יחזקאל פרק ל׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויהי דבר ה' (כפי הנראה נבואה זו והיא השלמת הנבואה שהיתה בשנה העשירית שאז נבא לו כל חורבנות של מצרים והסמיך וכתב הנבואה של שנת הכ"ז להודיע סוף מפלתם, וחזר וסדר יתר הנבואה שדבר בעשירית דהא אח"כ סדר הנבואות שבשנת י"א וי"ב) חזר וסדר איכות מפלתם בפרטות יותר ובסגנון אחר, כי נבואה הנשנית והנשלשת מחוייבת לבא בהכרח:

2. (ב)בֶּן־אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם

   מצודת דוד:הלילו. עשו יללה ואמרו אהה על היום ההוא הוא יום הפורעניות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הילילו. מלשון יללה:

   הה. הוא כמו אהה והוא לשון צעקת יללה:

   רש"י

   הה. כמו אהה הה ליום העתיד לבא על אותן העכו"ם:

   מלבי"ם

   הילילו הה ליום, היינו הגם שכבר עברו חורבנות על מצרים העיקר היום האחרון שבו תחרב לגמרי:

3. (ג)כִּי־קָרוֹב יוֹם וְקָרוֹב יוֹם לַיהוָה יוֹם עָנָן עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה

   מצודת דוד:וקרוב יום לה׳. ר״ל היום הקרוב הוא לה׳ מעמו תבא הפורעניות ולא במקרה: יום ענן. ר״ל יום חושך כאלו נתקדרו השמים בעבים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   עת גוים. עידן תבר עממיא:

   מלבי"ם

   כי קרוב יום שתחרב תכף אחר חורבן הבית, אבל קרוב יום לה', היום השני שהוא בכ"ז לנבוכדנצר הגם שאינו קרוב, הוא קרוב לה' היום הראשון שאמר כי קרוב יום יהיה יום ענן, והיום השני שאמר וקרוב יום לה' יהיה עת גוים, כי אז יפלו כל הגוים שהיו בברית עם מצרים, ומפרש א. נגד יום ענן. ובאה חרב במצרים שתתפשט בכל מצרים, ונגד עת גוים, ב. והיתה חלחלה בכוש שגם כוש תחרד, ולקחו המון של מצרים, וגם יהרסו יסדותיה שהם האומות העוזרים לה שהם יסודות מלכותה וגבורתה, ומפרש מי הם יסודותיה כוש ופוט ולוד וכו' כולם מבני חם ומצרים (כמ"ש ובני חם כוש ומצרים ופוט ומצרים ילד את לודים) שכולם יפלו בחרב עם מצרים, (וזה נגד עת גוים):

4. (ד)וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ וְנֶהֶרְסוּ יְסוֹדֹתֶיהָ

   מצודת דוד:ובאה חרב. של מלך בבל: והיתה וגו׳. ר״ל בעת יפיל חלל רב במצרים תהיה חלחלה בכוש על כי יראו כי נכון הוא גם לבוא עליהם: ולקחו המונה. מוסב למעלה לומר בכוש תהיה חלחלה בעת יפול חלל במצרים ויקחו את המון עמה בשבי ויסודות חומותיה יהיו נהרסים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   חלחלה. רתת ורעדה:

   רש"י

   והיתה חלחלה בכוש. ל' רעד כשישמעו מפלת מצרים יחרדו לנפשם פן יעלה מלך בבל עליהם:

5. (ה)כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד וְכָל־הָעֶרֶב וְכוּב וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ

   מצודת דוד:וכל הערב. תערובות העובדי כוכבים אשר בתוכן: ובני וגו׳. בני הארצות שהיה להם כריתת ברית עמהם: אתם. כלם יפלו בחרב עם מצרים ודומה להם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   הערב. מל׳ תערובות:

   רש"י

   וכל הערב. ת"י וכל סומכוותא כל העורבים ערובת מצרים גרנסי"אה בלע"ז:

   ארץ הברית. כורתי ברית למצרים לעזור לה:

6. (ו)כֹּה אָמַר יְהוָה וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה בַּחֶרֶב יִפְּלוּ־בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

   מצודת דוד:סומכי מצרים. העובדי כוכבים שהיו למצרים לעזרה מול האויב: וירד וגו׳. ממשלה חזקה תרד לארץ בשפל המצב: ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   גאון. ענין רוממות וממשלה:

   עוזה. ענין חוזק:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' הנה גבורת מצרים היא, א. ע"י עמים רבים עוזביה, ב. ע"י רוב ההמון שגרו בתוך מצרים, ג. ע"י היאורים, ד. האמינו שבא כולם מן האלילים והמלך שלהם בראשם, באר שכל אלה יאבדו, ונפלו סמכי מצרים ויתחיל המפלה תכף ממגדל סונה שהוא בקצה האחד, ומאז ונשמו בתוך ארצות נשמות שכל הארצות שבצד ההוא של מגדל סונה ישמו, ובזה וידעו כי אני ה', שע"י האש שאתן במצרים ישברו כל עוזריהם, שהם סומכי מצרים, ובאר שמה שנפלו סומכי מצרים יהיה לג' תכליות א. כדי שלא יהיה למצרים סומך ומחזיק, ועז"א ונפלו סומכי מצרים, ב. כדי שיהיה גם הארץ שסביביו נשמה שזה יגדיל השממון בענין שיתקיים מה שנבא שלא יעבר בה רגל אדם ובהמה, ג. כדי שידעו כי אני ה':

7. (ז)וְנָשַׁמּוּ בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרָיו בְּתוֹךְ־עָרִים נַחֲרָבוֹת תִּהְיֶינָה

   מצודת דוד:ונשמו. יהיו שממה בתוך שאר ארצות נשמות ודומה להן:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   נחרבות. מלשון חרבה:

8. (ח)וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי־אֵשׁ בְּמִצְרַיִם וְנִשְׁבְּרוּ כָּל־עֹזְרֶיהָ

   מצודת דוד:וידעו. אז ידעו כולם שאני ה׳ נאמן לשלם גמול בעת אתן אש חמתי במצרים וכל עוזריה ישברו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י

   רש"י

   בתתי אש. חמתי כאש:

9. (ט)בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים לְהַחֲרִיד אֶת־כּוּשׁ בֶּטַח וְהָיְתָה חַלְחָלָה בָהֶם בְּיוֹם מִצְרַיִם כִּי הִנֵּה בָּאָה

   מצודת דוד:יצאו וגו׳. גדודי גייסות יצאו בצים בשליחותי להחריד את כוש היושבת בטח ותהיה אז חלחלה בהם כיום שנלכדה מצרים שהיתה אז חלחלה בכוש כמ״ש למעלה: כי הנה באה. כאומר אם היתה בהם חלחלה כשמעם מפלת מצרים איך לא ימלאו עתה חלחלה כי הגם עתה באה הפורעניות אל עצמם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מלאכים. שלוחים:

   בצים. בספינות כמו וצי אדיר (ישעיה לג):

   להחריד. מל׳ חרדה:

   רש"י

   מלאכים מלפני. גדודי גייסות הולכים בשליחותי בשיירות רבות להחריד את כוש היושבת בטח:

   בצים. כמו וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד) וכן תרגמו יונתן בלגיונין:

   מלבי"ם

   ביום ההוא ולא לבד שישברו עוזריה שהיו אתה במלחמה, ולא לבד שישברו האומות שבצד מגדל סונה, כי תיכף ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני שיהיה זה ע"י השגחתי, להחריד את כוש שהיה בצד האחר (כמ"ש ממגדל סונה ועד גבול כוש) ויחריד אותם בתוך מדינתם שהיו בטוחים, א. מצד שהאויב רחוק מהם, ב. מצד שהוא דרך ים (כמ"ש היו ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש), להחריד את כוש שהיה בטח ובהם יהיה חלחלה כיום מצרים, כי הנה החלחלה באה בארצם, לא שמועה למרחוק ועל העתיד:

10. (י)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁבַּתִּי אֶת־הֲמוֹן מִצְרַיִם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל

    מצודת דוד:והשבתי. אבטל המון עם מצרים ביד נ״נ כי הוא יאבדם בחרב:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והשבתי. ענין בטול:

    מלבי"ם

    כה אמר ה' עתה באר איך יכרית המון מצרים ורוב העם שבה שזה יהיה ע"י ה' ביד נבוכדנצר, כי לעומת מ"ש בכוש שיהיה ע"י מלאכים ורק להחריד את כוש, ורק חלחלה יהיה בהם כי לא ישחית כל ארץ כוש, אבל המון מצרים ישבית ביד נבוכדנצר בעצמו, וכן יביא עמו עריצי גוים לשחת הארץ לא להחריד לבד:

11. (יא)הוּא וְעַמּוֹ אִתּוֹ עָרִיצֵי גוֹיִם מוּבָאִים לְשַׁחֵת הָאָרֶץ וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל־מִצְרַיִם וּמָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָלָל

    מצודת דוד:הוא ועמו אתו. ר״ל פרעה ועמו אשר אתו ישבתו ביד נ״נ: עריצי גוים. עמים חזקים יהיו מובאים ביד נבוכדנאצר לשחת ארץ מצרים ועל הכשדים יאמר: והריקו. ישלפו חרבותם מתערם על מצרים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עריצי. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):

    והריקו. מל׳ ריק ר״ל ישלפו וירוקנו מתערה:

    חרבותם. מל׳ חרב:

    מלבי"ם

    הוא ועמו אתו שהם עריצי גוים, גבורים עזים וקשים הם מובאים ע"י השגחתי (שזה גדר הפועל שלא נזכר שם פועלו) על תכלית לשחת הארץ בדרך השחתה, ויריקו חרבותם מתערה וימלאו את הארץ חלל:

12. (יב)וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה וּמָכַרְתִּי אֶת־הָאָרֶץ בְּיַד־רָעִים וַהֲשִׁמֹּתִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ בְּיַד־זָרִים אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי

    מצודת דוד:יאורים. מרבית היאורים תתיבש ר״ל אנשיה יגלו ממנה ולא יבוא להם עוד טובה מן היאורים וכאלו נתייבשו: ומכרתי. אמסור הארץ ביד הכשדים שהמה אנשים רעים ואכזרים: והשימותי וגו׳. את הארץ ואנשיה הממלאים אותה אעשה שממה ע״י אנשים זרים ונכרים: אני ה׳ דברתי. ובידי לקיים דברי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חרבה. מל׳ חורב ויבש:

    ומכרתי. ענין מסירה וכן וימכרם ביד אויביהם (שופטים ב׳:י״ד):

    והשימותי. מלשון שממון:

    רש"י

    ונתתי יאורים. ארץ היאורים היא מצרים:

    ומכרתי. כתרגומו ואימסר:

    מלבי"ם

    ( עתה באר מן היאורים) שיתן אותם חרבה כי ימכור את הארץ ביד רעים והם לא ישמרו לתקן את היאורים, שהם החפירות שהיו מן היאור הגדול שבאמצע הארץ להוביל המים לכל חלקי המדינה ויהיה חרבה כי הארץ תמכר להם, וזרים ישומו את הארץ במקום שיש עדיין ישוב, וזה יהיה ע"י גזירת ה':

13. (יג)כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְהַאֲבַדְתִּי גִלּוּלִים וְהִשְׁבַּתִּי אֱלִילִים מִנֹּף וְנָשִׂיא מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה־עוֹד וְנָתַתִּי יִרְאָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

    מצודת דוד:והאבדתי וגו׳. לא יתעסקו שמה באלילים: ונשיא וכו׳. ר״ל ונשיא אשבות מארץ מצרים: לא יהיה עוד. ר״ל עד זמן מרובה לא יהיה עד תשלום ארבעים שנה כמ״ש למעלה: ונתתי יראה. תמיד יהיה שם פחד ורעדה משאר העמים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ( עתה באר מן האלילים) שעיקר עבודתם היה בנוף (מעמפוס) ישבית אותם משם, וכן לא יהיה נשיא מארץ מצרים שהוא היה ראש האלילים, נתתי יראה ע"י כן יפול יראה בלבם וחרד ופחד מפני תנופת יד ה' אשר הוא מניף על כל:

14. (יד)וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת־פַּתְרוֹס וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּנֹא

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בנא. היא אלכסנדריא כת״י:

    רש"י

    ועשיתי שפטים בנא. אלכסנדריא:

    מלבי"ם

    והשמתי (עתה באר סדר חרבונם זה אח"ז) תחלה ישומם פתרוס שהוא במצרים העליונה, ויתן אש בצען וגם יעשה שפטים בנא אלכסנדריא בחלק התחתונה של מצרים:

15. (טו)וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל־סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת־הֲמוֹן נֹא

    מצודת דוד:מעוז מצרים. שהוא חוזק מצרים שהיא עיר בצורה וחזקה: את המון נא. את המון עם נא כי היתה בת רבת עם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מעוז. ענין חוזק:

    מלבי"ם

    והנה המון נא והעם ילכו לעוז ולמצוא מחסה במבצר סין הסמוך להם, ועי"כ ישפך חמה על סין, ושם יכרית המון נא שחסו שם:

16. (טז)וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם חוּל תָּחוּל סִין וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ וְנֹף צָרֵי יוֹמָם

    מצודת דוד:חול תחול סין. עיר סין תרעד ברעדה: תהיה להבקע. ר״ל תהיה נוחה ומוכנת להבקע חומתה עם כי היא עיר בצורה: צרי יומם. הצרים יבואו עליה באור היום לכבשה ולא בלילה כגנבים:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חול תחיל. מלשון חלחלה ורעד:

    להבקע. מל׳ בקיעה ופתיחה:

    רש"י

    להבקע. חומתה תבקע:

    צרי יומם. צרים יבאו עליה יום יום:

    מלבי"ם

    ואחרי שישובו להקשות ערפם ע"י מבצר סין וע"י שגם נא היה מבצר והים סבב אותה (כמ"ש התיטבי מנא אמון היושבת ביאורים מים לה סביב אשר חיל ימים חומתה) ואז יתן אש במצרים, עד שתחיל סין כיולדה בעת תחיל על המשבר להוציא הולד ויבקע הקרום ויפתח ויצא הנולד, שזה משל להבקעת המצור וז"ש ונא תהיה להבקע מן החיל הזה תבקע בטן היולדה, ונף צרי יומם הם ישנאו את היום כי יאהבו את הלילה שאז ימצאו סתר באופל מן האויב, ואז בחרב יפלו בחורי און ופיבסת והנשים בשבי תלכנה:

17. (יז)בַּחוּרֵי אָוֶן וּפִי־בֶסֶת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְהֵנָּה בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה

    מצודת דוד:והנה. נשי החללים תלכנה בשבי:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    והנה בשבי תלכנה. שתיהן המדינות און ופיבסת:

18. (יח)וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם אֶת־מֹטוֹת מִצְרַיִם וְנִשְׁבַּת־בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה

    מצודת דוד:חשך היום. מי שבא עליו צרה נדמה לו כאלו נמנע ממנו מאור היום וכן יום חושך ואפלה (יואל ב): בשברי שם. בעת אשבור שם מוטות מצרים ר״ל מוטות העול שהכבידו על העובדי כוכבים: ונשבת בה. בתחפנחס יבוטל ממשלת חזקה: היא. העיר תחפנחס הענין יכסה אותה כי מאד יחשך לה: ובנותיה. בנות העיר בשבי תלכנה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חשך. ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב):

    מוטות. ר״ל בדי העול:

    רש"י

    חשך היום. ימנע האור:

    ענן יכסנה. צרה תבוא עליה ותכסנה ותחשך כיום כסוי הענן:

    ובנותיה. וכפרנהא:

    מלבי"ם

    עד שתגיע המלחמה לתחפנחס, ששם היה בית פרעה, ושם טמן ירמיהו אבנים במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה כמ"ש (בירמיהו מ"ג שם), לכן אמר כי שם חשך היום, ממשיל שמן התחלת המלחמה התחיל היום לערוב עד הגיע לתחפנחס ששם חשך היום לגמרי, (ותפס לשון זה כי אז שבר מצבות בית שמש כמ"ש (בירמיה שם)) כי שם שבר מוטות מצרים שהיו מטילין עול ומוטות על שכניהם, ונשבת גאון עוזה שהיא גאון פרעה, עד שהיא ענן יכסנה כי יהרוג כולם ובנותיה בשבי תלכנה, ואז יעשה שפטים בכל מצרים, שיגלו כולם וידעו את ה':

19. (יט)וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּמִצְרָיִם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:

20. (כ)וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

    מצודת דוד:באחת עשרה שנה. לגלות יהויכין ומלכות צדקיה והיא שנת החורבן: בראשון. בחדש הראשון:

21. (כא)בֶּן־אָדָם אֶת־זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי וְהִנֵּה לֹא־חֻבְּשָׁה לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּוּל לְחָבְשָׁהּ לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב

    מצודת דוד:את זרוע וגו׳. הנה כבר שברתי את אחת מהזרועות של פרעה ר״ל כבר מסרתיו פעם ביד נ״נ בשנת ד׳ ליהויקים כמ״ש בירמיהו ובמ״ב ולקח אז חלק גדול מארצו: והנה לא חובשה. עדיין לא קשר תחבושת על השבר לתת רפואות אל השבר לשום כריכה ולקשרה היטב לחזק אותה למען תוכל לאחוז בחרב להלחם עוד ר״ל לא חזרו מצרים אל כבודם ולא לקחו מהם נקם ועדיין ארצם בידם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חובשה. ענין קשירת מטלית על השבר וכן ולנשברת לא חבשה (לקמן לד):

    חתול. ענין כריכת המטלית וכן והחתל לא חתלת (לעיל טו):

    לחבשה. לקשרה:

    רש"י

    את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי. כבר פעם אחרת שנתתי חילו ביד נבוכדנצר בשנה הרביעית ליהויקים כמה שנאמר בספר (ירמיהו מ״ו:ב׳) למצרים על חיל פרעה נכה מלך מצרים אשר היה בכרכמיש על נהר פרת אשר הכה נבוכדנצר וגומר:

    והנה לא חובשה. מאותו היום והלאה כמה שנאמ' בספר מלכים (מלכים ב כ״ד:ז׳) בסופו ולא יסף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנהר פרת עד נחל מצרים ובסגנון זה נתנבא ירמי' גם הוא על אותה המכה בלשון רפואה אין לה שנאמר (ירמיהו מ״ו:י״א) עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת מצרים לשוא הרבית רפואות תעלה אין לך:

    לא חובשה. ל' קשירה שקושרין עצם הנשבר:

    לשום חתול. מעשה בגדים ורטייה כמו (לעיל טז) והחתל לא חתלת:

    לתפוש בחרב. שיהא לו עוד כח להלחם:

    מלבי"ם

    את זרוע פרעה, אומר כי בימי יהויכין ויהויקים שברתי זרוע אחת של פרעה, כי בימי יהויכין לקח ממנו עד נהר פרת, שהוא זרוע אחת מארצו, והגם שפרעה רצה לחבש את השבר ולהתחזק שמה, לא חובש היטב, כי היד הנשברת כשרוצים לחבשה היטב, צריך לשום רפואות במקום השבר להוציא הדם הנצרר והנגלד, ואח"כ לשים חיתול מדברים רכים, ואח"כ לחבש ולכרוך היטב על החיתול בחזקה, אבל אם חובשים השבר בלא רפואה וחיתול לא תתחזק היד עוד למלאכה, וז"ש הנה לא חבשה לתת רפאות ר"ל לא חובשה באופן הצריך שישים תחלה רפואות ואח"כ חיתול כדי לחבשה לחזקה שישאר לה חוזק וכח לתפוס בחרב, ור"ל שמה שרצה להתחזק שם על נהר פרת בימי יהויקים היה חיבוש בלתי טוב כי נשארה ידו רפויה וחסר כח לעמוד במלחמה:

22. (כב)לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנְנִי אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְשָׁבַרְתִּי אֶת־זְרֹעֹתָיו אֶת־הַחֲזָקָה וְאֶת־הַנִּשְׁבָּרֶת וְהִפַּלְתִּי אֶת־הַחֶרֶב מִיָּדוֹ

    מצודת דוד:הנני. הנה אני אלחם עם פרעה: ושברתי. אני אשבור את שתי זרועותיו את החזקה שלא נשברה מאז וגם את הנשברת אשבר עוד לבל יהיה לה רפואה כלל ובזה אפיל את החרב מידו כי לא יוכל מעתה להחזיקה באחת מן הזרועות ר״ל נ״נ יקח גם הארץ הנשארת לו ומה שכבר לקח יחזיק בו לעצמו ולא תצא מתחת ידו ולא יוכל עוד לעמוד נגדו במלחמה:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ושברתי את זרועותיו. אשבור את השנית ותהיינה שתיהן שבורות כלומר כבר לקח מלך בבל מצד הא' עוד אמסור לו יתר המלכות כולו:

    מלבי"ם

    לכן כה אמר ה' הנני אל פרעה, ושברתי את זרעתיו, ע"יכ נשברו שתי הזרועות בין הנשברת שנשברה שנית בימי יהויקים וצדקיה שנלחם עמו על נהר פרת בצאתו מארצו, ובין הזרוע החזקה שהיא ארץ מצרים עצמה ששם היה עדיין בתוקף ועוז, ועי"כ יהיה הסוף שאפילו החרב מידו והפצותי את מצרים וכו':

23. (כג)וַהֲפִצוֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִם בָּאֲרָצוֹת

24. (כד)וְחִזַּקְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת־חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו

    מצודת דוד:ונתתי וגו׳. ר״ל אני אתן בידו הכח לאבד את מצרים: ונאק. פרעה יאנח לפני נ״נ נאקות חלל כדרך שהחללים נואקים בצאת נפשם:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונאק. ענין אנחה כמו יאנק חלל (ירמיה נא):

    רש"י

    וחזקתי. לשון חוזק:

    מלבי"ם

    ומפרש שזה יהיה בשני מלחמות שילחם עמו בארצו (כמ"ש למעלה במ"ש כי קרוב יום וקרוב יום לה') בפעם הראשון אחזק זרועות מלך בבל, וישבר שני זרועות פרעה ונאק נאקת חלל שיפלו מעמו חללים רבים:

25. (כה)וְהַחֲזַקְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי חַרְבִּי בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וְנָטָה אוֹתָהּ אֶל־אֶרֶץ מִצְרָיִם

    מצודת דוד:תפולנה. בחוזק השבירה: כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול: בתתי. בעת אתן חרבי וכו׳ וינטה אותה אל ארץ מצרים להכות בה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    והחזקתי. ל' אחיזה שאוחז בידו לסמיכה שלא תפול וסופו יוכיח וזרועות פרעה תפולנה שאינו אוחז בהן:

    מלבי"ם

    ובפעם השני והחזקתי זרועות מלך בבל ואז וזרועות פרעה תפלנה, לא כשובר שנשארה הזרוע ויכול לחבשה, רק שתפולנה מן היד ואין תקוה, ואז ידעו כי אני ה' במה שאתן חרבי בידו, ונטה אותה על ארץ מצרים בכלל הארץ, ואז והפיצותי את מצרים וכו' שאז יהיה גמר כליונם:

26. (כו)וַהֲפִצוֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול: