יואל פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וְהָיָה אַחֲרֵי־כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי עַל־כָּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ

   מצודת דוד:והיה אחרי כן. ר״ל אחרי ימים מרובים בזמן המשיח: אשפוך את רוחי. ר״ל רוח חכמה והכרת אלהות אשפוך על כל בשר כי אף העכו״ם יכירו אז וידעו שה׳ הוא האלהים: ונבאו בניכם ובנותיכם. לא כמו בימי הגולה שנעדרת הנבואה מישראל כי אז ינבאו בניכם ובנותיכם עם כי האבות לא נבאו: חלומות יחלומון. ר״ל חלום נבואי: חזיונות יראו. גם הוא ענין מראה נבואה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אשפוך. ר״ל אתן בשיעור מרובה כשופך דבר מה:

   כל בשר. ר״ל כל אדם כמו לכל בשר (שם סו):

   חזיונות. מל׳ חזון ומראה נבואה:

   רש"י

   והיה אחרי כן. לעתיד לבא:

   על כל בשר. על מי שנעשה לבו רך כבשר דוגמת ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל ל״ו:כ״ו):

   מלבי"ם

   והיה אחרי כן, מוסב על מה שאמר שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם, והנה מהרי"א הוכיח מזה שגם הנבואה הראשונה הוא על ד' מלכיות, וד' מיני ארבה הוא משל ומליצה אל ד' מלכיות שונות אשר יאכלום בכל פה, ולכן דמה את הארבה כעם רב וגוי עצום וכסוסים ופרשים ומרכבות וחיילות מזוינים לוחמים וכובשים שהכל יצדק כפי הנמשל, אולם פשטות כל הנבואה מורה שלא כפירושו, אם לא נאמר כי מדי נבא אל הארבה שהיה באמת בימים ההמה, שוטטה ברוחו פי שנים גם נבואת הד' מלכיות שדומה אליו במספר הארבעה, אולם למ"ש אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למ"ש וידעתם כי בקרב ישראל אני, שזו נבואה עתידה, ועל זה אמר שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם, אשפך את רוחי על כל בשר, רוח ה' כולל כל המעלות הנפשיות כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', שכל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה', בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמתיית, בין על כח בשכל חכמה ובינה, בין השפע הנבואיית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל, יכונה בשם רוח ה', ואז ישפוך רוחו על כל בשר בשפע רב ועצום כשופך מים שהם מתפשטים בכל מקום ויכסו את הכל בשוה, אולם בכ"ז יהיה הבדל ביניהם לפי הכנת המקבלים, והוא ונבאו בניכם ובנותיכם, כי יש שלש מדרגות, א] הנבואה הגמורה, ב] החזון שהוא למטה מהנבואה שיראה מחזות בהקיץ ע"י שיחול השפע על כח דמיונו, ג] החלום הצודק שהוא למטה מן השפע, ומעורב בו תערובות תבן וסיגים יותר מן החזון, כמ"ש הנביא אשר אתו חלום יספר חלום וכו' מה לתבן את הבר (ירמיהו כ״ג:כ״ח), ובזה יאמר שהבנים והבנות הצעירים שהם נולדו בדור המשיח המוכן לרוח אלהי, הם ינבאו נבואות גמורות, והזקנים שהם נולדו בדור קדום רחוק מדור המשיח, לא יושפע עליהם רק החלומות הצודקים שהוא למטה מן החזון וכ"ש מהנבואה, והבחורים שהם נולדו ג"כ לפני בא המשיח ולידתם היה קרוב לזמנו יותר מן הזקנים, הם חזיונות יראו שהוא שפע ממוצע בין הנבואה והחלום:

   אבן עזרא

   והיה אחרי כן אמר רבי ישועה: כל זאת הנבואה היא לעתיד. ורבי משה הכהן אמר: אם כן למה אמר אחרי כן רק והיה באחרית הימים? אולי זה הנביא היה בימי יהושפט, על כן יזכור עמק יהושפט, והנביאים ובני הנביאים היו רבים כי רבים יצאו לדבר עם אלישע, ועובדיהו לבדו החביא מהם ק'.

   על כל בשר בארץ ישראל שהוא מקום ראוי להנבא.

2. (ב)וְגַם עַל־הָעֲבָדִים וְעַל־הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי

   מצודת דוד:אשפוך את רוחי. רוח חכמה לדעת את ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   וגם על העבדים ועל השפחות אשר יהיו בימים ההמה, אשפך את רוחי הגם שלא ישיגו חלומות צודקים וכ"ש מה שלמעלה מזה, יחול עליהם רוח עצה וגבורה ויראת ה' וכדומה מהמעלות הנפשיות:

   אבן עזרא

   וגם על העבדים ששבו לתורת השם וככה השפחות.

3. (ג)וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן

   מצודת דוד:דם. ר״ל בארץ ישפך דם הרבה ויאמר זה על גוג ומגוג: ואש. מן השמים תרד עליו אש כמ״ש ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו׳ אש וגפרית אמטיר עליו (יחזקאל ל״ח:כ״ב): ותמרת עשן. עשן השריפה תעלה למעלה זקוף כאילן תמר:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונתתי. כמו ואתן:

   מופתים. מל׳ מופת ואות:

   ותמרות. מל׳ אילן תמר:

   רש"י

   ותמרות עשן. זקיפות מעלה עשן בגובה:

   מלבי"ם

   ונתתי מופתים. אחר שבאר שאז תתגלה דעת ה' בארץ ע"י הנבואה ורוה"ק, אומר כי גם יכירו את ה' ע"י חידוש האותות והמופתים היוצאים מן הטבע. והמופתים יהיו כוללים בשמים ובארץ, וזה יהיה ע"י שני ענינים, א] ע"י פורעניות הרשעים שיהיה דם ואש ותמרות עשן, המופת בארץ יהיה ע"י דם, שהוא החרב שתהיה בחיל גוג ומגוג כמ"ש בס' יחזקאל, והמופת בשמים יהיה ע"י אש שימטיר עליו אש וגפרית ואבני אלגביש עד שיעלה העשן מרוב התבערה, עד כי.

   אבן עזרא

   ונתתי מנהג אנשי לשון הקודש כאשר יזכרו ב' דברים, יחל לספר דברי השני בתחילה ואחר כן ישוב אל הראשון באחרונה, כמו: לך יום אף לך לילה. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. וככה זה: ונתתי דם בארץ ובשמים אש ותימרות עשן.

4. (ד)הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

   מצודת דוד:יהפך לחשך. ר״ל מגודל הצרה הבא עליהם יחשך להם מאור היום: ודם. יהפוך למראה דם כי אז לא תאיר כדרכה והוא ענין מליצה כי כשאדם בצרה העולם חשוך בעדו: לפני בוא יום ה׳. כל זה יהיה לפני הגאולה וסמוך לה: הגדול והנורא. כי אז יראה גדולת ממשלתו ומעשיו הנוראים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   יהפך לחשך. לבייש את המשתחוים לחמה:

   מלבי"ם

   השמש יהפך לחשך, כי השמש משפיע האורה ואז יהפך לחשך מפני השריפה והעשן שיצאו מחומו הבוער, כמ"ש הנה יום בא בוער כתנור וכו', והירח המושל על הליחות יהפך לדם תחת מים, ר"ל שסדרי המערכה ישתנו להורות על הריגות ושריפות וחורבן וכ"ז יהיה לפני בא יום ה' הגדול שהוא יום הדין הגדול:

   אבן עזרא

   השמש יספר קדרות שיהיה לשמש בהתחברה עם הירח והירח יקדר ויהיה אדום, זה יהיה בהיותו רחוק מראש התלי וזנבו קרוב משש מעלות, ולעולם הם אותות על מלחמות, והיה לאות כי ימותו עמים רבים.

5. (ה)וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט כִּי בְּהַר־צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהוָה וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְהוָה קֹרֵא

   מצודת דוד:כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט. ר״ל הקוראים בשם ה׳ המה ימלטו מן הצרה הבאה על העכו״ם: כי בהר ציון. ר״ל כי הפליטה תהיה בהר ציון לבד כמו שהבטיח ה׳ וגם שם לא לכולם כי רק בהנשארים המבוררי׳ שבהם אשר כל א׳ מהם קורא אל ה׳ וצועק אליו ומשים בו בטחונו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פליטה. ענין הצלה כמו ומפלט לי (ש״ב כב):

   ובשרידים. ענין שארית כמו עם שרידי חרב (ירמיה לא):

   רש"י

   והיה כל אשר יקרא וגו': כאשר אמר. והיכן אמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (דברים כ״ח:י׳):

   ובשרידים. בשארית אשר יותיר:

   אשר ה' קורא. לשון קרואים לסעודה או לעבודת המלך לשון הזמנה:

   מלבי"ם

   והיה, והמופת השני יהיה ע"י הצלת הצדיקים שכל מי שיקרא בשם ה' ימלט ולא תשלוט עליו הרעה, וזה יהיה בשני אופנים, כי בהר ציון ובירושלים שם תהיה פליטה, ששם ינצלו כולם כמ"ש והיה הנשאר בציון וכו' כל הכתוב לחיים בירושלים, וגם בשאר מקומות ששם לא ינצלו כולם, תהיה פליטה בשרידים אשר ה' קורא, שהם הצדיקים. כל הקורא את ה' ומתפלל אליו:

   אבן עזרא

   ובשרידים הטעם כפול.

   וטעם אשר ה' קורא גוזר.