זכריה פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת

   מצודת דוד:וארא. במראה הנבואה: ארבע קרנות. הם רמז שנגחו בימים הקדמונים את ישראל כבעלי קרנים עם הקרן:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קרנות. מל׳ קרן:

   מלבי"ם

   ואשא את עיני, עתה הראהו באור הנבואה הקודמת מ"ש עוד תפוצנה ערי, וראה ארבע קרנות, והקרן מובנו תאומי, שבא על קרני הבע"ח הנוגחים, וגם בא על השויות שבארבע רוחות:

   אבן עזרא

   ואשא גם זה במראה.

   ארבע קרנות מארבע פאות ירושלם.

2. (ב)וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָם

   מצודת דוד:מה אלה. ר״ל על מה מרמז: אלה הקרנות. ר״ל זה מרמז על הבבליים שהרעו לישראל וכאלו נגחו אותם בקרן עד שפזרו אותם הנה והנה: את ישראל. כמו ואת ישראל בוי״ו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זרו. פזרו כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כו):

   רש"י

   אלה הקרנות. אלה העכו"ם אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלים עד אשר זירום:

   מלבי"ם

   ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה, שציור הקרנות בא מצד אחד מצד שנגחו שה פזורה ישראל בקרניהם (כמ"ש קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח), וגם בא על ציור הזויות והרוחות, להורות שבכל פנה מרוחות העולם יש קרן העומד לנגח את ישראל ולפזרם, וכלל בידינו שהנביאים ציירו את המלכיות בארבעה כנגד ארבע רוחות העולם, כאילו בכל רוח יש מלכות מיוחדת מושלת על הרוח ההוא, שהגם שלרוב תגבר מלכות אחת ותמלוך בכפה בכל זה נמצאים כל הארבעה כ"א ברוח מיוחדת, וכן יציירו כי השרים העליונים המשפיעים אל המלכיות עומדים בארבע מדרגות וסדרים מתיחסים במרכבה העליונה אל ארבע רוחות, וכ"א מגמת פניו אל רוח מיוחד כאשר נתבאר בפירוש מעשה מרכבה, והראה לו שבכל משך זמן הגלות ימצאו הד' קרנות המנגחות את ישראל בד' רוחות והם ג"כ הד' מלכיות הכוללים שכ"א מהם גובר ברוח אחת:

   אבן עזרא

   ואומר והנה טעם קרנות האויבים שהיו סביבות ירושלם הבאים לזרותה, כדרך: וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו.

3. (ג)וַיַּרְאֵנִי יְהוָה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים

   מצודת דוד:חרשים. אומנים היודעים לגדע ולהפיל את הקרנות:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חרשים. אומנים כמו חרש עצים (ישעיה מד):

   רש"י

   ארבעה חרשים. נגרים היודעים לנסר את הקרנות ורבותינו פירשו במסכת סוכה מי הם:

   מלבי"ם

   ויראני ה', לנגד זה הראהו ארבעה חרשים שהם אומנים המוכנים לגדע הקרנות האלה, כי לכל מלכות המתגברת בעולם באחד מד' רוחותיה הכין ה' מלכות אחרת המוכנת להשחיתה בשעתה, כמו שהכין את מדי על בבל ויון על מדי וכן תמיד, וחז"ל אמרו מאן נינהו ארבעה חרשים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו ומלכי צדק, כוונתם שהקרנות יגודעו לעתיד בכח הגבורה והמלחמה ומלכות ישראל שע"ז מצייר משיח בן דוד מצד ישראל ומשיח בן יוסף מצד האומות, וכן יגודעו בכח הכהונה ועבודת ה' וזה מציין באליהו שהוא כהן צדק מצד ישראל ומלכי צדק כהן לאל עליון מצד האומות:

   אבן עזרא

   ויראני הזכיר השם, כי זה סוד המראה הראשונה וחרשים חרשי משחית.

4. (ד)וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה כְּפִי־אִישׁ לֹא־נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ

   מצודת דוד:ויאמר לאמר. ר״ל ה׳ אמר אל המלאך שיאמר לי: אלה הקרנות וגו׳. ר״ל על כי אלה הקרנות וכו׳ הרעו לעשות כשיעור אשר איש מישראל לא נשא ראשו מפניהם ולכן באו אלה החרשים להחריד את הקרנות ולהפיל אותם על אשר שהיו מרימי׳ קרן על ארץ יהודה לזרותם ולפזרם והחרשים ההם מרמזים על כל מלך בזמנו שהחריד וכבש את המלך שמשל לפניו והחרש האחרון הוא מלך המשיח אשר יחרד ויכבש את המלכות הרביעית (ואף שכבר נפלה בבל הראה לו המקום כפי הגזרה וכאלו עמד לפני מפלת בבל):

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כפי. כשיעור כמו איש כפי אכלו (שמות י״ב:ד׳):

   לידות. ענין הפלה והשלכה כמו ידו אליה (ירמיה נ):

   הנושאים. ענין הרמה:

   לזרותה. לפזרם:

   רש"י

   ואומר מה אלה הקרנות אשר ראיתי בראשונה:

   אשר זרו את יהודה והשפילום עד כפי איש לא נשא ראשו ולא נתנו לאחד מבני עמי להרים ראש:

   ויבאו אלה. החרשים להחריד אותן הקרנות ולידות אותן:

   לידות. להשליך:

   מלבי"ם

   אלה הקרנות, ר"ל אחר שהקרנות זרו את יהודה יותר מן הראוי כי זרו אותם כפי אשר איש לא נשא ראשו תפס כמשל החיות העריצות המנגחות בקרניהם ראשי החיות החלושות עד שהכבשים החלשים יראים לשאת ראשם מפני הנגיחה, לכן ויבואו אלה להחריד אותם ר"ל לפעמים באו רק להחריד לבל ירימו קרן לנגח, ולפעמים באו לידות ולהשליך את קרנות הגוים הנושאים קרן, שאם לא יחרדו ויוסיפו לשאת קרן ידו אותם:

   אבן עזרא

   ואמר אל המלאך הדובר בי, אע"פ שלא הזכירו כי תפש דרך קצרה.

   וטעם כפי איש על בני יהודה כל אחד כפי מעלתו.

   לא נשא ראשו אחד מהם כנגד אלה הקרנות.

   ויבואו אלה האנשים.

   לידות את קרנות להשליכם ממקומם, כמו: ידו גורל. והנה הטעם: שיסורו כל השוטנים ויבנו הבית.

5. (ה)וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה־אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה

   מצודת דוד:והנה איש. שבא איש ובידו היה חבל מדה שרגילין למדוד בו את החומות:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חבל מדה. קו המדה:

   רש"י

   חבל מדה. חוט המדה למדוד את ירושלים כמה יהיה ארכה ורחבה:

   מלבי"ם

   (ה-ו) ואשא עיני, שראה איש ובידו חבל מדה, רומז שעתה ילכו למוד מדת חומת ירושלים ארכה ורחבה, והודיע לו שהולך למוד שהיא ההודעה שתבנה חומת ירושלים במהרה ברשיון ארתחששתא כמ"ש וקו ינטה על ירושלים:

   אבן עזרא

   ואשא גם זאת במראות הלילה.

6. (ו)וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת־יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ

   מצודת דוד:ואומר. שאלתי את האיש להיכן אתה הולך עם חבל המדה: לראות כמה רחבה. ר״ל כמה יש עתה ברחבה ובארכה וכאלו מראה בזה שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אנה. להיכן כמו אנה אנחנו עולים (דברים א):

   מלבי"ם

   ,פסוק ז, והנה המלאך הדובר בי יוצא כאילו נשלמה נבואתו, ומלאך אחר יוצא לקראתו הגבוה עליו ומשפיע עליו כי הם מקבלין דין מן דין:

   אבן עזרא

   ואומר למוד מפעלי הכפל, כמו לחוג לרוס לבוז, והנה ראה כי השם צוה וגזר שתהיה בנויה, ככה באורך וברוחב לפנים מהחומות.

7. (ז)וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ

   מצודת דוד:המלאך הדובר בי. אין זה שהיה בידו חבל המדה: יוצא. אל מול המלאך הבא לקראתו לשאול ממנו מהו עניין המדידה כי חשב פן המדידה היא להודיע שכן יהיה לעתיד מבלי תוספת: יוצא. לקראתו להגיד לו ענין המדידה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   והנה המלאך הדובר בי יוצא. הוא אשר בידו חבל המדה:

   אבן עזרא

   והנה, יוצא מבין ההדסים והנה מלאך אחר יוצא והנה שליח אחר מהשם אל המלאך הדובר בי.

8. (ח)וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ

   מצודת דוד:ויאמר אליו. המלאך הבא אמר אל המלאך הדובר בי רוץ חיש מהר ודבר אל הנער הזה הוא זכריה כי היה עודנו נער: פרזות. ר״ל אל יחשוב גם הוא כמוך שכן יהיה גם מדת העיר לעתיד כי לא כן הוא אבל המדידה בא להראות שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד כי אז תהיה ירושלים מיושבת כעיר פרוז אשר אין חומה סביב לה כאלו אין לה קצבה ומדה וזהו ממה שיהיו בתוכה הרבה בני אדם ובהמה רבה וכאלו לא יכילם מקום נגדר:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רוץ. ענין מהירת ההליכה:

   הלז. הזה וכן מה הציון הלז (מ״ב כג):

   פרזות. ר״ל מבלי חומה סביב וכן ראש פרזיו (חבקוק ג):

   רש"י

   רוץ דבר אל הנער. אל תצא עוד למוד כי נמלך הקב"ה בפמליא שלו שלא יהא לה קצב ושיעור ועתה רוץ דבר אל זכריה לאמר פרזות תשב. מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום:

   מלבי"ם

   ויאמר אליו רוץ דבר, שיודיע אל הנביא שחומה זו לא תהיה רק לפי שעה, כי גאולה זו אינה הגאולה האמתית ויבא עת באחרית הימים אשר פרזות תשב ירושלים, כי לא תכיל אותם החומה המצומצמת, מרוב אדם ובהמה בתוכה, שלכן תתרחב בכל עת מכל צד, וגם לא יצטרכו חומה מפני השמירה, כי.

   אבן עזרא

   ויאמר, הלז כמו הלזה, אותו העומד והנה שלשה נתנבאו והם נערים: זכריה שמואל וירמיה.

   פרזות מחוץ לחומה.

9. (ט)וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ

   מצודת דוד:ואני אהיה לה וגו׳. ר״ל ועכ״ז לא ידאגו מפחד הבבליים כי פן יבוא בה הואיל והיא מבלי חומה כי אני אגן עליה מפני האויב כאלו יהיה סביבה חומת אש שאין לקרוב אליה: ולכבוד. ר״ל אל יחשבו שיהיה להם העדר כבוד לשבת בעיר פרוז כי אני אשרה שכינתי בתוכה להיות לה לכבוד אשר אין ערוך אליה כבוד הקפת החומה מסביב:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ואני אהיה לה. למגן כאילו חומת אש סביב לה וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם:

   מלבי"ם

   אני אהיה לה חומת אש סביב, ואני היה השומר כחומה שייראו לקרב אליו מפני אש אוכלה אש שסביב לה, אשר יאכל כל הנוגע בם. והנה בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף וסובב את חברו ומגין עליו, עד שהעולם הגשמי הוא מוקף מכל העולמות, ובעולם הקטן שהוא האדם כל החשוב יותר הוא שוכן בתוך והלב הוא מוקף מכל האיברים, וכבר בארתי (יחזקאל ל"ז כ"ז כ"ח)במש"ש והיה משכני עליהם בהיות מקדשי בתוכם, שעקר המקדש יהיה עליהם, מקיף אותם כמו בעולם הגדול והם יהיו המרכבה לשכינה, ומה שיהיה המקדש בתוכם הוא רק כדי שידעו הגוים, כמש"ש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם, ועז"א ולכבוד אהיה בתוכה שזה יהיה רק להגדיל כבוד ישראל, כי באמת אור המקיף גדול מאור הפנימי רק שאור הפנימי ניכר יותר:

   אבן עזרא

   ואני, חומת אש לשמור ירושלים.

   והפרזות סביב להשחית כל הקרב אליהם, להרע להם.

10. (י)הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם־יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:הוי הוי. יאמר על הגאולה העתידה וכאלו יקרא עליהם אתם בני י׳ השבטים שגלו לארץ אשור העומדת בצפון צאו משם במרוצה לשוב אל ארצכם: כי כארבע רוחות השמים. כמו שד׳ רוחות השמים המה רחוקים זו מזו כן פרשתי אתכם לארץ מרחק ולכן מהרו ולכו לפי רוב המרחק:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הוי. הוא ענין קריאה וכן הוי כל צמא (ישעיהו נ״ה:א׳):

    ונוסו. ענין בריחה ומהירות ההליכה:

    רוחות. פאה ועבר:

    רש"י

    הוי הוי. אין הוי אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ וכן ת"י אכלו למבדריא הכריזו כמו (שמואל ב כ״ב:י״ד) ירעם מן שמים, אכלו מן שמיא:

    ונוסו מארץ. צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור:

    מלבי"ם

    (י-יא) הוי הוי, עפ"ז צוה שהגולים אשר בארץ צפון ינוסו משם ובני הגולה אשר בבבל ימלטו לציון, כי עתה לא יהיה הקיבוץ הכללי כי רק יושבת בת בבל ישובו לציון כנז' בעזרא ונחמיה שלא עלו רק מבבל אבל יתר הגולה שבצפון שהגלה סנחריב ונ"נ לא שבו לירושלים, ובכ"ז גם הם לא עמדו במקומם כי אח"ז נסו משם בעת המלחמות שעמדו בימי היונים והרומיים ונפזרו משם לארבע רוחות השמים. שע"ז רמז במראה של ארבע קרנות, רק יושבת בבל נמלטו לציון בימי בית שני:

    אבן עזרא

    הוי לשון קריאה, ציווי השם על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלים, לעזור לבנות הבית ולעשות המצות שהם תלויות בארץ.

    מארץ צפון היא בבל ועילם ומלכות פרס ומדי. וטעם: כי בארבע רוחות כאשר לא יתחבר רוח אל רוח, ככה הייתם עד עתה.

11. (יא)הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת־בָּבֶל

    מצודת דוד:הוי ציון המלטי. כאלו יקרא ליהודה ויאמר עתה עדת יהודה שגלית מתחלה לבבל לשבת ביניהם המלטי ממקום שאתם עתה לבוא לציון:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המלטי. ענין הצלה:

    בת בבל. עדת בבל:

    רש"י

    הוי ציון המלטי. אף זה ל' הכרזה האספו עם גלות ציון והמלטו מתוך בבל:

    מלבי"ם

    ,פסוק יב,כי כה אמר ה', הודיע להם שבכ"ז כבוד ה' והשגחתו ילך עמהם בכל מקומות פזוריהם לידות את קרנות הגוים המריעים להם עד שיבא העת לגאלם ושישכון כחומת אש סביב ירושלים, והנביא אומר בשם ה' אחר כבוד שלחני אל הגוים השוללים אתכם, צייר שכבוד ה' הולך עמהם בין הגוים, ר"ל בכ"מ שהם הולכים בגולה גם כבוד ה' (שהוא כינוי להשגחתו הפרטית) הולך עמהם, ואת הנביא שלח בשליחות אחר כבוד, ר"ל שאלך אחרי כבוד ה' ולהכריז ולהודיע אל הגוים השוללים אתכם להודיעם שכל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו של הכבוד הנזכר, שמצייר את הכבוד כאילו יש לו עינים, שהם עיני ההשגחה (כמ"ש למרות עיני כבודו, שר"ל העינים של כבוד ה' כי השגחת ה' שהם העינים המשוטטות בכל הארץ הם מיוחסים לכבודו והחוטא ממרה עינים של כבוד ה' שהכבוד צופה על מעשיו), וכל הנוגע בכם לרעה נוגע בבבת עינו של כבוד ה' הצופה ומשגיח עליכם בגלותכם:

    אבן עזרא

    הוי, יושבת עם בת בבל והטעם שובי אל ארצך ואל תשכני עם זרים.

12. (יב)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ

    מצודת דוד:אחר כבוד. ר״ל אחר שאמר לי שיהיה בתוך ירושלים לה לכבוד כמ״ש למעלה אחר זה שלחני להנבאות על הבבליים השוללים אתכם להודיעם שישלם להם גמול כי כל הנוגע בכם לרעה הרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו של המקום ב״ה כביכול, או רצה לומר מזיק לעצמו כי יקבל גמולו והרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו שמזיק לעצמו בידים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    השוללים. ענין בזה:

    בבבת עינו. הוא גלגל העין וכן כאישון בת עין (תהילים י״ז:ח׳):

    רש"י

    אחר כבוד. אחר כבודכם אני שלוח להגדיל לכם כבוד ומדרש אגדה אחר כבוד אחר שאשלם לעשו כבוד שכיבד את אביו:

    אבן עזרא

    כי אחר שילוח כבודו אלי שלחני, והטעם לומר ליושבי בבבל, כי אין להם פחד כל אויב בדרך, לשוב אל ציון.

13. (יג)כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם וִידַעְתֶּם כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי

    מצודת דוד:כי הנני מניף. כי בעבור זה אניף ידי עליהם להכות בהם והם יהיו לשלל לישראל שהיו עבדים להם: וידעתם. בבוא הדבר תדעו אשר ה׳ שלחני ומאתו היו דברי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מניף. ענין הרמה כמו והניף הכהן (ויקרא כג):

    רש"י

    והיו שלל לעבדיהם. לישראל שהם עתה עבדים להן:

    מלבי"ם

    כי הנני מניף את ידי עליהם, על הגוים השוללים אתכם ע"י הארבעה חרשים שידו אותם, והיו שלל לישראל עבדיהם אשר שללו אותם, וידעתם, ר"ל ואם לא תאמינו עתה לשליחותו אז תדעו שהייתי שליח מה' להזהיר אתכם בל תגעו בבבת עין כבודו:

    אבן עזרא

    כי אני מניף ידי להכות כל מבקש לשלול אתכם.

14. (יד)רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת־צִיּוֹן כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:כי הנני בא. אבוא אל ירושלים ואשכון בתוכך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    רני, אחר שהודיע האזהרה שהזהיר ה' על ידו את האומות בל ירעו לישראל בגולה כי ה' משגיח עליהם, משים פניו אל בת ציון שתרון ותשמח על הישועה שתבא באחרית ימי הזעם שאז אבא אליך לשכון בתוכך, כמ"ש ולכבוד אהיה בתוכה:

    אבן עזרא

    רני, ושכנתי על תנאי, אם התחברו ישראל מכל הגוים והנה לא עשו כן כאשר פירשתי במגילת שיר השירים, וככה מראות האיפה כאשר אפרש.

15. (טו)וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ

    מצודת דוד:ונלוו. אז יתחברו עכו״ם רבים אל ה׳ ויהיו לו לעם להאמין בו ועכ״ז אשכון בתוכך ולא בתוך העכו״ם הרבים: וידעת. אז בהשכינו את שכינתו לבד בתוכך תדע אשר ה׳ שלחני אליך ר״ל עיקר ייעוד הטובה נאמר עליך ולא על האומות אם כי גם הם יאמינו בה׳ מכל מקום לא ישוו עמך בדבר הטובה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונלוו. ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיה יד):

    רש"י

    ונלוו. ונתחברו:

    מלבי"ם

    ונלוו גוים רבים אל ה' שיתגיירו ויקבלו דת האמת ובכ"ז ושכנתי בתוכך היינו בתוך ישראל כמ"ש והתהלכתי בתוככם, וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך, כי השליחות הקודם היה להזהיר את הגוים, ושליחות זה הוא אליכם לבשר אתכם כי יש תקוה:

    אבן עזרא

    ונלוו אם ישראל יבואו.

16. (טז)וְנָחַל יְהוָה אֶת־יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:ונחל ה׳. המקום ינחל את יהודה כמאז להיות חלקו לעולם על אדמת הקודש ולא יגלו עוד ממנה: ובחר עוד בירושלים. להשכין שם שכינתו כמאז:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ונחל ה' את יהודה. לנחלתו ולחלקו:

    מלבי"ם

    ונחל ה' את יהודה חלקו, מבואר ביחזקאל (סי' מ"ה וסי' מ"ח) כי בחלוקת הארץ לעתיד ירימו תרומה את חבל הארץ שהיתה נחלת שבט יהודה ויהיה קדש ה', ששם יעמוד המקדש וסביב לו יהיה מושב הכהנים והלוים ועיר ירושלים שלעתיד שתהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל והנותר ברצועה בארך יהיה שייך אל המלך המשיח ויהיה ג"כ תרומת קדש, ויהודה יקח חלקו מצפון לתרומת הקדש, וז"ש שהחלק שהיה ליהודה בחלוקת יהושע על אדמת הקדש ינחל ה', שתהיה נחלת ה', עד שה' ינחל את יהודה, ר"ל יקח נחלתו שהוא חלקו שהיה לו על אדמת הקדש, ובחר עוד בירושלים ולא ישנה מקום המקדש הגם שעי"ז יצטרך לקחת חלקו של יהודה, כי תרומת הקדש תשתרע ברוחב ע"ה מיל, כמובאר ביחזקאל שם:

    אבן עזרא

    ונחל יקחנו לחלקו כמו ונחלתינו, או הפועל יוצא, כמו: אשר ינחלו לכם.

17. (יז)הַס כָּל־בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ

    מצודת דוד:הס כל בשר. שתקו כל האומות מפחד ה׳ ולא תוסיפו עוד להרחיב פה על ישראל: כי נעור. כי אז יעור ממעון קדשו השמים לרדת לעשות נקם בהאומות כי עד הנה החריש להאומות כאלו היה ישן אבל אז כאלו יעיר משנתו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר יג):

    כל בשר. כל אדם:

    נעור. מלשון הערה והקיצה כמו אשר יעור משנתו (לקמן ד׳):

    ממעון. ענין מדור כמו ה׳ מעון אתה היית לנו (תהלי׳ צ):

    רש"י

    הס כל בשר. כל שאר העכו"ם:

    כי נעור. ל' הערה והקצה:

    מלבי"ם

    הס כל בשר, בראותו במחזה התגלות ה' לעתיד לבוא ונקמתו בצרי יהודה, אומר שכולם ישתקו מפני ה' בעת שנעור ממעון קדשו, וכן אמר גם חבקוק כראותו נקמת בבל:

    אבן עזרא

    הס על דרך: ידמו כאבן.

    ומלת נעור מבנין נפעל כמו נכון וזה הבנין יבוא בלשון הווה פועל, גם בלשון עבר כמו נכונו ללצים שפטים והממלכה נכונה גם זה נעור לשון עבר והעתיד אשר יעור משנתו, ובא קמץ קטן תחת גדול, אולי היה כן בעבור אות הגרון, והמפרש כי הוא כמו: נערו כגורי אריות סברא נכונה, חשב בעבור מלת הס.