יונה פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת־יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת

   מצודת דוד:וימן. הזמין את הדג לבלוע אותו מיד שלא יטבע במי הים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וימן. ענין הזמנה כמו וימן להם המלך (דניאל א׳:ה׳):

   רש"י

   דג גדול. זכר היה והיה עומד בריוח ולא נתן לב להתפלל רמז הקב"ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברי' והיה שם בדוחק ויתפלל שם שנאמר ממעי הדגה: (וימן ה׳. אותן ט״ז יום שחסרו ישראל מן המן שלא אכלו מ׳ שנים שלימים המן זה לקח הקב״ה ופירנס את הדג שלא יעוכל יונה במעיו וגם יונה אכל בתוכו מזה המן לכן נאמר וימן אותיות י״ו מ״ן וכן וימ״ן קיקיון שהיה אוכל ד' עומרים לכן נאמר ד' פעמים וימן ובלשון יון נקרא מן קיקא ועל זה נאמר קי״ק יו״ן. סוד מישרים):

   רד"ק

   וימן ה ' – עניין זימון, כמו: "אשר מנה מאכלכם" (דניאל א, י). והאל יתברך הזמינו לפי שעה; שבשעה שהוטל יונה בים, הזמין הדג שבלעו ולא טבע בים, וזה היה אחד מן הניסים. ובפרקי רבי אליעזר, רבי טרפון אמר: ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה:

   מלבי"ם

   וימן ה' דג גדול, ה' הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו, וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי' שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ, אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה' טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט' חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח כמ"ש הרי"א והיה זה א' מפלאי הבורא כנס של חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וכדומה:

   אבן עזרא

   וימן כמו זמון.

   ויהי יונה אין כח באדם לחיות במעי הדגה כפי שעה, ואף כי זה המספר רק במעשה נס.

2. (ב)וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל־יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה

   מצודת דוד:ממעי הדגה. ארז״ל בתחילה בלעו דג זכר ועמד שם בריוח ולא נתן דעתו להתפלל ורמז המקום להדג והקיאו אל פי הדגה ושם עמד בדוחק מפני העוברים והתפלל מתוך הדחק:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   (ה' אלהיו שיתף דין ורחמים זכות אברהם ויצחק: ממעי הדגה זה יעקב, סוד מישרים:)

   רד"ק

   ויתפלל יונה נס גדול היה, שהיה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות והוא חי. עוד נס אחר, שלא נדהם, אלא עמד בדעתו ובשכלו והתפלל:

   הדגה כמו "הדג", ויבוא בלשון זכר ונקבה, כמו: "והדגה אשר ביאור מתה" ( שמות ז, כא). ויש דרש כי נקבה היתה.

   ומ"ם ממעי – אינה במקום בי"ת, אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל. וכן: "מבטן שאול שועתי" (פסוק ג); "ממעמקים קראתיך ה'" (תהילים קל, א); "מן המצר קראתי יה" (שם קיח, ה):

   מלבי"ם

   ויתפלל ממעי הדגה, חז"ל אמרו שהיה תחלה במעי דג זכר ואח"כ פלטו ובלעתו דגה נקבה והיה צר לו שם מן הביצים אשר במעיה, ובאמת שם דג כולל זכר ונקבה, ושם דגה הוא שם הקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור מתה, וממה שכתב ממעי הדגה מורה שהיה במעיה קיבוץ דגים רבים, ומזה מבואר שהיה דג נקבה בעת ההשרצה שכבר ימצא בדג א' כמה רבבות ביצים שהם דגים רבים, ודבריהם אמת:

   אבן עזרא

   ויתפלל המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו, כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה, בעבור שמצאו ממעי ולא אמר במעי, והלא ראו שם כתוב מבטן שועתי וככה ממעמקים קראתיך ה'. ועוד: כי מלת שועתי, לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג, וככה: ותבא אליך תפילתי. והנה למה לא היה כתוב ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה?! ועוד: כי אחר תפלתו כתוב: ויאמר ה' לדג והביאם בצרה הזאת, בעבור ותעל משחת ותבוא אליך תפלתי. ועתה שים לבך וראה כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: לקחתי מיד האמורי, כי דבר שנגזר להיות ידבר לשון עבר. וככה: ויט שכמו לסבול, דרך כוכב מיעקב, וישמן ישורון ויבעט, וירא ה' וינאץ, וישכן ישראל בטח בדד. ובתפילת דוד בברחו: ויענני מהר קדשו סלה כי הכתוב אמר: בברחו ולא אמר ברחו, ובתפילתו אך אוסיף להביט אל היכל קדשך - שהוא השמים וה' בהיכל קדשו ורבים ככה. ושם כתוב: ישועתה לה' שהיה מקוה, כמו ישועתה לה' לבקש. ויש מי שאומר: כי דגה בלעה הדג ואין צורך, כי דגה ודג שם המין, כמו: צדק וצדקה.

3. (ג)וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל־יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי

   מצודת דוד:קראתי. הנה קראתי אל ה׳ מפני הצרה אשר עלי וידעתי כי יענני הואיל ואני קיים כל הימים הללו: מבטן שאול. היא הדגה שהיא לו כעומק השאול: שמעת קולי. מובטח אני אשר שמעת קולי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מבטן שאול. ר״ל מעומק הקבר:

   שועתי. ענין צעקה כמו הקשיבה לקול שועי (תהלים ט):

   רש"י

   מבטן שאול שועתי. מבטן הדג שהוא כשאול לי:

   רד"ק

   ויאמר. ויענני כיוון שעמד בחיותו, ידע שיֵצֵא ממעי הדג בשלום:

   מלבי"ם

   השאלות: (ג-יא) בתפלה הזאת באו דברים כפולים ומכופלים. שמה שכתוב בפסוק ד' ה' נשנה בפסוק ו' ז' והושלש בפסוק ח', ולמה בא כל התפלה בלשון עבר שכבר התקשה בו הראב"ע?:

   ויאמר קראתי, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') יספר עת השליכוהו לים שאז התיאש מן החיים, אבל כשבלעו הדג חי במעיו ראה כי יתנוסס עמו נס ופלא ושחיה יחיה, (חלק ב') אחר שפלטו הדג שנשלך שנית בעמקי תהום רבה התיאש שנית, וכשבלעתו הדגה ראה שנית כי חיה יחיה, (חלק ג') עת הצר לו במעי הדגה שאז קבל ע"ע לשמוע בקול ה' וללכת לנינוה כדבר ה', ואמר תחלה דרך כלל קראתי מצרה אל ה' ויענני על שני הפעמים שהושלך לים וקרא אל ה' ויענהו ע"י שבלעו הדג והדגה, ועתה מבטן שאול שועתי, היינו בטן הדגה הנמשל כשאול המוכן להשחיתו ואבטח כי שמעת קולי, ותוציאני לרויה:

   אבן עזרא

   ויאמר שאול מקום עמוק, הפך שמים שהוא מרום.

4. (ד)וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ

   מצודת דוד:ותשליכני. הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים: ונהר יסובבני. כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים: עלי עברו. כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מצולה. כן יקרא עומק המים וכן השלכת במצולות (נחמיה ט):

   בלבב. ר״ל בחוזק והוא ל׳ מושאל על כי הלב הוא החזוק מבע״ח:

   משבריך. כן יקראו גלי הים ע״ש שנראה כשוברים את הים וחוזרים ונשברים וכן משברי׳ יתחטאו (איוב מ״א:י״ז) וכפל המלה בשמות נרדפים ואמר וגליך וכן אדמת עפר (דניאל יב):

   רש"י

   כל משבריך וגליך. כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים:

   רד"ק

   וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה. וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי הנהר הנכנס בים. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש כי במקום התחברות הים עם הנהר היה זה:

   כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ בהישבר גלי הים בעת הזעף, ייקראו משברי:

   מלבי"ם

   ותשליכני (חלק א') מתחיל לפרש מ"ש קראתי מצרה אל ה', שתחלה השלכת אותי מצולה בלבב ימים שהוא מה שהשליכו אותו מן האניה אל הים, ונהר יסובבני, שם נהר בא אל המים המושכים, ומובדל מן הים שהמים שבו עומדים ונקוים, אבל אז שהסערה שהתחוללה בים היה מן התהום שמי הים עצמו התרגשו ונשאו דכים למטה, נקרא נהר, כי אז לא עמדו המים רק נמשכו בעיגול סביב עצמם, וסבבוהו סביב סביב, ואז, כל משבריך וגליך עלי עברי, שלא צף על הגלים כמעשה דר"ע רק נפל בעומק הים מקום שהמים שוטפים למטה והגלים עברו עליו מלמעלה:

   אבן עזרא

   ותשליכני, ימים כמו: על יאוריהם. ויפת אמר: כי ים סוף מתערב עם ים יפו, וסוף כמו: ותשם בסוף, בעבור היותו קרוב.

5. (ה)וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ

   מצודת דוד:ואני אמרתי. כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר״ל העלמת עין ממני: אך אוסיף. אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נגרשתי. מל׳ גרושין:

   להביט. לראות:

   רש"י

   ואני אמרתי. כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך:

   אך. ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:

   רד"ק

   ואני אמרתי נגרשתי שחשבתי כשהטילוני בים, שאני מת ונגרשתי מנגד עיניך, כלומר מהשגחתך עלי, עד שחשבתי שהסתרת פניך ועיניך ממני; אך עתה, שעשית עמי הנס הגדול הזה ועודני חי במעי הדג, ידעתי שאוסיף עוד להביט אל היכל קדשך, בבית המקדש, ומקום הנבואה ומקום השגחתך עוד תשיבני אליו, ואם אני ברחתי ממנו. ופירוש להביט, להתפלל נגד ההיכל:

   מלבי"ם

   ואני אמרתי, ר"ל אז חשבתי כי נגרשתי מנגד עיניך, אך במה שראיתי את הנס שבלע אותי הדג ונשארתי בחיים ראיתי כי עוד עיניך והשגחתך עלי, ובזה ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:

   אבן עזרא

   ואני, נגרשתי מנגד עיניך הם השמים.

6. (ו)אֲפָפוּנִי מַיִם עַד־נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי

   מצודת דוד:אפפוני מים. המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש: תהום יסובבני. כפל הדבר במ״ש: סוף חבוש לראשי. כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אפפוני. ענין הקפה וסבוב כמו אפפו עלי רעות (תהילים מ׳:י״ג):

   תהום. עומק הים:

   סוף. מין דשא הגדל במים וכן קנה וסוף קמלו (ישעיהו י״ט:ו׳):

   חבוש. ענין קשירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):

   רש"י

   סוף חבוש לראשי. ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים:

   רד"ק

   אפפוני מים עד נפש סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי, עד שבלעני הדג. וכן "כי באו מים עד נפש" (תהילים סט, ב):

   סוף חבוש לראשי הסוּף הוא הגומא. ויש ממנו גדל על שפת היאור או הים, לפיכך נקראים סוּף, שגדל על שפתו סוּף רב. ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים, והוא הקורין לו אלג"א בלע"ז (אלמוגים), והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים. וזהו שאמר: סוף חבוש לראשי.

   ופירוש לראשי, לראש הדג שבלעני, כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.

   ויש מפרשים סוף, ים סוף; ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "ימא דסוף תלי עיל מן רישי":

   מלבי"ם

   אפפוני, (חלק ב') אח"כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים, אז אפפוני מים עד נפש, ולא המים שבשטח הים כבתחילה, רק תהום יסובבני כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו, וים סוף שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה חבוש לראשי, כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה:

   אבן עזרא

   אפפוני. עד נפש עד הגיעה נפשי למות.

7. (ז)לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהוָה אֱלֹהָי

   מצודת דוד:לקצבי הרים. לאחרית ההרים התקועים בים והוא קרקעית הים: ירדתי. בהיותי במעי הדגה: הארץ בריחיה. רצה לומר חשבתי שהארץ הבריח׳ בריחיה כנגדי עד עולם כי לא אשוב אלי׳ כאילו סגרה את עצמה בבריחים: ותעל. אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו אקוה שתעל חיי משחת הקבר הוא בטן הדגה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לקצבי. ענין אחרית וסוף והוא מל׳ ויקצב עץ (מ״ב ו) כי אחרית דבר החתוך הוא במקום שנחתך:

   בריחיה. מל׳ בריח והוא כעין מטה המושם לרוחב השער לסגרו:

   בעדי. כנגדי וכן וסגרת הדלת בעדך (שם ד):

   משחת. ענין בור וחפירה כמו בשחתם נתפש (יחזקאל יט):

   רש"י

   לקצבי הרים ירדתי. לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי:

   אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי. כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם, בעדי כמו (מלכים ב ד׳:ד׳) וסגרת הדלת בעדך וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור (איוב א) אבר כנגד אבר:

   לעולם. מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם:

   ותעל משחת חיי. אבל כבר ראיתי כאן גיהנם ומשם העליתני והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלים כענין שנאמר אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ותבא אליך תפילתי אל היכל קדשך:

   רד"ק

   לקצבי הרים ירדתי לסוֹף ההרים אשר בים, כלומר לעיקריהם, שהוא קרקע הים. וקצב וקץ אחד הוא. וכן תרגם יונתן, "לעיקרי טוריא נחתית":

   הארץ בריחיה בעדי לעולם מתחילה חשבתי שהארץ, שהיא היבשה, היו בריחיה בעדי, כלומר שהיתה בורחת בעדי שלא אצא אליה לעולם, שיהיה הים קברי. ואחרי שאני חי במעי הדג, ידעתי שהעלית משחת חיי, והשחת הוא הקבר, ואצא עוד אל היבשה:

   ה' אלהי ששפטת אותי בדין. ויונתן תקגם, "ארעא נגדת בתוקפהא" וגומר:

   מלבי"ם

   לקצבי הרים ירדתי, שהיה בעומק התהום שתחת ההרים, כי ההרים מכסים על התהום מלמעלה עד שהארץ המכסה את התהום שתחת הארץ שמה בריחיה בעדי לעולם, שלא היה אפשר שיצוף על פני המים אחר שעליו היתה הארץ שעל התהום סוגר כבריח ודלתים, ובכ"ז ותעל משחת חיי, שהוא ע"י שבלעתו הדגה שנית ונשאר שנית בחיים, וכ"ז מפרש מ"ש קראתי מצרה לי אל ה' ויענני:

   אבן עזרא

   לקצבי מקומות שיכרתו שם ההרים מגזרת ויקצב עץ:

   והארץ סגרה בריחיה בעדי - שלא אוכל לצאת להיות על הארץ.

   ותעל משחת חיי דרך משל על נשמתו שהיא באמת חיתו.

8. (ח)בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ

   מצודת דוד:בהתעטף. כשהיה נפשי שעלי מעוטף ומעונה זכרתי את ה׳ להתפלל לפניו והנה בא אליך תפילתי אל היכל קדשך הוא השמי׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בהתעטף. מל׳ עטיפה ולבישה כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו וכן העטופים ברעב (איכה ב):

   רש"י

   בהתעטף. באשתלהיות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל (איכה ב):

   רד"ק

   בהתעטף עלי נפשי זה הלשון נאמר על רוב הצרה, שתקצר נפש האדם בו, וכן: "נפשם בהם תתעטף" (תהילים קז, ה). אמר: כשהיתה בצרה נפשי, שבלעני הדג מתחילה, חשבתי כאילו אני מת; ועם כל זה – את ה' יתברך זכרתי והתפללתי אליו:

   ותבא אליך תפלתי וכיוון שנשארתי כך חי במעי הדג, ידעתי שבאה אליך תפילתי:

   אל היכל קדשך הוא השמים, וכן נאמר: "בהיכל קדשו" (חבקוק ב, כ); "ה' בשמים הכין כסאו" (תהילים קג, יט). ועל דרך הזה נאמר: "ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים" (דהי"ב ל, כז):

   מלבי"ם

   בהתעטף (חלק ג') יפרש מ"ש מבטן שאול שועתי, כי עתה בהתעטף עלי נפשי שהיה קרוב למות במעי הדגה ע"י דוחק הולדות שבמעיה, את ה' זכרתי עתה זכרתי להתפלל ולשוב בתשובה ולהבטיח כי אמלא דבר ה' ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך וחז"ל אמרו שהיה בתהום שתחת הר ציון שעליו עומד הבהמ"ק, שעל זה אמר לקצבי הרים ירדתי, ושמעת תפלתי מהיכל הקדש:

   אבן עזרא

   בהתעטף כמו: כי יעטף.

9. (ט)מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי־שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ

   מצודת דוד:משמרים הבלי שוא. הם אנשי הספינה המשמרים הבלי שוא הוא העבודת כוכבים ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הבלי. מל׳ הבל ודבר שאין בו ממש:

   רש"י

   משמרים הבלי שוא. אותן שעובדים לעכו"ם:

   חסדם יעזובו. יראת הקב"ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך כך תרגם יונתן ופרקי דר' אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעכו"ם ונתגיירו:

   רד"ק

   משמרים הבלי שוא אנשי הספינה, שהיו עובדים אלילים, והם משמרי הבלי שוא, ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם, שיראו את ה' וזעקו אליו ונדרו נדרים, לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם. אבל אני לא כן, כי בקול תודה אזבחה לך (פסוק י):

   משמרים אינו פועל יוצא, אלא הוא כמו שומרים.

   ויש מפרשים חסדם יעזבו מן "חסד הוא" (ויקרא כ, יז), כלומר, יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה.

   וכן הוא בפרקי רבי אליעזר: כיוון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הניסים שעשה הקב"ה עם יונה, עמדו והשליכו איש אלהיו בים, שנאמר: משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. חזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: "וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבחים" (לעיל א, טז). וכי זבח זבחו?! אלא זה דם ברית מילה, שהוא כדם זבח.

   ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה' אלהי יונה, ונדרו ושילמו. ועליהם הוא אומר, על הגרים גרי הצדק.

   ויונתן תרגם: "לא כעממיא פלחי טעותא" וגו':

   מלבי"ם

   משמרים, עתה שקבל ע"ע ללכת לנינוה ולהוכיחם כדבר ה', אמר אל עצמו דברי תנחומים, הלא אלה אנשי נינוה שהם משמרים הבלי שוא ומאמינים בע"ז, הכי אפשר שחסדם יעזבו שיעזבו את הע"ז שלהם (מלשון חסד וחרפה) הלא בודאי לא ישובו מחטא ע"ז שבידם, או ר"ל הגם שישובו לפי שעה הלא אח"כ יעזבו חסדם ויתחייבו כליה שנית:

   אבן עזרא

   משמרים פועל יוצא והטעם על אנשי הספינה שהיו קוראים אליו ויוכיח זה את זה.

   ומלת חסדם שהיו חושבים כי חסד היו עושים, או פירושו כמו: חסד הוא.

10. (י)וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיהוָה

    מצודת דוד:ואני. אבל אני אזבחה לך זבחים בקול תודה והודאה על הנס ואשר נדרתי אשלמה בעבור הישועה של ה׳:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ישועתה לה'. נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לה', ישועתה כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו (תהילים מ״ד:כ״ז) לעזרה שלנו:

    רד"ק

    ואני בקול תודה שאודך בקול תודה בתוך קהל, ואזבחה לך זבח תודה כאשר נדרתי:

    ישועתה לה ' – פירוש, ואומַר כי הישועה לה' לבדו, שהושיעני בפלא גדול שעשה לי:

    מלבי"ם

    ואני, ולכן אזבח לך בקול תודה, כי ארבעה צריכים להודות יורדי הים וכו' ר"ל אביא זבח תודה ואודה לך חסדך, וגם אשר נדרתי אשלמה ללכת אל נינוה, ומה שיראתי שע"י מלך אשור יגיעו רעות לישראל שלכן מנע א"ע מלכת כנ"ל, ישועתה לה' אקוה שה' יושיע את ישראל מכל צרותם:

    אבן עזרא

    ואני, אשר נדרתי במעי הדג.

11. (יא)וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת־יוֹנָה אֶל־הַיַּבָּשָׁה

    מצודת דוד:ויאמר. ר״ל העיר לבו להקיאו: לדג. יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח: ויקא. ר״ל כמו שהעיר לבו כן עשה והקיאו אל היבשה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויקא. ענין הוצאה דרך הפה כמו פן תשבענו והקאתו (משלי כ״ה:ט״ז):

    רד"ק

    ויאמר ה' לדג העיר את רצונו שיקיאנו אל היבשה:

    מלבי"ם

    ויאמר ה' לדג, העיר את רוח הדג שילך עמו אל שפת הים ויקיאנו אל היבשה. וחז"ל אמרו בפרקי דרבי אליעזר שהדג הלך עמו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות. וזכר לדבריהם לה' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה בגי' הכי הוה:

    אבן עזרא

    ויאמר דרך משל שהכריחוהו לעשות חפץ השם.