יחזקאל פרק ל״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא עַל־גּוֹג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל

   מצודת דוד:הנני אליך. הנה אני אפנה אליך אתה גוג וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ואתה בן אדם, מפני שבנבואה הקודמת כבר נבאו הנביאים לפניו, (כמ"ש האתה הוא אשר דברת בימים קדמונים, אמר ואתה בן אדם הנבא שיחדתי לך נבואה פרטית ביחוד שלא נבאו הנביאים, ואמרת הנני אליך גוג, נבא שאחר מפלתו זאת יתחזק שנית ויאסף מחנותיו שנית על ירושלים, וז"ש (ב) והעליתיך מירכתי צפון שתעלה שנית על הרי ישראל למלחמה, והנה בפעם הראשון אומר והיה ביום בוא גוג על אדמת ישראל, שיהיה מפלתו תיכף בבואו בגבולם ועל אדמתם, אבל בפעם השני יגיע על הרי ישראל, ויצור על ירושלים, ואז והכיתי, שאז ילחם ה' בו עד שלא יוכל לירות בקשת ובחיצים כמ"ש (זכריה י"ח) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואז על הרי ישראל תפול ויהי למאכל לעוף ולבהמה, ואח"כ על פני השדה תפול, שבירדם מן ההרים יהיה בהם המגפה אשר יגוף ה' את הצובאים על ירושלים (כמ"ש בזכריה י״ד:י״ב) ויפלו על פני השדה:

2. (ב)וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן וַהֲבִאוֹתִךָ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:ושובבתיך. אעיר לבך להיות שובב ומורד ואסית אותך ואעל׳ אותך ממקומך מפאת צפון:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ושובבתיך. ענין מרד והליכה בדרכי הלב:

   וששאתיך. ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

   רש"י

   וששאתיך. כמו והשאתיך על עמי כמו תהלי' פ"ט לא ישיא אויב בו:

3. (ג)וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל

   מצודת דוד:והכיתי. אכה בקשתך למען תפול מיד שמאלך כי בה מחזיקים את הקשת ור״ל לא תצלח עם כלי המלחמה:

4. (ד)עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפּוֹר כָּל־כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה

   מצודת דוד:לעיט. לעופות הדורסים ולחית השדה אתנך למאכל:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון

   מצודת ציון

   אגפיך. חיל צבאות עם:

   לעיט. כן יקרא עוף דורס וכן לעיט הרים (ישעיהו י״ח:ו׳) ולתוספת ביאור אמר צפור כל כנף ר״ל כל בעל כנף:

5. (ה)עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

   מצודת דוד:על פני השדה תפול. במקום המלחמה: כי אני דברתי. וכן יקום:

6. (ו)וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמָגוֹג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

   מצודת דוד:וביושבי האיים לבטח. הם הבאים עם גוג שהיו יושבים לבטח בארצותם על האיים: כי אני ה׳. הנאמן במאמרי:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ושלחתי אח"כ תבוא המגיפה והכליון גם במדינתו וגם ביושבי האיים המופרדים מבני אדם, ויושבים לבטח, ואז יכירו גם הם כי אני ה':

7. (ז)וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא־אַחֵל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:אודיע. אפרסם שם קדשי בתוך עמי ישראל: ולא אחל. ר״ל לא אניח עוד את שמי להיות מחולל: כי אני ה׳ קדוש בישראל. שאני ה׳ הקדוש שוכן בישראל:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אחל. מל׳ חלול:

   רש"י

   ולא אחל את שם קדשי. שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם (לעיל ל) עם ה' אלה ולא יכול להצילם:

   מלבי"ם

   ואת שם קדשי אודיע, כי אז אודיע לישראל שאני מנהיגם בדרך הקדושה שהיא התרוממות והתעלות מן הדרך הטבע, ולא אחל את שם קדשי עוד שיאמרו מבלי יכולת, עד שכל הגוים ידעו כי אני ה' קדוש בישראל ומנהיגם בהנהגה השגחיית נסיית:

8. (ח)הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי

   מצודת דוד:הנה. באה עתה באה הזמן ונהיתה התשועה וזהו היום אשר דברתי ויעדתי בו תשועה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הנה באה, מפני שהיום הזה מיועד סתום וחתום ולא הודיעו ה' לשום נביא וחוזה ולבא לפומא לא גליא, ועדיין אינו במציאות בעולם החזיון בפועל, רק בעת שיבא הדבר ויהיה אז הוא היום אשר דברתי אז יבא אל מציאות הדבור ואז יתרשם בפועל:

9. (ט)וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים

   מצודת דוד:בנשק וגו׳. ר״ל בידות הכלים ההם שהם של עץ: ובמקל יד. הוא כלונס ארוך ובראשו כעין מחט ברזל ובו הורגים אנשים בזריקה: שבע שנים. כי יהיו רבים מאד:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ובערו והשיקו. מל׳ הבערה והיסק וכפל הדבר במ״ש:

   בנשק. כלי זיין כמו נשק בית היער (שם כב):

   וברומח. חנית:

   רש"י

   והשיקו. כמו תנור שהשיקוהו בלשון משנה:

   בנשק. אנא"ר מורא"ש בלע"ז:

   מלבי"ם

   ויצאו יושבי ערי ישראל, שלא יצאו עד עתה למלחמה יצאו אל השלל, ואז יקחו כלי הנשק לבער בם אש, כי לא יצטרכו מעתה לכלי נשק אחר שה' נלחם להם, ולא יוכלו להשתמש בם רק להבעיר בעציהם ובערו והשיקו, בין מה שיבערו לחמם, בין מה שישיקו התנורים לאפות, יהיה בנשק ומגן וצנה וכו' עד שכל מיני כלי זיין יתבטלו אז, (כמ"ש (ישעיהו ב׳:ד׳) לא ישא גוי אל גוי חרב, וכתתתו חרבותיהם לאתים), ויהיו רבים כ"כ עד שיספיקו להבעיר בהם שבע שנים, הגם כי שלא ישאו עצים מן השדה, כדרך שבמקום שאין יער מלקטים עצים של קוצים כסוחים המפוזרים בשדה, וגם במקום שיש יערות והעצים מצויים לא יחטבו מן היערים, כי אסיפות כלי הנשק יהיה קל יותר מרוב רבויים, ולא תאמר הלא קל להם יותר לחטוב מן היערים הסמוכים להם, אומר ושללו את שולליהם אחר שבל"ז יצאו לשם לשלול ולבוז יקחו עמהם גם כלי הנשק הנשאר בשלל ומן הברזל שעליהם יעשו כלים, והעצים יבערו:

10. (י)וְלֹא־יִשְׂאוּ עֵצִים מִן־הַשָּׂדֶה וְלֹא יַחְטְבוּ מִן־הַיְּעָרִים כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ־אֵשׁ וְשָׁלְלוּ אֶת־שֹׁלְלֵיהֶם וּבָזְזוּ אֶת־בֹּזְזֵיהֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:את שולליהם. את העובדי כוכבים אשר שללו אותם בימי הגולה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ישאו. ענין לקיחה:

    יחטבו. ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך (דברים כט):

11. (יא)וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם־שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת־הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת־גּוֹג וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג

    מצודת דוד:אתן לגוג. ר״ל לאנשיו: מקום שם קבר. הוא כמו הפוך מקום קבר שם וכמו כל הרע אויב בקדש (תהילים ע״ד:ג׳) ומשפטו כל אויב הרע בקדש ור״ל אתן להם מקום קבר שם בישראל בארצם: גי העוברים. בגיא שעוברים בו אל קדמת הים למזרחו של הים: וחוסמת היא את העוברים. מפלת מרבית הפגרים תסתום ותסגור את העוברים שמה כי לא ימצאו שם מקום פנוי לעבור עוד שם והגיא ההוא יהיה נשכח מרגלי בני אדם ולכן יקברו שם את גוג ואת המון עמו: וקראו. שם הגיא יקראו גיא המון גוג ר״ל בזה הגיא נקברים המון גוג:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גי. עמק:

    וחוסמת. ענין סתימה וסגירה כמו לא תחסום (שם כה):

    רש"י

    אתן לגוג מקום שם קבר. מקום שיהא שם קבר להם לפי שהוא מזרעו של יפת שכסה את ערות אביו לפיכך זכה לקבורה:

    גי העוברים. גי שהם עוברים את ים כנרת להביא משם פירות גינוסר תמיד:

    קדמת הים. ת"י במדנח ים גינוסר:

    וחוסמת היא את העוברים. וסוגרת היא את העוברים כמו לא תחסום (דברים כה) שרוב פגרים שיפלו שם יחדלו את העוברים מעבור לפיכך יעברו עליהם ויקברו אותם ומנחם פתרו בספרו יחסמו את אפם מלהריח ריח הפגרי':

    מלבי"ם

    והיה ביום ההוא, הנה נבא כדניאל על גוג, ויטע אהלי אפדני בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו, שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון, מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר לכלל מחנהו, שקדמת הים שיטע שם אהלי אפדני נמצא גיא בין שני הרים, עד שהעוברים קדמת הים יתעכבו שם מלכת דרך ישרה מפני הגיא הזה כי היא חוסמת ומונעת את העוברים, ושם יפלו ע"י ה' בחזירתם אל אהליהם אצל הים, ושם יקברו אותם ומפרש בל תאמר שהם בעצמם יקברו חלליהם, כי הם יפלו כולם ואין קובר מביניהם, רק בית ישראל יקברום למען טהר את הארץ מן העיפוש והסרחון ומן הטומאה, וזה יתמיד שבעה חדשים:

12. (יב)וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת־הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים

    מצודת דוד:למען טהר. ר״ל לא יקברום בעבור כבודם כ״א למען טהר את הארץ ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו:

13. (יג)וְקָבְרוּ כָּל־עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם יוֹם הִכָּבְדִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:כל עם הארץ. כולם יתעסקו בקבורתם: והיה להם לשם. מה שכולם נתעסקו בקבורתם שבעה חדשים יתפרסם בעולם ולגדולה תחשב להם שכ״כ המון רב נהרגו בעבורם: יום הכבדי. היום הזה יהיה לי לכבוד מה שהאבדתי המון רב לנקום נקמתי:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וקברו כל עם הארץ. שמתו שם:

    והיה להם לשם. כל העכו"ם יספרו את שמם לשבח ולחסד אין לך כאומה זו רחמנים יש לך אדם שקובר את אויבו שעמד עליו להורגו:

    מלבי"ם

    וקברו, הנה הדרך הוא שיזהרו העם מקבור את המתים במגפה, ובפרט החללים ששכבו ימים רבים בלי קבורה שמעלים עיפוש ודבר ויתדבק בקוברים, ורק יפרישו אנשים מיוחדים לזה, והעם יזהרו מן הקוברים פן ידבק בהם הדבר, אבל אז יקברו כל עם הארץ, וזה יהיה להם לשם שמזה יראו כולם כי הם נשמרים מה' ואינם יראים מדבר וממגפה כמ"ש לא תירא מפחד לילה מדבר באופל יהלך, וזה יהיה יום הכבדי שיתראה כבוד ה' והשגחתו הפרטיית על ישראל ושמירתו אותם מכל פגע, כמ"ש ה' ישמרך מכל רע:

14. (יד)וְאַנְשֵׁי תָמִיד יַבְדִּילוּ עֹבְרִים בָּאָרֶץ מְקַבְּרִים אֶת־הָעֹבְרִים אֶת־הַנּוֹתָרִים עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ מִקְצֵה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁים יַחְקֹרוּ

    מצודת דוד:ואנשי תמיד יבדילו. אחר שכולם יתעסקו בקבורתם שבעה חדשים יבדילו עוד אנשים להיות תמיד עוברים בארץ לחפש אחר ההרוגים לקבר עם העוברים ובסיועתם את הפגרים הנותרים ע״פ הארץ לטהר אותם כי עוברי דרך סימנו וציינו מה שמצאו בדרך מהלכם כמ״ש במקרא שלאחריו והאנשים המובדלים היו מחפשים על סימני ההרוגים לקברם: מקצה. מסוף שבעה חדשים יתחילו לחקור ולחפש אחר ההרוגים כי במשך שבעה חדשים יקברו אותם הנראים לעין כל:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יבדילו. ענין הפרשה:

    את העוברים. עם העוברים:

    מקצה. מסוף:

    יחקורו. ענין חיפוש ודרישה:

    רש"י

    ואנשי תמיד. אנשים המותמדים לכך יבדילו ישראל כדי לעבור בארץ ללקט את המפוזרים:

    מקברים את העוברים. מקברים עם העוברים את הפגרים החוסמין ומעכבין את המעבר שהעוברין את הים מקברים אותם להנאתם, את העוברים עם העוברים כך שמעתי וכן ת"י:

    את הנותרים על פני הארץ. רחוק מן המעבר שאין העוברי' את הים מתעסקים בהם לקוברם יקברום אלה המותמדי' ומובדלים לכך:

    מקצה שבעה חדשים. יכלו מרבית הפגרים הנראים לעינם להקבר ומאז והלאה יחקורו בארץ במקום המסתרים בחוחים ובין הקוצי' ויקברו מה שימצאו:

    מלבי"ם

    ואנשי תמיד, וחוץ מזה שכל העם יתעסקו לקבור החללים אצל הגיא ששם היה המלחמה, יבדילו אנשים שיעסקו בתמידות להיות עוברים בארץ לקבר את העוברים, שנותרו על פני הארץ, אלה מן הצובאים שנודדו ועברו בארץ ומתו במגפה ונפלו באחת המקומות יקברו אותם שם במקומו, כדי לטהר את הארץ, וזה יארך שבעה חדשים, כי אחר שבעה חדשים כבר יעוכל הבשר, וגם החיות והעופות יאכלו בשר ההרוגים עד עת הזאת, ומאז לא יקברו העצמות במקום שימצאום, רק מקצה שבעה חדשים יחקרו וידרשו אם ימצא עצמות באיזה מקום לציין עליהם:

15. (טו)וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל־גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג

    מצודת דוד:ועברו. וכאשר יעברו האנשים העוברים בארץ בדרך מהלכם: וראה. אם מי מהם יראה עצם מאדם יבנה אצלו דבר מה להיות לציון ואות למען ימצאוהו האנשים המובדלים המקברים: עד קברו אותו. הציון יהיה עומד שם עד יקברו אותו המקברים הם האנשים המובדלים: אל גיא. בגיא המון גוג יקברוהו במקום כל הפגרים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ציון. סימן ואות כמו מה הציון הלז (מ״ב כג):

    רש"י

    ועברו העוברים בארץ. הולכי דרכים שיראו עצם אדם:

    ובנה אצלו ציון. סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות עד בא אנשי התמיד המובדלים לחקור וקברו אותן:

    מלבי"ם

    ועברו, אחר ז' חדשים כשיעברו העוברים וראה עצם אדם (כי לא יהיה עוד עצם שיש עליו בשר רק עצם לבד) ובנה אצלו ציון שיוכר המקום וישמרו מקרוב אליו, אם מפני הטומאה, אם מפני הנגף, כי הנס הזה שלא יוזקו מן הנגפים לא יארך רק ז' חדשים, ולכן יבנה ציון ולא יגע בו עד קברו אותו המקברים הם ילקטו העצמות ויקברו אל גיא המון גוג:

16. (טז)וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ

    מצודת דוד:וגם שם עיר המונה. ר״ל כמו שהגיא ההוא יקרא גיא המון גוג לזכרון ששם מקום קבורתם כן העיר הסמוכה לאותו גיא תקרא בשם המונה על שם המון גוג הנקברים בסמוך לה: וטהרו הארץ. ר״ל וע״י זה יהיה כל הארץ טהור מטומאה כי כל הטומאות יביאו אל המקום ההוא הנודע ומפורסם בקריאת שם הגיא והעיר הסמוכה לו ע״ש מרבית ההרוגים הנקברים שמה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וגם שם עיר המונה. וגם העיר ששמה עיר הומיה מרוב אדם היא עיר הגדולה גם היא חיל יושביה שם יקברו:

    וטהרו. את ישראל בארץ את טהרותיהם ותרומותיהם:

    המונה. לא מפיק ה"א לפי שה"א אחרונה משמשת שם דבר המונה כמו הומיה:

    מלבי"ם

    וגם, ור"ל וכמו שיקרא הגיא גיא המון גוג, כן יקרא עיר שששם נטעו אהליהם קרוב אל הגיא, יקרא בשם עיר המון גוג, לזכר ששם היה ושם נעשה הנס ושם נפלו, ולהשמר מן העיר הזאת הטמאה כמדור העמים, ובזה יטהרו את הארץ:

17. (יז)וְאַתָּה בֶן־אָדָם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל־כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל־זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם

    מצודת דוד:לצפור כל כנף. כל בעל כנף: על זבחי וגו׳. הוא חיל המון גוג:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואתה בן אדם הודיע למה בסוף שבעה חדשים לא ימצאו עוד הרוגים שיש עליהם בשר, כי ה' הכין החיות והעופות שיאכלו את בשרם, וז"ש אמור לצפור כל כנף, הקבצו המפוזרות יתקבצו ביחד, ואחר שיהיו מקובצים יתאספו לבא ביחד אל מקום ההרוגים, כי זה ההבדל בין קבץ ובין אסף כמ"ש (בישעיה י"א) על זבחי אשר אני זבח לכם שהוא זבח גדול, א. ממהות המאכלים, בשר ודם, ב. מאיכות המאכלים וטובם בשר גבורים ודם נשיא הארץ שכולם אילים כרים וכו' ובשרם ודמם טוב:

18. (יח)בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם־נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם

    מצודת דוד:אלים כרים וגו׳. ר״ל משובחים ושמנים כאילים וככרים וכו׳ והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    כרים. כבשים שמנים:

    ועתודים. הם הזכרים מן העזים:

    מריאי בשן. ענין פטום ושמן כמו ושלם מריאכם (עמוס ה׳:כ״ב) ובשן הוא מקום מרעה שמן כמ״ש פרות הבשן (שם ד) ור״ל פטומים ומשומנים במרעה בשן:

    רש"י

    אלים כרים ועתודים פרים. מלכים ודוכסי' שלטונין ושרים:

    מריאי בשן. שור של פטם קרוי אלמר"י בלשון ערבי:

19. (יט)וַאֲכַלְתֶּם־חֵלֶב לְשָׂבְעָה וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן מִזִּבְחִי אֲשֶׁר־זָבַחְתִּי לָכֶם

    מצודת דוד:לשבעה. להיות שבע ממנו: לשכרון. ר״ל יהיה די ויותר מהצורך עד להשתכר ואחז בל׳ המליצה כאלו הוא יין המשכר:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ג. מכמות המאכל החלב כדי שביעה והדם כדי שכרון:

20. (כ)וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:סוס ורכב. ר״ל העופות והחיות ישבעו מהסוסים הנופלים במלחמה ומרוכביהם ומקבוצת הגבורים וכל איש מלחמה וכפל הדבר כדרך המליצה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ושבעתם על שלחני גם אחר הסעודה יעמוד השולחן נכון, ועוד תמצאו סוס ורכב וכל מיני מאכל, מיתר החללים הנופלים:

21. (כא)וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל־הַגּוֹיִם אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת־יָדִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָהֶם

    מצודת דוד:ונתתי את כבודי. אז אפרסם כבודי בין העכו״ם ויראו משפט הנקם שעשיתי בהם את מכת ידי אשר שמתי בהם:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    את משפטי. את פורענותי יושטיצ"א בלע"ז:

    מלבי"ם

    ונתתי וחוץ מזה אתן כבודי בגוים כמ"ש (ישעיהו ס״ו:י״ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים וכו' וראו את כבודי בגוים, ומפרש שזה יהיה, א. ע"י שיראו הגוים את משפטי שהענשתי אותם על עונותיהם ובמקום שחטאו, מדה כנגד מדה, ב. ואת ידי, וכחי, כי העונש יהיה בדרך נס ויראו יד ה' כי חזקה היא:

22. (כב)וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה

    מצודת דוד:כי אני ה׳ אלהיהם. המושיע אותם מיד הקמים עליהם: מן היום. כי מאז לא אעזבם עוד ביד העכו״ם ולכן ידעו מאז שאני אלהיהם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והלאה. ולהלן:

    מלבי"ם

    וידעו, ומזה ימשך שני דברים, א. אל ישראל, שמן היום ההוא והלאה ידעו שאני ה' אלהיהם שאלהותי מתיחס אליהם בהנהגה נסיית השגחיית:

23. (כג)וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֺנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם

    מצודת דוד:וידעו הגוים. כשיראו גבורתי ידעו שלא מקוצר יד לא השארתי את ישראל בארצי אלא שגלו בעבור עוונם על אשר מעלו וכחשו בי ולכן הסתרתי פני מהם ונתתים ביד אויביהם וכמעט כולם נפלו בחרב:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מעלו בי. כחשו ושקרו בי כמו ומעלה בו מעל (במדבר ד) ת״א ותשקר ביה שקר:

    כולם. ר״ל רובם כי הרוב ככל:

    רש"י

    וידעו הגוים כי בעוונם גלו בית ישראל. כשיראו את גבורתי יכירו כי לא מקוצר ידי היה שלא הושעתים אלא בעוונם הסתרתי פני מהם וגלו:

    מלבי"ם

    ב. וידעו הגוים, שתחלה היה חילול ה', א. על הגלות, שאמרו עם ה' אלה ומארצו יצאו, ועתה ידעו כי גלו בעונם, שמפני שמעלו בי לכן ואסתר פני מהם, ב. היה חילול ה' בגלות עצמו שכמה פעמים נמכרו לטבח ולהרג ולא הושיעם ה', עתה ידעו שמה שאתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כולם ע"י השמדות והגזרות שהיו בימי הגליות זה היה מפני, כי כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם, שלכן ואסתר פני מהם בימי הגליות, ולולא המעל לא גלו ולולא הפשעים לא היה מסתיר פנים גם בימי הגליות:

24. (כד)כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם

    מצודת דוד:כטומאתם. כגמול טומאתם ופשעיהם כן עשיתי עמהם והסתרתי פני מהם לבל לראות בצרתם האדם המסתיר פניו מאת המיוסר על פיו למען לא יכמרו רחמיו:

25. (כה)לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עַתָּה אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי

    מצודת דוד:לכן. הואיל וכבר קבלו הגמול לכן כה אמר וכו׳: את שבות. את בני השבי של יעקב: וקנאתי. אנקום נקמת שם קדשי אשר חללוהו הכשדים באמרם שיד ה׳ קצרה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שבות. מל׳ שבי הגולה:

    וקנאתי. ענין נקמה כמו בקנאו את קנאתי (שם כה):

    רש"י

    וקנאתי לשם קדשי. ולבשתי קנאת תשועה ונקם למען שם קדשי שלא יתחלל עוד:

    וקנאתי לשם קדשי. בשביל שם קדשי כמו המקנא אתה לי (מדבר יא):

    מלבי"ם

    לכן כה אמר ה', נגד הגלות עתה אשיב שבות יעקב, ונגד הצרות שסבלו בעת הגלות ורחמתי את בית ישראל, ויעקב הם עשרת השבטים הם רק נדחים ולא סבלו שמדות וא"צ רק השבה, וישראל הם שבט יהודה ובנימין שסבלו תלאות רבים הם צריכים רחמים, ונגד שהיה חילול השם וקנאתי לשם קדשי:

26. (כו)וְנָשׂוּ אֶת־כְּלִמָּתָם וְאֶת־כָּל־מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי בְּשִׁבְתָּם עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד

    מצודת דוד:ונשו וכו׳. בשבתם וכו׳ ר״ל בעת ישבו על אדמתם לבטח מבלי מחריד אז ישאו את הכלימה הראויה להם ולתוספת ביאור אמר ואת כל מעלם ר״ל את כל בושת המעל שמעלו בי כי המקבל טובה מרובה ממי שגמל עמו רעה הנה כשיזכור בהרעה יכלם מאד על קבלת הטובה ולכן אמר כשיקבלו הטובה יכלמו מן המעל שעשו הם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונשו. כמו ונשאו והיא מל׳ משא וסבל:

    רש"י

    ונשו את כלימתם. בהיטיבי להם ולא אגמלם כרעתם אז ישאו כלימתם ויבושו מלהרים פנים ומנחם פי' ונשו כמו (תהילים ל״ב:א׳) אשרי נשוי פשע לשון כפרה:

    מלבי"ם

    ונשו, נגד הגלות שהיה להם כלימה מגלותם ונשו את כלמתם, ונגד מה שחטאו נשו את מעלם, ומפרש (נגד ונשו את כלמתם) בשבתם על אדמתם לבטח ולא יגלו עוד:

27. (כז)בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן־הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים

    מצודת דוד:בשובבי. בעת אשיב אותם לארצם מבין הכשדים: ונקדשתי בם. בהתשועה שאעשה להם אהיה מקודש לעיני הבבליים כי לא יחללו עוד שמי לומר מבלי יכולת לא הושיעם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בשובבי. מלשון השבה:

    מלבי"ם

    (ונגד את מעלם) אמר בשובבי אותם מן העמים (שלא היו מפוזרים ביניהם), וקבצתי אותם מארצות שמן העמים נפוצו בארצות וצריכים קבוץ כמ"ש כ"פ ונקדשתי בם לעיני גוים רבים כי יתקדש ה' ע"י מעשיהם הטובים וע"י הנסים שיעשה עמהם ובזה ישכחו את מעלם:

28. (כח)וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל־הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל־אַדְמָתָם וְלֹא־אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם

    מצודת דוד:וידעו וגו׳. אז יבינו שאני ה׳ הוא המנהיג אותם ומושל בם: בהגלותי. ר״ל במה שהגליתי אותם אל העכו״ם ולא מצאו מנוח עם כי היה רב כוחם ובמה שאכניס את כולם על אדמתם ולא אשאיר מי מהם בארץ האויב ולא יוכלו להחזיק בהם מזה יכירו וידעו שאני ה׳ אלהיהם המנהיג אותם ומושל בם:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וכנסתים. מל׳ הכנסה:

    רש"י

    ולא אותיר. אחד מהם בגולה:

    מלבי"ם

    וידעו, ואז יכירו כי גם בהגלותי אותם אל הגוים הייתי ה' אלהיהם והגלות לא היה לרעה רק לטובה ובהשגחתי הפרטיית, כי גאולת כורש לא היתה גאולה אמיתית, ולא היה עת התקון המקוה, והיה בה ד' חסרונות, א. שהלכו ברצון כורש, ואז וכנסתים על אדמתם בעצמי, ב. שאז לא שבו כולם לא"י ואז ולא הותיר עוד מהם שם:

29. (כט)וְלֹא־אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת־רוּחִי עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:ולא אסתיר. אחז במשל מבן אדם שאם אינו רוצה למלאות שאלת מי מסתיר פניו ממנו לבל יראהו ולא יסתיר פנים ממי שירצה למלאות שאלתו: אשר. ר״ל אשר זאת אעשה להם אשפוך רוח נבואתי עליהם למען יישירו דרכם ויהיו מוכשרים לקבל מרבית הטובה אשר ישאלו עליה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ג. שאז הסתיר פני מהם בכל פעם כמו בימי היונים והרומים ואז לא אסתיר פנים, ד. שאז לוקח מהם רוה"ק והנבואה, כמ"ש ה' דברים חסרו בבית שני ואז אשר שפכתי רוחי על בית ישראל שישוב אליהם רוה"ק והנבואה: (השאלות הקיימות לפי דעת המפרשים בענין צורת הבית, ראה בסוף הספר) בעשרים וחמש שנה לגלותנו הוא גלות יהויכין שגלה י"א שנה לפני החורבן, ולפ"ז עת נגלה אליו הנבואה הזאת היה ארבע עשרה שנה אחרי אשר הכתה העיר, ואז היה שנת היובל, (כי היובל הקודם היה בי"ז שנה ליאשיהו עת מצאו הספר בבית הה', שהיה ל"ו שנה קודם החורבן) לכן אמר בר"ה בעשור לחדש, שלא יצוייר שיהיה ר"ה בעשור לחדש רק בשנת היובל שאז ביוהכ"פ תוקעים בשופר והעבדים יוצאים לחירות, [הערה: דע שחשבון זה אינו עולה לר' יהודה שסובר בנדרים (דף ס"א) ששנת החמשים עולה למנין שבוע, ולדידיה חל היובל י"ז שנה קודם לכן, אך ר' יהודה לשטתו שלדידיה בל"ז אאל"פ שר"ה הוא בעשור לחדש, דהוא ס"ל בספרא (בהר פ"ב) ששנת היובל מתקדשת בתחלתה וחשבון זה הוא לרבי יוסי בערכין (דף י"ח) ובסדר עולם, והוא לשטתו שס"ל שתקיעה מעכבת כמ"ש בספרא (שם משנה ד) ובר"ה (דף ט') ולדידיה לא היו עבדים נפטרים לבתיהם עד יום הכפורים כמ"ש בס' התו"ה (שם סי' י"ח), ולרבי יהודה צל"פ מ"ש בראש השנה היינו בתחלת השנה ולא בא הלשון בדוקא: ע"כ] היתה עלי יד ה', מבואר אצלי שיד ה' מורה על שיניע את הנביא אל ענינים נשגבים ומחזות עצומות, ויבא אותי שמה ר"ל אל העיר שהוכתה: