יהושע פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא

   מצודת דוד:סגרת ומסגרת. רצה לומר, מעולם היתה סגורה בדלתים ובריח, ועתה הוסיפו לסגרה עוד מפני ישראל, ולא הניחו מי לצאת ממנה או לבא בה, שלא יודע מבואות העיר:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   סגרת ומסגרת. כתרגומו: אחידא בדשין דפרזלא, ומתקפא בעברין דנחש:

2. (ב)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־יְרִיחוֹ וְאֶת־מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

   מצודת דוד:גבורי החיל. רצה לומר, עם שהם גבורי חיל:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויאמר. ואז אמר ה' אליו שבכ"ז יתן יריחו בידו וגם את מלכה וצבאיו הגם שהם גבורי חיל, ולא בכח תגבר רק בדרך נס:

3. (ג)וְסַבֹּתֶם אֶת־הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת־הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים

   מצודת דוד:כה תעשה. להקיף פעם אחת ביום:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   הקיף. ענין סבוב, כמו (תהלים פח יח) הקיפו עלי יחד:

   מלבי"ם

   השאלות (ג) מדוע כפל והסבותם הקף?

   וסבתם. ולא שיסב הארון עם יהושע לבד רק כל אנשי המלחמהיסובו:

   הקף(יש הבדל בין סבוב ובין הקף, שסבוב יאמר גם על הסבוב הבלתי שלם, והקףלא יבא רק על הסבוב השלם מכל הד' רוחות, כמ"ש בפי' התורה (ויקרא א׳:ה׳ פסוק ה על המזבח סביב). מוסיף שיקיפו אותה מארבע רוחותיה:

   רלב"ג

   והנ' הסכי' הש"י לעשות כל אלו המופתי' עם ארון ה' להיישיר ישראל לשמור ולעשות ככל הכתוב בו והיו אלו המופתים בזה האופן מהזרות כדי להפיל אימה על הגוים ההם בשמעם אלו הנפלאות העצומות אשר עושה הש"י לישראל והיה זה המספר לשביעיות רצה לומר שהקיפו העיר ז' ימים והיו שם ז' כהנים וז' שופרות היובלים וביום השביעי הקיפו ז' פעמים שזכרנו כמספד הז' שזכרנו בתורה כמו השמטה וז' שמטות וז' שבתות שנים וז' ימים וז' פעמים וז' ימי הפסח וז' ימי סוכה והנה הסכים הש"י שיעשה זה המופת באמצעות זאת התרועה הגדולה כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמת' ויתנו אל לבם ענין אלו הנפלאות העצומות למען יראו את ה' עם שיש לתרועה הגדולה רושם מעט בענין זה המופת כי הקול החזק יניע האויר תנועה חזקה אלא שלא יתכן שיגיע מזאת התנוע' כמו זה הפועל הנפלא שתפול החומה החזקה תחתיה אם לא יחובר לזה המופת:

4. (ד)וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת

   מצודת דוד:יתקעו. בכל יום בעת יקיפו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   היובלים. האילים, כן תרגומו:

   רש"י

   היובלים. אילים:

   מלבי"ם

   ושבעה. החלוץ הלך לפני הכהנים והכהנים בשופרות אחרי החלוץ לפני הארון, כמ"ש בפסוק ט':

   והכהנים יתקעו. ר"ל בכל ז' ימים. והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמ"ש (במדבר י, ט - י) וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' וביום שמחתכם וכו' ותקעתם וכו', הודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון:

5. (ה)וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל־הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ

   מצודת דוד:את קול. רצה לומר, הקול ההוא המאריך בתקיעה נמשכת: איש נגדו. לא יצטרכו להקיף ולעלות בה, כי כל החומה תפול:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   במשוך. בהאריך הקול:

   רש"י

   במשוך. בתקיעה אחרונה, בהאריך התוקע את הקול:

   תחתיה. במקומה:

   מלבי"ם

   במשוך, בשמעכם. ר"ל תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (טז):

6. (ו)וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אֶל־הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויקרא. כבר כתבתי כי בעת בא דבור זה אליו היה עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה, ועד עתה נשאוהו הלוים וצוה שהכהנים ישאוהו, כי אחר שיעשה נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים (כמ"ש למעלה ג, ה):

7. (ז)וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת־הָעִיר וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והחלוץ. הם בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה, כולם היו מזוינים ביותר, כמו שכתוב בהם (דברים ג יח) חלוצים תעברו:

   מלבי"ם

   השאלות (ז) מהו עברו וסובו אנה יעבורו?

   עברו. כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ"ל ג, ב), ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ"ל ד), לכן (אמור) [אמר] עברו לפני הארון. והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני ראובן ובני גד לפני ב"י (כנ"ל ד, ב), ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה, הלך הארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, וז"ש והחלוץ יעבור לפני ארון ה', ויהיה ממוצע בין העם והארון. ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח"כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו יעמדו ותחלה עברו העם, עד שבאו בראש ואח"כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון היה באחרונה. וטעם הסדר הזה להראות כי הנצוח יהיה ע"י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, וגם כי היה התנאי כן כמ"ש (במדבר לב, כא) ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' למלחמה. וזה מבואר יותר במ"ש למעלה סימן א' פסוק י"ג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו חלוצים לפני ה', כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל רק לפני הארון שהוא הלוחם והכובש, ואח"ז ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני ב"י שהם הלוחמים והכובשים. אבל במלחמת יריחו שהיה הכבוש ניסיי נתקיים מ"ש ועבר(ו) לכם כל חלוץ לפני ה', ולא הלכו לפני ב"י רק לפני הארון:

8. (ח)וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם

   מצודת דוד:ויהי כאמור. רצה לומר, כן עשו, כאשר אמר יהושע אל העם ושבעה כו׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   השאלות (ח) מ"ש ויהי כאמור יהושע חסר הבנה, כי חסר נשוא המאמר מה היה אז? ופי' המפ' דחוק למה כפל עברו ותקעו הלוך ותקוע?

   ויהי כאמר יהושע, וכו' עברו ותקעו. ר"ל בל תחשוב שבעת עמדו הכהנים והארון והמתינו עד עברו כל העם והחלוץ לפני הארון (כנ"ל ז) לא תקעו, כי לא נצטוו לתקוע רק בעת יסבבו את העיר, לכן באר כי בעת שאמר יהושע אל העם, (בעת שאמר להם הציווי שבפסוק ז' עברו וסבו את העיר) ואז כבר עמדו שבעה הכהנים הנושאים שבעה שופרות לפני ה', בעת ההיא עברו ותקעו, ר"ל העם עברו אז לפני הארון והכהנים תקעו כל הזמן שעברו העם עד שבעבור העם בא הסדר שארון ברית ה' הלך אחריהם, ר"ל אחרי העם:

9. (ט)וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת

   מצודת דוד:תקעי השופרות. חוזר על הכהנים: הלוך ותקוע. רצונו לומר לא עמדו הכהנים בעת תקיעה, כי אם הלכו ותקעו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והמאסף. דגל מחנה דן נקרא מאסף, על שום שהלכו באחרונה, והיו מאספים כל הנכשלים מהמחנות שהלכו ראשונים:

   רש"י

   והחלוץ. בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם, לפי שהיו בני גד גבורים ומכים בזרוע חזקה, כמו שנאמר (דברים לג כ): וטרף זרוע אף קדקד:

   מלבי"ם

   והחלוץ הולך לפני הכהנים. ממוצע בין העם והארון (כנ"ל ז). ולא תאמר שכל הכהנים היו סמוכים אל הארון, רק ז' הכהנים תקעי השופרות, כי יתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם:

   והמאסף. שהוא שבט דן היה אחרי הארון, כי יתר השבטים כולם היו לפניו לפני החלוץ:

   הלוך ותקוע. וגם בעת הליכתם לא הפסיקו מלתקוע (כי בפסוק הקודם דבר ממה שתקעו בעת עמדו עד עברו העם):

10. (י)וְאֶת־הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לֹא תָרִיעוּ וְלֹא־תַשְׁמִיעוּ אֶת־קוֹלְכֶם וְלֹא־יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    לא תריעו. תרועת שמחה. ואף לא תשמיעו את קולכם, בצעקה. ואף לא יצא מפיכם דבר, בלחש:

    עד יום. ביום השביעי:

    רלב"ג

    והנה צוה אותם יהושע שלא יריעו ולא ישמיעו את קולם עד היום הז' כדי שלא ירגישו בני העיר וישליכו אבנים מעל החומה ואעפ"י שהיה אפש' לש"י לשמרם מזה על דרך המופת הנה אין מדרך הש"י שיעשה המופתי' לבטלה ובמקומות שאפשר בזולת מופת:

11. (יא)וַיַּסֵּב אֲרוֹן־יְהוָה אֶת־הָעִיר הַקֵּף פַּעַם אֶחָת וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויבואו המחנה. שבו לגלגל ששם היה המחנה (כמ"ש לקמן ט, וא"ו. יו"ד, וא"ו. ובכ"מ):

12. (יב)וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־אֲרוֹן יְהוָה

    מצודת דוד:וישכם. ביום השני:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    השאלות (יב - יג) מדוע השכים היום ולא ביום הראשון? ומדוע ספר שנית שנשאו הכהנים ושבעה כהנים נושאים ז' שופרות הול"ל בקיצור שנעשה כמו ביום הראשון, וכן כפל הלוך ותקעו הלך ותקוע?

    וישכם. ביום הראשון לא הוצרכו להשכים כי היו בתחום יריחו (כנ"ל ה, יג; וא"ו, א):

    וישאו הכהנים. עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו מה שלא היה כן ביום הראשון, שעד יריחו נשאוהו הלוים כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו (כנ"ל וא"ו):

13. (יג)וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְהוָה הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת

    מצודת דוד:הלוך ותקעו. כפל הדבר לומר שלא פסקו מלתקוע:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    והמאסף. שבט דן הנוסע אחרון, והוא מאסף את כל המתעכבים האחרונים:

    מלבי"ם

    ושבעה הכהנים. גם בזה נשתנה היום מיום הראשון, שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים, ועתה התחיל סדר זה תיכף מצאתם מן המחנה. וכן היה שינוי מה שהיו הולכים הלוך ותקעו בשופרות, ר"ל תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע, וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועז"א שנית הלוך ותקוע בשופרות:

14. (יד)וַיָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים

15. (טו)וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים

    מצודת דוד:כעלות השחר. להיות הזמן מספיק להקיף שבע פעמים: רק וכו׳. ולזה הוצרכו להשכים אז יותר משאר הימים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    השחר. הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יעלה השמש:

    כמשפט הזה. רצה לומר, כמנהג הזה:

    רש"י

    ביום השביעי. שבת היה:

    מלבי"ם

    השאלות (טו) בפסוק זה יש כפל מבואר?

    כמשפט הזהוכו'. ר"ל כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר השביעי, שהוא קדש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע. ופה היו בהקפות שני שביעיות, א] בימים, שהקיפו ז' ימים בכל יום הקף אחד, וזה נשלם בהקפה ראשונה של יום השביעי, ועז"א ויסבו את העיר כמשפט הזה, ר"ל הקפה אחת, ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול. ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא, מצד שהוא יום השביעי שהוא קדש, ועז"א רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים:

16. (טז)וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם הָרִיעוּ כִּי־נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת־הָעִיר

    מצודת דוד:תקעו. רצה לומר, תקיעה נמשכת וארוכה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    השאלות (טז - כ) מ"ש תקעו הכהנים ויאמר יהושע הריעו משמע שתקעו תקיעה גדולה, ולמה אמר אח"כ (פסוק כ) שנית וירע העם ויתקעו, ואמר שלישית, ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו?

    ויהי, תקעו הכהנים בשופרות. (אין פי' שתקעו התקיעה גדולה, דא"כ היו מחויבים להריע תיכף (כנ"ל ה), רק פי') הכהנים תקעו עדיין כמו עד עתה, ולא משכו עוד בקרן היובל, ויהושע שהיה רוצה לרמוז לכהנים לתקוע תקיעה גדולה שהוא סימן לגמר התקיעות והנצחון ובזה היה צריך שיריעו העם, והיה צריך להקדים להודיע להם איך יתנהגו עם העיר ועם שללה (כי אחר שתפול החומה יעלו איש נגדו ולא יהיה אז עת לצוות ולהזהיר), הקדים לאמר להם הריעו, ר"ל בא עת שתריעו לסימן כי נתן ה' לכם את העיר:

17. (יז)וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַיהוָה רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל־אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ

    מצודת דוד:חרם. לאבדון וכריתה: היא וכו. רצה לומר, העיר עצמה ומה שבה מהדברים שאינם ראוים להביא לאוצר ה׳: לה׳. רצה לומר, לשם ה׳ ולכבודו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    חרם. פעם תשמש על חרמי גבוה והקדש, ופעם תשמש על כריתה ושממון:

    החבאתה. הסתירם:

    רש"י

    והיתה העיר חרם. הקדש, כי היום שבת קדש, וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו:

    מלבי"ם

    והיתה. ויען שהכבוש יהיה בנס ע"י ה', ראוי ששללה יהיה הקדש לה' הכובש:

    רק רחב הזונה. אינה בכלל העם והשלל ע"י שהחביאה המלאכים (והנה פה לא אמר מפני שנשבעו לה, כי העם לא נשבעו, ושבועת המרגלים לא תחייב העם כולו, רק להמרגלים עצמם אמר (כב) כאשר נשבעתם לה, כי הם מחויבים מפני השבועה). והנה רחב בעצמה היתה ראויה להנצל גם מצד עצמה אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה', כמ"ש למעלה, וזה היה קודם שעברו את הירדן שלכ"ע היו מחויבים לקבלה (כנ"ל ב, יב), רק שבכ"ז היה צריך להחרים רכושה שהיה בכלל חרם יריחו, וכן להחרים את משפחתה, ולכן אמר שע"י שהחביאה את המלאכים תחיה היא וכל אשר אתה, וזה כולל גם רכושה שורה וחמורה וכל אשר לה. ולכן אמר ורק אתם שמרו מן החרם, הגם שלא חל החרם על רכוש רחב, חל על יתר הדברים ואתם אינכם בכלל ההיתר:

    רלב"ג

    והנה צוה שיחרימו כל אשר בעיר ולא יהנו ממנו בדבר כדי שלא יטעו ישראל במה שיגיע להם מההצלח' אחר זה וייחסוה אל מה שקנו משלל העיר ההיא ואולי יהיה זה סבה שיחשבו שאמונתם היתה טובה עד שגם מקניהם ונכסיהם מביאי' הצלחה למי שיקנם ולזאת הסבה בעינה קלל מי שיבנה יריחו עד שיגיע הבנין בהיות כל בניו חיים ולא ישאר לו בהשלמתו כי אם צעי' בניו וידמה שפעולות יושבי יריחו ואמונתם היו יותר מגונות מפעולות שאר יושבי הארץ ואמונתם ולזה צוה שלא ישאר מהם רושם ולא מן העיר או היה זה לתת מורך לשאר הגוי' עם שזאת הקללה לא היתה לפי הנבואה ולזה תמצא שכבר נתקיימה בימי אחאב אמר בימיו בנה חיאל בית האלי וצוה אותם שיצילו רחב הזונה וכל אשר אתה בבית כאשר נשבעו לה המרגלים:

18. (יח)וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם פֶּן־תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן־הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ

    מצודת דוד:שמרו. את עצמכם וזולתכם מלקחת מה מן החרם: פן תחרימו ולקחתם וכו׳. פן תכריתו את ישראל במה שתקחו מן החרם כי כולם יאבדו, וזהו ושמתם וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ועכרתם. מענין השחתה ובלבול, כמו (בראשית לד ל) עכרתם אתי:

    רש"י

    ועכרתם. לשון מים עכורים:

    מלבי"ם

    ורק אתם שמרו. א"ע ואת אחרים (שלכן לא אמר השמרו בנפעל). ובאר שתשמרו א"ע פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וז"ש ושמתם את מחנה ישראל לחרם:

19. (יט)וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה אוֹצַר יְהוָה יָבוֹא

    מצודת דוד:וכל כסף כו׳. שהם הדברים הראוים לאוצר ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וכל כסף. ר"ל החפצים הבלתי ראוים לאוצר ה' יוחרמו, וכל כסף וזהב שהם ראוים להקדש יבא לאוצר ה':

20. (כ)וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת־הָעִיר

    מצודת דוד:וירע העם. וחוזר ומפרש כשמוע העם קול השופר, כשהיא מארכת בתקיעה, אז הריעו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וירע. מלשון תרועה:

    מלבי"ם

    וירע ויתקעו. בדבר יהושע זאת הריע העם ותקעו הכהנים התקיעה הגדולה, כי שניהם היו תכופים זל"ז (כנ"ל ה). ובאר איך היו, כי תיכף כשמוע העם את קול השופר תקיעה הגדולה תיכף ויריעו, עד שהתערבו הקולות יחד:

    ויעלו העם, איש נגדו. כי נפלה החומה סביב סביב, ובכ"ז לא נפל בית רחב, שהיה חלק ממנה חוץ מן החומה (כנ"ל ב, טו) ולא היה בכלל החומה:

21. (כא)וַיַּחֲרִימוּ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי־חָרֶב

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לפי חרב. החדוד של החרב נקרא ׳פה׳ בלשון המקרא (כמו בתהלים קמט ו: וחרב פיפיות):

    מלבי"ם

    ויחרימו. תחלה ספר מה שעשו עם כל אשר רוח חיים באפיו, אדם ובהמה החרימו חוץ מרחב:

22. (כב)וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת־הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית־הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת־הָאִשָּׁה וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    השאלות (כב - כה) למרגלים אמר שיחיו את רחב מטעם השבועה ויהושע (פסוק יז) אמר כי החבאתה את המלאכים ואמר שלישית (פסוק כה) החיה יהושע כי החביאה את המלאכים וכבר אמר זה?

    באו בית האשה הזונה. כי עליכם החיוב כי נשבעתם, וגם תעשו כפי פרטי השבועה ותנאיה:

23. (כג)וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת־רָחָב וְאֶת־אָבִיהָ וְאֶת־אִמָּהּ וְאֶת־אַחֶיהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויבואו הנערים המרגלים. כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים, ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה, לכך נקראו שם מלאכים, ולכך נקראו אנשים, מלאכים, נערים:

    מלבי"ם

    הנערים. באו כנערים בזריזות וקיימו כפי שבועתם:

24. (כד)וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית־יְהוָה

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    והעיר. עתה ספר מה שעשו עם יתר הדרים, העיר וכל החפצים שרפו, והמתכיות נתנו לאוצר בית ה':

25. (כה)וְאֶת־רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת־בֵּית אָבִיהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר־שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת־יְרִיחוֹ

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואת רחב. יען יהושע לא היה מחוייב לקיים שבועת המרגלים ספר כי החיה אותה ויותר מזה, שישבה בקרב ישראלשנתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל יען שהחביאה את המלאכים:

26. (כו)וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶת־יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ

    מצודת דוד:וישבע. הארור תקרא שבועה: בבכורו ייסדנה. כאשר יניח היסוד, ימות בכור בניו, ויתרם ימותו במשך זמן הבנין וכשיעמיד דלתים, ימות צעיר בניו, ויתמו אם כן כולם:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בבכורו ייסדנה ובצעירו. בתחלת יסוד שיבנה בה, ימות בנו הבכור, ויקברנו וילך עד שימות הצעיר בגמר המלאכה, היא הצבת הדלתות:

    מלבי"ם

    אשר יקום ובנה. פי' הרמב"ם שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור את הנס, וכמ"ש (ברכות נד א) הרואה חומת יריחו שנבלעה במקומה חייב לברך:

    את העיר הזאת. פי' חז"ל (סנהדרין קיג א) לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו, כי הקפידה חלה בין מצד שהיא עיר הזאת, ובין מצד שמה יריחו:

    בבכורו. שתחת כי יבנה חרבות לו לזכר שמו כמ"ש (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם וכו' קראו בשמותם, לא ישארו לו שם ושאר נין ונכד:

27. (כז)וַיְהִי יְהוָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי ה'. שהסכימו בב"ד של מעלה לחרמו, כמו שהיה בחיאל [בית] האלי (מ"א טז, לד):