יחזקאל פרק י״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי

   מצודת דוד:ויבוא אלי. בא אלי קבוצת אנשים מזקני ישראל: וישבו לפני. התעכבו לפני:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויבוא אלי אנשים. כולם בלב אחד לרעה לכך נאמר ויבוא, ומדרש אגדה אומר על שם שהקב"ה גלה אזן הנביא תחלה הנה יבואו אליך פלוני ופלוני:

   מלבי"ם

   ויבא אלי אנשים מזקני ישראל יש הבדל בין זקני יהודה שישבו לפניו [למעלה ח] שהיו צדיקים וזקני ישראל היו רשעים:

2. (ב)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

3. (ג)בֶּן־אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם

   מצודת דוד:העלו וגו׳. ר״ל מחשבות לבם לעבודת כוכבים ונגד פניהם נתנו מכשול עון העבודת כוכבים כאומר לא במחשבה לבד כי עושים גם בפועל: האדרש. וכי מהראוי שאהיה נדרש להם למלא משאלותם בתמיה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נוכח. נגד כמו לנוכח אשתו (בראשית כה):

   רש"י

   העלו גלוליהם על לבם. לבם אל גלוליהם לעבוד:

   נתנו נכח פניהם. להיות להם עכו"ם תמיד למורא ולאלוה:

   האדרש אדרש. התראה כי אני אדרוש להם ואשיב על דבריהם הרבה תמיהות מתקיימות:

   מלבי"ם

   האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ר"ל שעבודת האלילים אינו אצלם במעשה לבד כי הם מצויירים אצלם בציור הלב שמאמינים ודבוקים בם בכל לבבם, ומכשול עונם נתנו נכח פניהם, שגם בחטאים שחוטאים בפועל לא לבד שחוטאים כי גם נתנו נכח פניהם את המכשול שמכשיל אותם בחטא והמסבב אותו, עד שמשתדלים שימצא תמיד הסבה שמביאה אותם אל החטא, וכיון שדבוקים כ"כ בחטאים בין במחשבה בין במעשה האדרש אדרש להם, הלא אחר שהם מומרים לעברות בפועל וכופרים מצד מחשבת ע"ז לא יש תקוה עוד שישובו:

4. (ד)לָכֵן דַּבֵּר־אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא אֲנִי יְהוָה נַעֲנֵיתִי לוֹ בָא בְּרֹב גִּלּוּלָיו

   מצודת דוד:דבר אותם. דבר עמהם: ובא אל הנביא. לשאול ממנו דבר ה׳: נעניתי לו. אקבל מענהו אשר לו להשיב עליו עם כי בא לשאול במחשבות רוב גלוליו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נעניתי. ענין אמירה כמו ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז:א׳) ור״ל אקבל מענהו ודוגמתו ונעתר להם (ישעיהו י״ט:כ״ב) ופי׳ יקבל עתר תפלתם:

   רש"י

   נעניתי לו. שויי"ש רפונדו"ץ בלע"ז אע"פ שהוא בא לפני ברוב גלוליו כן ת"י:

   מלבי"ם

   לכן דבר, איש איש וכו' אני ה' נעניתי לו, ר"ל הוא אינו בא אל הנביא לדרוש ולדעת האמת, רק רוצה לעשות מזה עסק וענין, כי בא ברב גלוליו אינו בא ע"ד לעזוב את גלוליו, בהפך ע"י רוב גלוליו בא אל הנביא להתוכח עמו ולהכחיש דבריו:

5. (ה)לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם

   מצודת דוד:למען תפוש. ר״ל לא אשיב למלאות שאלתו רק למען לאחוז אותם בלבותם להקריב אלי אשר כולם פרשו מעלי במחשבות גלוליהם כי בראותם שאקבל מענם ואשיבם ידעו שיש אלהים בישראל:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תפוש. ענין אחיזה:

   נזורו. ענין הפרשה כמו נזורו אחור (שם א):

   רש"י

   למען תפוש את בית ישראל וגו'. בדיל לקרבא ית בית ישראל למתן תיובתא בלבהון:

   נזורו. כמו נזיר אחיו (ראשית מט) פורינ"ט אשיברי"ץ בלע"ז:

   מלבי"ם

   למען תפש את בית ישראל בלבם, שעד עתה כבר נזרו בית ישראל מעלי כולם בגלוליהם במעשה הגלולים, והזקנים האלה רוצים לתפוש אותם גם בלבם שגם במחשבתם יתרחקו מעל ה', ועי"ז באים אל הנביא להתוכח אתו, וי"ל שבזקנים האלה היו בעצמם נביאי שקר ובאו לשמוע דבר הנביא ולהפוך אותם כפי רצונם כמ"ש (ירמיהו כ״ג:ל׳) מגנבי דברי איש מאת רעהו:

6. (ו)לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם וּמֵעַל כָּל־תּוֹעֲבֹתֵיכֶם הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם

   מצודת דוד:שובו. אתם עצמיכם: והשיבו. את נשיכם ובניכם: השיבו פניכם. לבל תסתכלו בהם וכאומר אם כן יעשו אז אשיב על מענם למלאותם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שובו. מדרכיכם:

   והשיבו. את לבבכם:

   מעל גלוליכם. אשר העליתם אל לבבכם:

   השיבו פניכם. אשר שמתם מכשול עווניכם לנכחם:

   מלבי"ם

   לכן אמר אל בית ישראל אחר שהשיב אל הזקנים צוה לו נבואה ואזהרה אל בית ישראל שובו בעצמיכם והשיבו את אחרים מעל גלוליכם שהוא ע"ז ומעל כל תועבותיכם יתר התועבות שעושים במעשה:

7. (ז)כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר־יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא לִדְרָשׁ־לוֹ בִי אֲנִי יְהוָה נַעֲנֶה־לּוֹ בִּי

   מצודת דוד:לדרש לו בי. לדרוש את הנביא בדברי: נענה לו בי. אקבל המענה אשר לו להשיב עליו בעבור כבוד שמי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נענה. אקבל המענה:

   רש"י

   נענה לו בי. משתאל ליה במימרי אדרש לו:

   מלבי"ם

   כי איש וכו' ובא אל הנביא לדרש לו בי, שהנביא ידרוש בי לדעת העתידות לו בשבילו, אני ה' נענה לו בי, ר"ל לו נדמה כי הוא נענה בי, שמתעסק בי, ועושה לו ענין לדעת על ידי עתידות, לא לשמוע אל דברי ולשוב מחטאיו כי עדן גלוליו על לבו:

8. (ח)וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה

   מצודת דוד:ונתתי פני. רצה לומר אולם לא למלאות שאלתו כי אדרבה עוד אתן פני באיש ההוא ואתן אותו לשממה להיות למופת לבני מרי שלא יהיו כמותו לדרש בדבר ה׳ במחשבת עבודת כוכבים: ולמשלים. מן השממון שיבוא עליו יקחו משל להדמות אליה שוממות אחרות: כי אני ה׳. נאמן לשלם גמול:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   פני. ענין כעס כמו אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א) ע״ש שהכעס ניכר בפני האדם:

   והשמתיהו. מל׳ שממון:

   רש"י

   ונתתי פני באיש ההוא. אחרי כן אם לא ישמע אל דברי הנביא:

   פני. מישאירא"ש בלע"ז:

   והשימותיהו. תרגום יונתן ואשציניה:

   מלבי"ם

   ונתתי פני באיש ההוא אפנה השגחתי להענישו והשמתיהו לאות ולמשלים, בדור הזה יהיה הוא עצמו לאות שיראו הנגעים שעליו ויהיה לאות לבני מרי, ואחרי מותו יהיה למשל שימשלו שיקרה לרשעים כמו שקרה לרשע זה, ואח"כ בדורות הבאים והכרתיו מתוך עמי ויאבד שמו וזכרו:

9. (ט)וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יְהוָה פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:והנביא כי יפתה. ואם הנביא הנדרש יהיה נפתה מלבו וידבר דברו מנפשו להשיב אל השואל שימלא שאלתו: אני. כמו האני ותחסר ה״א התימא וכמוהו רבים ור״ל האם אני ה׳ פתיתי את הנביא לדבר שקר בתמיה הלא הבחירה חפשית ולכן אטה ידי עליו להכותו ואשמידו מתוך עמי ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יפותה. מל׳ פתוי והסתה:

   והשמדתיו. ענין אבדון וכליון:

   רש"י

   והנביא כי יפותה ודבר דבר. שאינו אמת:

   פתיתי. פתחתי לו פתח לאיזו שירצ' ומכאן יש לומר בא ליטמא פותחין לו:

   מלבי"ם

   והנביא כי יפותה, שיצרו או ריעיו יפתוהו לדבר נבואות שקר ודבר דבר אני ה' פתיתי והוא ידבר ויאמר שאני פתיתיו לילך בשליחות לנבאות, אז ונטיתי את ידי עליו להענישו:

10. (י)וְנָשְׂאוּ עֲוֺנָם כַּעֲוֺן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֺן הַנָּבִיא יִהְיֶה

    מצודת דוד:ונשאו עונם. הם יסבלו גמול עוונם זה כזה: כעון הדורש. כגמול עון הדורש בדבר ה׳ במחשבת עבודת כוכבים כן יהיה גמול עון הנביא המשקר:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונשאו. מל׳ משא וסבל:

    כעון הדורש כעון הנביא. בא בשני כפ״י הדמיון להורות על דמיון גמור וכן כמוך כפרעה (שם מד):

    רש"י

    כעון הדורש כעון הנביא. כחוב דאתי למילף ולא אליף כחוב נביי שקרא יהי:

    מלבי"ם

    ונשאו עונם, ובכ"ז גם המקבלים נבואתו ישאו עונם, ואין להם תירוץ שהתעה אותם, כי עון הדורש יהיה דומה אל עון הנביא, שלא היה להם לדרוש בנביאי שקר, וזאת אעשה למען לא יתעו עוד בית ישראל בעניני האמונה, ולא יטמאו בעברות ע"י נביאי השקר ולכן אעניש את נביאי השקר, וכיון בזה על אחאב בן קולי' שקלם מלך בבל באש והיו לאות ולמשלים:

11. (יא)לְמַעַן לֹא־יִתְעוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי וְלֹא־יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:למען לא יתעו וכו׳. כשיראו שאני משלם גמול: והיו לי לעם. אז יהיו נקראים עמי: לאלהים. להצילם ולהושיעם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יתעו. מל׳ תועה ועניינו ההולך בדרך שאינו ישר:

12. (יב)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

13. (יג)בֶּן־אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה־לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה

    מצודת דוד:למעל מעל. ר״ל אם החטא יהיה לכחש בי ולשקר בי: ונטיתי. אז אטה ידי עליה להכותה ואשבור לה משען לחם ולתוספת ביאור אמר והשלחתי בה רעב והכרתי כי ימותו ברעב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    למעל מעל. ת״א ישקר שקר:

    מטה לחם. על כי הלחם ישען ויסעד לבב אנוש אמר בו לשון מטה בדרך שאלה:

    רש"י

    מטה לחם. משען לחם:

    מלבי"ם

    ארץ כי תחטא לי, הנה בתוכחה שבת"כ חשב ארבעה סדרים של מיני רעות, וכולם כלולים בארבעה שפטים הרעים שחשב פה, שבהם נכללו כל הרעות שבעולם, כי הרעות יהיו או שמיימים, והם דבר ורעב, או יבואו ע"י בעלי רצון שהם חיה רעה, או ע"י בני אדם שהם בעלי בחירה, והוא חרב, וכשתדקדק שם תראה שבסדר ראשון חשב תולדות דבר שהם מיני חולאים, ותולדות חרב ונגפתם לפני אויביכם, ובסדר שני חשב תולדות רעב ולא תתן ארצכם את יבולה, ובסדר ג' חשב חיה רעה, ואח"כ בסדר ד' חשב שנית חרב ואח"כ דבר ואחר כך רעב, הרי שרעב היא התוכחה הקשה שבכולם, ובזה התחיל פה, ארץ כי תחטא למעל מעל שהוא כשילכו קרי ארבעה פעמים, שאז יבואו עליהם כל סדרי המכות עד שאטה ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב כמ"ש בסדר הד', בזה"ל בשברי לכם מטה לחם וכו', והכרתי ממנה אדם ובהמה כמש"ש בסדר החמישי ואכלתם בשר בניכם שהיא הקללה היותר גדולה, (וכבר אמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אבל בפעם רביעית אין תקנה כמ"ש ועל ארבעה לא אשיבנה):

14. (יד)וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:והיו. ואף אם יהיו בארץ ההיא שלשת האנשים הצדיקים האלה והם נח דניאל ואיוב: המה בצדקתם. ר״ל שורת הדין הוא שהם יצילו את עצמם בצדקת׳ לבל יכרתו ברעב אבל אין שורת הדין מחייבת להגן על כולם, (וזכר אלו השלשה לפי שנח לבד נשאר מן המבול ולא הגין על כל בני דורו ודניאל לא הגין על כל בני עמו כי הוא לבד היה בגדולה בבבל ואיוב לא הגין אף על בני ביתו כי כולם נאבדו ונשאר הוא לבדו לכן אמר אף אם יהיו שלשתם יחד אין שורת דין מחייבת להגן על אחרים):

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    נח דניאל ואיוב. לפי שאלו שלשה ראו שלשה עולמות נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה שראו את הבית בבניינו וחורבנו ובנין שני וכן אמר להם הקב"ה חיבה יתירה אני מראה לכם אתם יכניה וגלותו אילו תחטא לי אחת מארצו' העכו"ם וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה או רעב או חיה רעה או חרב או דבר כמו שמסודרין בפרשה זו זה אחר זה ושלשת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת ואני אביא ארבעתן על ירושלים ואשאיר לכם מבניכם אשר שם ואע"פ שאינכ' בתוכם ולא שהם ראוים להצל' אלא לנחם אתכם כשיגלו אצליכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרעה אשר הבאתי עליהם כי תראו שלא היו כדי לסובלם עוד, (הרי זה מהלך סדר פרשה זו כולה לשון זה אין ליישבו ונראה שאינו לשון הרב ועוד נראה שבספר זה חסר אחת מארבע שפטים מאז ועד אז, ס"א מאו ועד או) ל"א ארץ כי תחטא לי וגו' והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב לפי ששלשת האנשים האלה הצילם הקב"ה משלשת (מארבעת) שפטים האלה הזכיר הכתוב את אלו נח נמלט משלשתן מחיה רעה מניין אתה אומר בשעה שנכנס לתיב' בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב"ה דכתיב ויסגור ה' בעדו (שם ז) אין ויסגור אלא מחיות כד"א וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ז) ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות כו' בב"ר, מן הרעב מניין שנא' מן האדמה אשר אררה (ראשית ה) צא ולמד בב"ר במקו' שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם ותמצא שבימי נח היה אחד מהם ומביא ראיה מן האדמה אשר אררה, מן החרב זה המבול ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו והיו אומרים אין אנו מניחין אותו ליכנס אלא שהצילו הקב"ה אמר הקב"ה אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום ודרגיש לי' ימלל הה"ד בעצם היום הזה בא נח (שם ז) בעצומו של יום דניאל בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים והניח לדניאל והגלה לדניאל הגלת שלומי' לפי שמצאו מלא רוח חכמה, מן הרעב שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקי' צר עליה נבוכדנצר ג' שנים שנאמר ויהי הרעב גדול בעיר (מלכים ב ה) וגם (בירמיהו נ״ב:ו׳) ויחזק הרעב, מן החיות מניין וסגר פום אריותא (דניאל ז) ולא חבלונני וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן מן הרעב מניין לדברי האומר איוב בימי יעקב היה מצינו שהיה רעב בימיו, מן החיה מניין דכתיב ומקנהו פרץ בארץ פרץ גדרו של עולם, מן החרב מניין יפלח כליותי ולא יחמול:

    והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם. מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרונים דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה (נו) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי:

    מלבי"ם

    והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, כי נח דניאל ואיוב היו בדור שהיו בלתי זכאים והם היו צדיקים בדור ההוא, נח בדור המבול, ודניאל בדור החרבן, ואיוב בדור שבא השטן לקטרג כמ"ש משוט בארץ ומהתהלך בה, וכן פגע אותם ד' שפטים אלה, המבול היה רעה שמיימית, ואיוב נענש ע"י יסודות רוח ואש שהיו ג"כ רעה שמיימית, וע"י חרב שבא וכשדים, ודניאל ניצול מחרב ומחיה רעה המה בצדקתם ינצלו נפשם, פה אמר רבותא שהגם שבא התוכחה היותר קשה בכ"ז יועיל צדקתם להציל נפשם, ואין צריך לומר פה שלא יצילו בנים שזה פשיטא:

15. (טו)לוּ־חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה

    מצודת דוד:לו חיה רעה. ר״ל אם גמול העון יהיה אשר אעביר בארץ קבוצות חיות טורפות לשכל עמה ותהיה שממה מבלי עובר בה מפחד החיות:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לו. ענינו כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח׳:י״ט):

    ושכלתה. ענין מיתה ואבדון:

    רש"י

    לו חיה. אם חיה:

    מלבי"ם

    לו חיה רעה אעביר ואף אם אביא חיה רעה שהיא קלה מרעב ובאה קודם לו, וה"א שבזה יועיל צדקתם להציל אחרים:

16. (טז)שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה

    מצודת דוד:שלשת. רצה לומר אף אם בתוכה ימצאו שלשת האנשים האלה האמורים למעלה: חי אני. הריני נשבע חי אני אם שורת הדין מחייבת שיצילו בזכותם בין בנים בין בנות רק המה לבדם ינצלו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    שלשת ואף שיהיו שלשת האנשים ביחד, מ"מ אם בנים ואם בנות יצילו, ואמר רבותא אף שיהיו בנים ובנות רבים שקל יותר שיצלו מן החיה כי אריה אבי תרי לא נפיל, בכ"ז רק המה ינצלו, וכן אמר בחרב הגם שקל עוד יותר שבא תחלה בסדרי התוכחות בכ"ז לא יצילו את אחרים:

17. (יז)אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל־הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה

    מצודת דוד:או חרב. אם גמול העון יהיה אשר אביא על הארץ אחוזי חרב: ואמרתי וגו׳. כפל הדבר לחזק:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    חרב. גייסות למלחמה:

18. (יח)וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ

    מצודת דוד:לא יצילו. ר״ל אין שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בנים ובנות:

19. (יט)אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל־הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה

    מצודת דוד:או דבר. אם גמול העון יהיה אשר אשלח דבר על הארץ: בדם. להפסיד אותו כי מהות הדבר הוא שנפסד הדם מהאויר המופסד:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    (יט-כ) או דבר אשלח אם בן או בת יצילו (פה תפס רבותא אף בן אחד לא יצילו כי הדבר ידבק יותר כשהרבה אנשים ביחד), המה בצדקתם יצילו נפשם שאפילו להציל נפשם יהיה צריך להביט על רוב צדקתם כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין:

20. (כ)וְנֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־בֵּן אִם־בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם

    מצודת דוד:אם בן וגו׳. ר״ל אם שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בין בן בין בת:

21. (כא)כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אַף כִּי־אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה

    מצודת דוד:כי כה אמר אד׳. אשר כן אמר ה׳ אשר כל שכן הדבר שהנה אשלח על ירושלים בגמול עוונם את ארבעת שפטי הרעים להכריתם שכ״ש הוא שאין שורת הדין מחייבת שיהיה מי מהם ניצל בזכות הצדיקים:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אף כי. ענינו כמו כל שכן וק״ו וכן אף כי הבית הזה (מ״א ח):

    רש"י

    אף כי. לשון קל וחומר וכ"ש הוא וכן בכל המקרא כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים (שמואל א כ״ג:ג׳) ואף כי נלך קעילה וכן בפרשה זו (יחזקאל ט״ו:ה׳) הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו וכו':

    שפטי. מישגושטיש"ש בלע"ז:

    מלבי"ם

    ואף כי ארבעת שפטי הרעים כמו שהיו בירושלים ששלח כל ארבעה שפטים בפעם א' (ותפס הסדר חרב רעב חיה רעה דבר, שכסדר זה באו לירושלים, שע"י חרב האויב נעשה רעב בעיר, וחיה רעה אכלה ההרוגים בחוץ, ודבר בפנים) והנה נותרה בה פלטה והם בנים ובנות המוצאים לגולה, ומדוע נותרו אלה? אמר שזה היה בההשגחה מפני שני טעמים א. להצדיק דין שמים שלא יאמרו בני בבל מדוע שפך ה' חמתו עליהם כ"כ, ולכן הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואז ונחמתם על הרעה אשר הבאתי כי תראו שהיה בדין ובמשפט, (טעם ב') שבני גלות יכניה היו מצטערים על שהגלה אתהם קודם לכן, אבל עתה ונחמו אתכם כי תראו את דרכם וידעתם כי לא על חנם עשיתי, כי היה זה לתועלת גדול שהוציא אתכם קודם לכן, שאם היו נשארים בארץ היו גם הם משחיתים דרכם כי דורו של צדקיהו היו רשעים, כמ"ש חז"ל שהיה לטובה מה שהוציא גלות יהויכין והחרש והמסגר קודם לכן:

22. (כב)וְהִנֵּה נוֹתְרָה־בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ

    מצודת דוד:והנה נותרה בה. ר״ל עכ״ז בחסדי תשאר בה פליטה והם הבנים והבנות המוצאים מירושלים ללכת בגולה: הנם יוצאים אליכם. אל מול בני הגולה יאמר הנה הם יוצאים מירושלים לבוא אליכם בבלה: את דרכם. אשר לא טובים: ונחמתם. יהיה לכם תנחומין על מה שהתאבלתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלים כי בהבאים תראו שהיו ראויים לאבדון: את כל. ר״ל על כל מיני הרעות שהבאתי עליהם על כולם יהיה לכם תנחומין:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    פליטה. שארית כמו פליט ושריד (איכה ב):

    בנים ובנות. ר״ל קטנים וקטנות וכן או בן יגח או בת יגח (שמות כ״א:ל״א) ור״ל עם שאינם מורגלים בעבירה כגדולים:

    עלילותם. מעשיהם כמו ועולל למו (איכה א):

    רש"י

    נותרה. איירטרמאי"ש בלע"ז:

    המוצאים. בשביה ויביאום כאן:

    עלילותם. מעשיהם:

23. (כג)וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי־תִרְאוּ אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה

    מצודת דוד:ונחמו אתכם. הבאים הנה ינחמו אתכם על הרעה כי תראו את דרכם הרעים וכפל הדבר לתוספת ביאור: וידעתם. אז תדעו אשר לא בחנם עשיתי את כל הרעה שעשיתי בה כ״א בגמול העון: