יחזקאל פרק ל״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה

2. (ב)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ

   מצודת דוד:עליכם. על שוממותיכם אמר האח והוא ענין לשון שמחה: ובמות עולם. גבהות עולם היא א״י הגבוה מכל הארצות היא היתה לנו למורשה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ובמות. ענין גבהות כמו על במתי ארץ (ישעיהו נ״ח:י״ד):

   למורשה. מל׳ ירושה:

   רש"י

   האח. שמחה:

   ובמות עולם. ארץ ישראל שהוא גובהו ונויו של עולם:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' אלהים, הנה יחזקאל נבא למעלה על האומות השכנות לא"י והודיע חורבנם באשר שמחו על מפלת ירושלים, והיה הנבואה על צור ובני עמון ומואב ואדום ופלשתים ועל צידון ולכל אחד הודיע עונש אחר כי לא הושוו בחטאם נגד ירושלים, והנה בצור אמר יען אשר אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה, ששמחו על שהמסחר והעושר שהיה בירושלים יוסב אליהם, וז"ש יען אמר האויב עליכם האח ובמות ועלם למורשה היתה לנו ר"ל שנירש במות עולם והמסחר הגבוה שכל העולם עולים שמה לסחורה, ולכן כה אמר ה' עליהם עונש (למעלה כ"ו) וז"ש כה אמר ה' ר"ל שכבר אמר העונש בנבואה מיוחדת וכן כולם:

3. (ג)לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם

   מצודת דוד:יען וביען. הכפל לחזר ולומר בעבור זה לבד ראויים הם הגוים לשאת כלימה וכאשר יאמר בסוף הענין: שמות ושאוף אתכם מסביב. ר״ל האומות מסביב השמו אתכם ובלעו אתכם למען תהיו למורשה לשארית הגוים הנשארי׳ סביבותיכם: ותעלו. הייתם עולים על שפת ולשון ר״ל כולם היו מספרים ומדברים בכם: ודבת עם. כל עם מהעמים דברו בכם דברי גנות:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שמות. מל׳ שממון:

   ושאף. ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח (ירמיה ב):

   ודבת. ענין אמירה וע״פ רוב יאמר על האמירה הרעה וכן כי שמעתי דבת רבים (שם כ):

   רש"י

   שמות ושאוף אתכם מסביב. שכיניכם היו משתוממים ותומהין לשתוק ולראות בסוף חורבנכם ושואפי' ותאבים ומצפים להיותכם מורשה לשארית הגוים:

   ותעלו על שפת לשון. ועכשיו בחורבנכם הכל מדברים ומדובבים בכם לאמר האח הרי שממו:

   ודבת עם. פארלמנ"ט בלע"ז:

   מלבי"ם

   לכן הנבא כה אמר ה', זאת שנית היו בני עמון שהם לקחו מנחלת בני ישראל והתיישבו שם, כמ"ש מדוע ירש מלכם את גד (ירמיהו מ״ט:א׳) וכן אמר (עמוס א׳:י״ג) על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וז"ש יען וביען שמות ושאף אתכם, שעשו אתכם שמה, ע"י ששאפו אתכם לקחת את גבולכם כדי להיותכם מורשה (וע"כ שלח את ישמעאל להרוג את גדליה בן אחיקם כדי שתשאר א"י שממה להיות להם מורשה), וחץ מזה ותעלו על שפת לשון ודבת עם, כמ"ש שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון (צפניה ב׳:ח׳) שגדפו את אמונתם וקדושתם, ולכן נבא עליהם (למעלה סי' כ"ה) ז"ש כה אמר ה':

4. (ד)לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב

   מצודת דוד:לכן וכו׳. לפי שארכו הדברים לזה אמר שוב לכן וכן דרך המקרא בכל מקום: הנעזבות. מיושביהן:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לאפיקים. מקומות שהמים נגרים שם בחתק:

   ולגאיות. מל׳ גיא ועמק:

   לבז. מל׳ בזיון:

   מלבי"ם

   לכן הרי ישראל כה אמר ה', מואב לא לקחו מגבול ישראל ולא עשו בם נקמה רק היו בינהם ללעג ובוז, וז"ש אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים ולכן נבא עליהם פורענות (למעלה סי' כ"ה) וז"ש כה אמר ה':

5. (ה)לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אִם־לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל־שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל־אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ־אֶת־אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל־לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז

   מצודת דוד:אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר: באש קנאתי. ר״ל בחוזק כעסי: להם. לעצמם: בשאט נפש. בבזות אותם בנפש: למען מגרשה. למען לגרש אותה להיות היא לבזיון ר״ל לא היה עיקר הכוונה לטובת עצמם כ״א לבזות את ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   קנאתי. ענין כעס:

   כלא. כמו כלה בה״א:

   בשאט. ענין בזיון וכן בשאט בנפש (לעיל כה):

   מגרשה. מלשון גרושין:

   רש"י

   למען מגרשה לבז. לפי שראו גירושה לבז שהוטלה לביזה:

   מלבי"ם

   לכן כה אמר ה' הנה אדום ופלשתים הם נקמו נקמה ע"י איבה שהיו להם על ישראל ורצו שתשאר ארץ ישראל שממה לא כדי לקחת את ארצם רק שתשאר שממה, ועליהם דבר באש קנאתו, שיעשו בהם נקמה בקנאה, וזה דבר על שארית הגוים (כי פלשתים כבר הוכו ע"י פרעה ונשאר מהם רק שארית כמ"ש בירמיה (סי' מ"ז), ואדום היו כולה אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב ע"י ששמחו על מפלת ישראל, ובשאט נפש משנאה, ולא רצו לירשה כדי לבנותה, רק למען מגרשה שתשאר כמגרש שהוא מקום הפנוי לפני העיר שאין בו לא בית ולא שדות וכרמים, וכן רצו שא"י תהי' כמגרש פנוי לבז ולקלון, ולכן נבא עליהם פורעניות, על פלשתים למעלה שם, ועל אדום (בסי' ל"ה), וז"ש כה אמר ה':

6. (ו)לָכֵן הִנָּבֵא עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם

   מצודת דוד:יען. בעבור שסבלתם כלימה מן העובדי כוכבים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   לכן הנבא כה אמר ה' חוץ מזה היו כמה אומות שלא עשו דרך נקמה, ולא ירשו את ארצה, רק הכלימו ובזו את אדמת ישראל על חורבנה, ודבר עליהם פורעניות כמו מצרים וצידון (למעלה סי' כ"ח כ"ט), ועז"א הנני בקנאתי ובחמתי דברתי פורעניות עליהם יען כלמת גוים נשאתם, וז"ש כה אמר ה':

7. (ז)לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ

   מצודת דוד:אני נשאתי את ידי. כן היא דרך שבועה וכמ״ש וגם אני נשאתי ידי להם (לעיל כ): אם לא. הוא ענין שבועה: כלימתם. הכלימה הראויה להם יסבלו הם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   לכן כה אמר ה' אני נשאתי את ידי, בגז"ד שיש בו שבועה, שכל הגוים הסביב המה כלמתם ישאו שנבוכדנצר החריב את כולם:

8. (ח)וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא

   מצודת דוד:ענפכם תתנו. לא תהיו עוד שממה כ״א תגדלו ענפים ותשאו פרי למאכל לעמי ישראל כי קרבו לבוא אל ארצם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תשאו. תצמחו ותגדלו:

   מלבי"ם

   ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו בל תעצרו מלתת ענף ופרי, בל תיראו כי זרים יאכלוהו כי קרבו לבא, שבימי כורש התחילו לשוב אל א"י כי הארץ הזו השגחיי תעצור פירותיה בעת שאין עם ה' עליה המושגחים מאת השגחתו:

9. (ט)כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם

   מצודת דוד:כי הנני. הנה אני אשגיח ואפנה אליכם ותהיו נעבדים כעבודת שדה בחרישה ותהיו נזרעים לא כמו שהייתם לשעבר שממה ומשמה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   כי הנני אליכם תחלה תחול ההשגחה, ונעבדתם ונזרעתם, שתעבד האדמה ולא תשאר שממה, ואח"כ:

10. (י)וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה

    מצודת דוד:כל בית ישראל כולה. ר״ל אף בני עשרת השבטים ישובו הנה: ונושבו הערים. תהיינה מיושבות באנשים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תבנינה. מלשון בנין:

    מלבי"ם

    והרביתי עליכם אדם, אותם ששבו בימי כורש ובימי ארתחששתא, ועי"כ ונושבו הערים הבלתי מיושבות, ואח"כ החרבות תבנינה, כמ"ש וחרבות השוממות ולערים הנעזבות, ואח"כ:

11. (יא)וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:ופרו. יעשו פירות ר״ל יולידו בנים ובנות וכפל בשמות נרדפים לחוזק: והושבתי. אושיב אתכם בארצכם כמו שישבתם בימי קדם ואטיב עמכם עוד יותר ממה שהיה לכם בראשונה עד שלא גליתם: וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והושבתי. מל׳ ישיבה:

    מלבי"ם

    והרביתי עליכם אדם ובהמה שהשבים ירבו ויפרו שם, ועי"כ והושבתי אתכם כקדמותיכם שהיתה כולה מיושבת, וכן היתה בבית שני בבית החשמונאי ובית הורדוס, ואחר כך והטיבותי מראשותיכם זה יהיה לעתיד לבוא שאז ייטיב יותר ממה שהיה בראשונה בצאתם ממצרים ובהכנסם לארץ, ואז וידעתם כי אני ה' ותכירו השגחתי ויכלתי:

12. (יב)וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא־תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם

    מצודת דוד:והולכתי עליכם. כאלו יאמר על ההרים מעתה אוליך עליכם אדם וחוזר ומפר׳ את עמי ישראל והם ירשוך: לשכלם. להיום אבודים וגרושים ממך:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וירשוך. מל׳ ירושה:

    לשכלם. ענין מיתה ואבדון כמו והארץ משכלת (מ״ב ב):

    רש"י

    לשכלם. לגרש יושביך מקרבך הוא קרוי שכול:

    מלבי"ם

    והולכתי, מפרש שלעתיד הולכתי עליכם אדם, לא יהיה כמו בבית שני ששבו מעצמם, ולא שבו כולם כי אז אוליך אני אותם ואוציאם ואביאם לא"י, ויהיו את עמי ישראל שכבר יהיו עמי ע"י השגחתי עליהם, ואז וירשוך והיית להם לנחלה שנחלה היא ירושה עולמית, כי לא תוסיף עוד לשכלם:

13. (יג)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית

    מצודת דוד:יען. בעבור שהעובדי כוכבים אומרים על מקומות א״י אוכלת אדם את ר״ל למודה את ומורגלת לכלות ולאבד בני אדם כי מתחלה נאבדו וכלו בה הכנענים יושבי הארץ ולאח״ז כלו בה בני ישראל אשר ישבו תחתם: ומשכלת גוייך. היית דרכך לשכל ולאבד הגוים היושבים בך והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אוכלת אדם את. למודה היא הארץ הזאת להשחית את יושביה האמוריים כלו בה והיהודים כלו בה:

    מלבי"ם

    יען שבגלות אומרים לכם, א. שאוכלת אדם את, שהדרים בך בזמן הגלות (שבני אדם מעטים דרים שם) תאכל הארץ אותם בדבר ובחלאים וברעב, ומשכלת ובעת שהיו ישראל עליך שכלת אותם, כי גלו מן הארץ שתי פעמים דהוה חזקה:

14. (יד)לָכֵן אָדָם לֹא־תֹאכְלִי עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי־עוֹד נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:אדם לא תאכלי עוד. כשישובו ישראל לארצם לא יכלו עוד בך: וגוייך לא. תשכלי עוד כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לכן אדם לא תאכלי שיסיר משם מות וחולי, וגויך לא תשכלי, שלא יהיה עוד גלות:

15. (טו)וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:ולא אשמיע וכו׳. ר״ל לא יכלימו עוד אותך בדבר זה ולא תסבלי עוד חרפה בעבור זאת כי מאז לא תכשילי עוד את גוייך להיות נאבדים בך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולא אשמיע, הגוים הפחותים שישבו בא"י הכלימו אותה והיא שמעה כלמתה, ואמרו שמושבה רע, והעמים שהם האומות שי"ל מלך הם לא ישבו שם, והיתה נושאת מהם חרפה מרחוק, שחרפה גדולה מכלמה שאמרו כי קללת ה' חלה בה ע"י עונות ישראל, כי גויך לא תכשילי עוד בחטא כי יהיו צדיקים:

16. (טז)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי דבר ה' אלי, עתה בא לפרש דבריו, מ"ש שתחלה והרביתי עליכם אדם ואח"כ והולכתי עליכם אדם שרמז בזה שגאולת כורש לא תהיה נצחיית ולמה יגלם ויחזור ויקבצם? אמר בית ישראל יושבים על אדמתם בבית שני, ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, ובכ"ז לא גרשתי אותם מעל פני רק כטומאת הנדה היה דרכם לפני, כמו שהנדה יפרוש בעלה ממנה לעת דוותה וימתין על עת תטהר שאז ישוב אליה, כן היה דרכם, שצפיתי שיטהרו מטומאתם ואשוב אליהם:

17. (יז)בֶּן־אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי

    מצודת דוד:כטומאת הנדה. כמו טומאת הנדה שעי״ז היא מרוחקת מבעלה כן היתה דרכם טמאה לפני עד להרחיקם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ובעלילותם. במעשיהם:

    רש"י

    בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו'. כטומאת הנדה המשילה הכתוב לנדה שבעלה מצפה מתי תטהר ותאב לשוב אליה:

18. (יח)וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ

    מצודת דוד:ואשפוך. לכן שפכתי עליהם חמתי בעבור דם הנקי אשר שפכו ובעבור טמאם את הארץ בגלוליהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואשפך והגם ששפכתי חמתי עליהם שהיא החמה הפנימית על הדם ובגלוליהם, שעל שניהם תקיא הארץ את יושביה (כמ"ש כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובסוף עריות אמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וכו') ועי"כ ואפיץ אותם בגוים, ומן הגוים זורו בארצות ובכ"ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סלקתי השגחתי מהם ונתתים להיות הפקר כי בהפך היה עונש השגחיי כמדת עונותיהם, וז"ש כדרכם וכעלילותם שפטתים, שהיה דרך משפט, והיה המשפט מכוון כדרכם, והעונש היה כמדת עונותיהם לא יתר על המדה, ועי"כ ויבוא אל הגוים אשר באו שם, בא עמהם לגלות להשגיח שיהיה ענשם רק כמדת חטאם ומדה כנגד מדה, בענין שיכירו שהעונש הוא השגחיי, אבל עי"כ ויחללו (הגוים) את שם קדשי, אחר שראו שהשגחת ה' אתם וגם בהיותם בארץ אויביהם לא עזב אותם לכלותם עי"כ אמרו הלא עם ה' אלה שעדיין השגחת ה' דבוקה בם, וא"כ למה מארצו יצאו? ולמה לא יחזירם אל ארצו ששם מקום ההשגחה? ואמרו מבלי יכולת:

19. (יט)וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים

    מצודת דוד:כדרכם. כגמול דרכם ומעשיהם כן שפטתים:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ואפיץ. ויזרו שניהם ענין פזור כמו כי נפץ העם (ש״א י״ג) וכמו וזריתי פרש (מלאכי ב):

20. (כ)וַיָּבוֹא אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ

    מצודת דוד:ויבוא אל הגוים. וכאשר בא אל הבבליים שגלו ביניהם נתחלל על ידיהם שם קדשי כי העובדי כוכבים ההם אמרו עליהם הנה עם ה׳ אלה ועכ״ז יצאו מארצו ומבלתי יכולת לא השאירם בארצו:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    ויבוא. לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי:

    ויחללו את שם קדשי. השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו:

21. (כא)וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה

    מצודת דוד:אשר חללוהו. ר״ל אשר נתחלל על ידיהם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ואחמול. מל׳ חמלה וחס:

    מלבי"ם

    ואחמל, וחוץ מזה חמלתי על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל שחוץ מה שנתחלל ע"י הגוים נתחלל ע"י ישראל וע"י מעשיהם הרעים, שעי"כ הוצרך להענישם כפעם בפעם וש"ש מתחלל תמיד מחדש:

22. (כב)לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם

    מצודת דוד:אני עושה. את האמור בענין להוציאם מארץ העמים ולהביאם אל ארצם: אשר חללתם. אשר נתחלל על ידכם:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    לא למענכם אני עושה. התשועה שאושיעכם:

    מלבי"ם

    לכן וכו' לא למענכם, שאם הייתי עושה למענכם הדבר תלוי בזכות וחובה וכשיחטאו עוד יוסיף להגלותם, אבל אחר שאיני עושה למענכם רק בשביל כבוד שמי המחלל בהכרח יעשה באופן שלא יחטאו עוד ושלא יצטרך להגלותם שנית ולא יתחלל שמו פעם אחר פעם:

23. (כג)וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם

    מצודת דוד:וקדשתי. מעתה אקדש את שמי הגדול וכו׳: בהקדשי. בעת אהיה מקודש על ידיכם לעיני הגוים אז ידעו הגוים שאני ה׳ המושל בכל:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וקדשתי את שמי. ומה הוא הקידוש ולקחתי אתכם מן הגוים:

    מלבי"ם

    וקדשתי את שמי, א. מצד שמחולל בגוים כמ"ש ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה, ב. אשר חללתם בתוכם ע"י מעשים רעים וידעו הגוים כי אני ה' א. בהקדשי בכם לעיניהם, שהוא מה שיקדש שמו ע"י ישראל, וזה ע"י שיכוף אותם לחזור בתשובה (כמ"ש למעלה (ס' כ') ביד חזקה אמלוך עליכם והבאתי אתכם אל מדבר העמים וברותי מכם המורדים וכו'):

24. (כד)וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם

    מצודת דוד:ולקחתי וגו׳. ובזה אקדש שמי כי אקח אתכם מן הגוים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולקחתי, ב. ונגד חילול שהיה בין הגוים באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולקחתי אתכם מן הגוים שאתם משועבדים תחתם, ובמקומו שאתם מפוזרים מן הגוים אל הארצות וקבצתי אתכם וגו' והבאתי אל אדמתכם בענין שלא יתחלל השם לאמר מארצו יצאו:

25. (כה)וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם

    מצודת דוד:וזרקתי וגו׳. ר״ל אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם בהזיית מי אפר פרה המעביר טומאת המת:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וזרקתי. ענין הזיה כמו וזרקו בני אהרן (ויקרא א׳:י״א):

    מים טהורים. כן יקראו מי אפר פרה כי מטהר טומאת המת:

    רש"י

    מים טהורים. אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזית מי חטאת המעבירין טומאת המת:

    מלבי"ם

    וזרקתי, אמנם לתקן מה שחטאתם בעבר ושלא תחטאו לע"ל, על העבר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ר"ל בזה"ז על טומאת הנדה (שאמר כטומאת הנדה היה דרכם לפני) היה צריך טבילה במקוה, ועל טומאת מת שהיה צריך הזיה, היה צריך הזיה של מים טמאים, (שמי נדה היה מטמא המזה והנושא), ולא היה מועיל הזיה של מים טהורים, אבל אז יהיה די בזריקת מים טהורים, ר"ל בזה"ז הדברים הנטהרים במקוה במים טהורים צריך שיכנס כל גופו בהם וטומאה שעולה ע"י שתתדבק הטומאה בטומאה ותסור מן האדם דהיינו הזיית אפר פרה צריך מים טמאים, ולע"ל יטהרו ע"י מים מעט הנזרקים ויהיו מים טהורים, והנמשל, שבהערה קלה ובמי הדעת התשובה תטהרו, והנה בזה"ז לא היה מועיל טהרה רק לטומאת הגויה לא לטומאת הנפש, ורק לטומאה ולא למעשה גלולים, אבל בטהרה זו אטהר אתכם מכל טומאותיכם ר"ל בין טומאת הגויה בין טומאת הנפש, וגם מכל גלוליכם עד כאן זכר מתיקון העבר, ועתה יספר איך יטהר אותם בעתיד שלא יחטאו עוד:

26. (כו)וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר

    מצודת דוד:לב חדש וגו׳. ר״ל לב ישר ומוכנע ורצון טוב: לב האבן. לב החזק והקשה כאבן: לב בשר. לב נכנע ורך כבשר:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ורוח. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לו):

    והסירותי. מלשון הסרה:

    רש"י

    לב חדש. יצר שנתחדש לטובה:

    מלבי"ם

    ונתתי לכם לב חדש, שעד עתה היו הסבות אל החטא, הלב והרוח, הלב מצייר כח המושל שנוטה אל התאוה, והרוח מצייר הציורים הרעים שמעלה ציורים אל הלב לרוע, ועי"ז הלב מושל וגומר הרע, ואני אתן לכם לב חדש שיהיה נוטה רק אל הטוב וכן הציורים שיעלו ברוח יהיו רק טובים, וכן עד עתה היה הלב קשה מלקבל המוסר והתוכחה כמו האבן שקשה לחקוק בו אסיר לב האבן ואתן לכם לב בשר שמקבל בקל ציורים טובים של יראת ה' ואהבתו:

27. (כז)וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם

    מצודת דוד:ואת רוחי וגו׳. ר״ל אחזיר לכם רוח הנבואה מה שהיה נחסר כל ימי הגולה: ועשיתי. ר״ל אעיר לבבכם שתלכו בחוקי ולשמור משפטי בלב ולעשותם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואת רוחי אתן בקרבכם הוא רוח הקדש, שע"י הנסים והנפלאות שאתמיד ביניכם וע"י השראת השכינה ורוה"ק תקבלו טבע אחרת נוטה אל הקדושה והטהרה, ובזה ועשיתי את אשר בחקי תלכו ולא תעשו עוד רע, ועי"כ וישבתם בארץ ולא תגלו עוד ממנה, אחר שלא תחטאו עוד, והייתם לי לעם שמעתה יהיה הכל ע"י אתערותא דלתתא אחר שאתם תהיו נכונים רק אל הקדושה תקדימו תמיד להיות לי לעם, ועי"ז אנכי אהיה לכם לאלהים שהגם שבתחלה יהיה ע"י אתערותא דלעילא כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' שה' יהיה המתחיל לטהרם, אח"כ יהיו הם המתחילים ויעשו מע"ט מצד טבעם הטוב:

28. (כח)וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים

    מצודת דוד:לעם. להאמין בי ולשמור מצותי: לאלהים. לעזור לכם ולהושיע אתכם:

29. (כט)וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב

    מצודת דוד:והושעתי וגו׳. ר״ל ארחיק אתכם מכל טומאת העון שהייתם רגילים בו כי יעיר לבבם להיות נזהרים מהם: וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. ר״ל אצוה שיפרה וירבה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    והושעתי שהגם שיהיה עוד יצה"ר אושיע אתכם מככל הטומאות, וקראתי כי מיום שבטלה טהרה בטל ריח הפירות כמ"ש בסוף סוטה, וכשתושעו מטומאותיכם אקרא אל הדגן, מצייר, א. ריבוי הדגן בהשגחה כדי שלא יהיה רעב, והגם שכבר יהיו בטוים מן הרעב ע"י הדגן בכ"ז והרביתי את פרי העץ, כי אם יחסרו פרי העץ ויצטרכו לקנות מן הגוים סביבותם, ידמה להם שיש רעב ויקחו חרפת רעב בגוים:

30. (ל)וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם

    מצודת דוד:למען וגו׳. ר״ל באופן שלא תקבלו עוד בגוים חרפת רעב כי מאז לא יקראו לכם חסירי לחם:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ותנובת. ענין צמח ופרי וכן ויאכל תנובת שדי (דברים לב):

31. (לא)וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֺנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם

    מצודת דוד:וזכרתם. וכאשר תזכרו דרכיכם הרעים אז תכרתו בעיני עצמיכם ר״ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות שעשיתם ותאמרו שבדין נכרתה בגולה:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונקוטותם. ענין כריתה כמו ונקוטו בפניהם (לעיל ו):

    רש"י

    ונקוטותם בפניכם. דמוניי"ר בלע"ז תמקו בעצמיכם בבשתכם על הגמול הרע אשר גמלתם לפני ואני גומל לכם טובה:

    מלבי"ם

    וזכרתם, ועדיין תזכרו דרכיכם הרעים מפני שני טעמים, א. ונקטתם בפניכם ותתחרטו תמיד על העבר ( ב) לא למענכם וכו' יודע לכם, שעי"ז יודע לכם שלא עשיתי למענכם, ובזה בושו והכלמו מדרכיכם, והבושה הפנימית הזאת הוא מגדרי התשובה וכפרת העון, (כמ"ש) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו):

32. (לב)לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:אני עושה. את הגאולה הזאת: יודע לכם. יהיה ידוע לכם שאין הגאולה למענכם כי בושו והכלמו מדרכיכם אשר לא טובים ואינכם כדאים להביא הגאולה:

33. (לג)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֺנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת־הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת

    מצודת דוד:ביום טהרי. ר״ל כשאכפר עליהם: והושבתי. להיות מיושבת באנשים:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והושבתי. מל׳ ישיבה:

    ונבנו. מל׳ בנין:

    החרבות. מל׳ חורבה:

    מלבי"ם

    כה אמר ה' ביום טהרי, מודיע להם כי אחרי התשובה הגמורה וטהרת העונות עד שלא ישאר רושם מהם כלל, כן לא ישאר שום רושם מחורבן הארץ כי זה תלוי בזה, ואז והושבתי את הערים הנעזבות ויותר מזה כי גם ונבנו הערים החרבות, ויותר מזה כי גם הארץ הנשמה תעבד הגם שעד עתה החזיק אותה כל עובר לארץ שממה הבלתי ראויה כלל לעבודה, עד יתפלאו כולם:

34. (לד)וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר

    מצודת דוד:הנשמה. אשר היא שוממה תעבד אז בחרישה ובזריעה:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הנשמה. מל׳ שממון:

    תחת. במקום:

    רש"י

    והארץ הנשמה תעבד. הארץ אשר היתה שממה עד הנה תהיה נעבדת ונזרעת:

35. (לה)וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן־עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ

    מצודת דוד:ואמרו. העוברים דרך בם יתמהו ויאמרו הנה הארץ הזאת שהיתה נשמה היתה עתה כגן הנטועה בעדן: בצורות ישבו. נתיישבו באנשים ובמגדלים ובחומות עד שהמה בצורות וחזקות:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הלזו. הזאת וכן יאמר בלשון זכר האיש הלזה (בראשית כד):

    והנהרסות. מל׳ הריסה ונתיצה:

    בצורות. מל׳ מבצר וחוזק:

    רש"י

    היתה כגן עדן. עכשיו נהפכה להיות כגן עדן:

    והערים החרבות. זה ימים רבים עכשיו בצורות ישבו:

    מלבי"ם

    ואמרו איך היתה כזאת שהארץ הנשמה הלזו היתה כגן עדן, והערים החרבות וגם הנשמות וגם הנהרסות בצורות ישבו? ומכל זה וידעו הגוים כי אני ה' בניתי, שאינו בדרך הטבע רק ע"פ רוה"ק, והיה כבריאת העולם שדבר ונעשה הכל הדברו, כן אני דברתי ועשיתי, שדבורו אל הנביאים הוא הביא הכל לידי מעשה בדרך נסיי:

36. (לו)וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי

    מצודת דוד:וידעו הגוים וכו׳. ר״ל הגוים הנשארים יכירו לדעת שאני הוא בניתי את הנהרסות ונטעתי הנשמה ולא נעשה הדבר במקרה: אני ה׳ דברתי. אני הוא המדבר שכן יהיה ואני הוא העושה הדבר:

37. (לז)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם

    מצודת דוד:עוד זאת אדרש וגו׳. ר״ל עוד בדבר זה אהיה נדרש להם למלאות משאלותם בדרשם על זאת: ארבה אותם. ר״ל וזהו הדבר שארבה אותם מבני אדם כרבוי הצאן:

    עוד פירושים על פסוק לז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אדרש לבית ישראל. אתפתה להם בתפלתם בדורשם אותי על זאת:

    ארבה אותם. אדם כצאן לרוב:

    מלבי"ם

    עוד זאת ר"ל ואם תשאל איך יתיישבו הערים ובני ישראל מועטים הנה אעשה נס שירבו כצאן שהם מתרבים מאד בטבע, ויהיו, כצאן קדשים שכולם עולה לה' כן יהיו כולם קדושים לאלהיהם, וכצאן ירושלים במועדיה שהם זבחי שלמים לאכול ולשמוח לפני ה' כן יתענגו על רב טוב, ובזה יהיו מלאות צאן אדם:

38. (לח)כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:כצאן קדשים. כמספר צאן קדשים וחוזר ומפרש כצאן ירושלים: במועדיה. ר״ל כצאן המובא לירושלים במועדי ה׳ להקריב על המזבח: כן תהיינה. כמספר הזה תהיינה הערים וכו׳: צאן אדם. ר״ל מרבית בני אדם ולפי שדרך הצאן להתרבות מאד אמר מלת צאן בדרך שאלה על הפלגת הרבוי: כי אני ה׳. הנאמן במאמרי:

    עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    במועדיה. מל׳ מועד וחג:

    צאן אדם. ר״ל רבוי בני אדם:

    רש"י

    כצאן קדשים. שהיא באה לירושלים במועדי פסחים לשון אחר כתרגומו אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא כלומר שלא יהיו עוונותיהם נזכרים עליהן: