זכריה פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת

   מצודת דוד:ואשוב. חזרתי והרימותי עיני: ארבע מרכבות. הם מרמזים על ארבע מלכיות שמשלו בכיפה וכאלו רוכבים במרכבות שהוא ענין גדולה וממשלה: וההרים הרי נחושת. כאלו המרכבות היו חזקות והלכו בין הרי נחושת ולא נשברו וירמז על חוזק המלכיות ההם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מרכבות. העגלות שהסוסים מושכים אותם:

   רש"י

   וההרים הרי נחושת. סי' על חוזק מלכיות הללו הבא להם מבין שני ההרים שהוא קשה ואמיץ שאלו ד' מרכבות שלוחי הקב"ה לתת ממשלת לד' מלכיות בבל ומדי יון ואדום:

   מלבי"ם

   ואשוב ואשא עיני, הנה במראה הראשונה ראה איש רוכב על סוס אדום שהוא מלכות יון שתפסה מלכות אחר דריוש, ועתה הראהו המלכיות שיעמדו בעולם עד אחרית הימים, וראה ארבע מרכבות יוצאות, כל מרכבה היא מד' סוסים, כי כל מלכות היא מארבע מלכיות, שכל רוח מרוחות העולם מושל עליה מלכות אחרת ומושפעת משר מיוחד המקבל מאת המרכבה העליונה שחלוקה ג"כ לד' רוחות, כמ"ש בפי' מרכבת יחזקאל, וראה אותם יוצאות מבין שני ההרים, כי ראה שיהיו חלוקות, ששתי מרכבות יצאו מהר המשחית ועתידים להרע לישראל, ושתי מרכבות יצאו מהר מועד להטיב עם ישראל, וההרים הרי נחשת, כי מלכות בבל שהיתה מלכות הזהב ומלכות מדי שהיתה של כסף (כמו שראה אותם נבוכדנצר בחלומו), כבר חלפו מן העולם, ומעתה תתחיל מלכות יון שנמשלה בחלום נבוכדנצר לנחשת שהוא אחר הכסף:

   אבן עזרא

   ואשוב כאשר נשלמה זאת המראה.

   והנה ארבע מרכבות המרכבה ארבעה סוסים ככתוב בספר מלכים.

   וטעם מבין שני ההרים על הגזרות, על דרך וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו

   ונחשת שהם עומדים.

2. (ב)בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים

   מצודת דוד:סוסים אדומים. בה היו קשורים סוסים אדומים למשוך אותה וירמז על בבל שנאמר בה אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב׳:ל״ח) ומראה הזהב היא אדומה: סוסים שחורים. ירמוז על פרס לפי שהושחרו בימיהם פניהם של ישראל בימי המן:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   סוסים אדומים. הם שהרכיבו את בבל שהיא אדומה כמו שכתוב אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב׳:ל״ח):

   שחורים. להרכיב את מדי שהשחירה את פניהם של ישראל בימי המן:

   מלבי"ם

   במרכבה הראשונה סוסים אדומים, מלכות יון שיצאה בראשונה היו מוכנים לשפך דם רב, כמו שראה במראה הראשונה איש רוכב על סוס אדום, ובמרכבה השנית סוסים שחורים שהוא מלכות רומי שאחר מלכות יון, שהם ג"כ מוכנים לשפוך דם, וזה נכלל במראה שחור כמ"ש חז"ל (פרק אלו טרפות) שהשחור אדום הוא אלא שלקה, ונוסף לזה מראה השחרות מורה על גלות האפל והחשוך והלילה הארוכה שיהיה לישראל בגלות רומי, שתי המרכבות האלה יצאו מצד אחד הצפוני:

   אבן עזרא

   במרכבה ואלה הסוסים שבראש הספר במראה הראשונה.

3. (ג)וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים

   מצודת דוד:סוסים לבנים. ירמזו על יון ויתבן שהוא לפי שמנהגם היה ללבוש לבנים וכל טובם ויופיים שיהיו לבנים בהפלג׳: ברודים אמוצים. ירמזו על ישמעאל והרומיים שהמה מבני אדום ומושלים עם ישמעאל כמ״ש בדניאל, והברודים ירמזו על ישמעאל כי יש בהם מהלובן ובהירות כי מקום מחצבם מאברהם ואוחזים מה במצותו כי מולים הם והאמוצים ירמזו על הרומיים הקדמונים כי שרפו המקדש ועשוה דשן:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ברודים. בעלי כתמים לבנים כעין הברד וכן נקודים וברודים (בראשית ל״א):

   אמוצים. בעלי מראה דשן כן ת״י קטמנין והוא דשן בל׳ ארמי:

   רש"י

   לבנים. להרכיב את פרס שבנה את הבית:

   ברודים. המה מנומרים להרכיב את יון שעינו את ישראל במיני גזרות משונות זו מזה:

   אמוצים. להרכיב ישמעאל (ס"א אדום) ולא ידעתי מהו ל' אמוצים ויונתן תרגם קטמנין:

   מלבי"ם

   ובמרכבה השלישית סוסים לבנים, אחר שתבטל מלכות רומי תעמוד מלכות אחרת שלא תשפוך דם כ"כ ולא ירעו כ"כ לישראל, והגלות יוקל בד' רוחות העולם כמו שהוא באלף הזה שסוסי המרכבות לבנים ובעלי חסד, ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמצים, ראה את המלכים שיעמדו קרוב לזמן הגאולה בציור ברודים אמצים מטעם שית' בפסוק ו' וז':

   אבן עזרא

   ובמרכבה הנה במרכבות השלש הזכיר הסוסים, עין אחד להם וזה משונה מזה אדום שחור ולבן, רק ברביעית הזכיר שני גוונים ברודים גם אמוצים, מגזירת אמיץ והוא גוון התקיף ונראה למרחוק יותר מכל הגוונים.

4. (ד)וָאַעַן וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ואען גם זאת המראה היתה בעוד המלאך עומד.

5. (ה)וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל־אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:אלה ארבע רוחות השמים. אלה הולכות לארבע רוחות השמים למשול בכולם כ״א בזמנה: יוצאות. והמה יוצאות ממקום שעמדו לפני אדון כל הארץ לשאול על הממשלה ההוא ונתן להם והנה הולכים למשול:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ארבע. כמו לארבע ותחסר הלמ״ד וכן היו בן שאול (ש״ב ד׳) והראוי לבן שאול:

   רוחות. פאה ועבר:

   מהתייצב. ענין עמידה:

   על אדון. לפני אדון וסמוך לו:

   רש"י

   אלה ארבע רוחות השמים. שרי העכו"ם מלכיות הקדמוניות המושלות בד' רוחות השמים:

   יוצאות מהתיצב וגו'. באו לפניו ונתן להם רשות מפיו למשול:

   מלבי"ם

   אלה ארבע רוחות השמים, כי כל מלכות כולל ארבע רוחות, שזה נרמז בארבע סוסים אשר בכל מרכבה, והם יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ, ששלחם למשול בארץ בפקודת רם ונשא:

   אבן עזרא

   ויען אלה הגזרות היוצאות לארבע קצות הארץ.

   ומהתיצב כמו: להתיצב על ה'.

6. (ו)אֲשֶׁר־בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים יֹצְאִים אֶל־אֶרֶץ צָפוֹן וְהַלְּבָנִים יָצְאוּ אֶל־אַחֲרֵיהֶם וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל־אֶרֶץ הַתֵּימָן

   מצודת דוד:אשר בה. המרכבה אשר בה הסוסים השחורים המרמזים על פרס יוצאים אל בבל העומדת בצפון למשול בה ולהחריבה (ולא זכר כלום מהסוסים האדומים המרמזים על בבל כי כבר כלתה לה ממשלת בבל): והלבנים. המרכבה אשר בה הסוסים הלבנים המרמזים על עכו״ם יצאו אל אחרי הסוסי׳ השחורים למשול על פרס ולהשחיתם: והברודים. הם המרמזים על ישמעאל יצאו אל ארץ התימן להמשיל את ישמעאל היושב בפאת הדרום ולא נאמר בהם יצאו אל אחריהם כי הם לא השחיתו את יון כי רומה השחיתה את יון והיא גם היא מבני יון כי טיטוס השחית את העכו״ם כמ״ש בדניאל ומושלת כאחת עם ישמעאל:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   אשר בה הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון. להרכיב את מדי ועל האדומים לא כתב יוצאים שכבר כלתה לה ממשלת בבל:

   והלבנים יצאו אל אחריהם. להרכיב את פרס שתיהן בצפון ומשלו על בבל:

   והברודים יצאו אל ארץ התימן. להרכיב את יון ויטלו המלוכ' מיד פרס ובפתרונו לרב סעדיה בדניאל ראיתי מלך הנגב הוא מלך יון:

   מלבי"ם

   אשר בה הסוסים השחורים, לא באר את הסוסים האדומים שכבר דבר עליהם במראה הראשונה, לכן התחיל מן השחורים שהיא מלכות רומי, שהיא תצא אל ארץ צפון לתפוס מלכות שמה, וגם היא תהיה צפונית כי משם תפתח הרעה להחריב את ירושלים, והלבנים יצאו אל אחריהם, לא באר לאיזה צד יצאו הלבנים כי הם אין להם רוח מיוחד רק יצאו אחרי השחורים ויתפשטו במזרח ובמערב, שהם כל המלכים המולכים אחרי שנבטלה מלכות רומי איש איש במקומו, והברודים יצאו אל ארץ התימן, קרוב לימות המשיח תעמוד מלכות מנוקדת שהם יעמדו מן הלבנים רק ימצאו בם נקודות שחורות ולבנות, כי יתעוררו ג"כ למלחמות, ומהם יצא גוג ומגוג אשר יבא מירכתי צפון אל התימן שהוא א"י, ואז יתחלקו לשני מחנות לוחמים זה בזה, כמו שהתבארביחזקאל סי' ל"ח ל"ט שבאחרית הימים יתעוררו בני אדום שהם יהיו אז הברודים לכבוש את א"י מיד הישמעאלים שהם האמצים, כי יתאמצו לעמוד כנגד הלוחמים וילחמו זה בזה, ועז"א.

   אבן עזרא

   אשר הזכיר המראה השנית, כי היא עיקר המראה על היהודים אשר נשארו אל ארץ צפון בבל ופרס.

   והלבנים יצאו אל אחריהם ולא חשש לדעת את הארץ אשר יצאו שם.

   והברדים הם המרכבה הרביעית.

   יצאו אל דרום, הפך המרכבה השנית שיצאת אל ארץ צפון.

7. (ז)וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּך בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ

   מצודת דוד:והאמוצים. הם המרמזי׳ על רומי הקדמוני׳ יצאו מלפני אדון כל ארץ ובקשו ממנו ללכת ולתוספ׳ ביאור אמר להתהלך בארץ למשול בה גם הם שלא יהיו נאבדים בכללות עכו״ם מקור מחצבם: ויאמר. המקום אמר להם לכו התהלכו בארץ ומשלו בה גם אתם: ותתהלכנה. ר״ל וכן היה כי משלו הם בארץ כמו ישמעאל:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   והאמוצים יצאו ויבקשו. מלפניו שיהא אורך גדול לממשלתם ללכת בכל הארץ:

   ויאמר לכו התהלכו בארץ. נתן להם רשות למשול ממשל רב והוא מלכות אדום:

   מלבי"ם

   והאמצים יצאו, שהם יצאו למלחמה נגד הברודים, ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, שיהיה בדעתם לתפוס מלכות של הברודים וללכת אל ארצם למלחמה, אבל רק יבקשו לעשות כן כי יפלו שם בנופלים סביב לירושלים במלחמת גוג ומגוג, ויאמר לכו, זה מוסב על כל הארבע מלכיות אחר שספר מראה הארבע מרכבות מספר ששמע שהמלאך אמר להם לכו התהלכו בארץ, שהודיע להם גזרת עירין שהם ימשלו בארץ עד קץ הימין:

   אבן עזרא

   והאמצים הם האדומים לבדה שהיה במרכבה הראשונה.

   ויבקשו ללכת להתהלך בארץ למזרח ולמערב במצות אדון כל הארץ, על כן ויאמר לכו.

8. (ח)וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר רְאֵה הַיּוֹצְאִים אֶל־אֶרֶץ צָפוֹן הֵנִיחוּ אֶת־רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן

   מצודת דוד:ויזעק אותי. ר״ל קרא אלי בקול גדול: ראה. הסתכל אשר היוצאים אל ארץ צפון הוא פרס שיצא לארץ בבל להשחיתה: הניחו את רוחי. הם הניחו את כעסי שהיה לי בארץ בבל כי בהנקם שעשו בה נח כעסי:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אותי. ר״ל אלי:

   הניחו. מל׳ הנחה והשקטה:

   רוחי. ענין כעס כמו ינחל רוח (משלי י״א):

   רש"י

   ראה היוצאים אל ארץ צפון. להרכיב מדי ופרס:

   הניחו את רוחי. שככו את חמתי בבבל שהשחיתו את בלשצר וזרעו של נבוכדנצר הוא שאמר (ישעיהו מ״ח:י״ד) ה' אהבו ויעשה חפצו בבבל וגו':

   מלבי"ם

   ויזעק אותי וידבר אלי, העיר אותי לזעוק זעקה גדולה ומרה, וגם דבר אלי דברי נחומים, ומפרש מ"ש ויזעק אותי ראה היוצאים אל ארץ צפון, שהנביא זעק על הסוסים האדומים והשחורים היוצאים אל ארץ צפון, כי ה' הראה לו הרעות והצרות שיהיה לישראל על ידם, ומ"ש וידבר אלי מפרש שאמר לי הניחו את רוחי בארץ צפון שהם הניחו ושככו את חמתי שהיה לי על ישראל ועתיד אני להטיב את אחריתם כי נח רוח החמה:

   אבן עזרא

   ויזעק, וידבר המלאך הדובר בו על פי השם, כי השחורים היוצאים אל ארץ צפון עשו נקמת השם בצפון וזה טעם הניחו את רוחי, כמו ומשל ברוחו. וטעם זאת המראה שהודיע הנביא לישראל, כי כל היושב מהם בארץ צפון וירושלם תשכן לבטח.

9. (ט)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ויהי זאת נכתבה לפאר כל הבית לפאר בית השם, וזה הנביא התנבא לפני בואם כאשר אפרש.

10. (י)לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן־צְפַנְיָה אֲשֶׁר־בָּאוּ מִבָּבֶל

    מצודת דוד:לקוח. הוא נדבת כסף וזהב האמור במקרא שלאחריו: מאת הגולה. מאת הבאים מהגולה מבבל וחוזר ומפרש ממי ואמר מחלדי ומאת טוביה וגו׳: ביום ההוא. מוסב על סוף המקרא לומר שיבוא ביום ההוא אשר יבואו מבבל ועל שאמר ובאת אתה הוצרך לפרש בראשונה להיכן יבא ואמר ובאת לבית יאשיה וגו׳ כי שם יבואו הבאים מהגולה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    לקוח מאת הגולה מחלדי וגו',: אשר באו מבבל. כל האנשים האלה:

    מלבי"ם

    לקוח, בני הגולה שבבבל שלחו שלשה אנשים ובידם כסף וזהב לעשות ממנו שתי עטרות, א' אל זרובבל שיהיה מלך הארץ, והב' אל יהושע שהוא הכ"ג, עטרת זהב אל המלך ועטרת כסף אל הכ"ג, וצוהו ה' שיקח הכסף והזהב המובא מאת הגולה ביד חלדי וטוביה וידעיה, וצוהו שלא ימתין עד שיבואו אליו רק ובאת אתה שהנביא ילך אליהם, ולא ימתין ליום מחר רק ביום ההוא תיכף. וציין לו המקום ששם ימצאם ובאת בית יאשיה, כי שם נקבצו כאשר באו מבבל ויאשיה היה ג"כ מבני בבל:

    אבן עזרא

    לקוח שם הפועל תחת ציווי, כמו זכור את יום השבת.

    ובאת אתה בעצמך ביום ההוא.

    בית יאשיה בן צפניה שהיה בירושלם.

    אשר באו מבבל שב אל חלדי וטוביה וידעיה, כמו על שפת הים שב אל ישראל.

11. (יא)וְלָקַחְתָּ כֶסֶף־וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל

    מצודת דוד:ולקחת כסף וזהב. מה שהביאו הבאים מהגולה לנדבת בה״מ: ועשית עטרות. אחד מהכסף ואחד מהזהב: ושמת בראש יהושע. לרמז שכתר כהונה גדולה שהוא בו עכשיו תהיה שמורה לזרעו אחריו עד עולם וכמ״ש למעלה וישימו הצניף הטהור על ראשו (לעיל ג) ויתכן אשר של הכסף אמר להשים בו כי אין מעלת כהונה הגדולה שוותה למעלת המלכות ועטרה השניה של הזהב היתה שמורה לרמז שעוד יוחזר המלוכה בגאולה העתידה למלכות בית דוד ולא צוה להשימה בראש זרובבל עם כי המשיח יהיה מזרעו לפי שהוא עצמו לא מלך עתה ואין להשים בראשו כתר מלכות:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עטרות. כתרות:

    מלבי"ם

    ולקחת, אתה תקח מידם את הכסף וזהב, ועשית עטרות אתה תעשה לא הם, והגם שתעשה שתי עטרות לא תשים רק עטרה אחת בראש יהושע הכהן הגדול, והעטרה השנית של המלך לא תשים על זרובבל:

    אבן עזרא

    ולקחת כסף וזהב שיביאו נדבה לבית השם ועשה מהם עטרות ושים אותם בראש יהושע כאשר הושם העטרה על ראש המלך, וככה אומר והיה כהן על כסאו. גם זאת יתכן היותך בדרך נבואה גם בהקיץ על יד המלאך.

12. (יב)וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת־הֵיכַל יְהוָהּ

    מצודת דוד:ואמרת אליו. אל יהושע כ״ג תאמר הטעם מדוע לא ישימו העטרה השניה בראש זרובבל הואיל והמלוכה ירושה לו לזרעו אחריו כמ״ש ביום ההוא וגו׳ אקחך זרובבל ושמתיך כחותם (חגי ב׳:כ״ג) ואף לפרש לו הטעם מדוע העטרה ההוש׳ בו היא מכסף: הנה איש צמח שמו. ר״ל והנה עמך איש גדול וחשוב אשר לבד יקרא בשם צמח כשם המשיח שיקרא כן כמ״ש כי הנני מביא את עבדי צמח (לעיל ג) ויקרא זרובבל כן לפי שמתחתיו יצמח ר״ל מזרעו יצמח מלך המשיח ולכן יבנה הוא היכל ה׳ לסימן שכן יבנהו דמשיח הבא מזרעו כאשר יאמר במקרא שלאחריו וכאומר הואיל וזרובבל יקרא לבד בשם צמח כשם המשיח הבא מזרעו אבל הוא לא ימלוך לכן לא ישימו עטרה בראשו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    איש. ר״ל גדול וחשוב:

    ומתחתיו. ממקומו ר״ל מזרעו:

    רש"י

    צמח שמו. הוא זרובבל האמור למעלה הנני מביא את עבדי צמח ועל שם שצמחה גדולתו מעט מעט ויש פותרים אותו במלך המשיח אבל כל הענין הזה מדבר בבית שני:

    ומתחתיו יצמח. מזרע המלוכה:

    מלבי"ם

    ואמרת אליו, ותפרש הטעם מפני כי כה אמר ה' הנה איש צמח שמו, שם זרובבל הוא צמח כמ"ש למעלה (ג' ח') כי הנני מביא את עבדי צמח, שטעם השם מפני שאינו נטע נגמר ונשלם בפועל רק הוא מוכן לצמוח, שע"כ נקרא בשם זרובבל שנזרע בבבל, שהוא כזרע הטמון באדמה ועתיד לצמוח, ועתה הוא רק בכח ולא בפועל ולא יצמח הוא עצמו רק ומתחתיו יצמח, ר"ל מן בניו אשר יעמדו תחתיו יצמח הצמח אשר יבנה את היכל ה', שהוא הבית האחרון שיבנה באחרית הימים:

    אבן עזרא

    ואמרת אליו אל יהושע.

    צמח שמו הוא זרובבל.

    ומתחתיו ממקומו כמו מאליו.

13. (יג)וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל יְהוָה וְהוּא־יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל־כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם

    מצודת דוד:והוא יבנה. מוסב למקרא שלמעלה לומ׳ כמו שבנה זרובבל עתה את ההיכל כן המשיח הבא מזרעו יבנה ההיכל העתיד והוא ישא על ראשו הוד כתר המלוכה והוא ישב על כסא המלוכה למשול: והיה כהן על כסאו. כ״ג מזרעך אשר יכהן אז יהיה לפני כסא המשיח כי הוא יבוא אליו ויכנע לו ובזה יפרש לו הטעם על העטרה ההושם בראשו שהיא מכסף כי לא תשוה מעלת כהונה הגדולה למעלת המלכות כי הכ״ג יכנע למלך וסר למשמעתו ויבא לפניו: ועצת שלום. ר״ל עכ״ז לא יתקנא בכתר המלוכה לעשות עצות ותחבולות להלחם עם המשיח אבל עוד יעצו להתמיד השלום ולאמצו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הוד. ענין הדר ויופי:

    כהן על כסאו. ר״ל לפני כסאו וכן לרצים הנצבים עליו (ש״א כב):

    רש"י

    והוא ישא הוד. הוד נשיאות:

    וישב. כהן גדול על כסא הכהונה:

    ועצת שלום וגו'. הנשיא והכהן יאהבו זה את זה:

    מלבי"ם

    והוא, ר"ל שהגם שגם זרובבל בונה את ההיכל עתה, יש הבדל ביניהם כי הוא ר"ל מלך המשיח הצומח מתחתיו, יבנה את היכל ה' וגם הוא ישא הוד ה', לא כן זרובבל הבונה שאינו נושא הוד ה', וישב ומשל על כסאו, המשיח ישב וימשול לא כן זרובבל שאינו מושל כי הוא תחת רשות מלכי פרס, ואינו יושב על כסאו כי הוא נכנע, וגם יל"פ על כסאו של הוד ה' שהמשיח ישב על כסא ה' למלך, והיה כהן על כסאו, ואז גם הכהן יהיה על כסאו הראוי, כי עתה גם הכהן אינו על כסאו הראוי לו, ואז עצת שלום תהיה בין שניהם, כי עתה לא יהיה שלום בין היושב על כסא ההנהגה ובין הכהן, שבימי החשמונאים לבשו הם עטרת מלכות וייחסו הגדולה לעצמם, ואח"כ היה עטרת הכהונה ירודה ע"י המלכות שמכרו אותה בדמים והיתה שפלה בעיניהם, אבל אז כ"א ישב על כסאו בשלום:

    אבן עזרא

    והוא וכאשר יבנה הבית אז ישא הוד מלכות והכהן הגדול יהושע, גם הוא ישב על כסאו ולא תהיה ביניהם קנאה, בעבור שני כסאות.

14. (יד)וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן־צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְהוָה

    מצודת דוד:והעטרות תהיה. העטרות ההם תהיה כל אחת מהן למנדבי הכסף והזהב לזכרון טוב בהיכל ה׳ כי שמה היו תלויות כמו ששנינו במסכת מדות והבא בהיכל ורואה את העטרות יזכיר שמה את שמם לטובה: ולחלם. הוא חלדי והיה נקרא בשתי השמות וכן חן הוא יאשיהו ולפי שנתארחו בביתו יוזכר עמהם לטובה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    והעטרות תהיה לחלם וגו'. מקרא מסורס הוא והעטרות תהיינה בהיכל ה' לזכרון טוב לחלם ולטוביה אשר התנדבו הכסף והזהב ואותן עטרות היו תלויות בחלונות בגובה ההיכל כמו ששנינו במסכת מדות.

    חלם הוא חלדי:

    מלבי"ם

    והעטרות, ולכן עתה לא יהיו העטרות לא למלך ולא לכ"ג רק לחלם שהוא חלדי ולטוביה וידעיה ולחן שהוא יאשיה שהם הכינו אותם, ובכ"ז יהיו לזכרון בהיכל ה', כי העטרות היו תלויות בגובה ההיכל (כנז' במשנה דמדות), למען יזכרו ישראל את אשר עליהם לעשות שאם יעשו תשובה שלמה תהיה עתה עת הגאולה והמלך והכ"ג ילבשו את העטרות, וז"ש.

    אבן עזרא

    והעטרות, לחלם הוא חלדי, כמו אחימות הוא נחת בדברי הימים ולחן הוא יאשיהו, כמו עמינדב הוא יצהר ורבים ככה.

15. (טו)וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ וּבָנוּ בְּהֵיכַל יְהוָה וִידַעְתֶּם כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְהָיָה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם

    מצודת דוד:ורחוקים יבואו. על בית העתיד יאמר שאז יקבץ נדחי ישראל ונפוצות יהודה ויבואו ממרחק והם יבנו את היכל ה׳: וידעתם. אז כאשר כן תהיה תדעו אשר ה׳ צבאות שלחני אליכם לנבאות אלה הדברים ולא מלבי אמרתי: והיה אם שמוע וגו׳. ר״ל ואם תשמעון בקול ה׳ ללכת בדרכיו אז יהיה הדבר הזה אליכם ובימיכם כי עצם כוונת גאולת בבל היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ ולהתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם וכן נאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו׳ (ירמיהו כ״ט:י״א) ואם היו עושים כן אז היתה באמת גאולה שלימה:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    והיה אם שמוע. והיה לכם הדבר הזה אם שמוע תשמעו וגו':

    מלבי"ם

    ורחוקים, ר"ל שאם יבואו רחוקים, היינו ישראל שהם רחוקים עתה ולא שבו בבית שני, אם יתעוררו ויעלו כולם כחומה ויבואו ובנו בהיכל ה', אז וידעתם כי ה' שלחני אליכם, ר"ל אז יתקיימו היעודים ששלח ה' אותי לנבאות לכם, אבל זה תלוי במעשיכם ועז"א והיה ר"ל דבר זה יהיה, אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם, שאז יתקיימו היעודים תיכף ורחוקים יבאו ויתקבצו נדחי ישראל ויבנו בהיכל ה' ותשוב העטרה ליושנה:

    אבן עזרא

    ורחוקים הם מישראל.