צפניה פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל־צְפַנְיָה בֶּן־כּוּשִׁי בֶן־גְּדַלְיָה בֶּן־אֲמַרְיָה בֶּן־חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה

   מצודת דוד:דבר ה׳. ר״ל זהו דבר ה׳ אשר היה וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   דבר ה' וכו' בן חזקיה, יחס אותו עד ארבעה דורות שהיו אבותיו גדולים וי"א שהיה מזרע חזקיה המלך.

   בימי יאשיה קודם שעשה תשובה:

   אבן עזרא

   הזכיר הכתוב שמות האבות עד שהגיע לנכבד והוא חזקיהו המלך, והנה על דרך הסברא אמריה היה אחי מנשה. ואל תתמה בעבור כי יאשיהו שלישי לחזקיהו כי יותר ממאה שנים יש מיום שגדל חזקיהו להוליד עד מלך יאשיהו.

2. (ב)אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:אסוף. אכלה כל מעל אדמת ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אסוף אסף. ענין כליון כמו ואספת את נפשך (שופטים יח) והיה ראוי לומר אסף אאסף ותחס׳ האל״ף:

   רש"י

   אסוף אסף. לשון כליון כמו (שופטים יח) ואספת את נפשך דמיכה ואל"ף חסרה בתיבה שנייה שהרי היה לו לכתוב אאסוף אבל יש כאלה הרבה כמו לא יהל שם ערבי (ישעיה יג) שהוא כמו לא יאהל:

   מלבי"ם

   אסף אסף כל, תחלה אמר דרך כלל שיאסף את כל הנמצא, ומפרש:

   אבן עזרא

   אסוף אל"ף אסוף סימן העתיד מהבנין הנוסף, מגזרת: ספו תמו פירוש הבנין העתיד.

   אסף כל פעל ראוי להיות משלש אותיות וכשיבוא הפעל בלשון הפעיל הכביד האביד השמיד הוא קרוי בנין הנוסף. ויש אומרים: כי אל"ף אסוף נוסף כמו אלף אדוש ידושנו.

3. (ג)אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף־הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת־הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת־הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:אסף אדם. עתה יפרש את מי יכלה: והמכשלות. ר״ל התחבולות מה שהרשעים מכשילים בהם את הבריות יאבדו הם עם הרשעים: והכרתי וגו׳. כפל הדבר להפלגת הענין:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   את הרשעים. עם הרשעים:

   רש"י

   והמכשלות את הרשעים. הם העכו"ם:

   מלבי"ם

   אסף אדם ובהמה גם עוף ודגים וכמ"ש (הושע ד') בחית הארץ ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, והוא בדרך מליצה. או כפשוטו שהעופות הביתות מתרחקים ממקום שמם, וגם הדגים יתרחקו מן החוף השמם שאין שם מאכל על ידי ב"א שמשליכים לים כמ"ש הרד"ק, והמכשלות, יאסף את המכשלות עם הרשעים, וי"מ שיאסף דברים המכשילים את הרשעים, ומפרש שעקר מגמתו הוא והכרתי את האדם, ר"ל כל העמים אשר על פני האדמה כי נ"נ החריב רוב האומות:

   אבן עזרא

   אסף עתה פירֵש מלת כל אדם ובהמה ועוף השמים ודגי הים.

   וטעם פני האדמה ארץ ישראל.

   והמכשלות לרשעים לבדם תהיינה המכשלות, על כן והכרתי את האדם שהם רשעים וכן אומר לענוים: אולי תסתרו.

4. (ד)וְנָטִיתִי יָדִי עַל־יְהוּדָה וְעַל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת־שְׁאָר הַבַּעַל אֶת־שֵׁם הַכְּמָרִים עִם־הַכֹּהֲנִים

   מצודת דוד:ונטיתי ידי וגו׳. להכות בהם: את שאר הבעל. ר״ל אף שארית מה לא יהיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שאר. שיור:

   הכמרים. כן יקראו כהני עבודת כוכבים וכן וכמריו עליו יגילו (הושע י׳:ה׳):

   הכהנים. הם מין אחר מתחלפים בלבושיהם:

   רש"י

   את שאר הבעל. שלא תהא שארית לזכרונו:

   הכמרים עם הכהנים. פלחיהון עם כומריהם:

   מלבי"ם

   ונטיתי אחר שספר האוסף הכללי באר שיטה ידו על יהודה, והכרתי את שאר הבעל, כי כבר הכרית יאשיה את הבעל, רק שעוד נשאר ממנו שארית, והכרתי את הכמרים הם הכהנים עובדי השמש עם הכהנים כהני ה'. כי יכרית צדיק עם רשע:

   אבן עזרא

   ונטיתי, שאר הבעל גוף הבעל. ור' משה הכהן אמר: כמו שאר יעקב.

   עם הכהנים הם המשרתים, כי ככה מלת כל כהן והעד: וכהנו לי.

5. (ה)וְאֶת־הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל־הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם וְאֶת־הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהוָה וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם

   מצודת דוד:על הגגות. דרכם היה לעלות על הגגות להשתחות שמה לצבא השמים: ואת המשתחוים וגו׳. ר״ל גם הצדיקים יכרתו: והנשבעים במלכם. הם האנשים שאינם משתחוים לא לה׳ ולא לצבא השמים שאין בהם אמונה כלל וכאשר ישבעו נשבעים במלכם כי לבד ממנו יראו ויפחדו וגם המה יאספו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ואת הנשבעים לה'. וחוזרים ונשבעים במלכם בעכו"ם שלהם עושין עכו"ם עיקר לומר אם אין אתה מאמין בשבועת ה' הריני נשבע לך בעכו"ם:

   מלבי"ם

   ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים שהם הרשעים, ואת המשתחוים הנשבעים לה' שהתקשרו בשבועה להשתחוות רק לה' שהם הצדיקים, ואת הנשבעים במלכם הם הבינונים שאינם עובדים לא ה' ולא את הבעל רק כפי שיפקוד המלך יעשו, שאם המלך עובד ה' יעשו כמעשיו ואם עובד הבעל יטו אחריו:

   אבן עזרא

   ואת המשתחוים כאשר הם נשבעים לשם ולמלכם המראים כי הם עבדי השם.

6. (ו)וְאֶת־הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַאֲשֶׁר לֹא־בִקְשׁוּ אֶת־יְהוָה וְלֹא דְרָשֻׁהוּ

   מצודת דוד:ואת הנסוגים וגו׳. ר״ל אותם שבתחלה האמינו בה׳ ולאח״ז פרשו ממנו: ואשר לא בקשו. הם האנשים אשר מעולם לא בקשו את ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הנסוגים. ענין החזרה לאחור כמו ולא נסוג ממך (תהלים פ):

   מלבי"ם

   ואת הנסוגים מאחרי ה' שעבדוהו תחלה ואח"כ נסוגו ממנו, ואת אלה אשר לא בקשו את ה' ואף לא דרשוהו כלל:

   אבן עזרא

   ואת בפרהסיא.

7. (ז)הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהוִה כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה כִּי־הֵכִין יְהוָה זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו

   מצודת דוד:הס מפני אד׳. שתקו מפני ה׳ לבל תאמרו יארכו הימים כי לא כן הוא כי קרוב יום הגמול הבא מה׳ כי כבר הכין ה׳ לכם את הזביחה והזמין את הקרואים לסעודה הם חיות היער ועוף השמים שיאכלו בשר נבלת ההרוגים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר יג):

   הקדיש. ענין הזמנה כמו קדשו קהל (יואל ב):

   קרואיו. המזומנים לסעודה וכן בראש הקרואים (ש״א ט):

   רש"י

   הקדיש קרואיו. זימן חיילותיו ליום מועד:

   מלבי"ם

   הס, אלה דברי הנביא אחר שהזכיר דבר ה' אומר א"כ הס, ושתוק כל בשר מפני ה' כי קרוב יום ה' שהזמן קרוב, וגם כבר הכין הזבח (ר"ל שנגזרה הגזרה), והקדיש קרואיו שהוא נ"נ וחיילותיו:

   אבן עזרא

   הס אמר הנביא למשכיל.

   הקדיש הכין וזימן.

8. (ח)וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהוָה וּפָקַדְתִּי עַל־הַשָּׂרִים וְעַל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל־הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי

   מצודת דוד:ופקדתי. אשגיח להביא גמול על השרים וגו׳: מלבוש נכרי. דרך החשובים היה ללבוש מלבוש שהוא זר ומשונה ממלבושי יתר העם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ופקדתי. ענין השגחה:

   נכרי. ענין זרות:

   רש"י

   מלבוש נכרי. תכשיטי עכו"ם:

   מלבי"ם

   והיה ביום זבח ה', חושב מי שיהרג בגזרה זו, ופקדתי על השרים ועל בני המלך שאותם יהרג תחלה בגלות יכניה ואח"כ בגלות צדקיהו ועל כל הלובשים מלבוש נכרי, הממונים מאת המלך היה להם מלבושים מצויינים כמנהג השרים של העמים הסמוכים להם:

   אבן עזרא

   והיה דרך משל על מות הרשעים.

   מלבוש נכרי כנגד כל עם הארץ, דרך גאות.

9. (ט)וּפָקַדְתִּי עַל כָּל־הַדּוֹלֵג עַל־הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה

   מצודת דוד:על וגו׳. הם עבדי המושלים אשר ידלגו במהירות רב על מפתן פתחי העם לעשוק ולגזול חמס ומרמה ר״ל עושר הבא בחמס ובמרמה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הדולג. ענין קפיצה:

   המפתן. אסקופה כמו מתחת מפתן הבית (יחזקאל מ״ז:א׳):

   חמס. עושק:

   רש"י

   הדולג על המפתן. ת"י דמהלכין בנימוסי פלשתאי, שלא היו דורכים על מפתן דגון שנא' על כן לא ידרכו כהני דגון וגו' (שמואל א ה):

   מלבי"ם

   ופקדתי על כל הדולג על המפתן, הם משרתי השרים, ואמר בהלצה כמו שכהני פלשתים דלגו על המפתן עת הלכו למקום נורא להם, כן דלגו בבואם לבית אדוניהם, והם ממלאים בית אדניהם חמס ומרמה כי הם השוטרים לעשוק ולחמוס:

   אבן עזרא

   ופקדתי, הדולג מרוב שמחתם אותם הבאים למלאת בית אדוניהם מחמס ומרמה, יראו בהכנסם לבית המלך להביא אותו החמס בעברם על מפתן הבית, כאלו הם דולגים מרוב שמחתם מפתן בית המושלים, הם הפקידים שיקחו יגיע האדם בחזקה, או במרמה להתרצות לאדוניהם.

10. (י)וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהוָה קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים וִילָלָה מִן־הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת

    מצודת דוד:משער הדגים. יהיה נשמע משער הדגים כן היה שם השער: ויללה. קול יללה יהיה נשמע מן המשנה ושבר גדול ישמע מן הגבעות אשר הם סביבות ירושלים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המשנה. מל׳ שנים ור״ל בין שתי החומות שהיא משנה לעיר וכן והיא יושבת בירושלים במשנה (מ״ב כב):

    רש"י

    משער הדגים. ת"י מתרע נוניא ושער היה בירושלים וכך שמו:

    מן המשנה. משער העופות שהוא שני לו:

    מלבי"ם

    והיה, בהגבעות שהוא במרום הר ציון שם ישבו המלך ויועציו, ובמשנה, שהוא תחתיו במדרגה ישבו השרים, ובשער הדגים ישבו ההמון ומצייר שיהיה קול צעקה משער הדגים. ומן המשנה יהיה יללה שהוא גדול מצעקה, ומהגבעות יהיה שבר גדול, ששם יהיה עקר השבר:

    אבן עזרא

    והיה... שער הדגים היה בירושלים.

    מן הארמון, משנה למלך שהוא בתוך העיר.

    ושבר גדול מחוץ לירושלם כי הרים סביב לה.

11. (יא)הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כָּל־עַם כְּנַעַן נִכְרְתוּ כָּל־נְטִילֵי כָסֶף

    מצודת דוד:כי נדמה. כי נכרת כל עדת התגרים וכל נושאי משא הכתף הם עשירי העם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הילילו. מל׳ יללה:

    המכתש. שם מקום בירושלים עמוקה ככלי המכתשת שדוכין בה בשמים:

    נדמה. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳):

    עם כנען. ר״ל עדת התגרים כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳):

    נטילי. ענין משא כמו ונטל החול (משלי כו):

    רש"י

    יושבי המכתש. נחלא דקדרון שעמוקה כמכתשת זה ת"י. ומדרש אגדה משער הדגים זו עכו הנתונה בחיקו של הים ששם נצודים דגים הרבה:

    מן המשנה. לוד שהיא משנה לירושלים:

    מהגבעות. זו צפורי שיושבת בראשי ההרים כצפור:

    יושבי המכתש. זו טבריא שעמוקה מכל ארץ ישראל:

    כי נדמה כל עם כנען. ת"י ארי אתר כל עמא דדמי עובדיהון לעובדי עמא דארעא דכנען:

    כל נטילי כסף. כל עתירי נכסיא טעוני משא כסף וזהב כמו (משלי כ״ז:ג׳) כובד האבן ונטל החול ל' משא:

    מלבי"ם

    הילילו, והיו עוד העשירים והסוחרים שהם לא שמו על לבם את שבר השרים כי רובם היו הולכים למרחוק במסחרם, כמנהג עם כנען שהם הצוריים שהיו כולם סוחרים והם ישבו בחלק העיר שנקרא מכתש, אמר שיילילו גם יושבי המכתש כי נדמה כל עם כנען שהם הסוחרים, ע"י שנכרתו נטילי כסף וחדל גם המסחר:

    אבן עזרא

    הלילו יושבי המכתש מסלה היתה בירושלם לסוחרים ולמחליפים והיא קרויה מכתש, כי כל רחובות העיר יש להם שם הנודע לכל בני העיר.

    עם כנען כל סוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה.

    ונדמה נכרת.

    נטילי כסף כמו משא.

12. (יב)וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת־יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל־הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא־יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ

    מצודת דוד:אחפש וגו׳. לבל יסתיר מי מפני והוא ענין מליצה לומר לא השאיר מי מהם: ופקדתי. אשגיח להביא גמול על האנשים היושבים שקט ושאנן כיין הצף על שמריו שאינו מפיג טעם כלומר לא בא להם שום מחסור ומרוב כל מבעטים במקום ואומרים בלבבם לא ייטיב ה׳ לצדיקים ולא יעשה רע להרשעים הכל לפי המקרה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אחפש. ענין בקור ודרישה כמו תמנו חפש מחפש (תהילים ס״ד:ז׳):

    הקופאים. הצפים ממעל כי ויצף הברזל (מ״ב ו) תרגומו וקפא פרזלא:

    שמריהם. הוא עכירת המשקה הנופל לשולי הכלי כמו ושקט הוא אל שמריו (ירמיהו מ״ח:י״א):

    ירע. מלשון רעה:

    רש"י

    אחפש את ירושלים בנרות. אדקדק בעונותיהם:

    הקופאים. הצפים על שמריהם ויצף הברזל (מלכים ב ו׳:ו׳) מתרגמינן וקפא פרזלא:

    האומרים בלבבם לא ייטיב ה'. לעושי רצונו:

    ולא ירע. לעוברי רצונו:

    מלבי"ם

    והיה בעת ההיא, מפני שהיו עוד אנשים שלא היו לא שרים ולא סוחרים רק היה להם בתים ושדות וכרמים שזה היה פרנסתם, והם ישבו במקצועות העיר נפרד מן אנשי העיר, אומר שיחפש את ירושלים בנרות, ויפקד גם על האנשים האלה הקופאים על שמריהם. כיין הסגור בכלי ושוקט על שמריו, והם אומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע כי השרים והסוחרים נתונים לתמורות הזמן ויפחדו מגמול ועונש, לא כן אלה שחושבים שאין הצלחתם מה' כי פרנסתם מזומנת וכופרים בהשגחה:

    אבן עזרא

    והיה טעם אחפש בנרות, כי בנר יוכל אדם לראות מה שיש בחדרי חדרים, כי אור השמש לא יכנס שם וככה: נר אלהים נשמת אדם חופש, והנה בנרות כאילו בנרות אחפשם.

    הקופאים שהם שאננים ושקטים.

    ומלת קופאים כמו קפאו תהומות דבר השוכן ומקובץ ביחד, נקרא קפאון. וככה זה קופאים השוכנים בטח על מקומם.

13. (יג)וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת־יֵינָם

    מצודת דוד:והיה חילם למשסה. לכן יהיה עשרם למדרס רגלי האויב ובתיהם יהיו שממה כי יגלו מהם: ובנו בתים. הם יטריחו בבניין כי יבנו בתים אבל לא ישבו בהם כי יגלו מארצם וכן ונטעו כרמים וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חילם. עשרם כמו ישא את חיל דמשק (ישעיהו ח׳:ד׳):

    למשסה. ענין רמיסה כמו למשסה ואין אומר השב (שם מב):

    מלבי"ם

    והיה חילם למשסה, וישיגו עונשי ה' גם אותם בין בחילם בין בבתיהם וכרמיהם:

    אבן עזרא

    והיה חילם כחם ואונם.

    ובנו פועל עבר הבתים שבנו לא ישבו שם עוד.

14. (יד)קָרוֹב יוֹם־יְהוָה הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם יְהוָה מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר

    מצודת דוד:קרוב יום ה׳ הגדול. יום הגמול הגדול הבא מה׳ קרוב הוא ומאד מהר יבוא: קול יום ה׳. ר״ל הקול של יום ה׳ תהיה גדול כ״כ עד שאפילו הגבור ימס לבבו וישאג במלחמה קול מר:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צורח. ענין שאגת קול גדול כמו יריע אף יצריח (, שם):

    רש"י

    מר צורח שם גבור. הגבור יצרח שם בקול מר:

    מלבי"ם

    קרוב אחר שהגיד דבר ה' יאמר הנביא דעו כי יום הגדול קרוב בזמן, וממהר א"ע לבא בסבותיו קול יום ה', מצייר כי שם עומד גבור וצורה בקול מר וצועק אלה המלות "יום ה'"! ר"ל יום ה' בא:

    אבן עזרא

    קרוב יום נקמת ה' וביום ההוא: קול מר צורח שם גבור - שם כל גבור צורח מר בקולו יצעק צעקה מרה.

15. (טו)יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל

    מצודת דוד:יום עברה. זה היום יהיה יום עברה כי המקום ישלח בהם עברה וזעם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עברה. ענין כעס:

    ומצוקה. עניינו כמו צרה וכן בארץ צרה וצוקה (שם ל) וכפל המלה בשמות נרדפים להפלגות הענין:

    שואה ומשואה. ענין חושך ושממון כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳):

    וערפל. הוא עב הענן:

    רש"י

    יום שואה. לשון שממון:

    ומשואה. שממון יותר:

    מלבי"ם

    יום, היום ההוא הוא יום עברה שהוא הקצף הכללי, והוא ג"כ יום צרה ומצוקה והוא יום שואה ומשואה, שהצרה תבא פתאומית:

    אבן עזרא

    יום שואה ומשואה כמו בוקה ומבוקה.

    יום חשך כדרך: וקדר עליהם היום.

16. (טז)יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת

    מצודת דוד:יום שופר ותרועה. אז יהיה נשמע קול שופר מן הכשדים הצרים על הערים הבצורות וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הפנות. הם המגדלים שדרכם לעמוד בפנות וזויות המבצר:

    מלבי"ם

    יום שופר ותרועה, שיריעו לקראת המלחמה בכל הערים הבצורות שיכינו עצמם לקראת האויב, כ"ז קול הגבור הצורח בקול מר:

    אבן עזרא

    יום שופר ותרועת האויב.

    הפינות כמו גבעות.

17. (יז)וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים

    מצודת דוד:והצרותי לאדם. אביא צרה על יושבי ארץ ישראל וילכו כעורים מבלי דעת אנה ימצאו הצלה: כעפר. כמו העפר הנשפך בכל הארץ ובשרם יושלך בכל המקומות כגללי הצואה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והצרותי. מל׳ צרה:

    ולחומם. כן יקרא גם הבשר כמו כי לחמם לנפשם (הושע ט׳:ד׳):

    כגללים. כצואה כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ׳:ז׳):

    רש"י

    והצרותי לאדם. לישראל הקרויים אדם:

    ולחומם. בשרם ול' ערבי בשר קורין אל לחם:

    כגללים. רעי:

    מלבי"ם

    והצרותי, דברי ה' אחרי שאני אציר לבני אדם והם לא יתנו לב לפקוח עיניהם ולשוב אלי, רק והלכו כעורים כולם, ולא יראו שסבת הצרה הוא מפני שלה' חטאו, עי"כ יבא האויב עליהם שנית בעת החורבן ושפך דמם כעפר:

    אבן עזרא

    והצרותי לאדם שהם בערים הבצורות.

    ושפך דמם לרוב כעפר.

    ולחומם כגללים בשרם בלשון ישמעאל וכמוהו וימטר עלימו בלחומו.

    כגללים כמו בגללי צאת האדם.

18. (יח)גַּם־כַּסְפָּם גַּם־זְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ כִּי־כָלָה אַךְ־נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

    מצודת דוד:גם כספם וגו׳. לא די שלא יוכלו להציל עצמם בגבורתם כי גם בכספם וזהבם לא יצילו את עצמם בתת שוחד אל הכשדים כי לא יקחו פדיון נפש: ביום עברת ה׳. ביום בא עברת ה׳: כל הארץ. כל יושבי הארץ: כי כלה אך נבהלה יעשה. ר״ל הבהל׳ יעש׳ אך כליון אל כל יושבי הארץ ולא ימצאו פדיון בשוחד ממון:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קנאתו. ענין כעס וחמה כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):

    תאכל. ענין השחתה:

    נבהלה. מל׳ בהלה:

    מלבי"ם

    גם, ואז גם כספם לא יצילם כי בפעם הראשון הסתפק בשלל הכסף ובאש קנאתו שאז תבער קנאת ה' על דבר כבוד שמו ובאש הזה תאכל כל הארץ כי שרף את בית ה' ואת בית המלך, כי כלה כי ה' יעשה כלה את כל יושבי הארץ, אבל הנביא חוזר מדבריו ואומר אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ, אין דעתו לכלות רק להבהיל אותם כדי שיעשו תשובה, כמ"ש והיה גם בימים האלה לא יעשה אתכם כלה (ירמיה ה' י"ח):

    אבן עזרא

    גם הטעם נפשם גם כספם.