יחזקאל פרק י״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

2. (ב)בֶּן־אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:חוד חידה. אמור הנבואה בלשון חידה ודבר אותה במשל:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חוד חידה. ענינו דבר סתום קשה ההבנה:

   רש"י

   חוד חידה. הנבואה שבענין בלשון חידה הוא שהוא מדמה את נ"נ לנשר ואת מלכי יהודה לצמרת ארזים:

   מלבי"ם

   חוד חידה ופתרון החדה יהיה משל אל בית ישראל:

3. (ג)וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר־לוֹ הָרִקְמָה בָּא אֶל־הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת־צַמֶּרֶת הָאָרֶז

   מצודת דוד:הנשר הגדול. וחזר ופי׳ שקראו גדול לפי שהיה גדול הכנפים ר״ל כנפי נוצתו היו גדולים במדה: ארך האבר. גוף הכנף היה ארוך: מלא הנוצה. גוף הכנף היה מלא נוצות: אשר לו הרקמה. אשר מראה הנוצות היו כגוון הרקמה בחלוף הגוונים כמו נוצות הטווס ועל נ״נ יאמר: אל הלבנון. אל יער הלבנון ומשם לקח הסעיף הגבוה מאילן הארז שהוא הגבוה שבעצים ר״ל נ״נ בא לירושלים ולקח את מלכה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   האבר. הוא גוף הכנף וכן אבר כיונה (תהלים נה):

   הרקמה. כמעשה רוקם בחלוף הגוונים:

   הלבנון. שם יער:

   צמרת. כן יקרא סעיף העליון העולה למעלה מכולם וכן ובין עבותים היתה צמרתו (לקמן לא):

   רש"י

   ארך האבר. כמו כנף אל"א בלע"ז לשון אחר כמשמעו לשון אברים ממש:

   הרקמה. נוצתו נאה ומצויירת:

   את צמרת הארז. כל נוף האילן בלע"ז צימא הוא משל שהגלה את יהויקים וגבוריו:

   מלבי"ם

   הנשר הגדול, הוא מלך בבל שהוא דומה כנשר שמגביה עוף על כל העופות והוא מלך בעופות ולכן הגביה עוף למרום הרי הלבנון על ראש הארזים הרמים, וצייר אותו בד' תארים, א. גדל הכנפים, שהנוצות של האבר שבם יעוף הם גדולים וארוכים שעי"כ יעוף בקל, ב. שהאבר של הכנף שבו מחוברים הנוצות הוא ארוך, ג. שגופו ואיברו מלא נוצה, ד. אשר לו הרקמה נוצות יפות מצוירות בכל מיני גוונים והנמשל א. שיעוף בקל לאפסי ארץ. ב. שהאבר ארוך מורה על הכח והעצמה, [משא"כ בנשר השני שיזכיר אח"ז לא הזכיר ארך האבר כי פרעה לא היה בו כח ועצמה], ג. שהוא מלא הנוצה היינו שארצו מלא אנשים והמונים (משא"כ את הנשר השני צייר ברב נוצה, שי"ל רב עם ואינם ממלאים מלא ארצו), ד. שי"ל הוד והדר וכל משכיות החמדה שזה משל הרקמה (שלא נאמר ג"כ בנשר השני), והנשר הזה שהוא נ"נ בא אל הלבנון ויקח את ראש הארז דהיינו שהגלה את יהויכין שהוא ראש האומה ואת השרים והגבורים:

4. (ד)אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף וַיְבִיאֵהוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ

   מצודת דוד:את ראש וגו׳. כרת ראש ענפיו הרכים העליונים הם השרים: אל ארץ כנען. אל ארץ כשדים יאמר שהיא ארץ סוחרים כמ״ש אל ארץ כנען כשדימה (לעיל טז): בעיר רוכלים. על בבל יאמר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יניקותיו. ענפיו הרכות והקטנות כמו ויעל כיונק לפני (ישעיהו נ״ג:ב׳):

   קטף. ענין כריתה כמו עודנו באבו לא יקטף (איוב ח׳:י״ב):

   כנען. ענינו תגר וסוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳):

   רוכלים. סוחרים כמו רוכלת העמים (לקמן כז):

   רש"י

   את ראש יניקותיו קטף. גדולתו ומלכותו השפיל, יניקותיו כמו ענפיו:

   ויביאהו אל ארץ כנען. אל ארץ תגרים הוא בבל:

   מלבי"ם

   את ראש יניקותיו קטף, היונקות הם הבדים העולים בצדי הארז שיונקים ממנו, שזה משל על השרים וחורי יהודה והחרש והמסגר שהגלם מא"י, ויביאהו אל ארץ כנען, ר"ל ארץ כשדים שמתקבצים שם הכנענים והסוחרים, ושמו בעיר רוכלים היינו בבבל כאילו נמסר שם ליד הרוכלים הנושאים אותו מבית לבית, כי השתמשו בהם שם לצרכיהם איש ואיש בביתו:

5. (ה)וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה־זָרַע קָח עַל־מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ

   מצודת דוד:מזרע הארץ. מהארץ ההיא עצמה אשר זרע בה: בשדה זרע. בשדה טובה לזריעה: קח. לקחה וזרעה סמוך למים רבים לבוא בה מרבית הרטיבות: צפצפה שמו. הנשר שם את הזרע באופן שתצמח להיות בעלת ענף כאילן צפצפ׳ ר״ל המליך בה מזרע המלוכה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   קח. מלשון לקיחה:

   צפצפה. הוא מין ערבה ובדרז״ל והצפצפה פסולה (סוכה לג):

   רש"י

   ויקח מזרע הארץ. את צדקיהו בנו:

   בשדה זרע. בירושלים בעיר מלוכה:

   קח על מים רבים. נשרש על מים רבים, כלומר נתן לו גדולה וממשלה על סביביו:

   צפצפה. מין אילן ערבה שענפיו מרובים שאלק"א בלע"ז:

   מלבי"ם

   ויקח מזרע הארץ ר"ל שלקח את מה שראוי להרכיבו באילן אחר שזה נקרא זרע באילנות, ויתנהו בשדה זרע היינו שהרכיבו בזרע אחר, קח על מים רבים לקח מזרע הארץ שהיה תחלת גדולו על מים רבים, צפצפה שמו, ושם אותו והרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה הגדלה בהרים בלי מים, והנמשל שלקח את צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והמליכו שיהיה תחתיו שבזה הרכיבו בשדה זרע שיהיה מולך תחת ידו כענף המורכב שהוא כפוף תחת האילן שיונק ממנו והגם שבבבל גדלו ערבים [כמ"ש על נחל הערבים ישאום, על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו] הרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה גרוע, ר"ל שתחת רוב השפע שהיה לו בא"י השכינו באופן שיהיה חרב ויבש וישכן חררים בלא טובה וברכה:

6. (ו)וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת

   מצודת דוד:ויצמח. הזרע ההוא צמח והיה לאילן גפן המתפשטת הרבה ושפלה בקומה: לפנות. להיות דליותיו פונות אליו לא כדרך שאר האילנות שהדליות עולות למעלה בגובה כ״א כדרך דליות הגפן שהמה יורדות למטה לפנות מול גוף האילן: ושרשיו. שרשי האילן ההוא השרישו תחת האילן וכדרך עץ הגפן ולא התפשטו למרחוק כדרך שאר האילנות ר״ל המשילו רק במקומו אבל למולו יכנע: ותהי לגפן. ר״ל גם שבחי הגפן היה לו כי עשתה והגדילה הרבה בדים וענפיה הרכים התפשטו למרחוק וכדרך עץ הגפן ר״ל במקומו היה לו ממשל רב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   סורחת. ענין יתרון ורב כמו וסרח העורף (שמות כז):

   דליותיו. כן יקראו הענפים שדרכם לעלות למעלה והוא מל׳ דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד) וכן באורך דליותיו (לקמן לא):

   בדים. הם הענפים הגסים וכן ממטה בדיה (לקמן יט):

   ותשלח. ענין התפשטות כמו תשלח קציריה (תהלים פ):

   פראות. היא הפוך מן פארות והם הענפים הדקים וכן מסעף פארה (ישעיה י):

   רש"י

   סורחת. כמו (שמות כ״ו:י״ב) וסרח העודף גדולה:

   שפלת קומה. לעבוד למלך בבל:

   דליותיו. זמורותיו:

   אליו. אל מלך בבל:

   תחתיו. תחת מלך בבל:

   בדים. מוטות:

   ותשלח. ותגדל:

   פארות. ענפים רבים:

   מלבי"ם

   ויצמח, הזרע המורכב בהצפצפה צמח ויהי לגפן, תחת שהיה ארז אדיר התהוה ממנו גפן והגפן לא תהיה גבוהה רק סורחת שפלת קומה שקומתה תסרח בארץ עד שתהיה שפלה מתפשטת ברוחב לא בגובה, כמ"ש ואת אילי הארץ לקח להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא, שלקח את הגבורים לבל יהיה עוד ארז אדיר רק יהיה כגפן שנושא פרי ואינו חזק, ר"ל שיתן לו מס הרבה ולא יהיה תקיף במלכותו רק יהיה כפוף ונכנע, לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו שהדליות שהם הענפים המתנשאים לרום יושפלו ויפנו אל הצפצפה וגם השרשים יהיו כפופים תחתיו, כמ"ש לשמור את בריתו לעמדה ותהי לגפן ותעש בדים אבל היא היתה לגפן בפ"ע בלתי מורכב, עד ששלחה בדים (שהוא הענף היוצא מן האילן סמוך לשרשו בשוה עם האילן והיא חזק ועב), ותשלח פראות ענפים עושים פרי ר"ל שצדקיהו התחזק במלכותו:

7. (ז)וַיְהִי נֶשֶׁר־אֶחָד גָּדוֹל גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב־נוֹצָה וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרֳשֶׁיהָ עָלָיו וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה־לּוֹ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ

   מצודת דוד:גדול כנפים. הוא פי׳ על מה שקראו גדול: ורב נוצה. הרבה נוצה היה בו אבל לא היה מלא נוצה ולא היה לו ארך האבר ולא הרקמה כמו הנשר הראשון ועל פרעה יאמר: כפנה שרשיה עליו. אספה כל שרשיה על הנשר ההוא לבטוח עליו: ודליותיו שלחה לו. הושיטה דליותיו אל הנשר ההוא שהוא ישקה אותה מן המים המכונסים בין הערוגות העשויות לצורך נטיעתה שעשה לה הנשר הראשון (כי כן הדרך לעשות סביב הנטיעה כעין ערוגות) ר״ל שלח מלאכיו אל פרעה להחזיק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כפנה. ענין אסיפה ובדרז״ל יש כנופיא (שבת ס) ועם שהוא הפוך:

   שלחה. ענין הושטה:

   מערוגת. הם תלמי המחרישה כמו כערוגות הבשם (ש״ה ה):

   מטעה. מל׳ נטיעה:

   רש"י

   ויהי נשר אחד. מלך מצרים:

   כפנה שרשיה. לשון רעבון כמו לשוד ולכפן (איוב ה) רעבו ונתאוו שרשי הגפן הזאת לאותו הנשר תוספות ויש משמע כפנה כמו אספה והוא הפוך ובדברי רבותינו יש מן הדומה לו שקורין לאסיפת העם כנופיא וכפנא הוא כמו כנפה אמאש"א בלע"ז:

   ודליותיו שלחה לו. ושלוחיה שלחה לו לבא אליה ולהשקות אותה:

   מערגות מטעה. מהעוגיות מים שעשה לו הנשר הראשון:

   מלבי"ם

   ויהי נשר אחד, הוא פרעה מלך מצרים שהיה ג"כ גדל כנפים (ולא ארך האבר כנ"ל (בפסוק ג')) והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו שרשי הגפן התאוו לינק ולהתחבר אל הנשר השני, ושלחה לו דליותיה כדי שישקה אותה מערגות מטעה, שתחת שהנשר הראשון כפף את הדליות שיהיו סרוחים בארץ, ומנע ממנה המים להיות מתחברת עם הצפצפה, חשקה בנשר השני ששם תרים דליות ושם תשתה מים רבים, היינו שחשב שע"י פרעה ירים ראש, וישבע שובע שפע וברכה:

8. (ח)אֶל־שָׂדֶה טּוֹב אֶל־מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת

   מצודת דוד:אל שדה טוב. כאומר והנה הגפן הזה טעה מאד כי הלא נטועה היא ע״י הנשר הראשון בשדה טוב וסמוך אל מים רבים למען עשות ענפים ולגדל פרי להיות מעצמה גפן גדולה וחזקה מבלי בטחון הנשר השני ומבלי השקאתו מן המים הבאים בפועל מעשה הנשר הראשון ר״ל הלא מבלי פרעה יוכל לעמוד במלוכה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אל שדה. כמו בשדה ובא מלת אל במקום הבי״ת כמו ואל הארון (שמות כה):

   שתולה. נטועה כמו והיה כעץ שתול (תהלים א):

   ולשאת. ר״ל לגדל והיא מל׳ משא וסבל:

   אדרת. גדולה וחזקה כמו אשר אדירים שודדו (זכריה י״א:ב׳):

   רש"י

   אל שדה טוב וגו'. כלומר ועל חנם עשתה זאת כי אל שדה טוב היתה שתולה:

   לגפן אדרת. לגפן תקיף:

   מלבי"ם

   אל שדה טוב היא שתולה, (השתילה באילנות היא מה שיעקור האילן ממקומו וישתלנו במק"א) רצה לשתול הגפן אל שדה טוב, אל מצרים, ששם ימצא מים רבים, היינו לצאת מרשות נבוכדנצר אל רשות פרעה כדי לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת, ר"ל שיהיה מלכות בפ"ע, ושלא יהיה כפוף ומשועבד לנבוכדנצאר:

9. (ט)אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה תִּצְלָח הֲלוֹא אֶת־שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק וְאֶת־פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ כָּל־טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ וְלֹא־בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם־רָב לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ

   מצודת דוד:אמור. על הגפן ההיא: תצלח. כמו התצלח ותחסר ה״א התימא ר״ל וכי תצלח בבטחון הנשר השני הלא הנשר הראשון יעתוק ויעקור את שרשיה ויכרת פריה וממילא יתייבשו הואיל ונכרתו מן האילן אין להם יניקה לבוא בהם הרטיבות ר״ל נ״נ יעקור המלוכה וישחט בני צדקיהו: כל טרפי צמחה. כל העלים שצמחו בה יתייבשו הואיל ונעקרו שרשיה ר״ל העם יהיו גולים: ולא בזרוע גדולה וגו׳. ר״ל הנשר השני לא יבוא בעזרתה בזרוע גדולה ובעם רב לעמוד במלחמה מול הנשר הראשון הבא לעקור ולהסיע אותה ממקום אשר נשרשו שרשיה ר״ל לא יעזור לו פרעה מול נ״נ:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ינתק. ענין עקירה והעתק:

   יקוסס. ענין כריתה והוא כמו יקוצץ כי זסשר״ץ מתחלפים:

   טרפי. עלים כי עלי תאנה (בראשי׳ ג) ת״א טרפי תאנה:

   בזרוע. ר״ל בחוזק כי הוא נתון בזרוע:

   למשאות. ענין לקיחה והסעה כמו ובתים ונשאו (מיכה ב):

   רש"י

   אמור. כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי ארנו נמנה במסורת:

   ינתק. הנשר הראשון:

   את פריה יקוסס. כמו יקוצץ הם בני צדקיהו ששחטן לעיניו:

   טרפי. עלי פוייליי"א בלע"ז:

   ולא בזרוע גדולה ובעם רב. יבא הנשר השני לעזרתה:

   למשאות אותה משרשיה. לנוכח העוקרות ומסיעות אותה משרשיה:

   מלבי"ם

   אמר וכו' תצלח וכי תצלח? הלוא את שרשיה ינתק הנשר הראשון הלא ינתק את השרשים, ופריה יקוסס ויבש וגם עליו הלחים, יבשו ר"ל שיעקר הממלכה ויכרית כל אנשיה, ולא בזרוע גדולה שא"צ לו לזה כח גדול ויד חזקה למשאות אותה (ר"ל להעתיק אותה) משרשיה, כי פרעה לא יבא למו לעזרה ובקל יכבוש אותם ויחריב את ירושלים:

10. (י)וְהִנֵּה שְׁתוּלָה הֲתִצְלָח הֲלוֹא כְגַעַת בָּהּ רוּחַ הַקָּדִים תִּיבַשׁ יָבֹשׁ עַל־עֲרֻגֹת צִמְחָהּ תִּיבָשׁ

    מצודת דוד:והנה שתולה. ר״ל אף אם תשאר שתולה ולא יעקור שרשיה וכי תצמח בהשקאת הנשר השני הלא כאשר יגע בה רוח הקדים הלא תתייבש: על ערוגות צמחה תיבש. ר״ל אף שהיא עומדת סמוך להערוגות הנעשות לצורך צמחה מקום ימצא שם מים מכונסים עם כל זה תתייבש כי אין דבר עומד בפני רוח הקדים כי הוא יחריב גם המים המכונסים בין הערוגות וכאומר הלא אין להנשר השני מקום להשקותה כ״א מהמים שבין הערוגות ואם רוח הקדים תייבש גם אותו מאין לו מים להשקותה ומה הוא א״כ הבטחון ר״ל אף אם נ״נ לא יעשה עמו רעה רק ימנע ממנו הטובה לא יתקיים ע״י הרעה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כגעת. מל׳ נגיעה:

    רש"י

    והנה. עתה שתולה כרצונה:

    התצלח. איפשר שתצלח זו שבגדה במי שנטעה ראשון:

    מלבי"ם

    והנה שתולה התצלח מוסיף לאמר שהגם שלא יבא הנשר לעקרה, הלא אחר שהיא שתולה, שנעקרה ממקום זה ונשתלה במק"א וכי אפשר שתצלח כיון שאינה במקומה, הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש כי הרוח יעקרנה, ומוסיף עוד שגם בלא רוח הקדים גם אם תעמוד על ערוגת צמחה תיבש, כי אין לה כח להתקיים, וכמו שיבואר הנמשל אח"ז:

11. (יא)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

12. (יב)אֱמָר־נָא לְבֵית הַמֶּרִי הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה־אֵלֶּה אֱמֹר הִנֵּה־בָא מֶלֶךְ־בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת־מַלְכָּהּ וְאֶת־שָׂרֶיהָ וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה

    מצודת דוד:לבית המרי. לבית ישראל הממרים בי: הלא ידעתם. הלא תוכלו לדעת ולהבין מה הם אלה הדברים על מה ירמזו: אמור וגו׳. ר״ל אמור פתרון הדברים: מלך בבל. והוא פתרון הנשר הגדול הראשון: ירושלים. הוא פתרון הלבנון: את מלכה ואת שריה. הוא פתרון צמרת הארז וקטיפת היונקות ועל יהויכין ושריו יאמר שלקחום נ״נ בגולה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מה אלה. מה החידה הזאת ופירשה להם:

    ויקח את מלכה ואת שריה. הם צמרת הארז יהויקים ושריו:

    בבלה. היא עיר הרוכלים:

    מלבי"ם

    אמר אל בית המרי את הנמשל, הנה בא מלך בבל ירושלים הוא נמשל הנשר הגדול שבא אל הלבנון, ויקח את מלכה הוא מ"ש ויקח את צמרת הארז, ואת שריה הוא מ"ש את ראש יונקותיו קטף, ויבא אותם אליו בבלה הוא מ"ש בעיר רוכלים שמו:

13. (יג)וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה וְאֶת־אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח

    מצודת דוד:מזרע המלוכה. הוא פתרון מזרע הארץ ועל צדקיהו יאמר שהיה בן יאשיה כי נ״נ המליכו תחת יהויכין: ויכרות אתו ברית. לבל ימרוד בו: ויבא אותו באלה. השביע אותו על זאת: ואת אילי הארץ לקח. שרי ירושלים לקח להיות בידו ערבון שלא ימרוד בו צדקיהו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    באלה. בשבועה:

    אילי. ענין חוזק כמו ביד אל גוים (לקמן לא):

    רש"י

    מזרע המלוכה. צדקיהו:

    אילי הארץ. שרי הארץ:

    מלבי"ם

    ויקח מזרע המלוכה הוא מ"ש ויקח מזרע הארץ, ויכרת אתו ברית הוא מ"ש ויתנהו בשדה זרע, ואת אילי הארץ לקח הוא מ"ש צפצפה שמו:

14. (יד)לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא לִשְׁמֹר אֶת־בְּרִיתוֹ לְעָמְדָהּ

    מצודת דוד:להיות. את הערבון לקח למען תהיה רק ממלכה שפלה להיות נכנעת לו לבל יתנשא למרוד בו רק לשמור את הברית שכרת עמו להיות לה עמידה וקיום וזהו פתרון גפן סורחת שפלת קומה וכו׳ ור״ל שנתן לה ממשלה מה אבל רק בארצה ובמקומה ותהיה נכנעת לבבל:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    לעמדה. למען יתקיים:

    מלבי"ם

    להיות ממלכה שפלה הוא מ"ש ויהי לגפן סורחת, לבלתי התנשא הוא מ"ש שפלת קומה לשמור את בריתו לעמדה הוא מ"ש לפנות דליותיו אליו:

15. (טו)וַיִּמְרָד־בּוֹ לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם לָתֶת־לוֹ סוּסִים וְעַם־רָב הֲיִצְלָח הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט

    מצודת דוד:וימרד בו. אח״ז מרד בו צדקיהו ושלח מלאכיו למצרים לתת לו סוסים ועם רב להיות בעזרתו מול בבל וזהו פתרון הנשר השני והשלחת הדליות להשקותם מן המים שבין הערוגות ר״ל לחזק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ: היצלח הימלט. וכי יצלח בבטחון מלך מצרים וכי יהיה נמלט מיד נ״נ האיש העושה הדברים האלה: והפר. וכי המפר ברית ראוי הוא להמלט:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וימרד בו הוא מ"ש ויהי לגפן ותעש בדים, וישלח מלאכיו מצרים זה באור המשל של הנשר השני לתת לו סוסים ועם רב הוא מ"ש להשקות אותה מערוגות מטעה, היצלח, ר"ל וכי יצלח? הלא לא יצלח משני טעמים, א. הימלט העשה אלה, הלא נבוכדנצר ילחם אתו ויכבשנו, הוא מ"ש הלא את שרשיה ינתק ב. והפר ברית ונמלט שאף אם לא ילחם עמו לא ימלט מצד שהפר ברית וה' יענישהו הוא מ"ש במשל על ערוגות צמחה תיבש:

16. (טז)חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־לֹא בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ אֲשֶׁר בָּזָה אֶת־אָלָתוֹ וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת־בְּרִיתוֹ אִתּוֹ בְתוֹךְ־בָּבֶל יָמוּת

    מצודת דוד:אם לא. הוא ענין לשון שבועה: אשר בזה את אלתו. בזה את השבועה שהשביעו ועבר עליה: אתו. עם המלך הממליכו בתוך בבל ימות (ועם שכבר אמר במקום המלך חזר לומר שוב אתו בתוך בבל לפי שארכו הדברים באמרו אשר בזה וכו׳ וכן דרך המקרא) וזה פתרון נתוק השרשים וכו׳ ור״ל שנ״נ יעקור מצדקיהו שרשי המלוכה כי לא ימלוך עוד מי מזרעו ויקצץ פרי בטנו כי שחט את בניו והגלה את העם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    חי אני, ופי' מ"ש הימלט העושה אלה, כי נבוכדנצר יבא עליו למלחמה ובבבל ימות:

17. (יז)וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ פַרְעֹה בַּמִּלְחָמָה בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת

    מצודת דוד:ולא בחיל גדול וגו׳. ר״ל לא יעשה עמו פרעה לבוא בחיל גדול ובקהל רב כי לא יקיים הבטחתו לישראל לעשות עמו מה שאמר והוא פתרון ולא בזרוע גדולה וכו׳: במלחמה. בעת בוא עליו מלחמת בבל כשישפוך סוללה מול העיר לכבשה וכשיבנה דיק ללכדה למען הכרית בה נפשות רבות הנה אז לא יקיים פרעה הבטחתו לבוא בעזרת ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    סוללה. היא תל העפר ששופכין מזל העיר לעלות עליה להלחם בה:

    דיק. הוא המגדל הנבנה מול העיר ללכדה כמו ויבנו עליה דיק (ירמיהו נ״ב:ד׳):

    רש"י

    בשפוך סוללה. כשיבא נבוכדנצר וישפוך סוללה על ירושלים:

    להכרית נפשות רבות. להרוג את בני העיר:

    מלבי"ם

    ולא בחיל גדול, ר"ל פרעה לא יעזרם בחיל גדול בעת שישפך נבוכדנצר סוללה להכרית נפשות וזה פי' מ"ש במשל ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה שכוונתו שנבוכדנצר לא יהיה צריך לזה זרוע גדולה, כי גם פרעה שהוא הנשר השני לא יבא בזרוע גדולה לעזרו:

18. (יח)וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ וְכָל־אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט

    מצודת דוד:ובזה אלה. והנה צדקיהו שבזה את השבועה למען הפר הברית שכרת עם נ״נ: והנה נתן ידו. מתחילה נתן ידו והוא תקיעת הכף לקיים הדבר ואח״ז עשה כל המרידות האלה לזאת לא ימלט מיד נ״נ:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    נתן ידו. הבטיח באמונה ונשא ידו בברית:

    מלבי"ם

    ובזה אלה, עתה מפרש והפר ברית ונמלט, שאחר שבזה אלה והפר ברית ויתר מזה והנה נתן ידו שגם כבר הניח ידו מן המלחמה, ר"ל אחר שנשקעה העיר, ובכ"ז וכל אלה עשה כי עמד במרדו ורצה לברוח מצרים, ואיך ימלט וז"פ מ"ש במשל והנה שתולה התצלח, איך יצלח בעת יעקר ממקומו לברוח למצרים:

19. (יט)לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי־אָנִי אִם־לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ

    מצודת דוד:לכן. הואיל וכן עשה לכן כה אמר ה׳: אם לא. הוא ענין שבועה: אלתי אשר בזה. ר״ל השבועה אשר בזה דומה אלי כאלו נשבע לי ובזה אותה וזהו על כי נשבע בשם ה׳: ובריתי. הברית אשר הפר הוא כאלו הפר בריתי אשר כרת עמי: ונתתיו בראשו. לכן אתן גמול העון הזה על ראשו:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    ונתתיו בראשו. הוא סמוי עיניו:

20. (כ)וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל־בִּי

    מצודת דוד:ופרשתי עליו רשתי. ארז״ל כשברח צדקיהו דרך מערה הזמין הקב״ה צבי הולך על המערה ממעל ורדפו הכשדים אחר הצבי לתפשו ובהגיעם לפתח המערה מצאו את צדקיהו יוצא מן המערה ותפשוהו: ונשפטתי אתו שם. בבבל אתווכח עמו על המעל שמעל בי לעבור השבועה כי שם ישב במאסר וזה יחשב לו ויכוח כי בזה יודיע לו שפשע בו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    במצודתי. הוא הרשת שצדין בה:

    ונשפטתי. ענין ויכוח וכן כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז):

    מעלו. ענין חטא ופשע:

    רש"י

    ופרשתי עליו רשתי. כמו שפירשתו למעלה בתחילת הספר (לעיל יב) שזימן צבי להלוך על גג המערה:

    ונשפטתי. ואתווכח עמו:

    מלבי"ם

    ופרשתי בעת שברח דרך המערה נזדמן צבי להכשדים שפרשו עליו רשת ועי"כ נתפס צדקיהו במצודה:

21. (כא)וְאֵת כָּל־מִבְרָחָיו בְּכָל־אֲגַפָּיו בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי

    מצודת דוד:ואת כל מברחיו. כל הבורחים מעליו בכל חיילותיו יפלו בחרב האויב כי ישיגם והנשארים מהם יתפזרו בעולם בכל רוחות העולם: וידעתם. אז בבוא הדבר תדעו שאני ה׳ דברתי הדברים האלה ולא בדאם הנביא מלבו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מברחיו. מל׳ בריחה:

    אגפיו. כנפיו ובדרז״ל עד בין אגפים (חולין מ״ו) ועל התפשטות החיילו׳ יאמר וכן וכל אגפיו (לעיל יב):

    רש"י

    ואת כל מברחיו. כתרגומו וית כל גיברוהי ומנחם חברו עם ברח דודי (סוף ש"ה) וכה פתרונו ואת כל הבורחים:

    בכל אגפיו. בכל כנפיהם כלומר בכל כחם בחרב יפולו:

    יפרשו. שרונאפנדו"ן בלע"ז:

    מלבי"ם

    ואת כל מברחיו החיל שיברחו אתו, בכל אגפיו כל נשיו והנלוים אתו יפלו בחרב כנ"ל למעלה:

22. (כב)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר־גָּבֹהַ וְתָלוּל

    מצודת דוד:ולקחתי אני. אני אקח ענף מסעיף העליון מאילן הארז הרמה ואני אתן אותה במקומו ר״ל בימי המשיח אקח מזרע דוד ואמליכו בירושלים: מראש יונקותיו. מן הענפים הרכים שהמה בראש הסעיף העליון מהם אכרות ענף רך אשר יצלח לנטיעה: ושתלתי אני. אטע אותו על הר גבוה ותלול למען יהיה נראה למרחוק ועל המשיח יאמר וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותלול. ענין גבהו׳ והוא מל׳ תל:

    רש"י

    ונתתי. כתרגומו ואקיימיניה. ולקחתי אני. את מלך המשיח:

    רך אקטוף. אין דרך להרכיב אלא מן הרך שגדל אשתקד שקורין גרייפי"א בלע"ז:

    ותלול. לשון תל שדרך תל להיות גבוה ותלול אומנצלי"ה בלע"ז:

    מלבי"ם

    (כב-כג) כה אמר ה' נבא שאח"כ יקח מצמרת הארז ויתן לו שיהיה לו מציאות בפ"ע שהוא מה שאויל מרודך יוציא את יהויכין מבית הכלא, ואח"כ מראש ינקותיו רך אקטף הוא זרובבל בן שלתיאל מזרעו, ושתלתי שיועתק מבבל לא"י ושמזרעו יצא צמח לבית דוד להקים ניר לדוד באחרית הימים:

23. (כג)בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה

    מצודת דוד:בהר מרום ישראל. בהר הגבוה שבכל א״י הוא ירושלים שם אשתלנו: ונשא ענף. יגדל ענפים ויעשה פרי ויהיה דומה לארז חזק ר״ל יהיה לו הרבה טובה וגדולה: ושכנו תחתיו. תחת האילן הזה ישכנו כל צפור וכל בעל כנף תשכונה בצל ענפיה הגדולים ר״ל כל האומות יהיו נשמעים לו וסרים לעבודתו:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י

    רש"י

    תשכונה. דגשות הנו"ן משמש תחת נו"ן שנייה כאלו כתוב תשכוננה:

24. (כד)וְיָדְעוּ כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְהוָה הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי

    מצודת דוד:כל עצי השדה. הם מלכי האדמה: השפלתי עץ גבוה. הם שרי הבבליים: הגבהתי עץ שפל. הם מלכי בית דוד: הובשתי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: אני ה׳. הנאמן במאמרו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הובשתי. מל׳ יבשו׳:

    לח. מל׳ לחו׳ ורטיבו׳:

    והפרחתי. ענין הצמחת הפרח:

    רש"י

    השפלתי עץ גבוה. את הכשדים שהיו מושלים בישראל:

    הובשתי עץ לח. צדקיהו וזרעו:

    והפרחתי עץ יבש. יהויכין שגלה בלא בנים יוליד בבבל את זרובבל והוא יהיה פחת יהודה למשול:

    מלבי"ם

    וידעו, כולם ידעו שהיה הכל בהשגחה, שהשפיל את צדקיהו שהי' עץ גבוה ולח והגביה את יכניה שהיה עץ שפל ויבש, כי נכתב עליו בדת בבל שלא יצלח מזרעו מושל על בית ישראל (כמ"ש בירמיה כ"ג), אני ה' דברתי ועשיתי, נגד מ"ש (בפסוק כ"א) אני ה' דברתי, אמר פה דברתי ועשיתי, כי הטובה כשידבר אותה לא יחזור ממנה, ועם הדבור נעשה המעשה ונגמר, לא כן הרעה שעם הדבור אינו נקשר המעשה כי יצפה שישוב בתשובה ושתבוטל הגזרה: