ירמיהו פרק ל״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיִּמְלָךְ־מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָקִים אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   וימלך מלך. לפי שמעתה בא לספר ולומר שנתקיימו הפורעניות שנבא עד הנה התחיל לומר כן ובבא עת הפקודה שיקרבו הימים להתקיים הדברים וימלך מלך אחר על יהודה תחת כניהו בן יהויקים וגו':

2. (ב)וְלֹא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל־דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ולא שמע הוא ועבדיו, כי בדורו של יהויקים היו העם שומעים לדברי ירמיה רק המלך היה רשע כנ"ל בסי' הקודם, לא כן בדורו של צדקיהו העם לא שמעו והמלך נמשך אחרי העם:

3. (ג)וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת־יְהוּכַל בֶּן־שֶׁלֶמְיָה וְאֶת־צְפַנְיָהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר הִתְפַּלֶּל־נָא בַעֲדֵנוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וישלח המלך, באר שהיו אז ג' דברים שבעבורם היה ראוי שישתנה ענין העם לטובה, א. שהמלך שלח אל הנביא שיתפלל בעדם, וזה מועיל לבטל הגזרה כמ"ש יען כי נכנע לפני וכו':

4. (ד)וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא־נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא

   מצודת דוד:בא ויוצא וכו׳. כי כשמלך צדקיה צוה להוציאו מבית הכלא שכלאו יהויקים ולא עזבו אותו בבית הכלא:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ולא נתנו. ולא עזבו כמו ולא נתן סיחון (במדבר כ״א:כ״ג):

   בית הכלוא. בבית המאסר:

   רש"י

   וירמיהו בא ויוצא בתוך העם. כשמלך צדקיהו צוה והוציאוהו מבית הכלא שכלאו יהויקים שצדקיה היה צדיק ודורו רשעים ויהויקי' היה רשע ודורו צדיקים:

   מלבי"ם

   ב. וירמיה בא ויוצא בתוך העם, ולא כלאוהו כמו בימי יהויקים שהיה כלוא כדי שלא יתנבא, מבואר שקבלו נבואתו:

5. (ה)וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל־יְרוּשָׁלִַם אֶת־שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:יצא ממצרים. לעזרת יהודה: את שמעם. את פרסום גבורתם: ויעלו. הלכו מירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וחיל. צבאות עם:

   הצרים. המקיפים להצר:

   ויעלו. ענין סילוק כמו ונעלה הענן (שם ט):

   רש"י

   וחיל פרעה יצא ממצרים. לעזרה ליהודה:

   מלבי"ם

   ג. וחיל פרעה יצא ממצרים לעזור את צדקיהו וישמעו הכשדים וכו' ויעלו, ר"ל שלא שבו לבבל רק שנסתלקו מן המצור כי התיראו שיבא עליהם האויב מבחוץ ותהיה להם המלחמה פנים ואחור לכן עלו ללכת לקראת חיל פרעה ולערוך אתו מלחמה:

6. (ו)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר

7. (ז)כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם

   מצודת דוד:לדרשני. לדרוש אותי בתפלה: שב לארצו. ולא יבא לעזרה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שב לארצו מצרים. בספינות היו באים ורמז הקב"ה לים והציף עליו כמו נודות ואובות (כלומר נפוחות) דומות לעורות בני אדם אמרו זה לזה מה זאת אמרו אלו אבותינו שטבעום אבותיהם של אלו שאנו הולכים לעזרתם בים מיד שבו לארצם:

   מלבי"ם

   הנה חיל פרעה, א. הודיע לו שחיל פרעה לא עצר כח להלחם עם נבוכדנצר ושב מצרים, ב. בל יחשבו כי בתוך כך ילכו הכשדים לארצם, כי ושבו הכשדים ונלחמו וכו', ולא תחשוב כי ישובו לאחר זמן אבל לע"ע הלכו לביתם, עז"א אל תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו כי לא ילכו ר"ל רק עלו מן המצור להלחם עם פרעה אבל לא הלכו מארץ יהודה כי נשארו בארץ ואין לכם עת להכין נגדם עצה וגבורה:

8. (ח)וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים וְנִלְחֲמוּ עַל־הָעִיר הַזֹּאת וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ

   מצודת דוד:ושבו. הכשדים ישובו להלחם בכם:

9. (ט)כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים כִּי־לֹא יֵלֵכוּ

   מצודת דוד:אל תשיאו. אל תהיו נפתים בעצמיכם לאמר שהכשדים ילכו להם מכל וכל: כי לא ילכו. ר״ל לא ילכו מכל וכל כי ישובו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   תשיאו. ענין פתוי והסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

10. (י)כִּי אִם־הִכִּיתֶם כָּל־חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ

    מצודת דוד:כי אם הכיתם. אף אם תכו את כל הכשדים ורק ישארו בה אנשים מדוקרי חרב: איש באהלו. אותם המדוקרים אשר ישכבו איש באהלו הם יקומו וישרפו את העיר הזאת והוא ענין הפלגה וגוזמא וכאומר לא יועיל שום תחבולה נגד גזירתי:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מדוקרים. ענין תחיבת חרב וחנית בגוף כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו):

    מלבי"ם

    כי אם, מוסיף, א. שאפילו אם הייתם מכים אותם ולא ישארו רק אנשים יחידים והם יהיו מדוקרים ונפצעים, אז המדוקרים יקומו, ב. שאיש באהלו יקומו אף שלא יכנסו לירושלים כלל רק יהיה איש באהלו רחוק מירושלים בכ"ז ישרפו את העיר באש, וכ"ז בהפלגת המליצה שאחר שה' נלחם לשרוף העיר אף פגריהם המתים ימלאו השליחות הזה ששלחם ה':

11. (יא)וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלִָם מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה

    מצודת דוד:בהעלות. בעת שנסתלקו הכשדים מעל ירושלים על כי שמעו שבאים חיל פרעה לעזור ליהודה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בהעלות. ענין סילוק:

12. (יב)וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם

    מצודת דוד:ויצא. אז יצא ירמיה מירושלים וכו׳: לחליק משם. להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים ר״ל שהיה יוצא בין העם היוצאים להיות נשמט מהם לבל ירגישו בו שומרי השער:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לחליק. כמו להחליק והוא מלשון החלקה והשמטה:

    רש"י

    לחלק משם בתוך העם. לפלגא אחסנתא דיליה בגו עמא ובעוד הכשדים צרים עליה לא היה יוצא ממנה שמתפלל על העיר שלא תלכד:

    מלבי"ם

    ויצא ירמיהו לחלק משם בתוך העם ר"ל שרצה לחלק את עצמו מאנשי ירושלים ולהיות בארץ בנימין ופי' ויצא בתוך העם היוצאים, לבל ירגישו בו:

13. (יג)וַיְהִי־הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן־שֶׁלֶמְיָה בֶּן־חֲנַנְיָה וַיִּתְפֹּשׂ אֶת־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל־הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל

    מצודת דוד:ויהי הוא. כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא: ויתפוש. אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בעל. שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

    פקדת. מלשון פקיד וממונה:

    ויתפוש. אחזו בחזקה כמו והיא לא נתפשה (במדבר ה):

    נופל. ענין הטיה זה התחברות כמו ונפלה אל מחנה ארם (מלכים ב ז׳:ד׳):

    רש"י

    ושם בעל פקידות. ממונה לשמור שלא יצא איש מן העיר להשלים אל הכשדים:

    בן שלמיה בן חנניה. הוא חנניה בן עזור בן בנו היה זה ולכך יחסו הכתוב ללמד שכל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו וירמיה החניף לו שאמר לו אמן יקים ה' את דבריך (לעיל כח), ומדרש אגדה שצוה חנניה את בנו ראה שאני מת על ידי ירמיה והעמידני שקרן בנבואתי אם תוכל להכשילו הכשילהו ובנו צוה גם הוא לבניו כך וכשהגיע שעה הכשילו:

    מלבי"ם

    אל הכשדים אתה נופל, אחר שהכשדים היו עדיין בארץ יהודה חשדו אותו שרוצה לברוח אל הכשדים להיות אתם:

14. (יד)וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל־הַכַּשְׂדִּים וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל־הַשָּׂרִים

    מצודת דוד:שקר. הדבר הזה הוא שקר: ולא שמע אליו. לא קבל דבריו ולא האמין לו:

15. (טו)וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל־יִרְמְיָהוּ וְהִכּוּ אֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר כִּי־אֹתוֹ עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא

    מצודת דוד:בית יהונתן. בבית יהונתן: כי אותו. כי את הבית ההוא הכינו להיות בית הכלא:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויקצפו. מלשון קצף וכעס:

    בית האסור. בית המאסר:

16. (טז)כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל־בֵּית הַבּוֹר וְאֶל־הַחֲנֻיוֹת וַיֵּשֶׁב־שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים

    מצודת דוד:כי בא ירמיה. אשר משם בא ירמיהו אל בית הבור אשר שם בור בית האסורים והוא המקום היותר רע שבמאסר: ואל החנויות. ר״ל אשר בתוך החנויות:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    כי בא. אשר בא:

    החנויות. הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר וידוע הוא בדרז״ל:

    רש"י

    ואל החניות. תירגם יונתן לגיו מן חנואתא חניות היו לפני אותו בית הכלא:

17. (יז)וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְהוָה וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ וַיֹּאמֶר בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל תִּנָּתֵן

    מצודת דוד:היש דבר. ר״ל אם זה מקרוב בא לו נבואה מה: יש. באה לי נבואה מקרוב: ויאמר ביד וכו׳. וחזר ואמר וזהו הנבואה הבאה אשר תנתן ביד מלך בבל:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    היש דבר מאת ה', ר"ל כי משריפת העיר וכבושה כבר הגיד לו, ושאל אותו אם י"ל דבר חדש ויאמר יש דבר חדש, והיא נבואה עליך שאתה תנתן ביד מלך בבל, ומעשה זו היה קודם הנבואה שנזכר למעלה סי' ל"ד שפרשתיה למעלה סי' ל"ב:

18. (יח)וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי־נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל־בֵּית הַכֶּלֶא

19. (יט)וְאַיֵּה נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר לֹא־יָבֹא מֶלֶךְ־בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת

    מצודת דוד:ואיה נביאיכם. ר״ל איה הבטחת נביאיכם אשר נבאו וכו׳ וכאומר הלא הנה בא ועושה מצור על העיר:

20. (כ)וְעַתָּה שְׁמַע־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ תִּפָּל־נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל־תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם

    מצודת דוד:ועתה. הואיל ונביאיכם כחשו והאמת אתי שמע אתה אלי תפול עתה תחנתי לפניך וכו׳: ולא אמות. למען לא אמות שם מעקת המאסר:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון

    מצודת ציון

    תפל. ענין נטיה:

21. (כא)וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וְנָתֹן לוֹ כִכַּר־לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים עַד־תֹּם כָּל־הַלֶּחֶם מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה

    מצודת דוד:ויפקידו. והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ״כ: ונתון לו. גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר: וישב ירמיה. ר״ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויפקידו. מלשון פקדון והנחה:

    בחצר המטרה. שם משמר בית האסורים:

    ככר. כן יקרא לחם השלם:

    מחוץ. משוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מ״א כ):

    האופים. מלשון אפיית הפת:

    תום. ענין השלמה:

    רש"י

    מחוץ האופים. משוק נחתומים כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ):

    מלבי"ם

    וישב ירמיהו, ר"ל לא היה כלוא שם וישב חפשי, כי רק על הנבואה שלמעלה סי' ל"ד כלאו צדקיהו שזה היה אחר מעשה זה ושאז כלאו מפני שנבא זאת אל העם כמש"פ שם: