והתירוש והיצהר והשמים יענו את הארץ ויתנו טלם ואני אענה את השמים על ידי השלום, והנחלתי את שארית העם שזה ישאר להם לנחלה ויתקיים בידה:

    אבן עזרא

    כי הטעם יזרעו ויקצרו איש בשלום.

13. (יג)וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל־תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם

    מצודת דוד:והיה כאשר הייתם. ר״ל כמו שהייתם נבזים ומוכים אתם בית יהודה ובית ישראל עד שהייתם קללה בין העכו״ם כי תלו קללתם בכם לאמר בקללותיהם תהיו כיהודים האומללים: כן אושיע. כשיעור הצרה תהיה התשועה כי תהיו מכובדים ומוצלחים עד שתהיו לברכה בין העכו״ם ויתלו ברכתם בכם לאמר בברכותיהם ישימך אלהים כהיהודים המוצלחים: אל תיראו. לכן אל תיראו מדברי שלוחי הבבליים המקטינים כבוד הבית והפקידה ותחזקנה ידיכם לאחוז בבנין הבית ולהשלימה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    והיה, ונגד החשש החמישי מה שהתיראו מפני שהם בזוים ושפלים בגוים, אמר כי עתה כן אושיע אתכם ועי"ז והייתם ברכה, ולכן תחזקנה ידיכם ואל תרפו מן הבנין:

    אבן עזרא

    והיה כאשר הייתם קללה אומר חרפת רעב, הטעם אם תבא קללה יהיו אומרים כי בעבורכם היתה.

14. (יד)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי

    מצודת דוד:כאשר זממתי. כשיעור שחשבתי להרע לכם בעת שהכעיסו אבותיכם אותי ולא נחמתי על הרעה עד אשר הביאותיה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    זממתי. ענין מחשבה כמו כאשר זמם (דברים יט):

    נחמתי. ענין הפוך מחשבה:

    רש"י

    ולא נחמתי. על אשר זמותי להביא עליכם לחזור בי אלא הביאותיה כן לא אתנחם על הטובה אשר זממתי לכם:

    מלבי"ם

    כי כה אמר ה', ר"ל ואם תשאל איך ישתנה הקב"ה מלא רוצה לרוצה, כמ"ש לא כימים הראשונים אני, והלא אין אצלו שינוי רצון? ע"ז משיב כאשר זממתי להרע לכם ולא נחמתי, ר"ל כי בכל עת שיגזור ה' גזרה רעה על ישראל קשור עמה חרטה והתנחמות, ר"ל שה' חושב שע"י הגזרה ישובו בתשובה וייטיבו מעשיהם ואז ינחם על הרעה ולא יביאנה, וא"כ בשעה שחושב להרע הוא מתנחם תיכף ואינו רוצה שיביא הרע רק שלא יביאנה, אבל בעת שהרעה היא לתכלית טובה לכלא פשע ולהתם חטאת ולהטיב אחריתם ע"י הרעה, אז אינו מתנחם בעת הגזרה רק גוזר בהחלט, וכמ"ש (ירמיהו ד׳:כ״ח) על כי דברתי זמותי ולא נחמתי, עיין מה שפרשתי שם, עפ"ז אמר שבעת שזממתי להרע לכם ע"י שהקציפו אבותיכם לא נחמתי, ומבאר הטעם כי.

    אבן עזרא

    כה גם זאת הנבואה דבקה וזממו השם, הם הגזירות.

15. (טו)כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אַל־תִּירָאוּ

    מצודת דוד:כן שבתי. כשיעור הזה חזרתי וחשבתי בימים האלה להיטיב וגו׳ ולא אנחם על הטובה לכן אל תיראו מדברי שלוחי הבבליים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כן שבתי זממתי בימים האלה להטיב את ירושלם, שהיה הרעה הכנה אל הטובה, שע"י הגלות רצתה הארץ את שבתותיה וגם נרצה עונם והיו מוכנים אל התשועה ביתר שאת, וכיון שהיה הרעה לתכלית טובה לא היה קשור עמה התנחמות, ולכן אל תיראו, כי עתה נתמרקו העונות ואתם מוכנים אל התשועות והנחמות, רק.

    אבן עזרא

    כן הזכיר את בית יהודה, כי הם רבים גם בעבור המלכות.

16. (טז)אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם

    מצודת דוד:אלה הדברים. רק עשו אלה הדברים: אמת ומשפט שלום וגו׳ שפטו בשעריכם. משפט אמת או משפט שלום וזהו הפשרה שמתווך השלום בין בעלי הדין אבל לא תטו המשפט שאין זה לא אמת ולא שלום:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשעריכם. שם מקום המשפט כמ״ש אל זקני העיר השערה (שם כב):

    רש"י

    ומשפט שלום. היא הפשרה:

    מלבי"ם

    אלה הדברים אשר תעשו, שבזה תהיו מוכנים אל התשועה האמתית, דברו אמת איש את רעהו, כי הנביא ראה שחורבן בית השני היה בעון שנאת חנם, וגם שראה בחזיונו את המגלה עפה שיצאה להענישם בעבור שבועת שקר, ושתים נשים שנשאו את האיפה שהם חנופה וגסות הרוח שהיה ביניהם ולכן גלו שנית כנ"ל, ולכן הזהירם שיחדלו מדברים האלה שיגרמו את החורבן שנית:

    אבן עזרא

    אלה, דברו אמת בסתר ושפטו בגלוי.

17. (יז)וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ואיש את רעת רעהו וגו׳ אל תחשבו. זה על זה להרע: אשר שנאתי. ר״ל המה הדברים ששנאתי אני ולכך אל תאהבו גם אתם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ואיש את רעת רעהו. הזהירם על שנאת חנם והיא שהחריבה בית המקדש שני:

    אבן עזרא

    ואיש הנה אסור לחשוב רע בלב, גם בפה להשבע בשקר.

18. (יח)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ויהי עתה ישיב תשובה על שאילת הצום. והזכיר, צום הרביעי - והוא היה בתשעה לחדש, כי אז נבקעה העיר.

19. (יט)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ

    מצודת דוד:צום הרביעי. זה י״ז בתמוז: וצום החמישי. זה ט׳ באב: וצום השביעי. זה צ״ג: וצום העשירי. זה עשרה בטבת: יהיה וגו׳. בזמן הגאולה העתידה יהיו הימים האלה לששון וגו׳ כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה ולכן אמר לבית יהודה כי להם ארעו מקראות רעות באלה הימים והצטערו בהם בכל שנה ושנה אבל בני עשרת השבטים הצטערו בימים שאירע להם מקראות רעות והם יתהפכו להם לשמחה: והאמת והשלום אהבו. ובלבד שתהיו אוהבים האמת והשלום:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    צום הרביעי. צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים:

    צום החמישי. של אב:

    וצום השביעי. שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה:

    וצום העשירי. של טבת:

    מלבי"ם

    כה אמר ה', עתה שב אל התחלת דבריו שבא הדבור בעבור השאלה ששאלו אם יצומו בחדש החמישי, ואחר שהציע להם שהכל תלוי במעשיהם אם ישובו בתשובה, א"כ אמר ה' שצום הרביעי והחמישי וכו' יהיה לששון ולשמחה בתנאי אם האמת והשלום אהבו, שאז תהיה גאולה שלימה ויחדלו דברי הצומות וזעקתם:

    אבן עזרא

    וצום החמישי -כאשר הזכרתי בעשור לחדש.

    וצום השביעי אין כתוב מספר ימי החדש, והחולקים אמרו: כי הוא יום שהתענו בסוף חג הסוכות בעזרא והם תועים, כי אז התענו בעבור מעל הגולה ואין שם כתוב כי רע בא על ישראל.

    בחדש השביעי רק דבר גדליה. וכתוב: ויהי בחדש השביעי ובעבור שלא הזכיר ימי החדש יתכן להיותו בתחלת החדש בחדש הלבנה, כמו חדש ושבת בחדש השלישי לצאת בני ישראל, ובאומרו הכתוב באחד לחדש נאמר כן לחזוק שלא יעלה על לב השומע, כי איננו היום הראשון, כי הכתוב הוא חדשיכם ומועדיכם ואין טענה ממלת ובראשי חדשיכם כי הם חדשי ניסן, וכתוב שם: עולת חדש בחדשו ומדברי קבלה נקבל וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, אם כן נהרג גדליה בראש השנה על כן קבעוהו ביום השלישי, או קיבלו ככה מפי האבות הקדושים.

    וצום העשירי כתוב ביחזקאל: כתוב לך את שם היום. והנה חכמינו ז"ל הניחו צום השביעי ועשירי כאשר היו לפנים ובעבור כי בי"ז בתמוז נהרגו הכהנים בבית השם, וה' דברים קרנו בו קבעוהו בתענית ולא הטריחו על הציבור להתענות בתשיעי, וביום תשעה באב נלכדה ירושלם גם בפעם השנית, גם נשרף בו הבית הראשון קבעוהו ולא הזכיר הכתוב תענית אסתר, וכבר עבר זמן אחשורוש כי אין כתוב במגלה קבועת יום התענית, כי כל ישראל התענו שלשה ימים בניסן, ובדברי הכתוב: דברי הצומות וזעקתם, אין פירושו כאשר חשבו רבים וככה פירושו שקיימו וקבלו על נפשם ימי הפורים לשמוח בהם, אף על פי שלא צוום הנביאים רק הבנים הם חייבים לעשות מה שקבלו אבותם, כאשר קבלו על נפשם דברי הצומות אלה הארבעה הנזכרים, ולא היו מפי נביא. והנה התשובה שישימו אלה הימים שהיו בוכים וסופדים בהם: ימי ששון ושמחה וישמרו מצות השם על פי הנביאים וזהו: והאמת והשלום אהבו כאשר כתו: אמת ומשפט שלום וזאת התשובה שהשיב הנביא היא כנגד השואלים האבכה בחדש החמישי, שלא היו שומרים התורה שצום השם והיו שואלים אם ישמרו מה שקבלו אבות על עצמם, והנה השיב הנביא יותר טוב הייתם עושים אם הייתם שומעים דברי השם ותניחו דברי האבות, מאשר תשמרו דברי האבות ותניחו דברי השם, הם הצדיקים הגמורים.

20. (כ)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת

    מצודת דוד:עוד אשר יבואו. ר״ל עוד יבוא זמן אשר יבואו וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כה אמר ה', עתה נבא להם מה שיהיה באחרית הימים שכל העמים יכירו את האמונה האמתית, וזה יהיה בשתי מדרגות, שקרוב לזמן הגאולה יכירו כל העמים, איש איש לפי אמונתו שירושלים היא עיר הקדש, וילכו לשם להתפלל לה', כמו שהוא במשך זמן שהתפשטו האמונות בעולם, שבין הנוצרים לפי אמונתם ובין הישמעאלים לפי אמונתם מחזיקים את ירושלים לעיר אלהים והולכים שמה להתפלל, ונבא שקרוב לזמן הגאולה ילכו כל העמים לירושלים וגם יתחילו לבקש שם את ה' צבאות, היינו לדרוש ולחקור על פנות האמונה, שהגם שבני ישראל יהיו עדיין שפלים בעיניהם ולא ידרשו מאתם על אמונתם, בכ"ז ידרשו הדבר בירושלים, וז"ש עוד אשר יבואו עמים ויושבי ערים רבות:

    אבן עזרא

    עוד גם זאת הנבואה דבקה.

21. (כא)וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל־אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם־אָנִי

    מצודת דוד:יושבי אחת. יושבי עיר אחת אל יושבי עיר אחרת: לאמר. ויאמרו זה לזה נלכה לחלות לפני ה׳ לשאול ממנו כפרה ולבקש מאתו חסד כי אלכה גם אני בחברתך:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לחלות. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):

    ולבקש. מל׳ בקשה ושאלה:

    מלבי"ם

    והלכו יושבי עיר אחת אל יושבי עיר אחרת ויזמינו א"ע לאמר נלכה הלוך לחלות את פני ה' שילכו שמה להתפלל, ואח"כ ילכו לבקש את ה' ולבקש פנות האמונה מה שנוגע באמונות האלהות, וכולם יהיו נכונים ללכת עד שישיבו להם אלכה גם אני:

    אבן עזרא

    והלכו יושבי עיר אחת אלכה גם אני ובאו להתפלל אל הבית.

22. (כב)וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה

    מצודת דוד:ובאו. ר״ל ויהיו נשמעין זה לזה וכן יבואו עמים וגומר:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עצומים. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳):

    מלבי"ם

    ובאו, והדבר יתרבה כ"כ עד שיבואו עמים רבים וגוים עצומים לא ערים יחידים, ויהיה עקר ביאתם לבקש את ה' היינו לדרוש בירושלים על פנות האמונה האמתית ולהתפלל ג"כ שם לפני ה', וכ"ז יהיה קודם זמן הגאולה שישראל יהיו עדיין בזויים בעיניהם רק ירושלים תתנשא מאד בעיניהם, כמו שהיעוד הזה נתקיים עתה בכל פרטיו, שכל העמים יסעו לירושלים המונים המונים לדרוש את ה' ולהתפלל שם:

23. (כג)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם

    מצודת דוד:בימים ההמה וגו׳. ור״ל זה שאמרתי לכם יהיה באותן הימים אשר יחזיקו וגו׳ ולפי שהפסיק והאריך בדברים חזר לומר והחזיקו וגו׳ וכן דרך המקרא: מכל לשונות. הרי משבעים לשון שבעה מאות: בכנף. בכל כנף הרי לארבע כנפות אלפים ושמנה מאות: נלכה עמכם. אל ארץ ירושתכם:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחזיקו. ענין אחיזה כמו ויחזק בכנף מעילו (ש״א טז):

    לשונות הגוים. ר״ל עכו״ם בעלי לשונות נפרדות:

    בכנף. הוא שולי הבגד:

    יהודי. כל ישראל נקראים בשם יהודים לפי שהמלוכה היה משבט יהודה וכן תהיה לעתיד:

    רש"י

    עשרה אנשים. משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':

    מלבי"ם

    כה אמר ה', עתה מודיע ענין אחר מה שיהיה באחרית הימים שיתחילו להכיר אמונת ישראל ותורתם ויאמינו בתורת ה' כי קדושה היא, ואז לא לירושלים ילכו לדרוש שם את האמונה רק הישמעאלים יכירו אמתת דת ישראל, ואז לא ילכו עוד עיר אחת אל אחת ומשם לירושלים לדרוש את ה', רק הישמעאלים ידרשו את האמונה האמתית מפי ישראל ויכירו שאלהים עם ישראל, ויחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי, ר"ל אם יראו ציצית בכנף בגדו שמזה יכירו שהוא יהודי (והציצית מורים על זכירת המצות וגם על השראת השכינה בישראל כמ"ש תכלת דומה לים וכו' ורקיע דומה לכסא הכבוד), לאמר נלכה עמכם, לא ילכו לירושלים רק ילכו עם היהודי ללמוד דתו ואמונתו באשר ידעו שאלהים עם ישראל, אמר להם שבעת ההיא אשר יהיה זאת אז לא יהיה עוד כמו שהיה עד הנה שהיה דבר ה' במקום מיוחד בירושלים או בא"י, כי אז:

    אבן עזרא

    כה, עשרה סך חשבון.

    והטעם רבים כמו מעשרה בנים. אמר יפת: כי זאת לעתיד. והנכון: כי הנבואה דבקה.