יהושע פרק י״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי־יְהוּדָה

   מצודת דוד:בתוך וכו׳. היה מובלע נחלת יהודה בתוך הגבול האמור למעלה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   ויצא הגורל השני. שני לבנימין, שגורל בנימין היה ראשון לשבעה השבטים שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה חלקים, שכבר נטלו יהודה ויוסף, כמו שנאמר שם (לעיל יח ה): יהודה יעמוד על גבולו מנגב וגו', מכאן ואילך מונה והולך שבעה גורלות:

2. (ב)וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר־שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה

   מצודת דוד:באר שבע ושבע. היא עיר אחת, ובשני השמות נקראה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   באר שבע. (למעלה טז, כח). והיה עוד באר שבע אשר ליהודה (מ"א יט, ג) ולא נזכר בגבולי הארץ:

   ושבע. לא נזכר שם ולא בדהי"א (ד, כח). ומולדה. (למעלה טז, כו):

3. (ג)וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה וָעָצֶם

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וחצר שועל. (שם כח):

   ובלה. היא בעלה הנזכר (שם כט), ובד"ה (שם) בלהה:

   ועצם. (שם):

4. (ד)וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחָרְמָה

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ואלתולד. (שם ל), ובד"ה תולד:

   ובתול. הוא כסיל הנזכר (שם שם), ובד"ה בתואל:

   וחרמה (שם ושם):

5. (ה)וְצִקְלַג וּבֵית־הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   צקלג. (שם ושם), ועמ"ש למעלה בזה:

   ובית המרכבות וחצר סוסים. לא נזכר בנחלת יהודה, ובד"ה בית מרכבות וחצר סוסים:

6. (ו)וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן עָרִים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ובית לבאות ושרוחן. הוא לבאות ושלחים (שם לב), ובד"ה אומר תחת זה בית בראי ושערים, שאז נשתנה הלשון יותר:

   ערים שלש עשרה. ובפרטן אתה מוצא י"ד, ודוחק לומר דבאר שבע ושבע עיר אחת כי תראה שדרכו למנות בכל פסוק שלש ערים, והמותר יחשב בפסוק האחרון, וא"כ היל"ל באר שבע ושבע ומולדה וחצר שועל בפסוק א' כמו שכן הוא בד"ה. ולמה שהוכחתי למעלה (טו, לב) בית לבאות ושרוחן היה עיר אחת, ור"ל בית לבאות ואשר לפני העיר, ועז"א למעלה ושלחים, לשון שלחיך פרדס רמונים (שה"ש ד, יג), בית השלחים שלפני העיר. ופה אמר ושרוחן, כי אח"כ לא היו שם שדות והיה שרח העודף להעיר, ובעת שנכתב ספר ד"ה נעשו שם שערים לפני העיר אמר ושערים. והנה מה שחשב צקלג בין ערי שמעון לא היו רק עד ימי דוד, שאח"כ נתן צקלג למלכי יהודה, ככתוב ש"א ((כו, ו), ובזה תבין מ"ש בד"ה (שם לא) אלה עריהם עד מלך דוד:

7. (ז)עַיִן רִמּוֹן וָעֶתֶר וְעָשָׁן עָרִים אַרְבַּע וְחַצְרֵיהֶן

   מצודת דוד:עין רימון. הם ב׳ עיירות: האחת עין, והשנית רימון:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   עין רימון. (למעלה שם לב):

   עתר ועשן. (שם מב), ובד"ה חשיב עיטם ועין ורמון ותבן ועשן. עיטם הוא עתר, ותבן היא עיר נוספת שבנו אח"כ:

8. (ח)וְכָל־הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד־בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם

   מצודת דוד:ראמת נגב. מקום הרם והגבוה בפאת הדרום:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   עד בעלת. ר"ל סביבות הערים שנמשכו עד בעלה היו חצרים שקרוים באר רמת נגב, ולכן בד"ה לא אמר רק עד בעלה לבד:

9. (ט)מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן כִּי־הָיָה חֵלֶק בְּנֵי־יְהוּדָה רַב מֵהֶם וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי־שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם

   מצודת דוד:מחבל. מהמחוז הניתן בתחלה לבני יהודה נתנו אחרי זה לבני שמעון לנחלה: כי היה. כי הנחלה הניתן בתחלה לבני יהודה היתה מרובה מהראוי להם, ולזה נחלו בני שמעון בתוכם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   מחבל. ענין מחוז:

   רש"י

   רב מהם. מן הראוי להם:

10. (י)וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד־שָׂרִיד

    מצודת דוד:עד שריד. העומדת בסוף גבול ארץ ישראל, במקצוע צפונית מערבית:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי. גבול זבולן היה בקצה צפונית מערבית לא"י, והתחיל מנקודה אשר במערבית צפונית לא"י, ששם היה עיר שריד:

11. (יא)וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל־הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יָקְנְעָם

    מצודת דוד:ועלה גבולם. משריד בפאת המערבי מצפון כלפי הדרום: לימה. אל הים, ומשם למרעלה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ועלה. חשב צד המערבי מצפון לדרום:

    עלה לימה. אל הים, ובצד זה פגע בדבשת ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם, כי יקנעם היה לזבולן (לקמן כא, לד), והנחל היה במערבו של יקנעם ונחל זה היה סוף גבול זה בקרן מערבית דרומית של זבולן. (וי"מ שהוא נחל קישון):

12. (יב)וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל־גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר וְיָצָא אֶל־הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ

    מצודת דוד:ושב משריד. ושב הגבול משריד ללכת ממערב כלפי המזרח בפאת הצפונה, והלך על גבול כסלות תבור וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כסלות תבור. אומר אני שהוא לשון כסלים, פלנק"ש בלע"ז, לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו וסמוך לאמצעו קרוב לצד אחורים ומלצד פניו, כדרך שהכסלים עומדות בבהמה, ובמקום שהוא אומר (להלן פסוק לד): אזנות תבור, סמוך לראשו הוא במקום האזנים:

    מלבי"ם

    ושב. עתה חושב גבול הצפוני ממערב למזרח:

    על גבול כסלת תבור. שם כלה קו הזה. ומשם יצא לצד דרום על פני המזרח מצפון לדרום אל הדברת, שהיה מיששכר, כי שם גבל עם יששכר שהיה בצד מזרחו שתבור היה מיששכר, וכן דברת, ומשם עלה יפיע, ג"כ מצפון לדרום:

13. (יג)וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה

    מצודת דוד:ומשם. ומן יפיע עבר כלפי הדרום במזרחו של גת החפר, והיתה אם כן מנחלת זבלון: עתה קצין. רצה לומר, ממזרח גת החפר עבר לעתה קצין, והוא שם מקום: המתאר הנעה. אשר היה מסבב את הנעה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    המתאר. המסבב:

    רש"י

    קדמה מזרחה גתה חפר. ממזרח לגת החפר, שם עירו של יונה בן אמיתי (מלכים ב יד כה):

    עתה קצין. שם העיר עתה קצין:

    המתואר הנעה. המוסב על נעה, כלומר משם תאר הגבול לנעה, וכן תרגם יונתן: ונפיק לרמון ומתמן מסתחר לנעה:

    מלבי"ם

    ומשם עבר קדמה. ר"ל בצד המזרחי עבר הגבול עיר ששמה גתה חפר (שם העיר של יונה הנביא), ועיר עתה קצין: ויצא. משם יצא לצד מזרח, אל עיר רמון, ותאר אותו משלש רוחותיו ושב ממזרח למערב אל עיר נעה. (וקראו רמון המתואר שהיה מוקף מגבול זבולן סביב, כי הוא היה בולט מן הגבול כקרן למזרח):

14. (יד)וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל מִצְּפוֹן חַנָּתֹן וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו גֵּי יִפְתַּח־אֵל

    מצודת דוד:ונסב אתו. הגבול הזה סיבב את רמון בצפונה של חנתון אשר עמדה בצפון רימון, אם כן רימון וחנתון והנעה היו משל זבולון: והיו תוצאותיו. סוף הגבול של הרוחב כלה אל גי יפתח אל, אשר עמדה בגבול צפוני של אשר:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ונסב. את עיר נעה סבב משתי רוחות כמין ד', ונעה היה חוץ מן החוט. והלך מצפון של חנתון, (וחנתון חוץ מן הגבול), ופה חשיב צד הדרומי ממזרח למערב:

    והיו תוצאותיו, בגיא יפתח אל. כלה הרוחב הזה:

15. (טו)וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם עָרִים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

    מצודת דוד:וקטת וכו׳. רצה לומר, עם קטת וכו׳ היה שתים עשרה, כי במקרא זה חשב חמש עיירות ושבע מאותן שזכר בהגבול, והנשארים היו לבני השבט שמצדו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ושם נכנס לפנים והלך דרך קטת (היא קטרון הנזכר שופטים א, ל) עד בית לחם, ומשם נמשך נגד הגבול הראשון שהוא הנחל אשר על פני יקנעם, הנה באו גבולי זבולן מארבע רוחותיו:

    שתים עשרה. הם שריד, מרעלה, יקנעם, יפיע, גתה חפר, עתה קצין, רמון, וחמשה שבפט"ו. ובדבשת כתיב ופגע, שלא נכנס לשם, והדברת כבר בארתי שהיה מחלק יששכר, וכן גיא יפתח אל, גיא היה, לא עיר:

16. (טז)זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי־זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן

17. (יז)לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ליששכר. נחלת יששכר היה בצפונה של אפרים ומזרח למנשה, שבליטה שנמשך לאפרים במערבו צפונו עד המכמתת היה דרומית מערבית ליששכר (כנ"ל), והמכמתת היה על פני שכם שבהר אפרים (יז, ז), ונגד הר אפרים בעמק היה עמק יזרעאל כמו שמוכח למעלה (שם טז), וז"ש:

18. (יח)וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם

    מצודת דוד:ויהי גבולם. הגבול הלך ביזרעאל והיא היתה סמוכה לנחלת מנשה, כי עמק יזרעאל היתה של מנשה כמו שכתוב למעלה (פסוק טז) והכסלות ומיזרעאל הלך לכסלות וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי גבולם יזרעאלה. הוא גבול הדרומי של יששכר בצד מערבו, שערים יזרעאלה וכסילות עמדו בקרן מערבית דרומית של גבולו, ושם סבב החוט מדרום לצפון במערבו את המקומות שבפסוק (יט כ כא), ובבואו בצד הצפוני ממערב למזרח, אז:

19. (יט)וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת

20. (כ)וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ

21. (כא)וְרֶמֶת וְעֵין־גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ

22. (כב)וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן עָרִים שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

    מצודת דוד:ובית שמש. לא זהו בית שמש הנזכר בנחלת נפתלי (פסוק לח) היושב בצפון יששכר, ולא זהו שהיה בגבול יהודה (לעיל טו י) גבולם על שני הגבולים יאמר, על הצפוני ועל הדרומי, שניהם כלו אל הירדן:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    פגע הגבול בתבור. (נגד כסלות תבור שבחלק זבולן, הנ"ל יב). וגם י"ל שם עיר כמ"ש דהי"א (ו, סב) את תבור ואת מגרשיה:

    והיו תוצאות גבולם. ר"ל שני הגבולים שמשני הרוחות צפון ודרום כלו בירדן, ולקמן נבאר שלא היה ליששכר עד הירדן ממש, רק הגבול שמשני הצדדים פגעו שם זה את זה כמו ביוסף, ומה שאצל הירדן ממש היה לנפתלי כמו שית':

23. (כג)זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן

24. (כד)וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי־אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם

25. (כה)וַיְהִי גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף

    מצודת דוד:ויהי גבולם. הגבול הלו בפאת המערב, מדרום כלפי הצפון לחלקת וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי גבולם. גבול אשר היה אצל גבול מנשה (כנ"ל יז, יא) ומערב לגבול יששכר, תחלה חשב צד הדרומי ממזרח למערב (במצר מנשה) היו חלקת וחלי, והיה התחלת גבול הדרומי מחלקת שעמד בקרן מזרחית דרומית של אשר:

    ובטן ואכשף. כל הערים האלה עד משאל עמדו במצר הדרומי כסדר שכתובים כאן ממזרח למערב:

26. (כו)וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת

    מצודת דוד:ופגע. הגבול פגע בכרמל העומדת במערב:

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ופגע בכרמל הימה. וכשכלה הגבול בים הגדול כלה אצל כרמל בצד הדרומי, ושיחור לבנת שאצל הים היה בצד הצפוני של אשר, נמצא מצר הדרומי של אשר היה מחלקת עד הים שאצל כרמל ומצד המערבי היה אצל הים מכרמל עד שיחור לבנת. והמבארים כתבו ששיחור לבנת הוא שם נהר, ולהבדילו מנהר מצרים שנקרא שיחור סתם נקרא זה שיחור לבנת, וידוע עתה בשם (בעלוס), ושם מצאו לפנים לעשות הזכוכית כמו שסופר בד"ה למלכות צור, ואפשר שנקרא לבנת על שם זכוכית לבנה:

27. (כז)וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח־אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל־כָּבוּל מִשְּׂמֹאל

    מצודת דוד:ושב. הגבול שב ממערב כלפי המזרח בפאת הצפוני, והלך אל בית דגון: בזבולן. בגבול זבולון שהיה בצפונו: ובגי יפתח אל צפונה. מצפון לגי יפתח אל, והיתה אם כן מנחלת אשר, ולמולה כלתה רוחב גבול זבולון כמו שכתוב למעלה: בית העמק. מגי יפתח אל בא הגבול לבית העמק וכו׳: משמאל. מצפון כבול, והיתה אם כן משל אשר:

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ושב. מן שיחור לבנת שעמדה בקרן מערבית צפונית שב הגבול ממערב למזרח, והוא ציון מצר הצפוני של אשר שב משיחור לבית דגון, ואח"כ פגע בזבולן שהיו בצפונו של אשר, וז"ש ובגיא יפתח אל צפונה, ר"ל שעמדה מצפון למצר אשר, וכבר באר (פסוק יד) כי גיא יפתח אל היה במצר הדרומי של זבולון והיה שם שכן לאשר. ואח"כ בית העמק ונעיאל, שהיו ג"כ בקו ההוא ממערב למזרח:

    ויצא. אחר נעיאל יצא הקו מדרום לצפון עד סוף צפון א"י ששם היה כבול, וז"ש משמאל, ר"ל של ארץ ישראל (ולפ"ז עבר הקו נגד כל מזרח גבולו של זבולון). וי"מ שכבול היא עיר אחת שנתן שלמה לחירם ויקרא להם ארץ כבול, על שם כבול עיר הבירה (מ"א ט, יב): (כח) ועברן. ושם בצפונית א"י עבר עברן ורחוב עד צדון רבה, שהיו ג"כ מאשר, כמ"ש אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון (שופטים א, לא), ועכו בצפון של א"י כמבואר בריש גיטין, ואינו צידון הסמוכה לצור רק צידון אחר:

28. (כח)וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה

    מצודת דוד:ועברון. משמאל כבול בא לעברון וכו׳:

29. (כט)וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד־עִיר מִבְצַר־צֹר וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה

    מצודת דוד:ושב הגבול. מצדון רבה חזר הגבול מצפון כלפי הדרום אל הרמה וכו׳: ושב הגבול חוסה. מעיר מבצר צור חזר הגבול ממזרח כלפי המערב, אל חוסה: מחבל אכזיבה. כי מחוסה בא הגבול לחבל אכזיבה, ומשם כלה הגבול אל הים הגדול:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מבצר צור. מבצר הבנוי בצור:

    רש"י

    מבצר צר. קרוין כריכן קרוי תוקפא:

    צר. לשון צור:

    מחבל אכזיבה. מעדב אכזיבה, מגורל כזיב:

    מלבי"ם

    ושב הגבול. בצידון כלה סוף המצר עד שצידון בקרן מזרחית צפונית לאשר, והגבול שב מצפון לדרום ומגביל פאת מזרחי שלאשר עד הרמה ועד עיר מבצר צור, שהיא בקרן מזרחית דרומית של אשר (עיר מבצר צור היה לנפתלי). ועיר מבצר צור אינה צור הגדולה שעל חוף הים, שלא היתה עדיין בנויה בעת ההיא כנודע. וי"מ מבצר שהיה בנוי בצור וסלע גבוה:

    ושב הגבול חסה. משם התחיל הגבול לשוב ממזרח למערב והלך חוסה שהיה לצד מערב, ומשם לחבל אכזיב:

    ומן חבל אכזיב היו תוצאותיו הימה. ר"ל הלך אל חלקת ומשם אל הכרמל הימה. הרי באר גבולי אשר מארבע רוחותיו:

    ועמה. מן אכזיב ולמטה היו עוד ערים אלה:

    ערים עשרים ושתים. והם ד' בפסוק כ"ה ואלמלך ועמעד ומשאל, בית דגון, בית העמק, נעיאל, כבול, וה' בפסוק כ"ח, ורמה, חוסה, אכזיב (כי עיר מבצר צור היה לנפתלי), ושלשה שבפסוק ל':

30. (ל)וְעֻמָה וַאֲפֵק וּרְחֹב עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן

    מצודת דוד:ועומה ואפק ורחוב. רצה לומר עם שלשת הערים האלה אשר לא עמדו על הגבול היה לו ערים עשרים ושתים והם שלש אלו ותשע עשרה מאלו שעמדו על הגבול והנשארים היו לבני השבט אשר אצלו:

31. (לא)זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן

32. (לב)לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם

    מצודת דוד:לבני נפתלי למשפחותם. הנחלק לבני נפתלי לכל משפחה ומשפחה:

33. (לג)וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד־לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן

    מצודת דוד:ויהי גבולם. גבולם הלך בפאת הדרומי ממערב, כלפי המזרח מחלף וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק לג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי גבולם. הנה כ"מ שנשאר עדיין מא"י אחרי החלוקה הנזכר היו לבני נפתלי (חוץ מדן, שנטל במערב). והנה אצל הירדן נשאר כל רוחב א"י שכנגד הירדן, כי כבר בארנו (טז, ז) שגבול יוסף המזרחי פגע זא"ז באלכסון אצל מי יריחו ולא הגיע עד הירדן, וכן גבול מזרח של בנימין הגם שעלה מן הירדן אל כתף יריחו מצפון בכ"ז לא היה לו רק מיריחו ואילך, וכמ"ש רז"ל (ספרי במדבר, פ"א) שדושנה של יריחו לא נתחלק לשבטים, ולא לקחה בנימין עד בימי דוד או שלמה שנבנה המקדש בחלקו. וכן יששכר שלקח אחרי בנימין והיו תוצאות גבולם הירדן, לא היה עד הירדן ממש, ונשאר כל רוחב א"י במצד מזרח אצל הירדן לנפתלי (ועיין מ"ש למעלה טז, ו). ובזה תבין מ"ש פה שנפתלי פגע עם יהודה הירדן מזרח השמש, לפ"ז ארך ארץ נפתלי בצד המזרח היה כל ארך הירדן, ונגדו בצד מערבו היה גבולם מחלף מאלון בצעננים עד לקום, כ"ז היה בשטח צד המערב, ומצד המזרח והיו תוצאותיו הירדן, שהירדן הגביל שטח המזרחי:

34. (לד)וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:ושב הגבול ימה. חזר הגבול ממזרח כלפי המערב בפאת הצפוני, ובא לאזנות תבור: מנגב. מנגב של זבולון, והוא צפונה של נפתלי: מים. ממערבה של נפתלי, והוא מזרחה של אשר: וביהודה הירדן. ובגבול יהודה פגע בהירדן העומד במזרח, כי גבול צפון יהודה כלה בקצה הירדן הדרומי, ולנפתלי היה כל הירדן לנחלה, אם כן פגע בגבול יהודה בסוף הירדן, והוא הדין שפגע בכל השבטים שהיה גבולם עד הירדן, אבל בא לומר שאף שהיה נחלת יהודה בסוף הדרומי, מכל מקום פגע גם בו:

    עוד פירושים על פסוק לד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ושב. בצד הצפוני יצא גבולו ממזרח למערב ובא עד אזנות תבור: ויצא. ויצא עוד יותר לצד צפון עד שהגיע בצפון של א"י ששם היה חקקה. והנה זבולון עלה בצד צפונו משריד על גבול כסלות תבור ויצא משם לדרום על הדברת שמחלק יששכר (כנ"ל פסוק יב), וא"כ נשאר החלק של שמאל הקו שהלך מישרים לכסלות תבור עד צפון א"י ממש פנוי, וכן החלק שמן הדברת עד צפונה של א"י ואל החלק הזה ירד גבול יששכר ולקח כל מה שנשאר מצפונה של זבולון עד צפון א"י. ובזה תבין מ"ש פה שפגע בזבולון מנגב. והנה בארנו (פסוק כז - כח) כי בנחלת אשר היה לו רצועה במזרח של זבולון עד צפון א"י, וגבול הזה שב הרמה ועד עיר מבצר צור מצפון לדרום, ושניהם רמה ומבצר צור היו לנפתלי (פסוק לה - לו) וא"כ הלך גבול נפתלי ברדתו למערב דרך הרמה ומבצר צור מדרום לצפון והיה אשר במערב של נפתלי, וז"ש שפגע באשר מים. ולפ"ז צ"ל שהערים שזכר בגבול צפונו של אשר בצפון א"י לא היו בצפון ממש, רק היה אחריהם עוד רצועה השייכת לנפתלי שדרך שם ירד גבולם וסבב את זבולון בצפונו, דאל"כ לא משכחת שילך הגבול לצפון זבולון בלא הפסקה:

35. (לה)וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת

    מצודת דוד:וערי מבצר. רצה לומר, ואלה ערי המבצר של נפתלי הצדים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק לה: רש"י

    רש"י

    וערי מבצר. היו לנפתלי הצדים צר:

36. (לו)וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר

37. (לז)וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר

38. (לח)וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל־אֵל חֳרֵם וּבֵית־עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ עָרִים תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

    מצודת דוד:תשע עשרה. רצה לומר, עם ערי המבצר היה לו תשע עשרה, שש עשרה ערי מבצר ועוד שלש מאלו שעמדו על הגבול, והנשארים היו לבני השבט שאצלו:

    עוד פירושים על פסוק לח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ערים תשע עשרה. ט"ו החשובים בין ערי מבצר, ואדמי הנקב, יבנאל, לקום, חקוקה, הם י"ט. כי חלף ואלון שמות מקומות, לא ערים:

39. (לט)זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן

40. (מ)לְמַטֵּה בְנֵי־דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי

41. (מא)וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ

    מצודת דוד:צרעה ואשתאול. יתכן שאין אלו שהיו בגבול יהודה, ונחלת דן היה במקצוע צפונית מערבית של יהודה:

    עוד פירושים על פסוק מא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    צרעה ואשתאול. משל יהודה היה (לעיל טו לג), ונפל גורל בני דן סמוך להם:

    מלבי"ם

    ויהי גבול נחלתם. דן לקח החלק המערבי של נחלת בנימין, שבנימין לא לקח רק חלק המזרחי מהאורך שממזרח למערב והחלק המערבי עם מה שנכנס חלק יהודה בצפונו ונתקצר גבולו בפאת מערב:

42. (מב)וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה

43. (מג)וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן

    מצודת דוד:ועקרון. לא זהו שהיה בגבול יהודה:

44. (מד)וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת

45. (מה)וִיהֻד וּבְנֵי־בְרַק וְגַת־רִמּוֹן

46. (מו)וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם־הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ

    מצודת דוד:עם הגבול וכו׳. רצה לומר, הערים ההם היו מנחלת דן, עם הגבול של מול יפו:

47. (מז)וַיֵּצֵא גְבוּל־בְּנֵי־דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי־דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם־לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי־חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם

    מצודת דוד:ויצא גבול בני דן מהם. רצה לומר, גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם, ולא הספיק להם, ולזה עלו לאחר זה להלחם בלשם, והוא ליש האמורה בספר שופטים (יח ז) והיתה מחוץ לגבול ארץ ישראל ולא בגבולה (ובמקצוע צפונית מזרחית היתה מול נחלת נפתלי, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נה א): ירדן נקרא על שם שיורד מדן, והוא לשם, והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית, וזה שאמר הכתוב (מלכים א ה ה): מדן ועד באר שבע, ורצה לומר, מקצה ארץ ישראל עד קצהו באלכסון, כי דן היה במקצוע צפונית מזרחית, ובאר שבע היה במקצוע דרומית מערבית, כי משל נחלת שמעון היתה שלקחו בהמקצוע ההיא):

    עוד פירושים על פסוק מז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וירשו. מלשון ירושה:

    רש"י

    ויצא גבול בני דן מהם. כאן נטלו קצת, ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם, ושאר שבטים מפסיקין בינתים:

    וילחמו עם לשם. לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז, ובימי פסל מיכה, כמה שנאמר בספר שופטים (יח ב):

    לשם. היא ליש האמורה בספר שופטים (יח יד):

    מלבי"ם

    ויצא. ר"ל יען ששבט הדני נחלו בסוף א"י אצל הספר, לא יכלו להוריש את האמורי (כמ"ש שופטים א, לד). וז"ש ויצא גבול בני דן מהם. ר"ל שלא נחלו את גבולם כי האמורי לא נתנו לרדת לעמק, וזה באר בשופטים י"ח כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה, כוונתו שנחלתו לא נפלה בתוך השבטים רק בקצה המערב על הספר, ולכן ויעלו בני דן וילחמו עם לשם, שהוא במזרח א"י, וזה היה בימי שפוט השופטים, והוא ליש הנזכר שם:

48. (מח)זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן

    מצודת דוד:הערים האלה. האמורים למעלה:

49. (מט)וַיְכַלּוּ לִנְחֹל־אֶת־הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן בְּתוֹכָם

    מצודת דוד:לנחול. להנחיל על ידי הגורל: לגבולתיה. לפי הגבולים האמורים למעלה:

    עוד פירושים על פסוק מט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויכלו לנחול. הוא החילוק הראשון שהיה עפ"י הגורל, שכבר בארנו (למעלה יד) שהיו שם שתי חלוקות, א] עפ"י הגורל שהגביל תחום כל שבט וע"ז אמר פה ויכלו לנחול. ב] עפ"י החלוקה לגלגולת שזה עשה יהושע לפי ריבוי השבט או מעוטו, ועל זה אמר בפסוק נ"א ויכלו מחלק את הארץ, ותכף אחר הגורלות קודם החילוק לפי מספר הגלגולת נתנו נחלה ליהושע. ומפרש כי:

50. (נ)עַל־פִּי יְהוָה נָתְנוּ לוֹ אֶת־הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל אֶת־תִּמְנַת־סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם וַיִּבְנֶה אֶת־הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ

    מצודת דוד:על פי ה׳. שאלו באורים ותומים, ועל פיהם נתנו לו את העיר אשר שאל, והיא תמנת סרח:

    עוד פירושים על פסוק נ: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    על פי ה' נתנו לו. לכן היה זה מצורף עם הגורל שהיה ג"כ עפ"י ה', ולא המתינו עד החלוקה השנית שעפ"י יהושע, שאז היה בכח יהושע לתת לו בעצמו. וז"ש בב"ב דף קכ"א אך בגורל יחלק את הארץ יצאו יהושע וכלב, כי הגם שהחלוקה הפרטית לפי הגלגולת לא היה עפ"י הגורל (ומתוך כך הקשה הראב"ד בשטה מקובצת בב"ב דף קכ"א על שטתו דרק תחומי השבט נקבעו עפ"י הגורל לא חלוקות הפרטיים א"כ למה הוצרך למעט יהושע וכלב שהיו אנשים פרטיים) בכ"ז הלא קודם שנחלקה החלוקה השנית לדעת כמה יגיע לגלגולת לא היה אפשר להקדים לתת ליהושע וכלב בלא חלוקה, ולכן הוצרך להיות עפ"י ה', וא"כ היה עולה על הדעת שזה יהיה עפ"י גורל, ומפרש כי נתנו לו את העיר אשר שאל, וזה לא יצוייר בגורל, רק עפ"י נביא, וכן כלב לקח את חברון על פי שאלתו וקודם החלוקה הפרטיית:

    רלב"ג

    ואחר זה זכר שכבר נתנו ליהושע בן נון העיר אשר שאל והיה זה ע"פ ה' להעיד שלא היה משוא פנים בענין ירוש' הארץ:

51. (נא)אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:נחלו. הנחילו לישראל בגורל: וראשי האבות למטות. ראשי בתי אבות של מטות בני ישראל: בגורל. חוזר לתחלת המקרא לומר אלה הנחלות אשר נחלו בגורל: ויכלו מחלק. השלימו חלוקת הארץ בגורל:

    עוד פירושים על פסוק נא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אשר נחלו. הנחילו:

    מלבי"ם

    ויכלו מחלק. התבאר בפסוק נ':