שופטים פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל־עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה־לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק

   מצודת דוד:היה לו. עמד מצפון גדעון, והתחלת מקום עמדם היה מן ׳גבעת המורה׳, העומדת בעמק:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מגבעת המורה. שם מקום:

   רש"י

   מגבעת המורה בעמק. (תרגום:) דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו יג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק:

   מלבי"ם

   מצפון מגבעת המורה. עין חרוד היה בדרום של גבעת המורה והמחנה היה בצפון בעמק:

2. (ב)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן־יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי

   מצודת דוד:עלי. למולי: ידי הושיעה לי. בעבור העם הרב הזה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   יתפאר. וונטי"ר בלע"ז:

   מלבי"ם

   רב העם אשר אתך. ה' רצה שיראו כי ה' עשה חיל בנס, ואם יהיו רב עם יאמרו שהם נצחו.

3. (ג)וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי־יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן־הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ

   מצודת דוד:ויצפר. ישכימו בבוקר, למען לא יראום אדם בשובם ולא יכלימום:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויצפר. תרגום של ׳בוקר׳ הוא ׳צפרא׳, וכן (יחזקאל ז ז) באה הצפירה, ורצונו לומר ישכים בבוקר:

   רש"י

   ויצפר. בבקר, לשון ארמי: צפרא:

   מלבי"ם

   השאלות (ג) מה כוון במ"ש ישוב ויצפר? ולמה פה אמר וישב מן העם ובפסוק ח' אמר שלח איש לאהליו?:

   מי ירא וחרד. הנה השפע האלהית לא תחול רק אל המוכנים והראוים לה, ופה היה צריך ב' דברים: א) הכנת הגבורה, ב) הכנת הקדושה לקבל הענין האלהי, כי היה נצחון נאזר בגבורה ובאו בנס נאדרי בכח אלהי, לכן צוה תחלה שישובו היראים ורכי לבב הבלתי מוכנים אל הגבורה, ואח"כ הפריד הכורעים על ברכיהם הבלתי ראויים לנס.

   ישב ויצפר. רצה לומר ישוב תיכף וילין בהר הגלעד ובבקר ילך לביתו ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה ג"כ שיעופו מהר כצפרים עפות אחר האויב לא כן הכורעים על ברכיהם צוה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי ע"ז ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אף לרדוף.

   רלב"ג

   והרצון בזה ויצפור שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד:

4. (ד)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל־הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא־יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ

   מצודת דוד:ואצרפנו. אעשה כהצורף הזה, המפריד הסיגים מן הכסף:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ואצרפנו. מלשון צרוף וזקוק:

   מלבי"ם

   השאלות (ד) למה עשה נסיון שני? ומהו ואצרפנו לך? ולמה כפל הלשון, כל אשר וכו' זה ילך, וכל אשר וכו' זה לא ילך? ובראשון אמר ילך אתך, ובשני אמר לא ילך בלא מלת אתך?

   עוד העם רב. תחלה אמר רב העם אשר אתך, כי הקודמים לא היו עובדי ע"ז והיו אתו בדומים לו, ואלה שהיו עובדי ע"ז לא היו אתו.

   ואצרפנו לך. רצה לומר מי הראוי ללכת עמך, הוא ילך אתך, רצה לומר כפי כוונתך לפני ה' למלחמה, וכל אשר אמר וכו' הוא לא ילך כלל, לא זו שלא ילך אתך כפי הכוונה הראויה כי גם לא ילך כי עת יראה מלחמה ישוב אחור בהיותו בלתי מאמין.

5. (ה)וַיּוֹרֶד אֶת־הָעָם אֶל־הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר־יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן־הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר־יִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת

   מצודת דוד:כל אשר ילק. כי השואב את המים בתוך ידיו ושותה מהם, אי אפשר לו לשתות בשפתיו כדרך כל הארץ רק מלקק בלשונו כדרך שתיית הכלב, אבל הכורע על ברכיו לשתות מהנחל, יכול הוא לשתות בשפתיו, ולזה צוה להעמיד המלקקים לבד והכורעים לבד: וכל אשר יכרע וגו׳. רצה לומר, וכן תציג לבד כל אשר יכרע וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ילק. ענין לחיכה בלשון, כמו (מלכים א כא יט) ילקו הכלבים:

   רש"י

   כל אשר ילוק בלשונו וגו' וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים:

   מלבי"ם

   כל אשר ילק. רצה לומר הלוקח בידו אל פיו הוא לוקק בלשון משא"כ הכורע ממלא פיו מן המים.

   וכפי דעת חז"ל הכורעים רגילים לכרוע לבבואה שלהם. גם הכריעה מורה על בולמוס התאוה לשתות בפעם א' ועל חלישת פרקי האיברים כמו שאמר בעקדה, צוה שיציגם לבד שהם לא ילכו, ואשר ילוק בלשון הוא עצמו מ"ש המלקקים בידם אל פיהם הם הלכו. ולרש"י ז"ל דרך אחר בזה:

   רלב"ג

   והנה לזאת הסבה גם כן לא רצה השם שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם כי זה מורה על חריצות וגבורה ואולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים ורצה שישובו להם והנה במאמר הא' הגדיל מהם בעלי העבירות ורכי הלבב כי האיש הירא הוא ירא מעבירה שבידו כמו שביארו ז"ל בפרק משוח מלחמה והחרד הוא רך הלבב ובזה הענין השני הבדיל העצלים ולא השאיר כי אם הצדיקים והחרוצים והגבורי' והם היו שלש מאות איש לבד ובהם לבד החזיק כמו שצוה לו הש"י ע"י נביאו או בעצמו במראה הנבואה:

6. (ו)וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל־פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   המלקקים בידם. אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:

   מלבי"ם

   וכל היתר. ותחלה אמר ועשרת אלפים נשארו, וזה כמבואר אצלי שהנשאר הוא בכוונה, והיתר הוא הבלתי צריך והוא למותר.

7. (ז)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל־הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ

   מצודת דוד:המלקקים. בחר במלקקים ומאס בכורעים, לפי שהכורעים הורגלו לכרוע להעבודה זרה ולא כן המלקקים:

8. (ח)וַיִּקְחוּ אֶת־צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם וְאֵת כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו וּבִשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק

   מצודת דוד:ויקחו. המלקקים לקחו מיתר העם צידם ושופרותיהם: ואת כל וגו׳. המה הכורעים: החזיק. אחז בהם ללכת עמו: מתחת. וגדעון היה בהר ממעל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   צדה. מזון:

   החזיק. אחז:

   מלבי"ם

   השאלות (ח) למה אמר שנית ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק שכבר נאמר פסוק א'?

   ויקחו. הג' מאות איש לקחו הצדה של ההולכים ולכן נמצא בידם ג' מאות כדים ושופרת, ומחנה מדין היה לו מתחת כבר הזכיר זה בפ' א' רק עתה עלה הוא אל ההר והיה המחנה תחתיו.

   רלב"ג

   ולקחו צדת העם בידם ושופרותיהם כדי שיהיה שופר ביד כל אחד מהם וידמה שהש"י הודיע לו איך תהיה התשועה ביד שלש מאות האנשים האלה ר"ל שזה יהיה בשיתן שופרות ביד כלם וכדים רקים ולפידים בוערים באש בתוך הכדים כאופן שעשו זה ואולם קצר הכתוב כמנהגו וחזק הש"י לבו במספר החלום ואת שברו כי זה ממה שהורה אמתות מה שיעד להם הש"י:

9. (ט)וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   רד כו' במחנה וכו' ואם ירא וכו' ירד כו' אל המחנה. במחנה, הוא שיפול במחנה לכבשה, ואל המחנה, הוא שיעמוד מרחוק לשמוע מה ידברו. וזה שאמר ואם ירא אתה רצה לומר לא אפשר להשפיע עליך רוח גבורה שלא תחול על רכי הלבב) רד אתה בעצמך אל המחנה וכו' ואח"כ תחזקנה ידיך וירדת במחנה להלחם. קצה החמשים פי' המזוינים, כי לא כולם היו מזוינים רק העומדים בקצה על המשמר.

10. (י)וְאִם־יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל־הַמַּחֲנֶה

    מצודת דוד:ואם ירא וגו׳. אם תפחד לרדת להלחם בם, רד לשמוע מה בפיהם:

11. (יא)וְשָׁמַעְתָּ מַה־יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל־קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה

    מצודת דוד:ואחר. שכשתשמע מה בפיהם, אז ׳תחזקנה ידיך׳, ותרד אל המחנה להלחם בם: אל קצה החמשים. דרך המחנה להעמיד בלילה מסביב אנשים מזויינים, לשומרים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    החמשים. המזוינים, וכן (יהושע א יד) תעברו חמשים:

12. (יב)וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל־בְּנֵי־קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל־שְׂפַת הַיָּם לָרֹב

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נפלים. חונים, כמו (בראשית כה יח) על פני כל אחיו נפל:

    רש"י

    נפלים בעמק. שוכנים בעמק:

13. (יג)וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה־אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד־הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל

    מצודת דוד:ויכהו. הצליל הכה את האהל ונפל הוא אל תוך האהל, והיפך תחתית האהל למעלה ונפל האהל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    צליל. מלשון צלי, ורצונו לומר חררה אפויה על הגחלים:

    מתהפך. מתהפך ומתגלגל, כי בעת הגלגול יתהפך מעבר לעבר:

    רש"י

    צליל. צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים:

    צליל לחם שערים. (תרגום:) חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים:

    לחם שערים. הוא זכות העומר הקרב בפסח:

    ויכהו ויפל. האהל: ויהפכהו. האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל:

    מלבי"ם

    השאלות (יג) מה כוונת החלום בפרטיו? (יז) למה כפל ממני תראו וכן תעשו והיה כאשר אעשה כן תעשון:

    והנה צליל לחם שעורים. היה אז ט"ז ניסן שאז קציר שעורים והם באו לבוז קציר שדה, שהוא לחם שעורים, ראה צליל וקול רעש צלילת לחם השעורים שרצו לשללו, שהוא מתהפך במחנה מדין שתחת שתחלה התחבאו מפניהם, נהפך הוא לשלוט בשונאיהם ויבא עד האהל שהוא עד המחנה ששם האהלים.

    ויכהו ויפל. הוא ההגדה שיפלו חללים, ויהפכהו למעלה הוא חזיון שני שאח"כ ברחו מן העמק אל ההרים שסביב ושם נפל האהל לגמרי. וזה שאמר: ויען ויאמר וכו'.

    רלב"ג

    צלול לחם שעורים. ר"ל קול הברת לחם שעורים:

14. (יד)וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם־חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת־מִדְיָן וְאֶת־כָּל־הַמַּחֲנֶה

    מצודת דוד:אין זאת. אין פתרון אחר, רק יורה על נצחון חרב גדעון, כאשר דבר קל כצליל הפך את האהל החזק ממנו, כן גדעון החלש ינצח עם רב וחזק:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    איש. רוצה לומר, גדול וחשוב:

15. (טו)וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת־מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת־שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי־נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם אֶת־מַחֲנֵה מִדְיָן

    מצודת דוד:וישתחו. בהודאה לה׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    שברו. רוצה לומר, פתרונו, כי החלום הוא דבר סתום וסגור, ועל ידי הפתרון ישובר ויופתח:

    רש"י

    את מספר החלום. את סיפור החלום, (תרגום:) ית שועית חלמא וית פשריה:

    ואת שברו. ואת ממכרו, כלומר: ואת פתרונו:

16. (טז)וַיַּחַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד־כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויחץ. ענין חלוקה והפלגה:

    ראשים. רוצה לומר, חלקים, כמו (בראשית ב י) והיה לארבעה ראשים:

    וכדים. שם כלי מה:

    רקים. ריקנים:

    ולפדים. עץ דולק וקשור בו שלהבת, כמו (ישעיהו סב א) כלפיד יבער:

    רש"י

    שופרות ולפדים. להזכיר זכות מתן תורה ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (פסוק ט) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים:

    מלבי"ם

    ויחץ. ספר מתחבולותיו שמונה דברים: א) שחצה אותם לג' ראשים לבא מג' רוחות, ב) שנתן שופרות ביד כלם להבהילם בתרועת מלחמה, ג) לפידים להבהילם בעמוד אש וענן, ד) כדים ריקים, שיתראו הלפידים פתאום ושישמעו קול בהתפוצץ הכדים:

17. (יז)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ממני תראו. את אשר אני עושה, ראו ועשו כן:

    מלבי"ם

    ויאמר ממני תראו וכן תעשו. ה) שלא יעשו עד יעשה הוא, אחר שאנכי בא בקצה המחנה לכן יהיה הוא המתחיל,

    ו) והיה כאשר אעשה כן תעשון רצה לומר שכל מה שיעשה הוא יעשו כמוהו, ומפרש.

18. (יח)וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל־אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם־אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל־הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן

    מצודת דוד:סביבות כל המחנה. של מדין ועמלק וכו׳: לה׳ ולגדעון. רצה לומר, התשועה תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אנכי וכל אשר אתי. אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו (פסוק יט):

    לה' ולגדעון. (תרגום:) חרבא דמקטלא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון:

    מלבי"ם

    ותקעתי וכו' ותקעתם כו' גם אתם. ז) שיהיו התקיעות סביבות כל המחנה שבזה יחשבו שיש גדודים רבים כי בכל גדוד א' תוקע, וכן יחשבו שהם מסובבים סביב אחר שהקול הולך מסביב,

    ח) שיצעקו חרב לה' ולגדעון, רצה לומר יש פה ענין ניסי המיוחס, לה' וענין טבעי המיוחס לגדעון:

19. (יט)וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה־אִישׁ אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת־הַשֹּׁמְרִים וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם

    מצודת דוד:ראש וגו׳. בתחלת משמר האמצעי: אך הקם. בעת אשר הקימו את השומרים לשמור, כי הדרך הוא להעמיד שומרים אחרים בכל משמר לשמור את המחנה: ויתקעו. גדעון ואנשיו: ונפוץ הכדים. למען יראו הלפידים להבהיל את בני מדין וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    האשמרת. הלילה נחלקת לשלשה חלקים, ויקראו אשמורות על שם שנחלקה לשלשה כתות מלאכים, וכל כת שומר זמנו לומר בה שירה (ברכות ב ב):

    התיכונה. מלשון תוך, רוצה לומר, האמצעית:

    ונפוץ. ענין שבירה עם הפזור, וכן (תהלים קלז ט) ונפץ עולליך:

    רש"י

    הקם הקימו. כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון:

    ונפוץ הכדים. ולשבור הכדים אשר בידם:

    מלבי"ם

    השאלות (יט-כג) למה כפל ויתקעו בשופרות, ויתקעו שלשת הראשים בשופרות, ויתקעו שלש מאות השופרות? תחלה אמר ויתקעו ואחריו ויחזיקו השופרות לתקוע? והכפל וירץ המחנה, וינוסו, וינס המחנה?

    ויבא וכו' ראש האשמרת התיכונה. שאז רובם ישנים אך הקם הקימו את השמרים המתחלפים בכל משמר ובזה ההולכים שכבו לישן והבאים תנומה על עפעפם, ויתקעו, גדעון ואנשיו תקעו תחלה. ואז,

    רלב"ג

    ראש האשמורת התיכונה. אחר עבור שליש הלילה והנה בראש האשמורת ההיא הקימו השומרים מדין ועמלק לשמור המחנה שיהיו שם הם ערים לפי שכל אנשי המחנה היו ישנים וידמה שכן היו שם שומרי' ממונים לקום בראש כל אשמורת ואשמורת ממשמרות הלילה כי אין לאומר שיאמר שלא ישנו אנשי המלחמה עד סוף האשמורת הראשונה ולזה הוצרכו אז להקים את השומרים לא קודם זה כי מה ששמע גדעון ברדתו במחנה קודם זה הורה שכבר היו ישנים והנה התחיל תחלה לתקוע בשופר גדעון ומאה איש אשר אתו ואחר תקעו בשופרות שני הראשים הנשארים והאנשים אשר אתם ובעת שהתחילו לתקוע בשופרות שברו הכדים אשר בידם ונשארו הלפידים וראו שלש מאות הלפידים אשר בוערים תכף שהקיצו והיו אלו האנשים קוראים בקול גדול חרב לה' ולגדעון ועם רוב הבהלה חשבו חיל מהם שיהיה חיל גדעון ביניהם וחשב כ"א מהם שיהיה רעהו מאנשי גדעון ולזאת הסבה היה חרב איש באחיו והנה קצתם היו הורגין קצתם וקצתם היו נסים מפחד מי שהיה אצלם שחשבו שיהיה מחיל גדעון:

20. (כ)וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד־שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד־יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן

    מצודת דוד:שלשת הראשים. כי גם שני הראשים האחרים תקעו, כאשר אמר להם גדעון (פסוק יח), ותקעתם בשופרות גם אתם: חרב לה׳. תשועת החרב תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויתקעו שלשת הראשים. כמו שאמר ממני תראו וכן תעשו.

    ויחזיקו. בזה מתחיל לספר המבוכה שנעשה במחנה האויב, אמר בעת שהחזיקו בשמאלם הלפידים ובימינם השופרות לתקוע בעוד שעדן לא תקעו כולם רק הכינו עצמם לתקוע, שאז קראו חרב לה' ולגדעון.

21. (כא)וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה וַיָּרָץ כָּל־הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ וַיָּנוּסוּ

    מצודת דוד:איש. כל אחד מישראל עמד במקומו סביב למחנה מדין: ויריעו. תרועת שבר וניסה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תחתיו. במקומו:

    רש"י

    ויריעו. תרועת מסע וניסה:

    מלבי"ם

    ויעמדו. רצה לומר ואז עמדו עדיין איש במקומו סביב למחנה מזה נתהוה כבר רעש במחנה, וירץ כל המחנה התחילו לרוץ זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, ויריעו וינוסו אז מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם התחילו לנוס, כי נעשה מבוכה ביניהם.

22. (כב)וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם יְהוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל־הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד־בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת־אָבֵל מְחוֹלָה עַל־טַבָּת

    מצודת דוד:ויתקעו. רצה לומר, במה שתקעו שלש מאות שופרות שהוא דבר מבהיל, בא מהומה ביניהם ומה׳ היתה שיהרגו זה את זה, ובכל המחנה היתה כזאת:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    על טבת. עד טבת, והוא שם מקום:

    מלבי"ם

    ויתקעו. אבל אחר שכל שלש מאות השופרות התחילו לתקוע בפועל, אז וישם ה' את חרב איש ברעהו כי ע"י שקצתם הריעו תרועת מלחמה וקצתם נסו, חשבו המריעים שהנסים הם אויביהם, וזה נתפשט בכל המחנה, ועי"כ וינס המחנה כולם נתפזרו לכל עבר.

23. (כג)וַיִּצָּעֵק אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן־אָשֵׁר וּמִן־כָּל־מְנַשֶּׁה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויצעק. ענין אסיפה, על כי באה בצעקת המאסף:

    מלבי"ם

    ויצעק. כבר הזכרתי (פ' ג') שלכן אמר לאלה ששלח בראשונה שילינו בהר הגלעד, כדי שיהיו נכונים לרדוף והם באו וזעקו ורדפו.

    רלב"ג

    והנה נזעקו בני ישראל מנפתלי ומן אשר ומן כל מנשה ורדפו אחרי מדין לכלותם בעת שהיו נבהלים והיו נסים:

24. (כד)וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל־הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת־הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת־הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל־אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת־הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת־הַיַּרְדֵּן

    מצודת דוד:ולכדו. רצה לומר, קחו המעברות מן הנחל אשר היה סמוך להם ועד בית ברה קחו ואף מעברות הירדן קחו, לבל יוכל לעבור המים: להם. רצה לומר, בעבור מדין, לבל יוכלו לעבור:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ולכדו להם את המים. המפסיקין בין ארם לארץ כנען:

    ואת הירדן. שגם הוא היה מפסיק:

    רלב"ג

    ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן כדי שלא יוכלו לעבור המים וילכדום ויהרגום בהיות להם המלחמה פנים ואחור:

25. (כה)וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי־שָׂרֵי מִדְיָן אֶת־עֹרֵב וְאֶת־זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת־עוֹרֵב בְּצוּר־עוֹרֵב וְאֶת־זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב־זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל־מִדְיָן וְרֹאשׁ־עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל־גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן

    מצודת דוד:וילכדו. בני אפרים לכדו: מעבר לירדן. כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמנע, הביאו לו לשם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    אל מדין. את מדין:

    רש"י

    הביאו אל גדעון מעבר לירדן. בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע:

    רלב"ג

    והנה לקחו את עורב ואת זאב שני שרי מדין והרגו את עורב בצור אחד קראוהו אחר זה צור עורב והרגו את זאב במישור אחד היתה תמונתו כתמונת יקב וקראוהו אחר זה יקב זאב מפני זה המעשה שאירע בו: