יחזקאל פרק י״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וְאַתָּה שָׂא קִינָה אֶל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:אל נשיאי ישראל. על נשיאי ישראל הם מלכי יהודה יהואחז ויהויקים יוצאי ירך יאשיהו המלך:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שא. ענין הרמת קול:

   מלבי"ם

   ואתה שא קינה עד פסוק ט' ידבר מן בני יאשיהו, יהואחז ויהויכין ויהויקים, ומן פסוק ט' ידבר מן צדקיהו) והנה ישראל נמשלו בדברי הנביאים לאריה ולגפן, המשל לאריה הוא מצד הגבורה, ונמשלו בזה ביחוד שבט יהודה ומלכות ב"ד, ולגפן נמשלו מצד מה שנטעם ה' בארץ, כמ"ש כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויקו לעשות ענבים שהם משפט וצדקה, ותחלה מדבר מצד המשל שנמשלו לאריה כמ"ש מה אמך לביאה, ואח"כ מדבר מצד המשל שנמשלו לגפן כמ"ש אמך כגפן בדמך:

2. (ב)וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ

   מצודת דוד:מה אמך לביא. על בית יאשיהו המלך יאמר מה מאד היא חשובה להקרא לביא אם האריות: בין אריות רבצה. הוא משל על מלכי האומות ור״ל בית המלך ההוא היו רובצים בין מלכי האדמה לבטח מבלי פחד:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מה. המלה ההיא יורה על ההפלגה וכן מה אדיר שמך (תהילים ח׳:ב׳):

   לביא. כן תקרא אם האריות וכן ובני לביא יתפרדו (איוב ד׳:י״א):

   רבצה. ענין השכיבה לנוח:

   כפירים. כן יקרא ארי בחור:

   רבתה. ענין גדול ואימון כמו אשר טפחתי ורביתי (איכה ב׳:כ״ב):

   גוריה. כן יקראו ילדי האריות הקטנים וכן בדי גורותיו (נחום ב):

   רש"י

   מה אמך לביא. כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה:

   בין אריות. שרי יהודה:

   מלבי"ם

   מה אמך לביא, ר"ל אמך שנמשלה ללביאה, ראה נא באיזה אופן נהיה אצלה המשל הזה, כי המשל לאריה ראוי להיות מצד הגבורה שיש לו, ומצד שיפיל אימה על זולתו, לא מצד הטרף, שזה יצדק על נבוכדנצר ויתר מחריבי ארצות, לא לישראל, והנה בשם לביא יקרא האריה בעת שי"ל גורי אריות, אמר אמך עת נדמית ללביאה, רבצה בין אריות ורבתה את גוריה הקטנים בתוך כפירים, ויש הבדל בין גור וכפיר ואריה, הגור הוא הארי היונק ואז אינו טורף עדיין, ובעת יגדל יקרא בשם כפיר שהוא האריה הצעיר לימים, ואז יטרוף במעונתו אבל לא יתרחק מסוכו אל הטרף וכשיגדל יותר אז יקרא אריה ואז יתרחק לטרף טרף באשר ימצא, וספר שהלביאה הזאת רבצה בין אריות וגוריה הקטנים רבתה בין כפירים, שהם גדולים מן הגורים, וזה משל על יאשיה שהיה מלך גבור כאריה ורבץ בין יתר המלכים, ובניו הקטנים נחשבו בין מלכים אדירים:

3. (ג)וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר הָיָה וַיִּלְמַד לִטְרָף־טֶרֶף אָדָם אָכָל

   מצודת דוד:ותעל. העלה אחד מבני המלוכה למעלה ונעשה מלך ועל יהואחז יאמר: וילמד. הרגיל עצמו לטרוף טרף עד שאכל גם בני אדם ר״ל כמו החיה המורגלת לטרוף ביותר סופה טורפת גם בני אדם כן יהואחז הרגיל עצמו מאד לעשוק העכו״ם עד שעשק גם את ישראל שהיו קרויים אדם כמ״ש ואתן צאני וכו׳ אדם אתם (לקמן לד):

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וילמד. ענין הרגל כמו למדו לשונם דבר שקר (ירמיהו ט׳:ד׳):

   רש"י

   ותעל אחד מגוריה. על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:

   אדם אכל. גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:

   מלבי"ם

   ותעל אחד מגוריה הוא יהואחז שהמליכוהו עם הארץ תחת יאשיהו אביו, והוא כפיר היה שכבר הגיע בתקפו למלוכה וילמד לטרף טרף כפיר, אבל גם אדם אכל שלפי הטבע אין לאריה לאכול את האדם שנתן ה' מוראו על חיות הארץ, והוא עבר גבולו לאכול אדם, והנמשל שהשחית גם מישראל, כמ"ש ויעש הרע בעיני ה':

4. (ד)וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל־אֶרֶץ מִצְרָיִם

   מצודת דוד:וישמעו. האומות התאספו אליו למלחמה ונלכד בהשחת אשר עשו עליו והם הביאוהו בשלשלאות למצרים כמ״ש ויאסרהו פרעה וכו׳ (מלכים ב כג:לג) ועל שהמשילו לאריה אמר לשון הנופל בלכידת החיה הנופל בשחת ונמשך בחחים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וישמעו. ענין אסיפה כמו וישמע שאול את העם (ש״א טו) וזהו לפי שאסיפת העם באה ע״י השמעת קול המאסף:

   בשחתם. בור וגומא כמו בשחת עשו (תהלים ט):

   נתפש. ענין לכידה:

   בחחים. הם הטבעות שמשימים בלחיי החיה למושכה ע״י וכן ונתתי חחים בלחייך (לקמן לח):

   רש"י

   וישמעו אליו גוים. פרעה מלך מצרים:

   בשחתם נתפש. גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:

   חחים. כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:

   מלבי"ם

   וישמעו אליו גוים שבא עליו מלך מצרים, ונתפש בשחתם כמ"ש ויאסרוהו ברבלה בארץ חמת ויביאהו בחחים אל ארץ מצרים:

5. (ה)וַתֵּרֶא כִּי נוֹחֲלָה אָבְדָה תִּקְוָתָהּ וַתִּקַּח אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר שָׂמָתְהוּ

   מצודת דוד:ותרא. בית מלכות יאשיהו ראתה כי עמדה זמן מה בתוחלתה שתשוב למלכותה והנה אבדה תקותה כי לא שבה: ותקח. לקחה אחד מבני המלוכה ושמה אותו למלך ועל יהויקים יאמר:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נוחלה. מלשון תוחלת ותקוה:

   שמתהו. מל׳ שימה:

   רש"י

   ותרא. אמו כנסת ישראל:

   כי נוחלה. לשון חולי:

   ותקח אחד מגוריה. יהויקים:

   כפיר שמתהו. מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור:

   מלבי"ם

   ותרא כי נוחלה אבדה תקותה, יש הבדל בין תוחלת ובין תקוה, שהמיחל מיחל על דבר ברור ומובטח לו, והמקוה יקוה על דבר בלתי מובטח, ר"ל היא נוחלה ונדמה לה שי"ל תוחלת על דבר ברור ומובטח, ובסוף ראתה שאין לה אפי' תקוה על דבר בלתי ברור, ותקח אחד מגוריה הוא יהויקים שהמליכהו פרעה נכה בהסכמת העם, כפיר שמתהו, ר"ל הוא לא היה כפיר כי היה חלוש בטבעו, רק העם שמו אותו שיהיה כפיר, וכבר בארתי במלכים שבעת שהמליך פרעה את יהויקים המליך גם את יהויכין שהיה בן שמונה שנה ושניהם מלכו ביחד, ולכן חשב שניהם כאחד:

6. (ו)וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ־אֲרָיוֹת כְּפִיר הָיָה וַיִּלְמַד לִטְרָף־טֶרֶף אָדָם אָכָל

   מצודת דוד:ויתהלך. הנהיג המלוכה בתוך מלכי המצרים ודומה להם: כפיר היה. מלך מושל וגבור: וילמד. הרגיל עצמו לטרוף טרף לעשוק העכו״ם עד שאכל גם בני אדם ר״ל שעשק גם את ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויתהלך אבל ע"י שהתהלך בתוך אריות, עי"ז כפיר היה נעשה כפיר הגם שהיה חלוש בעת מלכו (כי לכן המליכו תחלה את יהואחז) שע"י שבא בברית עם פרעה ואח"כ עם נבוכדנצר היה כפיר, וגם הוא למד לטרף טרף ואדם אכל כמ"ש וגם דם הנקי אשר שפך, אבל הוא הוסיף רשע על יהואחז, כי:

7. (ז)וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ

   מצודת דוד:וידע אלמנותיו. שבר והרס ארמנות בני עמו והחריב עריהם: ותשם. א״י והאנשים הממלאים אותה נעשו שממה מפחד קול שאגתו ולפי שהמשילו לכפיר אמר לשון הנופל בכפיר אריות המחריד בקול שאגתו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וידע. ענין שבירה כמו ויודע בהם את אנשי סכות (שופטים ח׳:ט״ז):

   אלמנותיו. כמו ארמנותיו ובאה הלמ״ד במקום הרי״ש וכן התוציא מזרות (איוב ל״ח:ל״ב) והוא כמו מזלות ובאה הרי״ש במקום הלמ״ד או יתכן שהוא שהוא מל׳ אולם:

   החריב. מל׳ חורבן:

   ותשם. מל׳ שממון:

   רש"י

   וידע אלמנותיו. מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳):

   ועריהם החריב. שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מלכים ב כ"ג ל"ה):

   מלבי"ם

   וידע אלמנותיו, שהכפיר אין דרכו לצאת מסוכתו והוא ידע לצאת אל אולמי שעריו, שהם החדרים החיצונים של ביתו, ר"ל שטרף טרף חוץ מא"י, ועריהם של שכני א"י החריב, כי החל לעשות מלחמה בשכנים סביבו שנתן נבוכדנצר תחת רשותו, כמו שנראה בירמיה (סי' כ"ז) שבאו אליו מלאכי גוים אדום ועמון וצור ומואב, וכמש"פ שם:

8. (ח)וַיִּתְּנוּ עָלָיו גּוֹיִם סָבִיב מִמְּדִינוֹת וַיִּפְרְשׂוּ עָלָיו רִשְׁתָּם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ

   מצודת דוד:ויתנו עליו גוים. האומות מסביב ממדינות רבות נתנו עליו מוקש ופרשו עליו רשתם ונתפש בהשחת אשר עשו עליו ר״ל נלחמו בו ולכדו אותו כמ״ש וישלח ה׳ בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם וכו׳ (מ״ב כ״ד):

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויתנו עליו גוים סביב ממדינות. וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון (מלכים ב כ"ד ב'):

   ויתנו עליו גוים. ואיתכנשו:

   מלבי"ם

   ויתנו עליו גוים סביב ממדינות, כמ"ש (במ"ב כ"ד) וישלח ה' בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם, ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש, כי יהואחז נתפש בשחתם בלא רשת כי לא לחם עם מלך מצרים, אבל יהויקים מרד ולחם והוצרכו לפרוש עליו רשת ומצור ומצודות עד שנתפש:

9. (ט)וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר בַּחַחִים וַיְבִאֻהוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל יְבִאֻהוּ בַּמְּצֹדוֹת לְמַעַן לֹא־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ עוֹד אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:ויתנהו בסוגר. הלוכדים אותו נתנוהו בכבלים סגורים בשלשלאות והביאוהו אל מלך בבל לשהוא יביאהו במצדות להיות כלוא שם למען לא ישמיע עוד קולו על הרי ישראל ר״ל דעתם היה להיות אסור במאסר לעולם למען לא ימשול עוד בישראל ולא יפחידם בקול שאגתו (אבל באמת לא בא לבבל ולא ישב במצדות כי מת בדרך כמ״ש בירמיה):

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בסוגר. כבלים סגורים:

   במצדות. ענין מגדל גבוה וחזק כמו מצדות סלעים (ישעיה לג):

   רש"י

   בסוגר. ת"י בקולרין:

   במצדות. להיות כלוא שם:

   מלבי"ם

   ויתנהו בסוגר בחחים, את יהואחז נתן רק בחחים, שבו מושכים החיה חוץ ממעונתה אבל את יהויקים נתן בסוגר שהיא שמירה יתירה, ויביאהו אל מלך בבל, ומ"ש עוד יביאהו במצדות כי שני פעמים כבשו מלך בבל, ובפעם ראשונה היה לו עבד ושלחו לנפשו, ובפעם השני יביאהו במצדות, או שמ"ש ויתנהו בסוגר הוא על יהויקים, ויביאהו במצדות הוא על יהויכין, ששניהם נחשבו במלכות אחת כנ"ל למען לא ישמעו קולו עוד כי לא חזרו עוד לארץ ישראל:

10. (י)אִמְּךָ כַגֶּפֶן בְּדָמְךָ עַל־מַיִם שְׁתוּלָה פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה מִמַּיִם רַבִּים

    מצודת דוד:אמך. בית מלכות דוד בכללה היתה כגפן בדמותה וכאלו יאמר אל מול כל אחד מהמלכים הנה בעבור דמות כ״א מכם תדמה בית המלכות לגפן הנטועה סמוך למים לבוא בה מרבית הרטיבות: פריה וענפה. פריה של הגפן וכן ענפה היתה גדילה מן המים הרבים אשר השקתה ר״ל הטובה והממשלה בא לה על כי היתה מזרע דוד:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בדמך. כמו בדמותך והוא מל׳ דמות וצורה:

    שתולה. נטועה:

    רש"י

    אמך כגפן. עוד זה מן הקינה:

    בדמך. לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:

    פוריה. כמו פורה ראש לשון עושה פרי:

    ממים רבים. על ידי מים רבים:

    מלבי"ם

    אמך כגפן בדמך, עתה ידבר מן המשל השני שנמשלו ישראל כגפן, ובא לספר בזה ממלכות צדקיהו שהיה צדיק ולא נמשל לארי טורף רק כגפן נטועה בארץ, והיא על מים שתולה ששם שתול בא על עקירת הגפן ממקומו למקום אחר, שרצה לצאת מרשות נבוכדנצר תחת רשות פרעה כדי שתהיה פוריה וענפה ממים רבים, כמ"ש (בסי' י"ז) אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה:

11. (יא)וַיִּהְיוּ־לָהּ מַטּוֹת עֹז אֶל־שִׁבְטֵי מֹשְׁלִים וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ עַל־בֵּין עֲבֹתִים וַיֵּרָא בְגָבְהוֹ בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו

    מצודת דוד:מטות עוז. ענפיה היו מטות עוז ומחוזק להיות מהן שבטי מושלים לרדות וללקות בהן את המורדים בהם ר״ל הממשלה היתה חזקה להכניע ולכבוש את כל הקמים למולה: ותגבה קומתו. גבהה בקומה: על בין עבותים. על הסעיף העליון והוא האמצעי העומד בין העבותים הם הענפים המתפשטים הקלועים אלה באלה ור״ל קומת הגפן עלה למעלה על כל הסעיפים העליונים מכל האילנות: וירא בגבהו. בעבור רוב גבהו היה נראה למרחוק עם רוב דליותיו הגבוהים והגסים ר״ל גדלה ממשלתה על ממשלת כל המלכים והיתה מפורסמת בעולם ברוב הגבורה והכח:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מטות. מל׳ מטה ומקל:

    עוז. ענין חוזק:

    שבטי. מל׳ שבט ושרביט:

    עבותים. ענין קליעה וכן ענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳):

    דליותיו. ענפיו הגדולים כמו לפנות דליותיו (לעיל וז):

    רש"י

    מטות עוז אל שבטי מושלים. שלטונין תקיפין ומלכין גברין:

    עבותים. אילנות שענפיהן מרובין:

    מלבי"ם

    ויהיו לה מטות עז וכח גדול, שהתחבר אל שבטי משלים, שהם מושלי עמים שסביבות ירושלים שבאו עמו בברית, ותגבה קומתו על בין עבתים, סמוך לאילנות העבותים שענפיהם קלועים זע"ז גבה עד שם, ועי"כ נתראה בגבהו, הפך מרצון נבוכדנצר שנטע אותו שיהיה גפן סורחת שפלת קומה כנ"ל (סי' י"ז):

12. (יב)וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ

    מצודת דוד:ותתש בחמה. והנה הגפן הזאת נעקרה ממקומה בחמה רבה והושלכה לארץ: התפרקו. נשברו ויבשו ענפים שהיו כמטות חזקות: אכלתהו. שרף כ״א מן הענפים ור״ל הנה המלוכה נעקרה והושפלה לארץ והאויר עשק כל טובתה והשפיל ממשלתה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותתש. ענין עקירה כמו ולא אתוש (ירמיה מב):

    הוביש. מל׳ יבש:

    התפרקו. ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה יא):

    רש"י

    ותתש. כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ:

    ורוח הקדים. נ"נ:

    הוביש פריה. שחט את בני צדקיהו:

    מלבי"ם

    ותתש בחמה, עי"כ נעקרה ממקומה ומגדולתה, ורוח הקדים הוביש פריה הם חיילי נבוכדנצר שבאו ממזרח צפונית לא"י, התפרקו וע"י שהתפרקו ממקומם, יבשו מעצמם זה משל השבוים שנאבדו בדרך, מטה עזה אש אכלתהו שצדקיהו עורו עיניו:

13. (יג)וְעַתָּה שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצָמָא

    מצודת דוד:שתולה במדבר. הגפן הזאת נטועה היא במדבר בארץ ציה וצמאון לא ימצא שם מים להשקותה ר״ל עתה נפסק כל הטובה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ציה. ענין שממון:

    מלבי"ם

    ועתה שתולה במדבר, שהשאיר נבוזראדן מדלת עם הארץ בארץ שממה כמדבר:

14. (יד)וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ פִּרְיָהּ אָכָלָה וְלֹא־הָיָה בָהּ מַטֵּה־עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל קִינָה הִיא וַתְּהִי לְקִינָה

    מצודת דוד:ותצא אש. מן הבדים שהיו כמוטות יצאה אש ושרף את פריה ולא נשאר בה מטה חזק ושבט למשול ע״י לרדות וללקות בו את המורדים ר״ל בעבור גודל הממשלה פשעו בה׳ ונלקח ממנה טובתה וגם מן הממשלה לא נשאר בה ואין בה עוד כח לעמוד מול הקמים עליה: קינה היא. אמורה היא לקינה וכן תהיה לקינה לקונן בה על הממלכה ההיא:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בדיה. הם הענפים הגסים וכן ותעש בדים (לעיל וז):

    רש"י

    ותצא אש ממטה בדיה. מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:

    קינה היא ותהי לקינה. איליא היא נבואתא ותהא לאיליא:

    מלבי"ם

    ותצא אש, הוא אש של ישמעאל בן נתניה, שהיה ממטה בדיה היינו מזרע המלוכה, ואכלה פריה במדבר, שהרג את הנשארים, ועי"כ לא היה לה מטה עז כי אחרי הריגת גדליהו בטלה כל ממשלה ופקודה בארץ: