ירמיהו פרק נ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)בֶּן־עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת־יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה

   מצודת דוד:במלכו. בעת שנמלך:

2. (ב)וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוֹיָקִים

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ב-ד) ויעש הרע, כבר פירשתי מ"ב כ"ד, שהרע היה מה שלא שמע לדברי ירמיה ומה שעבר על השבועה שנשבע לנ"נ וזה היה כי על אף ה' היתה וכו' כי הדור היו רשעים ולכן סבב שמרד במלך בבל:

3. (ג)כִּי עַל־אַף יְהוָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה עַד־הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל

   מצודת דוד:כי על אף ה׳. כי בעבור שהיתה אף ה׳ בירושלים וביהודה כ״כ גדולה עד להשליך אותם מעל פניו לזה העיר לב צדקיהו למרוד במלך בבל להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   על. בעבור:

   רש"י

   כי על אף ה' היתה. היא גרמה לו מרד צדקיהו במלך בבל שהוא תחלת החורבן:

4. (ד)וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל הוּא וְכָל־חֵילוֹ עַל־יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב

   מצודת דוד:למלכו. למלכות צדקיהו: דיק. הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   דיק. הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ובנית עליה דיק (יחזקאל ד׳:ב׳):

   רש"י

   דיק. כרכום:

5. (ה)וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ

   מצודת דוד:ותבוא העיר במצור. עמדה העיר והמצור סביבה עד וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   במצור. החיל הסובב העיר ללכדה יקראו צרים כי מצירים לאנשי העיר:

6. (ו)בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא־הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ

7. (ז)וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין־הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל־גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל־הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה

   מצודת דוד:ותבקע העיר. חיל נ״נ בקעו חומתה וכאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם: יברחו. היו בורחים: דרך שער וכו׳. בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך: דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ותבקע. ענין פתיחה:

   רש"י

   יברחו. כמו ברחו:

   דרך שער בין החומותים. מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וכבר פירשתיה בס' הזה (לא):

   מלבי"ם

   ותבקע העיר ע"י הרעב בקעו העם לצאת אל מלך בבל כנ"ל ל"ט ועי"ז נכנסו כשדים וישבו בשער התוך, ועי"ז וכל אנשי המלחמה יברחו, או שזה הבקעה אחרת שבקעו אנשי המלחמה לצאת דרך שער, כנ"ל למעלה ל"ט:

8. (ח)וַיִּרְדְּפוּ חֵיל־כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ וְכָל־חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו

   מצודת דוד:וירדפו. ארז״ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   נפצו. נתפזרו:

9. (ט)וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים

   מצודת דוד:רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה: משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמ״ש בד״ה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ויתפשו. אחזו בחזקה:

   משפטים. ענין ויכוח:

   רש"י

   רבלתה. היא אנטוכיא:

   וידבר אתו משפטים. על שעבד על השבועה:

   מלבי"ם

   וידבר אתו משפטים, עי' מ"ב כ"ה ו':

10. (י)וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו וְגַם אֶת־כָּל־שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    את כל שרי יהודה. סנהדרין שאמר להם אתם התרתם לו את שבועתו וחטא היה בעיני האלהי' להתיר השבועה:

11. (יא)וְאֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּבֶלָה וַיִּתְּנֵהוּ בֵית־הַפְּקֻדֹּת עַד־יוֹם מוֹתוֹ

    מצודת דוד:בית הפקודות. בית הסוהר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בנחושתים. בשלשלאות נחושת:

    הפקודות. מלשון פקדון וגניזה והוא בית הסוהר:

    רש"י

    בית הפקדות. בבית האסירין:

12. (יב)וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח׳ למלכו וצדקיהו מלך י״א שנה הרי י״ט: עמד. ועמד לפני מלך בבל לשמשו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בעשור לחדש, ובמלכים שם בשבעה לחדש, ופירשתי שם שבשבעה בא נבוזראדן לירושלים ובעשור עמד לפני מלך בבל וצוה לשרוף הכל:

13. (יג)וַיִּשְׂרֹף אֶת־בֵּית־יְהוָה וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל־בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־כָּל־בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ

    מצודת דוד:בית הגדול. הוא פירוש על מה שאמר כל בתי ירושלים לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים ואותם לבד שרף ולא זולתם:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    בית הגדול. בתי כנסיות שמגדלין בהם תפלה, וי"א בתי מדרשות שמגדלין בהם את התורה מחלוקת האמוראים היא:

14. (יד)וְאֶת־כָּל־חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל־חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר אֶת־רַב־טַבָּחִים

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נתצו. שברו וכתתו:

15. (טו)וּמִדַּלּוֹת הָעָם וְאֶת־יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת־הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים

    מצודת דוד:הנשארים. אשר לא נהרגו: ואת הנופלים. אותם שהטו עצמן אל מלך בבל לעבדו: ואת יתר האמון. הנשארים בכל ערי יהודה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הנופלים. ענין הטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (לעיל ל״ז):

    האמון. כמו ההמון בה״א וכן אמון מנא (לעיל מ״ו) ור״ל העם הרב:

    רש"י

    יתר האמון. כמו ההמון:

16. (טז)וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים

    מצודת דוד:רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    לכורמים. לעבוד הכרמים:

    וליוגבים. ענין בורות כמו עשה הנחל הזה גבים גבים (מ״ב ג׳) ור״ל לעבוד השדות בחפירות ובורות, או הוא כמו וליוקבים מל׳ יקב היין כי גיכ״ק מתחלף ור״ל לדרוך ולהמשיך היין אל היקב:

    רש"י

    וליוגבים. חופרין בארץ רבותינו אמרו צדי חלזון:

17. (יז)וְאֶת־עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לְבֵית־יְהוָה וְאֶת־הַמְּכֹנוֹת וְאֶת־יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית־יְהוָה שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת־כָּל־נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות:

    ים. כעין גיגית גדולה עשויה לרחוץ בה:

    רש"י

    ואת המכונות. של כיורות:

18. (יח)וְאֶת־הַסִּרוֹת וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת־הַמִּזְרָקֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל־כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־יְשָׁרְתוּ בָהֶם לָקָחוּ

    מצודת דוד:אשר ישרתו בהם. העשוים לעבוד ולשרת בהם בבה״מ:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הסירות. הקדירות:

    היעים. המכבדות והמגרפות עשוים לגרוף בהם הדשן:

    המזמרות. כלי זמר:

    המזרקות. הספלים:

    הכפות. הבזיכים:

    רש"י

    המזמרות. הם כלי זמר:

    מלבי"ם

    לקחו, זה לקחו חיל כשדים לעצמם:

19. (יט)וְאֶת־הַסִּפִּים וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת וְאֶת־הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת־הַסִּירוֹת וְאֶת־הַמְּנֹרוֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת וְאֶת־הַמְּנַקִיוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר־כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב־טַבָּחִים

    מצודת דוד:ואת המזרקות. על שהיו מזרקות של זהב לזה חזר והזכיר וכן הסירות והכפות אשר זהב וגו׳. ר״ל בין של זהב בין של כסף הכל לקח:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הספים. אגנות כמו סף רעל (זכריה י״ב):

    המחתות. כלים לחתות בהן האש המנקיות. הם היו כעין חצי קנה חלול והיה נותנים אותם בין לחם הפנים להכניס בהן הרוח שלא יתעפשו והוא מלשון נקי:

    רש"י

    ואת הספים. ת"י קוליא ולא ידעתי אם ממיני כלי זמר הוא ואומר אני שהן אגנות לקבל דם כמו בדם אשר בסף (שמות יג) ויש מפרשים הסיפי' לשון כדים לפי תרגום של יונתן שתרגם קוליא כי כן ת"א וכדה על שכמה (בראשית כז) וקולתה על כתפהא ולשון זה נראה שהסיפים אינם ממין כלי זמר אלא הם כדים:

    המחתות. שחותין בהם גחלים מעל המזבח:

    המנקיות. סניפי הזהב שבהם מעמידין לחם הפנים כמו ששנינו במנחות:

    מלבי"ם

    ואת הספים ומזרקות וסירות וכפות שהיו של כסף או זהב לקח רב טבחים אל אוצר המלך:

20. (כ)הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם אֶחָד וְהַבָּקָר שְׁנֵים־עָשָׂר נְחֹשֶׁת אֲשֶׁר־תַּחַת הַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה לֹא־הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה

    מצודת דוד:אשר תחת המכונות. ר״ל אשר היו אצל המכונות וגו׳ כי הבקר היו תחת ים הנחושת כמ״ש במלכים, או ר״ל במקום המכונות כי יתכן כשהוריד אחז את הים מעל הבקר ונתנו על מרצפת אבנים ואת הכיורות הסיר מעל המכונות כמ״ש (במ״ב) שם אז את הכיורות על הבקר במקום המכונות ונשאר כן עד הגולה: לא היה משקל. לא היה מהאפשר לשקול הנחושת של כל הכלים האלה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    אשר תחת המכונות. לא ידעתי היאך שהרי תחת הים היו ודומ' לי שאין זה אלא כמו אצל המכונות:

21. (כא)וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד וְחוּט שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב

    מצודת דוד:והעמודים. ר״ל העמודים שלקח היה קומת כ״א י״ח אמה: יסובנו. היה מסבב את היקף העמוד: ועביו. עובי דופני העמוד היה ארבע אצבעות והחלל באמצעיתו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וחוט. קו וחבל:

    נבוב. חלול כמו נבוב לוחות (שמות כ״ז):

    רש"י

    יסובנו. יקיפנו עוגל היקפו:

    ועביו. ארבע אצבעות סביב חללו:

    נבוב. חלול:

22. (כב)וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל־הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים

    מצודת דוד:וכותרת עליו. על העמוד ממעל היה כעין כותרת עשוי מנחושת: הכותרת האחת. ר״ל קומת כל אחת כי לכל עמוד היה כותרת: ושבכה ורמונים על הכותרת. ר״ל ממעל על הכותרת היה מעשה שבכה וכדמות רמונים היו תלוים על הכותרת מסביב ובמלכים נתבאר מלאכת הכותרת: הכל נחושת. הכותרת והרמונים: וכאלה. כדמות הכותרת והשבכה שהיה להעמוד האחד היה גם להעמוד השני וגם רמונים היה גם להשני:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושבכה. הוא מעשה רשת:

    רש"י

    ושבכה ורמונים על הכותרת. עשויה כשתי אגנות אחת כדרכה כפוייה על פי התחתונה והעליונה קרויה שבכה קויפ"א בלעז ורמונים תחובים היו בשרשרות והשרשר' שני ראשיה קשורין יחד ונתונה על השבכה מלמעלה מקום שהשבכה קצרה מלמעלה והיא יורדת עד מקום דבק השבכה וכותרת שהוא הבטן הרחב שבכותר' ושם עומדת והרימונים מכסים את מקום הדבק שתי פיות האגנות המדובקים יחד:

    מלבי"ם

    (כב-כג) וכתרת עליו, הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים של מלכים פירשתי מ"א ס"ז:

23. (כג)וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה כָּל־הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל־הַשְּׂבָכָה סָבִיב

    מצודת דוד:תשעים וששה רוחה. לרוח האולם ואוירו היה נראה צ׳ וששה כי ארבע מהם היו נכסים מעין הרואה כי העמודים עמדו סמוכים לכותל: כל הרמונים מאה. מספר הזה היה לטור האחד אבל היה לכ״א שני טורי רמונים כמו שמפורש במלכים: על השבכה. היו תלוים על השבכה סביב:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    רוחה. גם האויר יקרא רוח כמו שאפה רוח (לעיל ב׳):

    רש"י

    תשעים וששה רוחה. ובסוף המקרא הוא אומר כל הרימוני' מאה על השבכה ובספר (מלכים א ז׳:מ״ב) הוא אומר והרמונים מאתים טורים ארבע מאות לשתי השבכות אמור מעתה ארבע מאות היו לשתי השבכות על שני העמודים שני טורים לכל שבכה והטור מאה הוא שאמר כאן כל הרימונים מאה על השבכה לטור האחד ומאתים לשני הטורים הוא האומר שם הרימונים מאתים טורים סביב מאתים לשני טורים סביב לעמוד האחד וכן לשני הרי ארבע מאות והעמודים העמידם שלמה באולם סמוך לכותל ההיכל והכותל מכסה ד' רמונים מכל טור שאין נראים מבחוץ הוא שאמור כאן ויהיו הרימונים תשעים וששה רוחה:

    רוחה. כמו לרוח כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה ולכך הטעם מלמעלה תחת הרי"ש כלומר תשעים וששה מהם נראים לרוחות העמוד זו למדתי בפ' שלשים ושתים מדות שאמר ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי:

24. (כד)וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים אֶת־שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת־צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה וְאֶת־שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף

    מצודת דוד:כהן הראש. הוא היה כ״ג: כהן המשנה. שני לו הוא הסגן: שומרי הסף. שומרי מזוזת השער הם השערים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הסף. כן יקרא מזוזת השער כמו וסף שער (יחזקאל מ):

    רש"י

    כהן המשנה. סגן הכהנים הממונה תחת כהן גדול לשמש תחתיו אם יארע בו פסול:

    שומרי הסף. אמרכלין שמפתחות העזרה מסורות להן:

25. (כה)וּמִן־הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר־הָיָה פָקִיד עַל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת־עַם הָאָרֶץ וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בְּתוֹךְ הָעִיר

    מצודת דוד:מרואי פני המלך. ר״ל היושבים תמיד עם המלך: אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה כיתר השרים: ואת סופר שר הצבא. הסופר של שר הצבא: המצביא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה: מעם הארץ. מהמכובדים שבהם אשר נמצאו בעיר ולא ברחו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    סריס. שר:

    פקיד. ממונה:

    המצביא. מלשון צבא:

    רש"י

    ושבעה אנשים מרואי פני המלך. ובספר (מלכים ב כ״ה:י״ט) אמר וחמשה אנשי' השני' חשובי' ולא חשובים כ"כ:

    המצביא את עם הארץ. יודע מנין של כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא:

    מלבי"ם

    ושבעה אנשים, ובמלכים וה' אנשים ושם פירשתי:

26. (כו)וַיִּקַּח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה

27. (כז)וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויגל. מלשון גלות:

28. (כח)זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת־שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

    מצודת דוד:זה העם. זהו חשבון כל העם הגולים לבבל: בשנת שבע. הוא גלות יכניה היתה בשנת שבע לכיבוש יהויקים בראשונה: יהודים. מבני יהודה:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בשנת שבע. הוא גלות יכניה ובספר מלכים אמר בשנת שמונה הא כיצד שנת שמונה שמלך נ"נ היא שנת ז' שכבש את יהויקים לעבד דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה עלה וכבש יהויקים:

    יהודים שלשת אלפים. ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים הכתוב הזה שפי' יהודים שלש אלפים הכריע בין שני מקראות שבסוף ספר מלכים פסוק אחד אומר י' אלפים (שם ב כד) ואחד אומר שבעת אלפי' (שם כה) בא זה ופירש יהודים שלשת אלפים ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים:

    מלבי"ם

    זה העם אשר הגלה, עי' מלכים ב' כ"ד פסוק י"ד הארכתי בזה:

29. (כט)בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם

    מצודת דוד:בשנת שמונה עשרה. הוא גלות צדקיהו שהיתה בשנת י״ח לכבוש יהויקים בראשונה וי״ט למלכות נ״נ: מירושלים. הגלה מירושלים:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י

    רש"י

    בשנת שמנה עשרה. היא גלות צדקיהו ולמעלה הוא אומר (כאן) שנת תשע עשרה למלך נ"נ תשע עשרה שמלך י"ח שכבש את יהויקים:

30. (ל)בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה כָּל־נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

    מצודת דוד:בשנת שלש ועשרים. אז כבש את צור ושטף את היהודים שבסביבות עמון ומואב כן הוא בס״ע: כל נפש. של שלשת הגליות מבני יהודה:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י

    רש"י

    בשנת שלש ועשרים. ניתנה צור בידו ושטף יהודה שבסביבות עמון ומואב שבע מאות וארבעים וחמשה כך מפורש בסדר עולם:

31. (לא)וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת־רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלוּא

    מצודת דוד:נשא וגו׳: את ראש. ר״ל הרים וגדל אותו בשנה הראשונה למלכותו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נשא. הגביה והרים:

    מבית הכלוא. מבית המאסר:

    רש"י

    בעשרים וחמשה לחדש. ובמקום אחר הוא אומר בעשרים ושבעה לחדש בעשרים וה' לחדש מת שטנו נבוכדנאצר ובעשרים וששה נקבר והוציאו אויל מרודך מקברו ובכ"ז מלך ונשא את ראש יהויכין:

    נשא. נשאו וגדלו, לישנא אחרינא מנאו עם שאר המלכים כמו שא את ראש בני ישראל:

    מלבי"ם

    בעשרים וחמשה, ובמלכים אמר בעשרים ושבעה, ופירשתי שבכ"ה בחדש הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא ראשו בגדולה וכבוד:

32. (לב)וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת־כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל

    מצודת דוד:טובות. דברים טובים ונחומים: ממעל. עליון לכסא שאר המלכים אשר היו עמו:

33. (לג)וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל־יְמֵי חַיָּו

    מצודת דוד:ושנה. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא להחליפם באחרים: לחם. כל הסעודה קרויה על שם הלחם: לפניו. ר״ל עמו יחד: כל ימי חייו. של יהויכין:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושנה. ענין חלוף ותמורה:

    כלאו. מאסרו:

    מלבי"ם

    ושנה את בגדי כלאו, יש הבדל בין ויחלף שמלותיו דגבי יוסף שהוא שלבש בגדים אחרים נקיים ונאים, ובין ושנה, שהמשנה אינו מחליף הדבר בדבר אחר רק משנה דבר זה עצמו, כי גם בבית כלא לא לבש בגדים צואים, רק היה עליהם סימן גנאי ושינה סימן זה עצמו לשבח, ששרי המלך היו נכרים בבגדיהם מאיזה מדרגה הוא בכבודו ומעלתו, ושם לו על בגדים שלבש בכלא אות הכבוד ובבגדים אלה עצמם אכל לחם לפניו, שיזכור תמיד את הטוב אשר עשה לו, שמבית אסורים יצא לשולחן המלך: סכום פסוקי של ספר ירמיה אלף ושלש מאות וששים וחמשה, וסימנו אנכי אשמח בי-ה-ו-ה, וחציו ויאמר חנניה וגו' (כ"ח י"א), וסדריו שלשים ואחד, וסימנו חסד אל כל היום, מספר הקאפיטול' חמשים ושנים וסימנו אודה ה' בכ"ל לבב:

34. (לד)וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה־לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ־בָּבֶל דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד־יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו

    מצודת דוד:וארוחתו ארוחת תמיד. פרס הנתונה לו היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק והיה למאכל לאנשי ביתו כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד: דבר יום ביומו. דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו ולא העבירו המועד:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וארוחתו. הוא ענין פרס קבועה וכן ארוחה ומשאת (לעיל מ):

    רש"י

    וארוחתו. נוטל פרס מבית המלך לכל צרכיו: